הבדלים בין גרסאות בדף "משתמש:קער אַ וועלט היינט!/לבוש חסידי"

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מ (הימנעות מלבישת בגדי האופנה)
שורה 1: שורה 1:
[[קובץ:שליח ציבור.jpeg|שמאל|ממוזער|250px|הרבי עומד כ[[שליח ציבור]] לבוש בלבושים חסידיים: חבוש במגבעת קנייטש, לבוש סירטוק וחגור [[גרטל]]]]
+
[[קובץ:שליח ציבור.jpeg|שמאל|ממוזער|250px|הרבי עומד כ[[שליח ציבור]] לבוש בלבושים חסידיים: חבוש ב[[מגבעת קנייטש]], לבוש [[סירטוק]] וחגור [[גרטל]]]]
 
[[קובץ:ר מענדל תשרי נב.gif|שמאל|ממוזער|180px|'''תמונה מספר 1:'''ר' [[מענדל פוטרפס]] חבוש בקסקט שהיה נהוג ברוסיה]]
 
[[קובץ:ר מענדל תשרי נב.gif|שמאל|ממוזער|180px|'''תמונה מספר 1:'''ר' [[מענדל פוטרפס]] חבוש בקסקט שהיה נהוג ברוסיה]]
 
[[קובץ:אדמור הרייצ בצעירותו.jpg|שמאל|ממוזער|180px|'''תמונה מספר 2:'''[[אדמו"ר הריי"צ]] בצעירותו, חבוש במגבעת קנייטש כששוליה כלפי מעלה]]
 
[[קובץ:אדמור הרייצ בצעירותו.jpg|שמאל|ממוזער|180px|'''תמונה מספר 2:'''[[אדמו"ר הריי"צ]] בצעירותו, חבוש במגבעת קנייטש כששוליה כלפי מעלה]]
[[קובץ:הנחת אבן הפינה.jpg|שמאל|ממוזער|180px|'''תמונה מספר 3:'''הרבי [[הנחת אבן הפינה להרחבת 770|מניח את אבן הפינה להרחבת 770]], לבוש בסירטוק, חגור בגארטל וחבוש במגבעת קנייטש. ניתן להחין בתמונה ב'משולש]]
+
[[קובץ:הנחת אבן הפינה.jpg|שמאל|ממוזער|180px|'''תמונה מספר 3:'''הרבי [[הנחת אבן הפינה להרחבת 770|מניח את אבן הפינה להרחבת 770]], לבוש ב[[סירטוק]], חגור ב[[גארטל]] וחבוש ב[[מגבעת קנייטש]]. ניתן להחין בתמונה ב'משולש]]
 
{{תבנית:בעבודה מתמשכת}}
 
{{תבנית:בעבודה מתמשכת}}
 
==הימנעות מלבישת בגדי האופנה==
 
==הימנעות מלבישת בגדי האופנה==
 
לפני חתונתו של ר' [[מנחם נחום (בן אדמו"ר האמצעי)|נחום]] – נכדו של אדמו"ר הזקן, פנה אליו אדמו"ר הזקן ושאלו אם יסכים לקרוע את החלק היפה בפרווה שבדש מעיל המשי והעור בו אמור היה להיכנס לחופה. ר' נחום אמר שאינו מסכים ואינו רוצה בכך, גם כשהציע לו אדמו"ר הזקן ללמוד איתו בעבור כך, אך אדמו"ר הזקן אמר לו כי אם יסכים ייתן לו לזכות להיות ''''אתי עמי במחיצתי'''' בעולם הבא{{הערה|כלומר, שר' נחום יזכה להיות בעולם הבא במקום בו יישב שם אדמו"ר הזקן.}}. ר' נחום רצה להסכים, אך עדיין שאל אם עליו לעשות זאת מכיוון שרוצה באמת להחליף את המשי היקר בטלאי, או לעשות זאת ב'[[קבלת עול]]' מכיוון שאדמו"ר הזקן מצוה עליו לעשות כך. אדמו"ר הזקן אמר כי עליו לרצות זאת באמת של ה"יחידה", ור' נחום שתק – מכיוון שבאמת לא רצה לתפור תלאי במעיל. ביום החתונה, נכנס ר' נחום להתברך אצל אדמו"ר הזקן לפני החופה, ואז תלש לו אדמו"ר הזקן חלק מהצוארון והבטיח לו בעבור זה אריכות ימים. באחרית ימיו, קבע ר' נחום את מגוריו בהאדיטש – ליד ציון אדמו"ר הזקן – בכדי לכפר על כך שלא רצה בצעירותו לקרוע את הפרווה ולתפור את הטלאי באמת.{{ש}}
 
לפני חתונתו של ר' [[מנחם נחום (בן אדמו"ר האמצעי)|נחום]] – נכדו של אדמו"ר הזקן, פנה אליו אדמו"ר הזקן ושאלו אם יסכים לקרוע את החלק היפה בפרווה שבדש מעיל המשי והעור בו אמור היה להיכנס לחופה. ר' נחום אמר שאינו מסכים ואינו רוצה בכך, גם כשהציע לו אדמו"ר הזקן ללמוד איתו בעבור כך, אך אדמו"ר הזקן אמר לו כי אם יסכים ייתן לו לזכות להיות ''''אתי עמי במחיצתי'''' בעולם הבא{{הערה|כלומר, שר' נחום יזכה להיות בעולם הבא במקום בו יישב שם אדמו"ר הזקן.}}. ר' נחום רצה להסכים, אך עדיין שאל אם עליו לעשות זאת מכיוון שרוצה באמת להחליף את המשי היקר בטלאי, או לעשות זאת ב'[[קבלת עול]]' מכיוון שאדמו"ר הזקן מצוה עליו לעשות כך. אדמו"ר הזקן אמר כי עליו לרצות זאת באמת של ה"יחידה", ור' נחום שתק – מכיוון שבאמת לא רצה לתפור תלאי במעיל. ביום החתונה, נכנס ר' נחום להתברך אצל אדמו"ר הזקן לפני החופה, ואז תלש לו אדמו"ר הזקן חלק מהצוארון והבטיח לו בעבור זה אריכות ימים. באחרית ימיו, קבע ר' נחום את מגוריו בהאדיטש – ליד ציון אדמו"ר הזקן – בכדי לכפר על כך שלא רצה בצעירותו לקרוע את הפרווה ולתפור את הטלאי באמת.{{ש}}
הרבי סיפר את סיפור זה מספר פעמים{{הערה|1=תורת מנחם [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=25037&st=&pgnum=180&hilite= חלק ה' שנת תשי"ב חלק ב' עמוד 155], [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=25045&st=&pgnum=244&hilite= תורת מנחם חלק י"ג שנת תשט"ו חלק א', עמוד 244], ועוד. סיפור זה מופיע לראשונה ב[[ליקוטי דיבורים]] [http://chabadlibrarybooks.com/pdfpager.aspx?req=39163&st=&pgnum=30 חלק א' עמוד 24]}} והסביר כי בכל דור יש את ה'קליפה' והניסיונות שמתעוררים על ידיה, ואדמו"ר הזקן ראה כי בדור זה הולכת ומתחזקת ה'קליפה' והתאווה של הידור בבגדים מפוארים. מכיוון שכך, רצה אדמו"ר הזקן 'לשבור' ולבטל את הקליפה הזו על ידי קריעת החלק היפה שבמעיל המהודר, עד כדי כך שהבטיח בעבור כך 'אתי עמי במחיצתי'.
+
הרבי סיפר את סיפור זה מספר פעמים{{הערה|1=תורת מנחם [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=25037&st=&pgnum=180&hilite= חלק ה' שנת תשי"ב חלק ב' עמוד 155], [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=25045&st=&pgnum=244&hilite= תורת מנחם חלק י"ג שנת תשט"ו חלק א', עמוד 244], ועוד. סיפור זה מופיע לראשונה ב[[ליקוטי דיבורים]] [http://chabadlibrarybooks.com/pdfpager.aspx?req=39163&st=&pgnum=30 חלק א' עמוד 24]}} והסביר כי בכל דור יש את ה'קליפה' והניסיונות שמתעוררים על ידיה, ואדמו"ר הזקן ראה כי בדור זה הולכת ומתחזקת ה'קליפה' והתאווה של הידור בבגדים מפוארים. מכיוון שכך, רצה אדמו"ר הזקן 'לשבור' ולבטל את הקליפה הזו על ידי קריעת החלק היפה שבמעיל המהודר, עד כדי כך שהבטיח בעבור כך 'אתי עמי במחיצתי'{{הערה|1=אמרה שמקורה במאמר [[שמואל הנביא]] ל[[שאול]] שיום למחרת ימות ויהיה "עימו", ומכך מדייקת ה[[גמרא]] כי "עימי" רומז ל"עימי במחיצתי" ([[מסכת ברכות]] [http://hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=1&daf=12b&format=pdf דף י"ב עמוד ב'])}}.
  
 
כך גם בימי [[אדמו"ר המהר"ש]] החלה להתפשט האופנה כי בחליפה בנוסף לכיס בחלקה התחתון של החליפה, נתפר כיס גם בחלקה עליון, ובו נתחבה ממחטה. כשהבחין אדמו"ר המהר"ש באחד החסידים שהיה סוחר הולך בחליפה שכזו, שאל אותו הרבי מדוע עליו ללכת בחליפה המעוצבת כצו האופנה, והחסיד שאל בתגובה כי מה ההבדל אם ישנו כיס גם בחלק העליון של הליפה ומה החשש בכך. אדמו"ר המהר"ש אמר כי ההבדל הינו גדול, משום שישנו פתגם רווח כי "חסיד – עד הכיס...", ולכן אם הכיס הוא למטה – כפי שהיה עד אז – יש חלק גדו של החסיד, אך אם הכיס הוא למעלה – נשאר מהחסיד רק חלק קטן{{הערה|[[רשימות דברים]] חלקב' עמוד פ"ג}}...
 
כך גם בימי [[אדמו"ר המהר"ש]] החלה להתפשט האופנה כי בחליפה בנוסף לכיס בחלקה התחתון של החליפה, נתפר כיס גם בחלקה עליון, ובו נתחבה ממחטה. כשהבחין אדמו"ר המהר"ש באחד החסידים שהיה סוחר הולך בחליפה שכזו, שאל אותו הרבי מדוע עליו ללכת בחליפה המעוצבת כצו האופנה, והחסיד שאל בתגובה כי מה ההבדל אם ישנו כיס גם בחלק העליון של הליפה ומה החשש בכך. אדמו"ר המהר"ש אמר כי ההבדל הינו גדול, משום שישנו פתגם רווח כי "חסיד – עד הכיס...", ולכן אם הכיס הוא למטה – כפי שהיה עד אז – יש חלק גדו של החסיד, אך אם הכיס הוא למעלה – נשאר מהחסיד רק חלק קטן{{הערה|[[רשימות דברים]] חלקב' עמוד פ"ג}}...
שורה 57: שורה 57:
 
אדמו"ר הריי"צ ואדמו"ר הרש"ב נזהרו ללבוש את השטריימל רק בליובאוויטש, בעקבות הוראתו של אדמו"ר המהר"ש לאדמו"ר הרש"ב לפני [[רבי שלום דובער שניאורסון (אדמו"ר הרש"ב)#נישואין|חתונתו באוורוטש]] להיזהר וללבוש את השטריימל רק ב[[ליובאוויטש]]. כך שמאז שעזבו אדמו"ר הרש"ב ואדמו"ר הריי"צ את ליובאוויטש לא חבשו שוב שטריימל, עד לשבת החתן של הרבי, בה חזר אדמו"ר הריי"צ לחזור ולחבוש את השטריימל של אדמו"ר הרש"ב{{הערה|יומן הרב [[אליהו חיים אלטהויז]], שנדפס כנספח לאגרות קודש אדמו"ר הריי"צ, כרך ט"ו. מובא גם בספר "המופלא והמיוחד" עמוד ל"ז}}. סוג השטריימל שהיה נלבש על ידי אדמו"ר הריי"צ היה קופליק.
 
אדמו"ר הריי"צ ואדמו"ר הרש"ב נזהרו ללבוש את השטריימל רק בליובאוויטש, בעקבות הוראתו של אדמו"ר המהר"ש לאדמו"ר הרש"ב לפני [[רבי שלום דובער שניאורסון (אדמו"ר הרש"ב)#נישואין|חתונתו באוורוטש]] להיזהר וללבוש את השטריימל רק ב[[ליובאוויטש]]. כך שמאז שעזבו אדמו"ר הרש"ב ואדמו"ר הריי"צ את ליובאוויטש לא חבשו שוב שטריימל, עד לשבת החתן של הרבי, בה חזר אדמו"ר הריי"צ לחזור ולחבוש את השטריימל של אדמו"ר הרש"ב{{הערה|יומן הרב [[אליהו חיים אלטהויז]], שנדפס כנספח לאגרות קודש אדמו"ר הריי"צ, כרך ט"ו. מובא גם בספר "המופלא והמיוחד" עמוד ל"ז}}. סוג השטריימל שהיה נלבש על ידי אדמו"ר הריי"צ היה קופליק.
  
מסופר כי במניין של [[אדמו"ר הזקן]] הייתה חובה על כל עולה לתורה היה צריך לחבוש שטריימל בעלייתו, ולמי שלא היה שטריימל – היה מקבל לשם כך שטריימל שהיה מיוחד לכך מהגבאי. באחת הפעמים, כשלא מצר הגבאי את השטריימל, נתן לעולה את השטריימל של אדמו"ר הזקן. כשבא אדמו"ר הזקן לחבוש את הכובע בסוף התפילה, שאל את הגבאי אם משהוא חבש את השטריימל. כשסיפר לו הגבאי את המקרה, ביקש אדמו"ר הזקן לקרוא לכובען, וביקש ממנו לפרום את כל התפרים בשטריימל כך שיתפרק, ולאחר מכן לתפרו מחדש. בסיום העבודה, תלה הכובען את השטריימל לייבוש מעל האש, ושכח ממנו במשך כל הלילה. כשגילה בבוקר שהשטריימל נשרף והגיע להודיע על כך לאדמו"ר הזקן, עוד לפני שהתחיל לדבר על כך שאל אותו אדמו"ר הזקן עם הכובע נשרף, וכשענה הכובען שכך קרה ענה לו אדמו"ר הזקן שהדבר לא נורא{{הערה|רשימות דברים חלק עמוד א' עמוד ס"ה, מובא "[[סיפורי חסידים (ספר)|סיפורי חסידים]]" על התורה עמוד 237}}
+
מסופר כי במניין של [[אדמו"ר הזקן]] הייתה חובה על כל [[עליה לתורה|עולה לתורה]] היה צריך לחבוש שטריימל בעלייתו, ולמי שלא היה שטריימל – היה מקבל לשם כך שטריימל שהיה מיוחד לכך מה[[גבאי]]. באחת הפעמים, כשלא מצר הגבאי את השטריימל, נתן לעולה את השטריימל של אדמו"ר הזקן. כשבא אדמו"ר הזקן לחבוש את הכובע בסוף התפילה, שאל את הגבאי אם משהוא חבש את השטריימל. כשסיפר לו הגבאי את המקרה, ביקש אדמו"ר הזקן לקרוא לכובען, וביקש ממנו לפרום את כל התפרים בשטריימל כך שיתפרק, ולאחר מכן לתפרו מחדש. בסיום העבודה, תלה הכובען את השטריימל לייבוש מעל האש, ושכח ממנו במשך כל הלילה. כשגילה בבוקר שהשטריימל נשרף והגיע להודיע על כך לאדמו"ר הזקן, עוד לפני שהתחיל לדבר על כך שאל אותו אדמו"ר הזקן עם הכובע נשרף, וכשענה הכובען שכך קרה ענה לו אדמו"ר הזקן שהדבר לא נורא{{הערה|רשימות דברים חלק עמוד א' עמוד ס"ה, מובא "[[סיפורי חסידים (ספר)|סיפורי חסידים]]" על התורה עמוד 237}}
  
 
הרבי לא לבש שטריימל, ויש לכך שני הסברים סותרים: הדעה הראשונה סוברת כי הרבי רצה ללבוש שטריימל - אך רק את השטריימל של אדמו"ר הריי"צ, אך כיוון שהרבנית [[חנה גוראריה]] עוד צידדה אז במינויו של בעלה –[[הרש"ג]] – לרבי, לא נתנה אותו לרבי וכך נשאר המצב כי הרבי לא חבש שטריימל. הדעה השנייה היא כי הרבי לא רצה כלל לחבוש שטריימל, בטענה כי "שטריימל הינו לבוש אדמו"רי", וכי היה זה פרט נוסף ביחסו של הרבי אל אדמו"ר הריי"צ כאל ממשיך הנשיאות גם לאחר הסתלקותו, למרות הפצרת הרב [[אפרים אליעזר ילס|אפרים ילס]] כי יחל לחבוש שטריימל{{הערה|1=הרב [[טוביה בלוי]], [http://www.shturem.net/index.php?section=news&id=4806  גרטל, סירטוק, קנייטש] {{שטורעם}}}}.  
 
הרבי לא לבש שטריימל, ויש לכך שני הסברים סותרים: הדעה הראשונה סוברת כי הרבי רצה ללבוש שטריימל - אך רק את השטריימל של אדמו"ר הריי"צ, אך כיוון שהרבנית [[חנה גוראריה]] עוד צידדה אז במינויו של בעלה –[[הרש"ג]] – לרבי, לא נתנה אותו לרבי וכך נשאר המצב כי הרבי לא חבש שטריימל. הדעה השנייה היא כי הרבי לא רצה כלל לחבוש שטריימל, בטענה כי "שטריימל הינו לבוש אדמו"רי", וכי היה זה פרט נוסף ביחסו של הרבי אל אדמו"ר הריי"צ כאל ממשיך הנשיאות גם לאחר הסתלקותו, למרות הפצרת הרב [[אפרים אליעזר ילס|אפרים ילס]] כי יחל לחבוש שטריימל{{הערה|1=הרב [[טוביה בלוי]], [http://www.shturem.net/index.php?section=news&id=4806  גרטל, סירטוק, קנייטש] {{שטורעם}}}}.  

גרסה מ־13:09, 14 במרץ 2018

הרבי עומד כשליח ציבור לבוש בלבושים חסידיים: חבוש במגבעת קנייטש, לבוש סירטוק וחגור גרטל
תמונה מספר 1:ר' מענדל פוטרפס חבוש בקסקט שהיה נהוג ברוסיה
תמונה מספר 2:אדמו"ר הריי"צ בצעירותו, חבוש במגבעת קנייטש כששוליה כלפי מעלה
תמונה מספר 3:הרבי מניח את אבן הפינה להרחבת 770, לבוש בסירטוק, חגור בגארטל וחבוש במגבעת קנייטש. ניתן להחין בתמונה ב'משולש
Gnome-colors-emblem-development-2.jpg ערך זה נמצא בעיצומה של עבודה ממושכת. הערך פתוח לעריכה.
אתם מוזמנים לבצע עריכה לשונית, ויקיזציה וסגנון לפסקאות שנכתבו, וכמו כן לעזור להרחיב ולהשלים את הערך.

הימנעות מלבישת בגדי האופנה

לפני חתונתו של ר' נחום – נכדו של אדמו"ר הזקן, פנה אליו אדמו"ר הזקן ושאלו אם יסכים לקרוע את החלק היפה בפרווה שבדש מעיל המשי והעור בו אמור היה להיכנס לחופה. ר' נחום אמר שאינו מסכים ואינו רוצה בכך, גם כשהציע לו אדמו"ר הזקן ללמוד איתו בעבור כך, אך אדמו"ר הזקן אמר לו כי אם יסכים ייתן לו לזכות להיות 'אתי עמי במחיצתי' בעולם הבא[1]. ר' נחום רצה להסכים, אך עדיין שאל אם עליו לעשות זאת מכיוון שרוצה באמת להחליף את המשי היקר בטלאי, או לעשות זאת ב'קבלת עול' מכיוון שאדמו"ר הזקן מצוה עליו לעשות כך. אדמו"ר הזקן אמר כי עליו לרצות זאת באמת של ה"יחידה", ור' נחום שתק – מכיוון שבאמת לא רצה לתפור תלאי במעיל. ביום החתונה, נכנס ר' נחום להתברך אצל אדמו"ר הזקן לפני החופה, ואז תלש לו אדמו"ר הזקן חלק מהצוארון והבטיח לו בעבור זה אריכות ימים. באחרית ימיו, קבע ר' נחום את מגוריו בהאדיטש – ליד ציון אדמו"ר הזקן – בכדי לכפר על כך שלא רצה בצעירותו לקרוע את הפרווה ולתפור את הטלאי באמת.
הרבי סיפר את סיפור זה מספר פעמים[2] והסביר כי בכל דור יש את ה'קליפה' והניסיונות שמתעוררים על ידיה, ואדמו"ר הזקן ראה כי בדור זה הולכת ומתחזקת ה'קליפה' והתאווה של הידור בבגדים מפוארים. מכיוון שכך, רצה אדמו"ר הזקן 'לשבור' ולבטל את הקליפה הזו על ידי קריעת החלק היפה שבמעיל המהודר, עד כדי כך שהבטיח בעבור כך 'אתי עמי במחיצתי'[3].

כך גם בימי אדמו"ר המהר"ש החלה להתפשט האופנה כי בחליפה בנוסף לכיס בחלקה התחתון של החליפה, נתפר כיס גם בחלקה עליון, ובו נתחבה ממחטה. כשהבחין אדמו"ר המהר"ש באחד החסידים שהיה סוחר הולך בחליפה שכזו, שאל אותו הרבי מדוע עליו ללכת בחליפה המעוצבת כצו האופנה, והחסיד שאל בתגובה כי מה ההבדל אם ישנו כיס גם בחלק העליון של הליפה ומה החשש בכך. אדמו"ר המהר"ש אמר כי ההבדל הינו גדול, משום שישנו פתגם רווח כי "חסיד – עד הכיס...", ולכן אם הכיס הוא למטה – כפי שהיה עד אז – יש חלק גדו של החסיד, אך אם הכיס הוא למעלה – נשאר מהחסיד רק חלק קטן[4]...

אדמו"ר הרש"ב התבטא כי "כשנכנסים אלי ליחידות ב"קורצע רעקל"[5], זו 'דקירה' עבורי"[6].

מגבעת

תמונה מספר 4:אדמו"ר הרש"ב חבוש במגבעת המבורג, הנלבשת כיום בעיקר על ידי ליטאים וחסידי גור וברסלב

לא ידוע מה היה לפני כן, אך מנהג החסידים ברוסיה היה ללכת בקסקט – כובע בעל מצחייה(ראה דוגמה בתמונה 1). נוהג זה החל כאשר נגזרה 'גזרת הלבוש', בה חויבו ללכת כל היהודים בלבוש אחיד – בין היתר עם כובע ולו שוליים קדמיים, הקסקט. כאשר שמע זאת אדמו"ר הצמח צדק, אמר בתגובה כי גזרה זו היא מצד ה'קליפה', שמנסה למנוע את העניין של "שאו מרום עיניכם וראו מי ברא כל אלה" – כלומר, הבטה בשמים ומתוך כך להגיע להתבוננות בגדלות השם ורוממותו. כששמעו זאת חסידי הצמח צדק, התחכמו בקיום הגזירה ולבשו את הקסקט כשהמצחיה מופנת אחורה –כלפי העורף[7].

בנוהג הנשיאות נהגו [[אדמו"ר הרש"ב והריי"צ לחבוש מגבעת העשויה ממשי.

מגבעת קנייטש

כיום נוהגים רוב חסידי חב"ד ללכת במגבעת קיפול המכונה "מגבעת קנייטש" על שם ה"קנייטש" - ה"קיפול" באידיש. מגבעת זו בנוייה כאשר יש משני צידיה קיפולים כלפי פנים ("עיניים"), ולאורך כיפתו של הכובע ישנו קמט לכל אורכו.
יש אומרים כי חבישת מגבעת זאת הייתה לראשונה אצל אדמו"ר המהר"ש, שכאשר יצא למסעותיו היה לובש בגדי סוחרים מהודרים בכדי שלא יזוהה. מאוחר יותר לבש אותו גם אדמו"ר הריי"צ בצעירותו, ואף יש תמונה מכך (ראה בתמונה 2), אם כי הלכו במגבעת כששוליה למעלה.

הנהגת החסידים ללכת במגבעת קנייטש החלה כאשר הרבי החל ללכת במגבעת, כששוליה הקדמיים היו משוכים כלפי מטה בצורה חדה, והקמט המרכזי בכיפתו של הכובע עמוק ורחב יותר, והוא בעל שלוש צלעות, מה שקיבל את הכינוי "משולש חב"ד" (ראה דוגמה בתמונה 3). כשנשאל הרבי מדוע שולי המגבעת משוכים קדימה בצורה קיצונית המסתירה את עיניו, ענה הרבי כי "בשבילי די להביט בארבע אמות שלי..." [8].

חבישת המגבעת כ'כיסוי שני'

חסידים נוהגים ללבוש את המגבעת בעיקר בשעת התפילה, כ'כיסוי שני' בנוסף לכיפה[9]. מקור הדברים הם ככול הנראה בדברי הגמרא[10] שכתבה כי תחת למצנפת של הכהן הגדול הייתה כיפת צמר, ובדברי הצמח צדק שבספרו "פסקי דינים לצמח צדק"[11] שכתב כי מנהג חסידים הראשונים היה לכסות את הראש בנוסף לכיפה שעל ראשם בכיסוי נוסף. כך גם כתבו ה'בית חדש'[12], ה'טורי זהב'[13] וה'משנה ברורה' [14] כי ראוי לנהוג שבנוסף לטלית אין להסיר את הכובע, משום שהדבר מוסיף ביראת שמים. סיבה נוספת היא, שכיוון שבתפילה יש לעמוד בצורה מכובדת, כפי שמתאים לעמוד בפני מלך או אדם חשוב – יש לחבוש גם כובע מעל הכיפה, משום שאין זה כבוד לעמוד לפני אדם חשוב כשכיפה בלבד לראשו[15].

הרבי הסביר כי שני הכיסויים הם בחינת שני מקיפים מבחינת חיה ויחידה, ועל ידי קישור המקיפים שבנשמה עם מקיפים גשמיים (כיפה וכובע) מתוסף יותר בהמשכה ובגילוי של שני המקיפים שבנשמה[16].

גרטל

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – גרטל

הגַרְטְל (נקרא גם גאַרטל או אבנט)(ראה דוגמה בתמונה ראשית ובתמונה 3) הינו פריט לבוש אותו נוהגים החסידים לחגור מסביב לבגדיהם במקביל מגובה המרפקים בשעת התפילה במטרה לחצוץ בין החלק העליון של הגוף לחלקו התחתון. מקורו של המנהג הוא מהבגדי כהונה, אותם היו לובשים הכהנים בשעת העבודה בבית המקדש. הרבי הקפיד כי אורך שני קצוות בגארטל יגיע לקצוות הסירטוק.

סירטוק

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לחב"דפדיה והשלימו אותו. יתכן שיש על כך פירוט בדף השיחה.

בשונה מן רעקל החסידית – שהינה חליפה ארוכה העוברת את הברך בכ-10 סנטימטר לערך, ומן הקפוטה הנלבשת בשבת[17], הסירטוק הוא החליפה הארוכה הנלבשת על ידי חסידי חב"ד בשבתות וחגים (ראה דוגמה בתמונה ראשית ובתמונה מספר 3). הסירטוק קצר מהקפוטה הרגילה בעקבות 'גזירת הלבוש', אז גם נגזר כי על היהודים לקצר את בגדיהם.

שטריימל

תמונה מספר 5: אדמו"ר הצמח צדק חבוש בשטריימל ולבוש בבגדי השבת שקיבל בירושה מאדמו"ר הזקן
תמונה מספר 6: אדמו"ר הריי"צ חבוש בשטריימל המכונה כיום 'קופליק'
תמונה מספר 7: רבי איסר זלמן מלצר חבוש בספודיק
תמונה מספר 8: רבי יהושע רוקח ממחנובקה - בעלזא חבוש בשטריימל ולבוש בקפוטה מסוג 'קפטאן'
תמונה מספר 9: מכירת המצוות אצל הרבי במוצאי שבת בראשית, המוכר עומד מצד שמאל כששטריימל לראשו

שְׁטְרַיְמְל (בעברית:מזנבת, כלומר:בגד העשוי מזנב חיה) הוא כובע העשוי מזנב חיה (לרוב שועל), הנחשב ללבוש חסידי ונחשב כבגד שבתי הנלבש רק בשבתות, חגים ושמחות (ראה דוגמאות בתמונות 9-8).

דומה לו הוא הקוֹלְפִּיק, המשמש כמקביל לשטריימל[18], ונחבש בימי חול מיוחדים, כראשי חודש, צומות, ותאריכים חסידיים על ידי האדמו"ר[19], ובשבתות וחגים על ידי בני ונכדי האדמו"ר שלא נישאו.

מקביל לשטריימל ולקופליק הוא הספודיק, הרחב יותר מהקופליק ובהיר יותר ממנו ומהשטריימל(ראה דוגמה בתמונה מספר 8), המקובל במקום השטריימל שלא נחבש בחצרות חסידיות שמקורן בפולין כמו גור, אשלג, סוכטשוב, ועוד. הוא נחבש במקומות אלו במקום השטריימל במסגרת פשרה של חסידי בעל ה"חידושי הרי"ם" מגור עם ממשלת פולין בתקופת "גזירת הלבוש", להחליף את הלבוש היהודי (מכנסיים קצרים ושטריימל) ללבוש הקוזאקים שהיה מורכב מספאדיק "גרבי קוזאקים" וזקן[20].

מקורו של השטריימל אינו ברור, אך אחת הדעות היא כי החל להיחבש על ידי תלמדי הבעל שם טוב, שרצו לסמל בכך את בירור הניצוצות אף מהדבר הנמוך ביותר – זנב חיה טמאה[21].

המנהג החב"די

מנהג חב"ד היה מאז ומעולם כשאר החצרות החסידיות. כך גם בציור הצמח צדק(ראה תמונה 6) הוא נראה לבוש בבגדי השבת וחבוש בשטריימל שירש מאדמו"ר הזקן[22]. מסופר על אדמו"ר האמצעי כי בכל יום כיפור היה יושב בין מנחה לנעילה (ולגירסה אחרת בין מוסף לנעילה), והיה תפוס במחשבות עד כדי כך שהיתה נוטפת זעה מקצהו העליון של השטריימל שלבש. אדמו"ר הרש"ב היה מספר זאת ומציין את גודל יגיעת המוח שהייתה לאדמו"ר האמצעי, עד שאי אפשר לשער מה היה נפעל על ידו באותה שעה[23].
אדמו"ר הריי"צ ואדמו"ר הרש"ב נזהרו ללבוש את השטריימל רק בליובאוויטש, בעקבות הוראתו של אדמו"ר המהר"ש לאדמו"ר הרש"ב לפני חתונתו באוורוטש להיזהר וללבוש את השטריימל רק בליובאוויטש. כך שמאז שעזבו אדמו"ר הרש"ב ואדמו"ר הריי"צ את ליובאוויטש לא חבשו שוב שטריימל, עד לשבת החתן של הרבי, בה חזר אדמו"ר הריי"צ לחזור ולחבוש את השטריימל של אדמו"ר הרש"ב[24]. סוג השטריימל שהיה נלבש על ידי אדמו"ר הריי"צ היה קופליק.

מסופר כי במניין של אדמו"ר הזקן הייתה חובה על כל עולה לתורה היה צריך לחבוש שטריימל בעלייתו, ולמי שלא היה שטריימל – היה מקבל לשם כך שטריימל שהיה מיוחד לכך מהגבאי. באחת הפעמים, כשלא מצר הגבאי את השטריימל, נתן לעולה את השטריימל של אדמו"ר הזקן. כשבא אדמו"ר הזקן לחבוש את הכובע בסוף התפילה, שאל את הגבאי אם משהוא חבש את השטריימל. כשסיפר לו הגבאי את המקרה, ביקש אדמו"ר הזקן לקרוא לכובען, וביקש ממנו לפרום את כל התפרים בשטריימל כך שיתפרק, ולאחר מכן לתפרו מחדש. בסיום העבודה, תלה הכובען את השטריימל לייבוש מעל האש, ושכח ממנו במשך כל הלילה. כשגילה בבוקר שהשטריימל נשרף והגיע להודיע על כך לאדמו"ר הזקן, עוד לפני שהתחיל לדבר על כך שאל אותו אדמו"ר הזקן עם הכובע נשרף, וכשענה הכובען שכך קרה ענה לו אדמו"ר הזקן שהדבר לא נורא[25]

הרבי לא לבש שטריימל, ויש לכך שני הסברים סותרים: הדעה הראשונה סוברת כי הרבי רצה ללבוש שטריימל - אך רק את השטריימל של אדמו"ר הריי"צ, אך כיוון שהרבנית חנה גוראריה עוד צידדה אז במינויו של בעלה –הרש"ג – לרבי, לא נתנה אותו לרבי וכך נשאר המצב כי הרבי לא חבש שטריימל. הדעה השנייה היא כי הרבי לא רצה כלל לחבוש שטריימל, בטענה כי "שטריימל הינו לבוש אדמו"רי", וכי היה זה פרט נוסף ביחסו של הרבי אל אדמו"ר הריי"צ כאל ממשיך הנשיאות גם לאחר הסתלקותו, למרות הפצרת הרב אפרים ילס כי יחל לחבוש שטריימל[26].

כשנכנס יהודי המשתייך לאחת מחצרות גליציה, אמר לרבי כי אילו היה הרבי היה 'מסלק' את הכובע וחובש שטריימל, היו מצטרפים לחצרו אלפי חסידם. הרבי התחיל לצחוק בקול, ושאל אותו איזה יהודים היו נהיים חסידים שלו כתוצאה מהשטריימל, שצריכים שטריימל דווקא ולא כובע. החסיד ענה שיהיו אלו יהודים מכל הסוגים, והחל למנות סוגים רבים של חסידיות, באומרו כי אותם יהודים לא יסתדרו עם כך שבשבת יצטרכו ללכת עם כובע ולא עם שטריימל. ענה לו הרבי שאם מתכוון הוא ליהודים האלו, "מה רע בחסידות בהם הם נמצאים שצריכים הם להיות חסידים שלי דווקא? מה שאני רוצה לדעת זה כמה קיבוצניקים[27]יהיו חסידים שלו כתוצאה מכך שיסלק את המגבעת וילבש שטריימל!"[28].

מנהג חסידי חב"ד הוא שמוכר העליות לחגי תשרי חובש באותה שעה שטריימל, ועל ידי כך נהיה "יהודי של שטריימל"...[29](ראה דוגמה בתמונה מספר 9).

לקריאה נוספת

גרטל, סירטוק, קנייטש קישור שטורעם

הערות שוליים

  1. כלומר, שר' נחום יזכה להיות בעולם הבא במקום בו יישב שם אדמו"ר הזקן.
  2. תורת מנחם חלק ה' שנת תשי"ב חלק ב' עמוד 155, תורת מנחם חלק י"ג שנת תשט"ו חלק א', עמוד 244, ועוד. סיפור זה מופיע לראשונה בליקוטי דיבורים חלק א' עמוד 24
  3. אמרה שמקורה במאמר שמואל הנביא לשאול שיום למחרת ימות ויהיה "עימו", ומכך מדייקת הגמרא כי "עימי" רומז ל"עימי במחיצתי" (מסכת ברכות דף י"ב עמוד ב')
  4. רשימות דברים חלקב' עמוד פ"ג
  5. חליפה קצרה, אז גם חסידי חב"ד שלפני הבר מצווה היו לובשים בגד עליון ערוך גם בימות החול, והליכה בחליפה קצרה נחשבה למודרנית ביותר
  6. "אז מען קומט צו מיט אריין מיט א קורצע רעקל, גיט דאס מיר א שטאך" לקוטי סיפורים והתוועדיות עמוד 312
  7. תורת מנחם חלק י' עמוד 70
  8. לכבוד ג' תמוז: הרב יעקבסאן בתוכנית מיוחדת קישור col
  9. הוספה ללקוטי שיחות בחלק ט' דף 276 בשולי הגליון, ובספר המנהגים עמוד 9 בשולי הגליון, וראה כאן
  10. חולין קל"ח עמוד א'
  11. פסקי דינים לצ"צ בתחילתו
  12. בית חדש על על אורח חיים סימן ח' סעיף א', דיבור המתחיל 'ומכסה'
  13. ט"ז(מגן אברהם) על אורח חיים סימן ח' סעיף ב' סעיף קטן ג':"ולעניות דעתי אדרבה בא רבינו להזהיר שיהיה נזהר כל כך בכיסוי הראש שאפילו בשעה שמעוטף בטלית של מצוה צריך שלא יזוז ממנו כיסוי של ראש"
  14. משנה ברורה על אורח חיים סימן ח' סעיף ב' סעיף קטן ד':"שכיסוי זה מכניע לב האדם ומביאו לידי יראת שמים. ועיין בט"ז שדעתו נכון שלא יסיר הכובע (=כיפה) הקטן שעל ראשו בעת התפילה אף שהוא מכסה ראשו בטלית ג"כ"
  15. משנה ברורה, אורח חיים סימן צ"א סעיך קטן י"ב:"ובזמננו צריך להשים בעת התפילה כובע כי אין דרך לעמוד כן לפני אנשים חשובים"
  16. תורת מנחם התוועדיות תשמ"ח חלק ד' עמוד 164
  17. השונה מרעלק בכך שהיא עשויה ממשי שחוק ולא מבד רגיל, למרות שכיום לרוב מיוצרת הקפוטה מחומרים סינטטים
  18. הצר יותר מהשטריימל ובהיר יותר מהספודיק, ולאורכו פסים בהירים.
  19. אם כי האדמו"ר מבעלז לובש ספודיק במקום הקופליק
  20. את פאותיהם הם החלו להכניס מתחת לכיפה
  21. ראה ספר הזכרונות (אדמו"ר הריי"צ) חל א' עמוד 284
  22. השטריימל הינו נמוך וקצר ובעל כיפה גבוהה – כפי שהיה נהוג בימים ההם. עם השנים כיפת הקטיפה שבשטריימל התנמכה, השטריימל התרחב לצדדים וגבה ביותר.
  23. ספר השיחות תש"ג, עמוד 14, ספר השיחות תרצ"ו עמוד 303
  24. יומן הרב אליהו חיים אלטהויז, שנדפס כנספח לאגרות קודש אדמו"ר הריי"צ, כרך ט"ו. מובא גם בספר "המופלא והמיוחד" עמוד ל"ז
  25. רשימות דברים חלק עמוד א' עמוד ס"ה, מובא "סיפורי חסידים" על התורה עמוד 237
  26. הרב טוביה בלוי, גרטל, סירטוק, קנייטש קישור שטורעם
  27. לגירסה אחרת התבטא הרבי: כמה נערים מ'השומר הצעיר' (תנועת נוער ציונית)
  28. לכבוד ג' תמוז: הרב יעקבסאן בתוכנית מיוחדת 16:12קישור col
  29. תורת מנחם "ח חלק א', עמוד 339