משתמש:שלום עליכם/עירוב

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

העירוב היא תקנה שתוקנה על ידי שלמה המלך עליו השלום. כאשר שלמה המלך תיקן תקנה זו עם התקנה של נטילת ידים, יצאה בת קול משמים ואמרה: בני, אם חכם לבך, ישמח ליבי גם אני[1].

קיימים שני סוגי עירובין, ושנים מבוססים על הדין שדירתו של אדם בשבת וחג היא היכן שסעודתו מונחת.

עירוב חצרות

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – עירוב חצרות

על ידי שבני אדם משתתפים במאכל לסעודה ומניחים אותם באחת מהחצרות, הם מערבים ומשתפים בכך את רשויותיהם, והופכים בכך את חצרותיהן כחצר אחת המשותפת לכולם ואז הם מותרים לטלטל.

עירובי תחומין

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – עירובי תחומין

כאשר אדם מניח את סעודתו במקום מחוץ לתחום, הוא הופך בכך את דירתו לאותו מקום בו מונח העירוב, ולכן, למרות שאסור לאדם ללכת אלפים אמה מסוף עירו, כאן מותר לו ללכת אלפים אמה ממקום סעודתו לכל צד שירצה. אדם לא יכול להתגורר בשני מקומות בעת ובעונה אחת, ולכן אם הניח עירוב בצד מסוים של העיר, הוא איבד בכך את הזכויות שהעניקה לו דירתו הקודמת, ושוב אסור לו ללכת באותו חג אלפים אמה ממקום דירתו, ומותר לו רק ממקום עירובו.

צריך לשים שיעור של מזון שתי סעודות.

בתורת הקבלה

העירוב הוא צירוף של שני מילים - עב - ריו. כי העירוב הוא איחוד של שתי מידות, חסד (בגימטריא ע"ב) וגבורה (בגימטריא רי"ו)[דרוש מקור].

פולמוס העירוב בערים הגדולות

בשנת תשע"ה יזמו מספר אברכים בקראון הייטס לתקן עירוב בשכונה על מנת לאפשר טלטול בשבתות. רבני השכונה יצאו נגד היוזמה באופן תקיף. מספר פעמים ניסו אברכים להעמיד את העירוב, והוא הוסר ביוזמות פרטיות שונות.

בשנת תשפ"א עלה הנושא פעם נוספת לסדר היום כאשר קבוצת רבנים חב"דיים[2] חתמו על קול קורא לתיקון עירובים בערים הגדולות על מנת להציל ממכשולות שאנשים מטלטלים בשוגג ובמזיד. בין הרבנים שהצטרפו לקול קורא נמנה הרב ברוך אוברלנדר שפרסם חוות דעת הלכתית מנומקת משלו בו תומך בהקמת העירוב[3].

במענה למכתב זה, חזרו רבני קראון הייטס והזהירו כי לדעתם תיקון עירוב שכזה מנוגד לדעת הרבי[4].

הערות שוליים