עריכת הדף "משתמש:שמואל חיים/קבלת הנשיאות של אדמו"ר המהר"ש"

יום '''קבלת הנשיאות של אדמו"ר המהר"ש''' הוא יום בו קיבל [[אדמו"ר המהר"ש]] את הנהגת [[חסידות חב"ד]] לאחר [[הסתלקות]] אביו [[אדמו"ר הצמח צדק]] בשנת [[תרכ"ו]].

==רקע==

ל[[אדמו"ר הצמח צדק]] היו שבעה בנים{{הערה|ראה ספר התולדות אדמו"ר הצמח צדק, עמ' 228 ואילך, פרק "משפחתו".}}: רבי [[ברוך שלום שניאורסון]]{{הערה|כונה הרב"ש, לאחר הפיצול התקשר ל[[אדמו"ר המהר"ש]].}}, רבי [[יהודה לייב שניאורסון (בן אדמו"ר הצמח צדק)|יהודה לייב]]{{הערה|כונה המהרי"ל, ייסד את ענף [[חב"ד קאפוסט]].}}, רבי [[חיים שניאור זלמן שניאורסון (בן אדמו"ר הצמח צדק)|חיים שניאור זלמן]]{{הערה|כונה הרחש"ז, ייסד את ענף [[חב"ד ליאדי]].}}, רבי [[ישראל נח שניאורסון (בן אדמו"ר הצמח צדק)|ישראל נח]]{{הערה|כונה המהרי"ן, ייסד את ענף [[חב"ד ניעז'ין]].}}, רבי [[יוסף יצחק שניאורסון (בן אדמו"ר הצמח צדק)|יוסף יצחק]]{{הערה|כונה הריי"ץ, כיהן כ[[אדמו"ר]] בעיירה אוורוטש בסגנון חצרות טשערנוביל עוד בחיי אביו אדמו"ר הצמח צדק.}}, רבי [[יעקב שניאורסון|יעקב]]{{הערה|כונה רבי יעקב מאורשה, נפטר עוד בחיי אביו [[הצמח צדק]] בשנת [[תקצ"ז]].}}, ורבי [[רבי שמואל שניאורסון (אדמו"ר המהר"ש)|שמואל]] - [[אדמו"ר המהר"ש]]{{הערה|ממלא מקום אביו ב[[ליובאוויטש]].}}.

בחייו של [[הצמח צדק]] היה לכל אחד מבניו בית כנסת משלו ב[[ליובאוויטש]], ובימי החול כל אחד מהם היה חוזר [[מאמר|'תורות' חסידות]] כאשר ביקשו ממנו [[חסיד]]ים, בנוסף על מאמרי אביהם הצמח צדק שנאמרו בשבת, והיה מקבל את פניהם של החסידים שהגיעו לבקרו{{הערה|ראה היכל הבעש"ט חלק ט"ז, עמ' קס"ח, וראה פירוט על-כך ברשימות תרכ"ו של [[אדמו"ר הריי"צ]].}}. בשונה משאר האחים, לא היה [[אדמו"ר המהר"ש]] מקבל את פניהם של רוב החסידים וחוזר לפניהם חסידות והיה מרבה להתרועע עם היהודים הפשוטים ולהתנהג כלפי חוץ בצורה מודרנית{{הערה|שם=תרכ"ו}}, אך היה חוזר לעיתים דברי תורה בפני [[הרשב"ץ]] והרב [[שמואל דובער מבוריסוב]]{{הערה|[[ספר השיחות אדמו"ר הריי"צ]] תרצ"ז, עמ' 195}}. בשנותיו האחרונות של אדמו"ר [[הצמח צדק]] הוא נהג לשלוח את בניו לחזור מאמרי חסידות בעיירות השונות, היו חסידים שהיו מקושרים מאד למהרי"ל בנו של הצ"צ, עד כדי כך שהיו מעיזים לבקש מאדמו"ר הצ"צ שישלח להם דווקא את המהרי"ל{{הערה|כך סיפר הרב [[פרץ חן (צ'רניגוב)]] וכן היה בעוד עיירות - ראה היכל הבעש"ט חלק ט"ז, עמ' קס"א.}}.

בנו החמישי של הצמח צדק רבי [[יוסף יצחק שניאורסון (בן אדמו"ר הצמח צדק)|יוסף יצחק]] נהג כבר בחיי אביו הצמח צדק באדמו"רות בסגנון חצרות טשערנוביל בעיירה אוורוטש{{הערה|[[אגרות קודש (אדמו"ר הצמח צדק)|אגרות קודש הצמח צדק]] (מהדורת תשמ"ו) חלק ב' אגרת ד', מהדורת [[תשע"ג]] אגרות ס"ו-ס"ז - עמ' קמ"ו ואילך.}}, ומידי פעם היה מגיע לליובאוויטש ואמר חסידות לפני המקושרים אליו. האח השישי רבי [[יעקב שניאורסון|יעקב]] נפטר בחיי אביו, בערך בשנת [[תקצ"ז]]{{הערה|היכל הבעש"ט חלק ט"ו עמ' קט"ו.}}.

===מסעות ילדי הצמח צדק===
בשנת [[תרט"ז]], החל בנו של [[יהודה לייב שניאורסון (בן אדמו"ר הצמח צדק)|המהרי"ל]] רבי [[שלמה שניאור זלמן שניאורסון (נכד אדמו"ר הצמח צדק)|שלמה זלמן]], לרכז קבוצת חסידים מסביב לאביו, ולדבר עמהם בשבחו כי הוא ראוי להמשיך את דרכו של הצמח צדק לאחר [[הסתלקות]]ו. היות ובשנים קודמות יצא סבו אדמו"ר הצ"צ למסעות בקרב חסידיו בעיירות הקטנות, בהם אמר לפניהם חסידות, הוא אף פנה אל חסידי חב"ד הפזורים בעיירות ברחבי [[רוסיה]] שיבקשו מאדמו"ר הצמח צדק שישלח אליהם את אחד מבניו שיחזור להם חסידות, בטענה שלא התאפשר להם להגיע לליובאוויטש מפני טורח הדרך, הזמן הרב שהיא ערכה והעלויות שלה, ועודד אותם לבקש מהצמח צדק שישלח את אחד מבניו למסע שיעבור בכל העיירות הללו ויחזור חסידות{{הערה|שם=תרכ"ו}}. פניות רבות נשלחו אל הצמח צדק ללא ציון שם בן מסוים מבין הבנים שיישלח למסע, אך במקביל נשלחו אל המהרי"ל בקשות בצורה פרטית כי ייצא למסע שכזה, וכשהמהרי"ל קיבל את פניות החסידים שיבוא לחזור בעיירתם [[דא"ח]] הלך בתום לב לעיירות אלה, ולא ידע שהכל נעשה בעקבות תעמולתו של בנו רבי [[שלמה זלמן שניאורסון|שלמה זלמן]]{{הערה|שם=תרכ"ו}}.

לפועל החליט הצמח צדק לצאת אל המסע בעצמו, ולצרף אליו את בנו רבי [[ברוך שלום שניאורסון (בן אדמו"ר הצמח צדק)|ברוך שלום]]{{הערה|שם=תרכ"ו}}{{הערה|שמועות וסיפורים [[תשל"ד]], עמ' 57}}.כחלק מהתעמולה של רבי [[שלמה זלמן שניאורסון]] בקשו החסידים ב[[צ'רניגוב]] מר' [[פרץ חן (צ'רניגוב)|פרץ חן]] שיבקש מאדמו"ר [[הצמח צדק]] שישלח את בנו [[המהרי"ל]] לעירם כדי שיחזור להם [[דא"ח]], בתחילה ר' פרץ חן לא רצה לכתוב מפורשות, אלא לכתוב שישלח את אחד מבניו, אך לאחר הפצרותיהם של החסידים בצ'רניגוב שיפרש שכוונתם היא דווקא על המהרי"ל הוא כתב כך, וכאשר ר' [[פרץ חן (צ'רניגוב)|פרץ חן]] הגיע ל[[ליובאויטש]] מתח על-כך אדמו"ר הצמח צדק ביקורת ואמר לו {{ציטוטון|{{מונחון|וואס זיינען זיי בעלי-בתים אויף מיינע קינדער וועמען צו שיקן|מי הם בעלי הבית על ילדיי למי לשלוח}}}}. כשהתפרסמה ההחלטה התאכזב רבי שלמה זלמן ומתח עליה ביקורת ברבים. כששמע זאת חתנו של הצמח צדק רבי [[לוי יצחק זלמנסון]], קרא לו ונזף בו, והפנה את תשומת ליבו של אביו המהרי"ל אל הנעשה מסביבו.

===מסעות אדמו"ר המהר"ש===
בשנת [[תרכ"ב]], הורה הצמח צדק לבנו אדמו"ר המהר"ש להתחיל לחזור [[מאמר|מאמרי חסידות]] ולקבל חסידים, והורה לחסידים לדרוש ממנו לומר חסידות. מאז החלו קבוצה מגדולי החסידים להתקרב אליו, ביניהם ר' [[יצחק אייזיק מהומיל]], ר' [[הלל מפאריטש]], ר' [[יקותיאל מליעפלי]], [[הרשב"ץ]], ר' [[פרץ חן]], ר' [[פסח ממלסטובקה]] ור' [[יוסף תומרקין]]{{הערה|שם=תרכ"ו}}.

{{ציטוט-צף|סדר המסע לקיעוו <small>[קייב]</small> הי' דרך כמה עיירות מאנ"ש שהתעכב בהם רק כשעות אחדות, ובכל מקום עברו הי' חוזר דא"ח כפי אשר הבטיח לכ"ק אביו הרה"ק אשר ציוהו לחזור דא"ח וגם לקבל אנשים. אמנם את זאת – לקבל אנשים – לא קיים. ונסיעתו זו עשתה כנפיים, עד כי בבואו לקיעוו <small>[קייב]</small> הייתה לו קבלת פנים מהודרה <small>[מהודרת]</small> מכל נכבדי העדה כמעט בלי הבדל מפלגה. לא מיבעי ממפלגת החסידים ויראי אלקים, אלא גם המשכילים הנלהבים באו לקבל פניו. ובמשך ימי שבתו בקיעוו כעשרה ימים, הייתה העיר והסביבה מליאה ברגש נפלא במינו, ורבים מהחסידים מצערניגעוו, פלטאוע, חערסאן, ניעזין, לובען, ראמען באו לקיעוו. אך חוק שם לו לבלי לקבל ביחידות, רק הי' יוצא אל הנאספים לשוחח עמהם שעה קלה. וכמעט אשר בכל יום בשעה השביעית אחר הצהרים הי' אומר דא"ח כחצי שעה או כג' רבעי שעה. ורבו המתאוננים על אשר אינו מקבל על יחידות.|[[רשימות תרכ"ו]] של [[אדמו"ר הריי"צ]]|}}
בשנת [[תרכ"ג]] נסע אדמו"ר המהר"ש למסע לטיפול בבריאותו. על פי הכרעת אדמו"ר הצמח צדק בין דעות הרופאים, נסע אל קייב. בדרכו עבר בעיירות רבות בהן התגוררו חסידים, וקיים בהן את הוראת הצמח צדק לחזור חסידות, אך לא קיבל איש ל[[יחידות]]. מסעו התפרסם וכאשר הגיע לקייב נערכה עבורו קבלת פנים גדולה בה השתתפו מלבד חוגי החסידים גם [[תנועת ההשכלה|המשכילים]]. אדמו"ר המהר"ש שהה בקייב עשרה ימים, בהם חזר בכל יום חסידות אך לא קיבל ליחידות. כאשר חזר לליובאוויטש כעבור ארבעה חודשים לקראת [[חודש תשרי]] היה נראה כי יתחיל לחזור חסידות שלא כמנהגו עד אז, אך הוא המשיך בדרכו ולא חזר מאמרי חסידות, אך אז נתגלה לכלל החסידים בקיאותו הרבה של [[אדמו"ר המהר"ש]] ב[[נגלה]] וב[[חסידות]]{{הערה|שם=תרכ"ו}}.

בשנת [[תרכ"ו]], שוב הורה לו אביו אדמו"ר [[הצמח צדק]] לחזור [[חסידות]]. כך נהג במשך כל החורף, כשאת מאמריו הוא פותח בכך שאת הדברים שמע מפי הצמח צדק, וחתם באיחול שהקב"ה ייתן לו בריאות איתנה. במשך אותו החורף, לא אמר הצמח צדק מאמרי חסידות{{הערה|שם=תרכ"ו|מבוסס על 'רשימת תרכ"ו' שכתב [[אדמו"ר הריי"צ]] מתוך מטרה להדפיס כמבוא ל[[לקוטי תורה - תורת שמואל]] תרכ"ו, אך הדפסתה שם לא יצאה אל הפועל}}{{הערה|[[ספר התולדות אדמו"ר המהר"ש]], וכן ב[[רשימות היומן]], חוברת קמ, עמ' 4. מ'יומן' שנת [[תרצ"ג]]}}.

===חביבותו של אדמו"ר המהר"ש בעייני הצמח צדק===
במקביל ה[[צמח צדק]] נהג לחזור בין השנים [[תר"י]] לשנת [[תרכ"ד]] מאמרים מיוחדים לפני [[אדמו"ר המהר"ש]], והיה מקרבו קירובים מיוחדים{{הערה|שם=ספר התולדות 37|חנוך גליצנשטיין, ספר התולדות אדמו"ר מהר"ש עמוד 37}}. וגם כאשר חלה ושכב במיטתו כדי לנוח, המשיך הצמח צדק לבוא אליו מידי יום ולשבת לידו כמה שעות רצופות והיה מספר לו עובדות מיוחדות על [[אדמו"ר הזקן]]{{הערה|שם=ספר התולדות 35|חנוך גליצנשטיין, ספר התולדות אדמו"ר מהר"ש עמוד 35}}. וכן אדמו"ר [[הצמח צדק]] היה נוהג לכתוב ל[[אדמו"ר המהר"ש]] [[פ"נ]] לעיתים{{הערה|שם=פ"נ|ספר [[קיצור תולדות חב"ד]], עמ' 167 למטה}}.

אך אדמו"ר הצמח צדק גם קירב קירובים מיוחדים את בנו השני, רבי [[יהודה לייב שניאורסון]] והורה לו להגיד תורות ברבים, וכשראה אותו אדמו"ר הצמח צדק אומר מאמרי חסידות ברבים אמר עליו שהוא {{ציטוטון|נאה דורש נאה מקיים}}{{הערה|שם=היכל|על פי [[היכל הבעש"ט (גיליון)|היכל הבעש"ט]] חלק ט"ז עמ' 156 - 160}}. וכן הצ"צ הורה לו להדריך ולתת עצות בעבודת ה' לחסידי חב"ד{{הערה|[[ספר השיחות (אדמו"ר הריי"צ)|ספר השיחות]] [[תש"א]] עמ' 141}}, והוא אף התיר למהרי"ל להיות נוכח בחדר בשעה שהיה מקבל אנשים ל[[יחידות]]{{הערה|ספר [[מגדל עוז]] עמ' קצ"ז}}, כמו כן הצ"צ היה מרבה להתייעץ עם המהרי"ל בשאלות שצצו לו, בין השאר בנושא זיווגו השני של [[אדמו"ר המהר"ש]]{{הערה|דברי ימי הרבנית רבקה עמ' מ'}}. הצמח צדק רצה לעקור מ[[ליובאוויטש]] עקב קפידה שלו על ה'בעלי בתים' שם, ובעזרתו של בנו המהרי"ל נשאר לבסוף בליובאוויטש{{הערה|שם=היכל}}. הצמח צדק אף היה מכנה אותו בשם {{ציטוטון|מיין גוטער ייד}} ("יהודי טוב" - היה כינוי לאדמו"ר){{הערה|ביחובסקי, עמ' קמ"ב}}. ובערב [[ראש השנה]] הצמח צדק נהג לכתוב [[פ"נ]] לבנו המהרי"ל{{הערה|שם=היכל}}. אך כאמור אדמו"ר [[הצמח צדק]] היה נוהג לכתוב פני"ם גם לבנו [[אדמו"ר המהר"ש]]{{הערה|שם=פ"נ}}.

==הצוואות, פסק הבית דין והפיצול==

{| class="wikitable" style="float: left; text-align: center;"
|-
|[[קובץ:מכתב הצמח צדק למהרש.png|שמאל|ממוזער|200px|מכתב שכתב הצמח צדק לבנו, אדמו"ר המהר"ש בו כותב את רצונו שינהיג את עדת החסידים]]
|[[קובץ:זכרון הפסק דין.png|שמאל|ממוזער|200px|הזכרון שכתב הדיין ר' [[שניאור זלמן פרדקין]] על הפסק דין שבו פסק לטובת [[אדמו"ר המהר"ש]] שהוא זה שימשיך את [[הצמח צדק]] ב[[ליובאוויטש]] <small>(נתן לקרוא את נוסך הזכרון בחלונית למטה)</small>]]
|}
===הצוואה וההסתלקות===
[[הצמח צדק]] בתחילה כתב צוואה יחודית בה נכתב דרך מעניינת שרצה בתחילה כיצד ימשיכו את ההנהגה אחריו; שכל בניו יאמרו חסידות וינהיגו את האדמורו"ת יחדיו, אך נתן משקל רב יותר למהרי"ל ולרבי מהר"ש שינהיגו ביחד את הבית הכנסת בליובאוויטש{{הערה|נדפס באגרות קודש הצמח צדק. }}. אך לאחר מכן נכדו רבי שלמה זלמן שניארסון בן המהרי"ל, עשה תעמולה לגבי אביו ואז הצמח צדק הרחיק את המהרי"ל מההנהגה ובמקביל קירב את אדמו"ר המהר"ש.

הצמח צדק אמר לבנו [[אדמו"ר המהר"ש]] ש{{ציטוטון|פך השמן הרוחני שמסר [[הבעש"ט]] לתלמידו הרב [[המגיד ממזריטש]] למשוח בו את [[אדמו"ר הזקן|רבנו הזקן]] לנשיאות לדורותיו, הנה בכח זה נמשח חותני - [[אדמו"ר האמצעי|הרבי האמצעי]] - ובכח זה משחתי אותך}}{{הערה|[[ספר המאמרים (אדמו"ר הריי"צ)|ספר המאמרים]] תש"י עמ' 163}}. כמו כן [[אדמו"ר הריי"צ]] מספר שזמן קצר לפני פטירת ה[[צמח צדק]] ב[[תרכ"ו]] הוא השאיר כמה פתקים המיועד לחסידים באחד מהם כתב על [[אדמו"ר המהר"ש]]: {{ציטוטון|אליו תשמעון כאשר שמעתם אלי}}{{הערה|[[ספר התולדות אדמו"ר המהר"ש]] עמ' 36. [[אוצר סיפורי חב"ד]], חלק ח', עמ' 32. 'אורות אמונים' עמ' ד'. [[קיצור תולדות חב"ד]] עמ' 167, ועוד.}}.
{{חלונית
|כותרת = נוסח הזכרון שכתב הדיין ר' [[שניאור זלמן פרדקין]]
|תוכן = {{ציטוטון|הלא בעזה"י אני הייתי ממייסדי ליבאוויץ, אחר הסתלקות אדמו"ר ז"ל נבג"מ, כי מסרתי נפשי בהיותי אז בפאלצק וסבלתי ייסורים גדולים בעד השתדלותי מאנ"ש שיסעו לליבאוויץ. ומכמה עיירות שלחו לי שלוחים מיוחדים להורותם הדרך למי יתקשרו, ונכנסתי בעובי הקורה ובקשרי המלחמה, ועי"ז עקרתי דירתי משם בהכרח והוכרחתי לנסוע לפולין}}{{הערה|שם=המכתב|1=[http://www.shturem.net/index.php?section=artdays&id=430 המכתב התפרסם] בקובץ "אגרות בעל תורת חסד"}}.
|מקור =
}}
ב[[י"ג ניסן]] [[תרכ"ו]] הסתלק [[אדמו"ר הצמח צדק]]. כבר בימי השבעה, ביום הראשון של פסח, וביתר שאת לאחר שנגמר השבעה, החלו חסידי [[המהרי"ל]] לפעול בתעמולה לבחור בו למלא את מקומו של הצמח צדק, כמו כן באו ל[[ליובאוויטש]] מחרחרי ריב והייתה מחלוקת עצומה בעניין יורשו העתידי של [[הצמח צדק]]. ב[[בית רבי]] כתב מה קרה כשחזר המהרי"ל מ[[קרמנצ'וג]]{{הערה|היה שם כחלק ממסעו להפצת [[דא"ח]] בקרב [[חסידי חב"ד]]}} לליובאוויטש לשבת שבעה על אביו הצמח צדק: {{ציטוטון|ובבואו לביתו מצא העיר כמרקחה מתבערת המחלוקת שהתעוררה ולא יכלו להשקיטה בשום אופן}}{{הערה|[[בית רבי]] חלק ג' פרק ח'}}.

במשך שנת האבלות התפללו כל האחים ואמרו מאמרים ב[[ליובאוויטש]] כל אחד במניין משלו, גם האח רבי [[יוסף יצחק שניאורסון (בן אדמו"ר הצמח צדק)|יוסף יצחק]], שכבר הנהיג חסידות משלו באַוְורוּטש.

===המחלוקת והכרעת הבית דין===
בזמן [[הסתלקות]] [[הצמח צדק]] היה בנו [[המהרי"ל]] בעיירה [[קרמנצ'וג]]{{הערה|שם=דברים|[[רשימות דברים]] חלק ב' דף פ"ה}}, והוא תכנן לשבות שם את [[חג הפסח]]. וכשהתקבלה הידיעה בדבר הסתלקותו של הצמח צדק ל[[קרמנצ'וג]] ביקשו ממנו החסידים שימלא את מקום אביו, המהרי"ל ענה להם שקודם הוא רוצה ללכת ל[[ליובאוויטש]] ולשבת עם אחיו, בין האחים הוא הזכיר גם את [[אדמו"ר המהר"ש]] והחסידים אמרו לו על כך בזלזול "גם הוא מסכת"?! המהרי"ל ענה להם {{ציטוטון|בכבוד והוקרה, בודאי שהוא מסכת, ועוד איזה מסכת!}}{{הערה|שם=דברים}} לימים המהרי"ל כתב על לכתו ל[[ליובאוויטש]] באיגרת ששלח לגיסו ר' זלמן וויליז, וזה לשון האיגרת: {{ציטוטון|ידוע לכל שבקרמנצ'וג בחזירתי בכל העיירות שדברו עמי לקבל על עצמי השבתי לכולם שאיני רוצה בשום שינוי שם חדש כלל מכמו שהוא מקודם רק התנהג כמו שהיה בחיים חיותו לחזור דא"ח כו'}}{{הערה|ראה היכל הבעש"ט חלק ט"ז עמ' קס"ח.}}.

אך חסידיו של [[המהרי"ל|המהרי"ל מקאופוסט]], בנו השני של הצמח צדק דרשו שרבם יהיה לרבי ואף עשו לשם זה כל מיני תחבולות{{הערה|ראה ספר ספריית ליובאוויטש פרק ד' עמ' ל"ו-ל"ז}}, ובעקבות המחלוקת שהתעוררה המהרי"ל כתב מכתב לגיסו רבי זלמן בו כתב שצריך לעשות בין האחים דין תורה כדי ליישב את המחלוקת ביניהם{{הערה|ראה [[רשימות הרב"ש]] עמ' מ"ה ועמ' ס"ח, וכן ספר 'עדה ומדינה' עמ' 130}}.

ולכן הוקם בית דין מיוחד שדן בעניין, כדי להחליט איזה מהבנים ירש את הצמח צדק ויכהן בליובאוויטש, הוקם בין דין בו היו חברים שלשה מגדולי חסידי הצמח צדק: ר' [[פרץ חן]], ר' [[שניאור זלמן פרדקין]]{{הערה|[[אדמו"ר הצמח צדק]] אמר עליו ש{{ציטוטון|אפשר לסמוך על הפסק שלו}}}} ור' [[יוסף תומרקין]]{{הערה|ראה [[רשימות היומן]] חוברות ק"מ, אגרת בעל תורת חסד אגרת ל"ד}}. הדיינים ציוו על כל הבנים להגיד [[מאמר חסידות]], וכששמעו את מאמר החסידות שאמר [[אדמו"ר המהר"ש]] הבית דין קבע שאדמו"ר המהר"ש הוא זה שימשיך את דרכו של ה[[צמח צדק]] בשושלת נשיאות חב"ד{{הערה|שם=א|ספר התולדות עמ' 37, היכל הבעש"ט חלק ט"ז עמ' 172}}.

החלטת בית הדין נבעה בין השאר גם בשל הבקיאות של אדמו"ר המהר"ש ב[[נגלה]]{{הערה|שם=א}}, למרות היותו צעיר יחסית. לאחר שהראה את בקיאותו הגדולה ב[[נגלה]] שאלו אחיו, רבי [[ישראל נח שניאורסון]] מנין לו כזו בקיאות בעודו כל כך צעיר, [[אדמו"ר המהר"ש]] ענה לו ע"כ ש{{ציטוטון|אתה קשיש בשנותך אתה, ואילו אני קשיש בשנות אבינו}}{{הערה|ראה [[ספר השיחות אדמו"ר הריי"צ|ספר השיחות]] תש"ח עמ' 35}}, ומהצגת ראיות חותכות להערכתו הגדולה של הצמח צדק אליו שתועדה אף בכתב ידו של הצמח צדק, בן היתר בפתק שכתב זמן קצר לפני [[הסתלקות]]ו שהיה ממוען אל ה[[חסידים]], בו נכתב: {{ציטוטון|אליו{{הערה|אל [[אדמו"ר המהר"ש]]}} תשמעון כאשר שמעתם אלי}}{{הערה|אוצר סיפורי חב"ד חלק ח' עמ' 32}}.

לימים כתב החסיד הדיין ר' [[שניאור זלמן פרדקין]] זיכרון על הפסק דין לידידו הגביר ר' [[ישעיה ברלין]], בו הוא כותב על היסורים שסבל בעקבות כך שפסק ש[[אדמו"ר המהר"ש]] ימלא את מקום אביו{{הערה|שם=המכתב|}}.

==אחרית דבר==
לאחר פרסום הפסק דין, בנו בכורו של [[הצמח צדק]] רבי [[ברוך שלום שניאורסון]] החליט להישאר בליובאוויטש ונקשר לאדמו"ר המהר"ש{{הערה|[[כפר חב"ד (שבועון)|כפר חב"ד]] גיליון מספר 10 עמ' 8}}. בנו השני של הצמח צדק, רבי [[יהודה לייב שניאורסון|יהודה לייב]] נסע בעידוד בנו רבי [[שלמה זלמן שניאורסון]] ב[[חודש אלול]] של שנת [[תרכ"ו]] לעיירה [[קאפוסט]] שבחבל בלארוס, שם הוא ייסד את חסידות [[חב"ד קאפוסט]], אתו באו מרבית החסידים. הייתה טענה על [[המהרי"ל]] ובנו רבי שלמה זלמן שניאורסון שהם אחראים למחלוקת{{הערה|היכל הבעש"ט, ט"ז, 169 - 170}}, וזה אחד מהסיבות שהמהרי"ל עזב אחר כך את [[ליובאוויטש]] ועבר עם חסידיו לעיירה [[קאפוסט]]{{הערה|[[בית רבי]] חלק ג' פרק י'}}. בנו השלישי של הצמח צדק, רבי [[ישראל נח שניאורסון|ישראל נח]] נשאר כשנתיים בעיירה ליובאוויטש, ולאחריהם נסע לעיירה [[ניעז'ין]], שם ייסד את [[חסידות חב"ד - ניעז'ין]]. בנו החמישי של הצמח צדק, רבי [[חיים שניאור זלמן שניאורסון|חיים שניאור זלמן]] נשאר גם הוא כמה שנים בליובאוויטש{{הערה|שם=ליאדי|היכל הבעש"ט, חלק י"ח עמ' ק"ג}} ולאחריהם נסע ל[[ליאדי]] שם ייסד את [[חסידות חב"ד - ליאדי]]. ובן זקוניו של הצמח צדק, [[אדמו"ר המהר"ש]] המשיך לגור בעיירה [[ליובאוויטש]] והמשיך משם את שושלת חב"ד כרצון אביו הצמח צדק וכפי פסק הבית דין.

אדמו"ר המהר"ש הציע לאחיו להישאר בליובאוויטש ולחלק ביניהם את אמירת החסידות בשבתות, אומנם קבוצת חסידים הובילה את [[רבי יהודה לייב מקאפוסט]] ל[[קאפוסט]], טרם נסיעתו [[רבי יהודה לייב מקאפוסט]] אמר לאדמו"ר המהר"ש: {{ציטוטון|{{מונחון|אן עבירה א ברודער|זוהי עבירה כלפי אחי}}}}{{הערה|מפי הרב [[יעקב לנדא]], [[אוצר החסידים (ספר)]]}}.
==השנים הראשונות בנשיאות==
[[אדמו"ר המהר"ש]] עם קבלת הנשיאות החל להתנהג בעשירות מופלגת, כמו כן מיד קנה עגלה רתומה לארבע סוסים שעלתה לו מאות רובלים, שם בעגלה היה [[אדמו"ר המהר"ש]] רושם את מאמרי החסידות שלו.{{הערה|ספר השיחות תש"ד, עמ' 142}}

ב[[ליובאוויטש]] היו ל[[אדמו"ר המהר"ש]] שמונה דירות בארבע בניינים, בקיץ [[תרכ"ח]] פרצה שריפה ב[[ליובאוויטש]] בה נשרפו כל הבניינים של [[אדמו"ר המהר"ש]], בעקבות כך הקים [[אדמו"ר המהר"ש]] ארבע בניינים חדשים גדולים:
#בנין גדול (שהיה הגבוה יותר בעיר) שכונה "הזאת הגדול", ם הוא גר.
#בנין בו גרה הרבנית רבקה וחדר אורחים
#בית כנסת בשם "הזאל הקטן"
#בנין בן היו חדרים לילדים שם היו מלמדים אותם{{הערה|ספר השיחות תש"ד עמ' 5-6}}.

==ראו גם==
[[התפצלות חסידות חב"ד (תרכ"ו)|התפצלות חסידות חב"ד]]

{{הערות שוליים}}