הבדלים בין גרסאות בדף "נגלה וחוזר ונכסה"

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
שורה 4: שורה 4:
  
  
== סמוך לעלות השחר מתגבר החושך ==
+
=== סמוך לעלות השחר מתגבר החושך ===
  
 
כתוב בספרים<REF>כלי יקר שמות ו, א.</REF> שכאשר חושך הגלות מתגבר סימן הוא לכך שה[[גאולה]] קרובה, "שבכל יום סמוך לעלות השחר, החושך מחשיך ביותר מן חשכת הלילה, ואחר כך אור השחר בוקע ועולה".
 
כתוב בספרים<REF>כלי יקר שמות ו, א.</REF> שכאשר חושך הגלות מתגבר סימן הוא לכך שה[[גאולה]] קרובה, "שבכל יום סמוך לעלות השחר, החושך מחשיך ביותר מן חשכת הלילה, ואחר כך אור השחר בוקע ועולה".
שורה 15: שורה 15:
 
שגואל ראשון נגלה ונכסה וחוזר ונגלה, כך גואל אחרון, נגלה ונכסה וחוזר ונגלה. מקורות רבים בנגלה<REF>רבינו בחיי שמות ה, כ"ב בסופו. שיר השירים רבה פ"ד וברמב"ן. רות רבה פ"ה. תורת משה שמות ה, כב. רש"י דניאל יב, יב. ועוד.</REF> ובנסתר <REF>ראה אור החמה על הזוהר שמות ז, ב. ויקהל ריב, א. ספר הגלגולים פי"ג. וכן יסד ר' אליעזר הקליר בסילוק יוצר פרשת החדש). ראה גם המשך "בשעה שהקדימו" תער"ב ח"א ע' תיט-כ. ועוד.</REF> מעידים על ניסיון זה בתקופה של טרום ההתגלות הסופית. יש להזכיר גם על דברי חז"ל הידועים<REF>סנהדרין צז, א.</REF> שמשיח בא בהיסח הדעת.
 
שגואל ראשון נגלה ונכסה וחוזר ונגלה, כך גואל אחרון, נגלה ונכסה וחוזר ונגלה. מקורות רבים בנגלה<REF>רבינו בחיי שמות ה, כ"ב בסופו. שיר השירים רבה פ"ד וברמב"ן. רות רבה פ"ה. תורת משה שמות ה, כב. רש"י דניאל יב, יב. ועוד.</REF> ובנסתר <REF>ראה אור החמה על הזוהר שמות ז, ב. ויקהל ריב, א. ספר הגלגולים פי"ג. וכן יסד ר' אליעזר הקליר בסילוק יוצר פרשת החדש). ראה גם המשך "בשעה שהקדימו" תער"ב ח"א ע' תיט-כ. ועוד.</REF> מעידים על ניסיון זה בתקופה של טרום ההתגלות הסופית. יש להזכיר גם על דברי חז"ל הידועים<REF>סנהדרין צז, א.</REF> שמשיח בא בהיסח הדעת.
  
== הרבי עצמו מרמז על המצב ==
+
=== הרבי עצמו מרמז על המצב ===
  
 
הרבי עצמו, כשבוע לפני כ"ז אדר תשנ"ב<REF>[[דבר מלכות]] פרשת כי תשא ס"ז. ההדגשה איננה במקור.</REF> רמז על
 
הרבי עצמו, כשבוע לפני כ"ז אדר תשנ"ב<REF>[[דבר מלכות]] פרשת כי תשא ס"ז. ההדגשה איננה במקור.</REF> רמז על
שורה 28: שורה 28:
 
ומעניין לציין שבשיחת ג' תמוז ה'תנש"א, שנקבע ל'[[דבר מלכות]]' ליום ג' תמוז מעיר הרבי, כי ג' תמוז הוא אחד מהארבעים יום הראשונים שמשה רבנו היה בהר! ולא במקרה "ג' תמוז" עולה בגימטריא בדיוק "נכסה וחוזר ונגלה", עובדה המראה בהשגחה פרטית כי זהו בדיוק השלב עליו דיברו חז"ל. כן בהשגחה פרטית "ג' תמוז" בגימטריא "עוד משיח חי"!<REF>כ"ז מתוך [[יחי המלך המשיח (קובץ)]].</REF>
 
ומעניין לציין שבשיחת ג' תמוז ה'תנש"א, שנקבע ל'[[דבר מלכות]]' ליום ג' תמוז מעיר הרבי, כי ג' תמוז הוא אחד מהארבעים יום הראשונים שמשה רבנו היה בהר! ולא במקרה "ג' תמוז" עולה בגימטריא בדיוק "נכסה וחוזר ונגלה", עובדה המראה בהשגחה פרטית כי זהו בדיוק השלב עליו דיברו חז"ל. כן בהשגחה פרטית "ג' תמוז" בגימטריא "עוד משיח חי"!<REF>כ"ז מתוך [[יחי המלך המשיח (קובץ)]].</REF>
  
 +
== זמן הכיסוי ==
 +
בנוגע לזמן הכיסוי ישנם כמה דיעות.
 +
 +
דעת רש"י בדניאל פי"ב, יב, שזמן הכיסוי יהיה ארבעים וחמש שנים. במדרש רות (ה, ו) מובא כי זמן הכיסוי יהיה ארבעים וחמש יום.
 +
 +
ומאידך ביוצרות לפרשת החודש כתוב - לגירסת רש"י בדניאל - "ויתכסה מהם שבועיים ששה" שזה ארבעים ושתים, ולגירסה המצויה בידינו "ויתכסה מהם שבועייםן שבעה", שזה ארבעי ותשע. ביוצרות גם לא כתוב אם מדובר בשנים או בימים.
 +
 +
גם בנוגע לזמן הכיסוי בשלבי ביאת המשיח אינו ברור: בכתוב בדניאל, משם מביא רש"י את ראיותו לכיסוי, משמע שזה יהיה לאחר חידוש קרבן התמיד, - אם כי אין מוכח שזה יהיה לאחר חורבן בית המקדש, שכן ניתן להקריב על המזבח גם בזמן שאין בית המקדש קיים, כמובא ברמב"ם. ביוצרות לפרשת החודש משמע לפי סדר היוצרות, שזה יהיה לאחר תחיית המתים "ויקיצו כל נרדמים", ורק אח"כ "ויתכסה מהם שבועיים שבעה".
 +
 +
אך יש לציין את דברי הרמב"ם שהם יסוד הדברים בנוגע לביאת המשיח, וזה לשונו<REF>[http://hebrewbooks.org/rambam.aspx?rid=15021 פרק י"ב הלי"ב מהלכות מלכים]</REF> בנוגע לפרטי ביאת משיח: וכל אלו הדברים וכיוצא בהן לא ידע אדם איך יהיו עד שיהיו. שדברים סתומין הן אצל הנביאים. גם החכמים אין להם קבלה בדברים אלו. אלא לפי הכרע הפסוקים. ולפיכך יש להם מחלוקת בדברים אלו. ועל כל פנים אין סדור הויית דברים אלו ולא דקדוקיהן עיקר בדת. ולעולם לא יתעסק אדם בדברי ההגדות. ולא יאריך במדרשות האמורים בענינים אלו וכיוצא בהן. ולא ישימם עיקר. שאין מביאין לא לידי יראה ולא לידי אהבה. וכן לא יחשב הקצין. אמרו חכמים תפח רוחם של מחשבי הקצים. אלא יחכה ויאמין בכלל הדבר כמו שבארנו:
 
== מהות הכיסוי ==
 
== מהות הכיסוי ==
 
הכיסוי, הוא מצב שלא מבואר בפירוש מהותו. אחד מהפירושים לכך, הוא מצב בו נראה כביכול מלך המשיח מת. מצבים דומים נשנו בהסטוריה של כלל ישראל פעמים מספר, כאשר למראה העינים נראה הדבר כאילו מת, ובאמת לא מת אלא "סבורים היו שמת".
 
הכיסוי, הוא מצב שלא מבואר בפירוש מהותו. אחד מהפירושים לכך, הוא מצב בו נראה כביכול מלך המשיח מת. מצבים דומים נשנו בהסטוריה של כלל ישראל פעמים מספר, כאשר למראה העינים נראה הדבר כאילו מת, ובאמת לא מת אלא "סבורים היו שמת".

גרסה מ־19:22, 8 במרץ 2010

נכסה וחוזר ונגלה, הוא מצב מיוחד של כיסוי אחר התגלות המשיח, ולאחר מכן תהיה ההתגלות נצחית.

כן הלשון ביוצר לפרשת החודש: ויתכסה מהם וישוב ויתגלה. והוא כתוב גם ברש"י דניאל יב, יב.


סמוך לעלות השחר מתגבר החושך

כתוב בספרים[1] שכאשר חושך הגלות מתגבר סימן הוא לכך שהגאולה קרובה, "שבכל יום סמוך לעלות השחר, החושך מחשיך ביותר מן חשכת הלילה, ואחר כך אור השחר בוקע ועולה".

מלכות בית דוד דומה ללבנה, פעמים נגלית ופעמים נסתרת. בדורנו - הדור השביעי לאחרי גילוי אדיר של מלכות בית דוד במשך עשרות שנים, ואחרי שהרבי מודיע לכל העולם כי עומדים אנו על סף הגאולה ומלך המשיח כבר התגלה, ומעודד לעיני העולם כולו את ההכרזה על חייו הנצחיים כמלך המשיח - נראה לעינינו ההיפך, וביום ג' תמוז תשנ"ד נעלם המלך המשיח מעיני עם ישראל.

כשם שגואל ראשון נגלה ונכסה וחוזר ונגלה...

כתוב במדרש רבה[2] שלפני גאולת מצרים נעלם הגואל - משה רבנו למדין, כשם שגואל ראשון נגלה ונכסה וחוזר ונגלה, כך גואל אחרון, נגלה ונכסה וחוזר ונגלה. מקורות רבים בנגלה[3] ובנסתר [4] מעידים על ניסיון זה בתקופה של טרום ההתגלות הסופית. יש להזכיר גם על דברי חז"ל הידועים[5] שמשיח בא בהיסח הדעת.

הרבי עצמו מרמז על המצב

הרבי עצמו, כשבוע לפני כ"ז אדר תשנ"ב[6] רמז על מצב זה, וזה לשונו הקדוש: "נעשית ירידה לפי שעה (על דרך מה שנאמר "רגע קטן עזבתיך"[7] ובחיצוניות (רק למראה עיניים), בכדי להביא את העליה שלא בערך, ולא רק עליה לרגע קטן (כנגד "רגע קטן עזבתיך"), אלא עליה. נצחית שאין אחריה הפסק כלל". עד כאן לשונו הקדוש[8].

ידוע[9] שבעת עליית משה רבנו להר סיני לאחרי מתן תורה לקבל את התורה ואת הלוחות, הבטיח להם שיחזור לאחר ארבעים יום. ביום הארבעים, התעכב משה מלבוא, והשטן הראה להם דמות משה מת בשמים, בני ישראל לא עמדו בניסיון וחטאו בחטא העגל, רק שבט לוי עמד בניסיון.

בכתבי האריז"ל[10] מובא, כי ניסיון זה יחזור על עצמו קודם ביאת המשיח, כאשר המלך המשיח עצמו יתעלם. ונאמר במדרש[11] כי "בתקופת כיסוי המשיח, כל מי שמאמינו אוכל גחלי רתמים ושרשי מלוחים"!

כמו כן כתוב אודות ניסיון נוסף: בתחילה מתגלה המשיח רק "לעדת המייחלים לו"[12], אך בבוא העת, מתגלה לכל ישראל. ומובא בספרים שבדור הגאולה יהיו צדיקים ותלמידי חכמים שלא יכירו את המשיח מתחילה, ויתנגדו לו. כך היה במלכות בית דוד שגדולי ישראל לא הלכו מתחילה עם המלך שבחר ה', כך גם היו התנגדויות לגדולי ישראל רבים, החל ממשה רבינו שקרח ועדתו מגדולי האומה חלקו עליו, והמשך ברמב"ם ובנשיאי החסידות . אך לבסוף יתקיים "ואויביו אלביש בשת"- אלו החולקים עליו, והם "מבינים ואומרים בודאי זה מלך המשיח", "אבל כל המאמין משנה הראשונה כופלים לו שכרו כפלי כפלים".

ומעניין לציין שבשיחת ג' תמוז ה'תנש"א, שנקבע ל'דבר מלכות' ליום ג' תמוז מעיר הרבי, כי ג' תמוז הוא אחד מהארבעים יום הראשונים שמשה רבנו היה בהר! ולא במקרה "ג' תמוז" עולה בגימטריא בדיוק "נכסה וחוזר ונגלה", עובדה המראה בהשגחה פרטית כי זהו בדיוק השלב עליו דיברו חז"ל. כן בהשגחה פרטית "ג' תמוז" בגימטריא "עוד משיח חי"![13]

זמן הכיסוי

בנוגע לזמן הכיסוי ישנם כמה דיעות.

דעת רש"י בדניאל פי"ב, יב, שזמן הכיסוי יהיה ארבעים וחמש שנים. במדרש רות (ה, ו) מובא כי זמן הכיסוי יהיה ארבעים וחמש יום.

ומאידך ביוצרות לפרשת החודש כתוב - לגירסת רש"י בדניאל - "ויתכסה מהם שבועיים ששה" שזה ארבעים ושתים, ולגירסה המצויה בידינו "ויתכסה מהם שבועייםן שבעה", שזה ארבעי ותשע. ביוצרות גם לא כתוב אם מדובר בשנים או בימים.

גם בנוגע לזמן הכיסוי בשלבי ביאת המשיח אינו ברור: בכתוב בדניאל, משם מביא רש"י את ראיותו לכיסוי, משמע שזה יהיה לאחר חידוש קרבן התמיד, - אם כי אין מוכח שזה יהיה לאחר חורבן בית המקדש, שכן ניתן להקריב על המזבח גם בזמן שאין בית המקדש קיים, כמובא ברמב"ם. ביוצרות לפרשת החודש משמע לפי סדר היוצרות, שזה יהיה לאחר תחיית המתים "ויקיצו כל נרדמים", ורק אח"כ "ויתכסה מהם שבועיים שבעה".

אך יש לציין את דברי הרמב"ם שהם יסוד הדברים בנוגע לביאת המשיח, וזה לשונו[14] בנוגע לפרטי ביאת משיח: וכל אלו הדברים וכיוצא בהן לא ידע אדם איך יהיו עד שיהיו. שדברים סתומין הן אצל הנביאים. גם החכמים אין להם קבלה בדברים אלו. אלא לפי הכרע הפסוקים. ולפיכך יש להם מחלוקת בדברים אלו. ועל כל פנים אין סדור הויית דברים אלו ולא דקדוקיהן עיקר בדת. ולעולם לא יתעסק אדם בדברי ההגדות. ולא יאריך במדרשות האמורים בענינים אלו וכיוצא בהן. ולא ישימם עיקר. שאין מביאין לא לידי יראה ולא לידי אהבה. וכן לא יחשב הקצין. אמרו חכמים תפח רוחם של מחשבי הקצים. אלא יחכה ויאמין בכלל הדבר כמו שבארנו:

מהות הכיסוי

הכיסוי, הוא מצב שלא מבואר בפירוש מהותו. אחד מהפירושים לכך, הוא מצב בו נראה כביכול מלך המשיח מת. מצבים דומים נשנו בהסטוריה של כלל ישראל פעמים מספר, כאשר למראה העינים נראה הדבר כאילו מת, ובאמת לא מת אלא "סבורים היו שמת".

1. יעקב אבינו: בגמרא[15] אמר רבי יוחנן יעקב אבינו לא מת אמר לו: וכי בכדי ספדו ספדנייא וחנטו חנטייא וקברו קברייא? אמר לו: מקרא אני דורש. ופרש"י: לא מת. אלא חי הוא לעולם: מקרא אני דורש. והאי דחנטו חנטיא - סבורים היו שמת!

ישנם "עמי הארץ" שלומדים את פירוש הגמרא לפי המשך הגמרא, שכתוב שם "מקיש הוא לזרעו מה זרעו בחיים אף הוא בחיים". דהיינו שמהות חייו הנצחיים הם על ידי המשך של "זרעו בחיים", שעל ידי זה כאילו לא מת...

אך לדאבונם אף אחד מהראשונים לא לומד שיעקב אבינו מת כפשוטו, אלא כולם כאחד מפרשים את חיותו הנצחית, עיין ברמב"ן[16] וברבינו בחיי[17] שמסביר כי יעקב אבינו עבר לגוף אחר, לבוש דק, ובו נחשב לחי עלי אדמות, כמו רבינו הקדוש.

2.משה רבינו, כאשר עלה השמימה לקבל את התורה, בא השטן ביום הארבעים, ערבב את העולם והראה להם לישראל כמין דמות משה מת.[18] לבסוף אלו שכפרו במשה ועבדו את העגל נידונו בארבע מיתות, ואלו שהמתינו בסבלנות הם שבט לוי, אשר זכו להם ולזרעם עד עולם.

3. רבינו הקדוש, אשר גם לאחר מיתתו עדיין נחשב כחי בעולם הזה, עד שיכול היה להוציא את בני ביתו ידי חובת קידוש. [19]

מצב זה הוא המצב בו מלך המשיח "נתכסה". אך לבסוף - "חוזר ונתגלה".

הערות שוליים

  1. כלי יקר שמות ו, א.
  2. ראה שמו"ר ה, כד. במדב"ר י"א, ג.
  3. רבינו בחיי שמות ה, כ"ב בסופו. שיר השירים רבה פ"ד וברמב"ן. רות רבה פ"ה. תורת משה שמות ה, כב. רש"י דניאל יב, יב. ועוד.
  4. ראה אור החמה על הזוהר שמות ז, ב. ויקהל ריב, א. ספר הגלגולים פי"ג. וכן יסד ר' אליעזר הקליר בסילוק יוצר פרשת החדש). ראה גם המשך "בשעה שהקדימו" תער"ב ח"א ע' תיט-כ. ועוד.
  5. סנהדרין צז, א.
  6. דבר מלכות פרשת כי תשא ס"ז. ההדגשה איננה במקור.
  7. ישעיה נד, ז.
  8. וראה דברים נפלאים של אדמו"ר האמצעי בהקדמה ל"שער האמונה".
  9. שמות לב, א ובפרש"י.
  10. "ארבע מאות שקל כסף" ע' רמ"א.
  11. במדב"ר יא, ג.
  12. אגרות הרמב"ן ח"א ע' שכ"ב. וכן בכתבי האריז"ל שעה"ג פי"ג.
  13. כ"ז מתוך יחי המלך המשיח (קובץ).
  14. פרק י"ב הלי"ב מהלכות מלכים
  15. תענית ה, ב.
  16. פרשת ויחי.
  17. שם.
  18. מסכת שבת פט, א. רש"י שמות לב, א. וראה עוד במ"ר שמות פ׳ מא פסקא י׳ (ובדפוסי ווילנא פסקא ז׳).
  19. כתובות קג, א. ועיין ברמב"ן וברבינו בחיי פרשת ויחי שם שביארו הענין.