הבדלים בין גרסאות בדף "משתמש:מה עם ההתגלות?/נמנע הנמנעות"

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
(דעת הסוברים שאין לנמנעות קיום בחיק הבורא)
שורה 18: שורה 18:
  
 
כמו"כ דעת ר' יוסף אלבו בעל ה"עיקרים"{{הערה|ספר העיקרים מאמר ראשון פרק כ"ב}}, ר' ידעי' הפניני בעל "בחינות עולם"{{הערה|בתשובתו שנדפסה בשו"ת הרשב"א סי' תי"ח}}, ר' יצחק עראמה{{הערה|בספרו עקדת יצחק שער פ'}}, הרלב"ג{{הערה|בפירושו על ספר יהושע פרק ד' פסוק כ'}} ור' [[יצחק אברבנאל]]{{הערה|בספרו מפעלות אלוקים מאמר ד'}} שיש לנמנעות קיום בחיק הבורא.
 
כמו"כ דעת ר' יוסף אלבו בעל ה"עיקרים"{{הערה|ספר העיקרים מאמר ראשון פרק כ"ב}}, ר' ידעי' הפניני בעל "בחינות עולם"{{הערה|בתשובתו שנדפסה בשו"ת הרשב"א סי' תי"ח}}, ר' יצחק עראמה{{הערה|בספרו עקדת יצחק שער פ'}}, הרלב"ג{{הערה|בפירושו על ספר יהושע פרק ד' פסוק כ'}} ור' [[יצחק אברבנאל]]{{הערה|בספרו מפעלות אלוקים מאמר ד'}} שיש לנמנעות קיום בחיק הבורא.
 
אחד הנימוקים לשיטה זו הוא, שאם נאמר שאין כללי השכל תופסים מקום אצל הקב"ה, לא נדע במה להאמין ובמה לא להאמין, שהרי
 
  
 
===הסיבה לטענתם===
 
===הסיבה לטענתם===
שורה 31: שורה 29:
 
==דעת הסוברים שאין לנמנעות קיום בחיק הבורא==
 
==דעת הסוברים שאין לנמנעות קיום בחיק הבורא==
  
ראש הסוברים שאין לנמנעות קיום בחיק הבורא הינו הרשב"א. בכמה תשובות שלו הוא מאריך לבאר עניין זה. התשובה המצוטטת ביותר היא תשובתו לר' ידעיה הפניני שסבר שיש לנמנעות קיום בחיק הבורא. (אולי הסיבה לייחודה של תשובה זו דווקא היא, שבה קובע ברורות שהכוונה גם לנמנעות מהסוג של "רוכב ואינו רוכב". ובנוגע לשאלה כיצד נדע במה להאמין ובמה לא קובע בפשטות: במה שציוותה אותנו התורה להאמין - נאמין, בין אם זה מסתדר עם כללי השכל ובין אם לא. ובמה שאין התורה ציוותה אותנו לא נאמין).
+
ראש הסוברים שאין לנמנעות קיום בחיק הבורא הינו הרשב"א. הרשב"א מאריך בכמה תשובות{{הערה|שו"ת הרשב"א חלק ראשון תשובות תי"ג-תי"ח}} לבאר את הסכנה בהשקפה המייחסת נמנעות לבורא, הרשב"א כותב שאמונה זו תבטל את את האמונה בניסים כקריעת ים סוף וכדומה! אמנם מתשובות אלה לא מצטיירת דעתו של הרשב"א בבירור בשלילת הנמנעות מהסוג שלא ניתן להבינם כלל (סוג הב'). דעתו זו עולה דווקא מתוך כתב התנצלותו של ר' ידעיה הפניני ששלח לרשב"א{{הערה|שם תשובה תיח}} בו הבהיר ר' ידעיה שאין הוא טוען שהקב"ה אינו יכול לחולל ניסים כ[[קריעת ים סוף]] וכדומה, אלא רק שנמנע אצלו לעשות שיהיה "רוכב ואינו רוכב", מכך שהרשב"א אחז בהתנגדותו לדעות אלו מוכח שהוא חלק גם על החלוקה בין ב' סוגי הנמנעות ולדעתו כל סוגי הנמנעות מושללים אצל הקב"ה.
 +
 
 +
ר' [[הלל מפאריטש]] מסביר בספרו [[פלח הרימון]] את הסיבה לכך שהרשב"א לא כתב וביאר במפורש את סיבת התנגדותו לחילוק בין ב' סוגי הנמנעות: בהתחלה תקף אותם הרשב"א מאחר שראה ששיטתם תסתור את האותות ומופתים שבתורה. אמנם לאחר שראה שאף לפי שיטתם אין סתירה לאותות ומופתים שבתורה, לא השיב עליהם בפירוש מפני שהסיבה למחלוקתו עליהם הייתה על פי תורת הקבלה, ששוללת נמנעות באופן נחרץ אצל הקב"ה, וזה לא רצה לגלות אז מאחר שחכמת הקבלה אז גילו רק ליחידי סגולה.
 +
 
 +
===הסיבה לטענתם===
  
==הכרעת תורת החסידות==
+
הסיבה הגלויה לטענתם הייתה שבעוד שבימי הרמב"ם הפילוסופיה שימשה רבים לעזר וסיוע באמונה, הרי בימי הרשב"א הפילוסופיה הפכה לצרה. רבים החלו ללמוד פילוסופיה - לא מספרי גדולי ישראל אלא להבדיל - מספרי יוון ופילוסופיית אריסטו. כבר לא הייתה זו פילוסופיה המבוססת על אמונה צרופה. אלא הכל נהפך להיות מבוסס על הפילוסופיה וההיגיון. הניסים בתורה הוצאו מפשוטם או שפירשו שנעשו על מעשי חכמה ותחבולה, התורה פורשה רבות בדרך אלוגרית{{הערה|מגדולי מפתחי שיטה זו היה ר' אברהם אבולעפיה}} - [[אברהם]] ו[[שרה]] נהפכו ל[[חומר וצורה]], איסורי התורה הוצאו ממשמעותם וכו'. ר' אבא מארי מלוניל שראה את הסכנה שבשיטה זו פנה בייחד עם האחים וידאל אל הרשב"א שיטיל חרם על לימוד הפילוסופיה. ואכן לאחר שחקר את הנושא הטיל הרשב"א חרם על לימוד הפילוסופיה, את החרם פרסם הרשב"א שלש פעמים בשלוש נוסחאות שונות. בתוך התשובות ההעוסקות בחרם, וכן בנוסח החרם עצמו, מבהיר הרשב"א את התנגדותו לשיטת הפילוסופיה המקיימת נמנעות אצל הבורא ושוללת אותות ומופתים. את החרם השלישי כתב הרשב"א לאחר התנצלותו של ר' יעיה הפניני ומכך מוכח שלא קיבל את חילוקו בב' סוגי הנמנעות.
 +
=
 +
=הכרעת תורת החסידות==
  
 
תורת{{הערה|בהבא לקמן ראה  }} החסידות מכריעה שהקב"ה הוא נמנע הנמנעות.
 
תורת{{הערה|בהבא לקמן ראה  }} החסידות מכריעה שהקב"ה הוא נמנע הנמנעות.

גרסה מ־12:05, 14 ביוני 2019

נמנע הנמנעות הינו כינוי להיות הקב"ה כל יכול. עובדה זו הייתה שנויה במחלוקת בין גדולי ישראל וכך היא הכרעת תורת החסידות.

רקע

את הנמנעות - הדברים הבלתי אפשריים לכאורה - ניתן לחלק לשתיים:

א. דברים שהאדם המצוי אינו יכול לעשותם, או שאינם יכולים להיות לפי חוקי הטבע המוכרים לנו, בקטגוריה זאת ניתן לכלול את כל הניסים שלמעלה מהטבע כקריית ים סוף, תחיית המתים ועוד. בפשטות אף אחד לא נחלק על כך שזאת יכול הקב"ה לעשות[1]

ב. דברים שהאדם אינו מסוגל להבין בהגיון כיצד הם אפשרים. כגון לעשות שיהיה מישהו רוכב ואינו רוכב בו זמנית, או להכניס פיל בחור של מחט בלי להגדיל/להקטין את הפיל/חור המחט וכיוצא בזה. ובזה נחלקו גדולי ישראל האם נמנעות כאלו קיימים אצל הקב"ה או שהם לא שייכים אצלו.

דעת הסוברים שיש נמנעות בחיק הבורא

ישנם הסוברים שיש לנמנעות קיום בחיק הבורא והוא אינו יכול לעשות דברים הסותרים לגמרי את ההגיון האנושי (כדוגמאות הנ"ל בסוג הב').אמנם חשוב להדגיש: גם שיטות אלו סוברים שה' הוא כל יכול, וביכולתו לשנות את הטבע, אך לשיטתם אין חיסרון בכך שאינו יכול לעשות דברים בלתי אפשריים מצד עצמם. כלומר שלדעתם פירוש המושג "כל יכול" הינו "יכול לעשות כל האפשרי על פי שכל".

כן היא דעת הרס"ג כפי שכותב בספרו:[2]: "ולכן לא תהללנו שהוא עושה את החמשה יותר מעשרה, על אף שאינו מוסיף עליהן, ולא שהוא מכניס את העולם בתוך טבעת, בעוד שאינו מיצר את זה ולא מרחיב את זה, ולא שהוא מחזיר את אתמול במצבו של אתמול, מפני שכל אלה מן הנמנע. ויתכן שישאל אותנו אחד הכופרים עליהן, אז נענה לו שהוא יכול על כל דבר. וזה אשר שאלו עליו אינו מאומה, כי אם הבל, וההבל אינו כלום. וכאלו שאלו אם יש לו יכולת על לא כלום, כי על זה שאלו באמת."

דברים דומים כתב הרמב"ם, והוסיף: "ואין חיסרון ביוצר בכך שאינו יכול לעשות את הנמנע [...] ולא נייחס לאל יתעלה חוסר אונים מכיוון שאין הוא יכול להפוך את עצמותו לגוף או לברוא את מי שהוא כמותו".[3]

כמו"כ דעת ר' יוסף אלבו בעל ה"עיקרים"[4], ר' ידעי' הפניני בעל "בחינות עולם"[5], ר' יצחק עראמה[6], הרלב"ג[7] ור' יצחק אברבנאל[8] שיש לנמנעות קיום בחיק הבורא.

הסיבה לטענתם

באותם ימים, היה צורך השעה והדור להוכיח לבני ישראל את יסודות האמונה בדרך של הוכחות ומופתים שכליים. בחכמת החקירה הוכיחו חכמי החקירה את מציאות ה', שהוא אחד, קדמון ונצחי ללא קץ ותכלית, שאין לו גוף ודמות הגוף, שהוא ברא העולם וכל המציאות צריכה לו ועוד.

אחת הנחות היסוד שבבסיס הוכחות אלו – היא קיומן של "נמנעות", כלומר: שדבר אחד לא יכול להכיל שני הפכים. לדוגמא: מדבר גבולי – לא יתכן שיווצר בלי גבול; ולאידך, דבר שהוא בלתי מוגבל ואין סוף – לא יתכן שיש לו גוף; לא יתכן שיהיה יותר מאחד, ועוד.

טענו מקיימי הנמנעות: אם נאמר שאצל הקב"ה לא קיימים כלל "נמנעות", והינו "כל יכול" במובן הפשוט של המילה, עלול האדם להסיק כאילו ה' יכול גם כן להגשים את עצמו, והוא אינו מוכרח להיות אלא גם שתיים, ויכול לחול בו שינוי, וכיוצא בזה דברים שהם היפך מעיקרי האמונה. דווקא ע"י קביעת "הגדרות" ברורות והגדרת דברים שמן הנמנע להאמין בהם, ניתן להוכיח את האמונה בה' על פי השכל.

דעת הסוברים שאין לנמנעות קיום בחיק הבורא

ראש הסוברים שאין לנמנעות קיום בחיק הבורא הינו הרשב"א. הרשב"א מאריך בכמה תשובות[9] לבאר את הסכנה בהשקפה המייחסת נמנעות לבורא, הרשב"א כותב שאמונה זו תבטל את את האמונה בניסים כקריעת ים סוף וכדומה! אמנם מתשובות אלה לא מצטיירת דעתו של הרשב"א בבירור בשלילת הנמנעות מהסוג שלא ניתן להבינם כלל (סוג הב'). דעתו זו עולה דווקא מתוך כתב התנצלותו של ר' ידעיה הפניני ששלח לרשב"א[10] בו הבהיר ר' ידעיה שאין הוא טוען שהקב"ה אינו יכול לחולל ניסים כקריעת ים סוף וכדומה, אלא רק שנמנע אצלו לעשות שיהיה "רוכב ואינו רוכב", מכך שהרשב"א אחז בהתנגדותו לדעות אלו מוכח שהוא חלק גם על החלוקה בין ב' סוגי הנמנעות ולדעתו כל סוגי הנמנעות מושללים אצל הקב"ה.

ר' הלל מפאריטש מסביר בספרו פלח הרימון את הסיבה לכך שהרשב"א לא כתב וביאר במפורש את סיבת התנגדותו לחילוק בין ב' סוגי הנמנעות: בהתחלה תקף אותם הרשב"א מאחר שראה ששיטתם תסתור את האותות ומופתים שבתורה. אמנם לאחר שראה שאף לפי שיטתם אין סתירה לאותות ומופתים שבתורה, לא השיב עליהם בפירוש מפני שהסיבה למחלוקתו עליהם הייתה על פי תורת הקבלה, ששוללת נמנעות באופן נחרץ אצל הקב"ה, וזה לא רצה לגלות אז מאחר שחכמת הקבלה אז גילו רק ליחידי סגולה.

הסיבה לטענתם

הסיבה הגלויה לטענתם הייתה שבעוד שבימי הרמב"ם הפילוסופיה שימשה רבים לעזר וסיוע באמונה, הרי בימי הרשב"א הפילוסופיה הפכה לצרה. רבים החלו ללמוד פילוסופיה - לא מספרי גדולי ישראל אלא להבדיל - מספרי יוון ופילוסופיית אריסטו. כבר לא הייתה זו פילוסופיה המבוססת על אמונה צרופה. אלא הכל נהפך להיות מבוסס על הפילוסופיה וההיגיון. הניסים בתורה הוצאו מפשוטם או שפירשו שנעשו על מעשי חכמה ותחבולה, התורה פורשה רבות בדרך אלוגרית[11] - אברהם ושרה נהפכו לחומר וצורה, איסורי התורה הוצאו ממשמעותם וכו'. ר' אבא מארי מלוניל שראה את הסכנה שבשיטה זו פנה בייחד עם האחים וידאל אל הרשב"א שיטיל חרם על לימוד הפילוסופיה. ואכן לאחר שחקר את הנושא הטיל הרשב"א חרם על לימוד הפילוסופיה, את החרם פרסם הרשב"א שלש פעמים בשלוש נוסחאות שונות. בתוך התשובות ההעוסקות בחרם, וכן בנוסח החרם עצמו, מבהיר הרשב"א את התנגדותו לשיטת הפילוסופיה המקיימת נמנעות אצל הבורא ושוללת אותות ומופתים. את החרם השלישי כתב הרשב"א לאחר התנצלותו של ר' יעיה הפניני ומכך מוכח שלא קיבל את חילוקו בב' סוגי הנמנעות. =

הכרעת תורת החסידות=

תורת[12] החסידות מכריעה שהקב"ה הוא נמנע הנמנעות.

כללי השכל אצל הקב"ה לפי תורת החסידות

כאמור[13] לפי תורת החסידות הקב"ה הוא נמנע הנמנעות ואינו מוגבל בכללי השכל. אמנם לאחר שצמצם הקב"ה את עצמו בסדר ההשתלשלות, הוא קבע שסדר ההשתלשלות יהי' על פי כללי השכל, בדרך זו מבואר כיצד ניתן להביא משלים מהאדם לקב"ה ("מבשרי אחזה אלוקה") וכיצד מביאים הוכחה לבריאת ה' את עולמו והיותו בו תמיד מהנשמה והגוף.

כמו"כ מבאר הרבי[14] בדרך זו את דברי הרמב"ם ודברי הר"מ אלמשונו בעניין ידיעה ובחירה:

הרמב"ם כותב:

מקום הארון אינו מן המידה

אחד הראיות שהביאו לכך שהקב"ה הוא נמנע הנמנעות הוא ממאמר חז"ל[15]: "מקום הארון אינו מן המידה", ואכן גם בתורת החסידות הובא עניין זה כדוגמא לעניין "נמנע הנמנעות"[16]. אמנם מכך שבכמה מאמרים [17] מובא שעניין "מקום הארון אינו מן המידה" הוא עניין של ביטול המקום לגבי למעלה ממקום, התגברות שם הוי' על שם "אדנ-י" וכיו"ב, מוכיח הרבי[18] שיש לזה איזושהי תפיסת מקום בשכל, שהרי מצד "נמנע הנמנעות" יכול להיות חיבור אף ככשני העניינים ההופכיים הם בתוקפם ואין צורך שאחד יתבטל לשני ויתגבר עליו.

כל יהודי יכול לעבוד באופן של נמנע הנמנעות

לאחר הכרעת תורת החסידות שהקב"ה הוא "נמנע הנמנעות", מחדש הרבי שהקב"ה גם תובע ונותן כוחות לכל יהודי לעבוד באופן של "נמנע הנמנעות" עניין זה מתבטא בכמה עניינים:

י"ב תמוז תש"דמ, ויק"פ תשמ"ח ס"ח, ויגש תשמ"ז, ואולי גם ד"מ ניצו"י וילך ס"ה ובהערה 71 ויל"ע בזה

הערות שוליים

  1. אם כי משמע מכמה מדבריהם של הסוברים שהקב"ה הוא נמנע הנמנעות, שסברו שהחולקים עליהם הסוברים שיש נמנעות בחיק הבורא סוברים שהקב"ה אף אינו יכול לעשות דברים שלמעלה מהטבע!ואכ"מ
  2. הנבחר באמונות ובדעות, בתרגום הרב יוסף קאפח]
  3. מורה נבוכים ח"ג פרק ט"ו וראה שם ח"א פע"ה
  4. ספר העיקרים מאמר ראשון פרק כ"ב
  5. בתשובתו שנדפסה בשו"ת הרשב"א סי' תי"ח
  6. בספרו עקדת יצחק שער פ'
  7. בפירושו על ספר יהושע פרק ד' פסוק כ'
  8. בספרו מפעלות אלוקים מאמר ד'
  9. שו"ת הרשב"א חלק ראשון תשובות תי"ג-תי"ח
  10. שם תשובה תיח
  11. מגדולי מפתחי שיטה זו היה ר' אברהם אבולעפיה
  12. בהבא לקמן ראה
  13. בהבא לקמן ראה שיחת ש"פ ויצא תשמ"ח - ע"ד הספר דרך אמונה להמקובל הרב גבאי, שיחת
  14. הדרן על הרמב"ם תשמ"ו
  15. יומא כ"א א וש"נ
  16. ראה שיחת שבת פרשת ויקהל פקודי תש"נ ס"ח,
  17. ספר המאמרים תרמ"ג ע' , ספר המאמרים
  18. מאמר ד"ה גדול יהיה תשכ"ב הערה 59 - ספר המאמרים מלוקט חלק ד' ע' שמ