הבדלים בין גרסאות בדף "האירוע הבריאותי (תשנ"ב - תשנ"ד)"

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
שורה 53: שורה 53:
  
 
==קישורים חיצוניים==
 
==קישורים חיצוניים==
[https://col.org.il/news/116714 מאורעות שקרו טרם כ"ז אדר]
+
[https://col.org.il/news/116714 מאורעות שקרו טרם כ"ז אדר] {{col}}
 
{{הערות שוליים}}
 
{{הערות שוליים}}

גרסה מ־06:48, 16 בדצמבר 2020

הסטרוק הראשון הינו שבץ מוחי אותו קיבל הרבי לעיני בשר בכ"ז אדר א' תשנ"ב, לאחר שבץ זה בקושי ראו חסידי חב"ד את הרבי.

רקע

עם תחילת שנות הנוני"ם החל הלהט אודות ביאת משיח וכן אודות האמונה שהרבי הוא מלך המשיח. הלהט אודות משיח החל משנת תשל"ח אז חווה הרבי אירוע בריאותי בשמחת תורה תשל"ח, עם הכניסה לשנות הממי"ם זה גבר יותר, ועם שיחתו של הרבי בשנת תשמ"ח אודות הכרזת יחי המלך לחסידים לא היה שום צל וספק שהרבי הוא מלך המשיח והוא יוליך את החסידים לגאולה.לאחר השיחה הידועה בתשנ"א התגבר הלהט עוד יותר.

כמו כן חסידי חב"ד לא האמינו שיהיה מציאות כזאת שבה הרבי יעלם ולא יראה בעיני בשר ודם, כולם היו בטוחים שהרבי הולך להביא אותנו לגאולה.

כ"ז אדר א' תשנ"ב

הרבי יוצא מ-770 לאוהל (כ"ז באדר תשנ"ב)

החל מאדר א' תשנ"ב החלו להיות כל מיני דברים אשר רימזו אודות האסון המתקרב, מאז כל ערב החל לדבר הרבי שיחה, הדבר גרם לשמחה אצל החסידים, שחשבו שמשהו טוב הולך לקרות, בב' אדר א' קרה אסון בקראון הייטס עם פטירתה של הגברת לאה לאפיין, בשבעה דיבר הרבי שיחה בה אמר:"אנו דורשים כי המשיח חייב לבוא. יום עובר ועוד יום; שבוע ועוד שבוע; מעל 1900 שנים משיח טרם הגיע!".

בשבת האחרונה לפני הסטרוק דיבר הרבי שיחה ארוכה, ובמהלכה דיבר הרבי אודות העניין שאדמו"רי חב"ד לא ביקרו בארץ ישראל, וגם אדמו"ר הריי"צ שביקר עשה זאת לעניין מיוחד.

ביום ראשון כ"ו אדר א' חילק הרבי דולרים, ולפתע שאל עוד כמה התור ארוך, שאלה שהייתה נדירה.

בכ"ז אדר תשנ"ב יצא הרבי לאוהל הקדוש והנה לפתע הוא קיבל שבץ מוחי לעיני בשר.

לאחר כ"ז אדר

בתקופה שלאחר האירוע הבריאותי שהתרחש בכ"ז אדר תשנ"ב, האמונה בנבואת הרבי בקרב החסידים לא נחלשה אלא הלכה והתגברה. זאת גם בזכות התגברותם של עידודי הרבי באותה תקופה לשירת 'יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד', כמעט בכל הזדמנות בה יצא אל הקהל. למרות הצער והכאב, ואמירת התהלים לרפואת הרבי, האמינו כולם שזהו מצב זמני שעתיד להפסק בקרוב - והחלמת הרבי תתגשם בד בבד עם התגלותו המושלמת כמשיח צדקנו. היו שנתמכו גם בתיאורי המקורות אודות ייסורי מלך המשיח[1].

כלל חסידי חב"ד סירבו אז לעסוק באפשרות לפיה ציפיה זו לא תתגשם. בהתאם לדברי הרבי - היו כולם מאוחדים באמונה שהרבי, כמלך המשיח שהחל להתגלות, יחיה חיים נצחיים - ואפשרות אחרת מופרכת בדיוק כמו הפסקת זריחתה של השמש[2].

בפעם הראשונה שנראה הרבי לאחר הסטרוק היה בחג השבועות תשנ"ב.

המרפסת

בניית המרפסת בצידו המערבי של ה"זאל הגדול" (תשנ"ג)

בשנת תשנ"ג, בעקבות מצבו הבריאותי של הרבי, נעשו מספר שינויים ב-‏770. לפני ראש השנה בנו חדר תפילה מיוחד לרבי, מעל הפירמידות במערב 770, עם חיבור ישיר לחדרו של הרבי. לקראת שמחת תורה בנו גם מרפסת, שתאפשר את השתתפותו של הרבי בהקפות באופן שיוכלו לראותו היטב. לאחר חג הסוכות בנו גרם מדרגות מהמרפסת לבימה ב-770. היה זה בעקבות ירידתו הפתאומית של הרבי ל-770 ובכדי לאפשר את הדבר באם הרבי ירצה לרדת שוב. בתקופה בה הרבי הופיע במרפסת - הורדו חמשת הנברשות שתלו בתקרת 770, כדי לאפשר לקהל לראות את הרבי. בשנת תשנ"ד שינו קצת את מבנה המרפסת, באופן שיקל על הרבי להסתכל למטה ולראות את החסידים.

י' שבט תשנ"ג

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – י' שבט תשנ"ג
קריאת רבני חב"ד להשתתף במעמד ה'סאטלייט' י' שב"ט תשנ"ג

בי' שבט תשנ"ג נערכה ב-770 התוועדות י' שבט, ששודרה על ידי לווין לרחבי העולם. השידור הראה את הרבי מעודד שירת יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד בידיו הקדושות.

לפני השידור הציאו רבני חב"ד פסק נגד השידור, אך לאחר שהרבי אישר את השידור, הודיעו ש"אין אחר דברי המלך כלום".

כל התקשורת דיווחו בהרחבה על השידור המיוחד, והעבירו את השידור בשידור חי.

י"ד חשוון תשנ"ד

תפילת המנחה של י"ד חשוון תשנ"ד הייתה הפעם האחרונה שבה ראו החסידים את הרבי באופן ציבורי.

בא' כסלו תשנ"ד ראו השלוחים את הרבי במסגרת כינוס השלוחים, זו הייתה הפעם האחרונה בה נראה הרבי בעיני בשר ודם.

בכ"ז אדר תשנ"ד עבר הרבי סטרוק שני.

תמונות הרבי בתקופת הסטרוק הראשון

קישורים חיצוניים

מאורעות שקרו טרם כ"ז אדר סי או אל סמליל.jpg

הערות שוליים

  1. ראה ישעיה נג, ד. סנהדרין צח, א-ב.
  2. ראה בראיון של הרב יואל כהן לאמנון לוי, "האמונה שלי בביאת המשיח, יותר חזקה מהביטחון שלי בזריחת השמש מחר", 'חדשות השבוע', י"ד ניסן תשנ"ב; נדפס במוסף הבשורה.