משכלה

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
גרסה מ־12:35, 14 במרץ 2018 מאת 164.138.114.57 (שיחה)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

מְשַׁכֵּלָה (מלשון שְׁכוֹל) היא אשה שיולדת בנים וקוברת אותם. התורה מבטיחה כי אם ילכו עם ישראל בדרך התורה וישמרו את מצוותיה אז: "לֹא תִהְיֶה מְשַׁכֵּלָה וַעֲקָרָה בְּאַרְצֶךָ אֶת מִסְפַּר יָמֶיךָ אֲמַלֵּא"[1].

בחסידות[עריכה]

הולדת ילדים בעבודת ה' עניינה הולדת המדות מהמוחין, כלומר: כאשר אדם מתבונן במוחו בגדולת ורוממות הקב"ה, מתעוררות אצלו המידות[2], שמידת האהבה מתבטאת ומכונת "בן", ומידת יראה מכונה ומתבטאת באופן של "בת". משכלה הוא האדם שאין בכחו ללדת מידות האהבה והיראה אמיתיים בליבו, ומידותיו הם בגדר דמיונות שאינם אמתיים, ולכן חולפים כשהאדם מגיע למצב בו הוא צריך להעזר בהם.
הדבר מרומז בפסוק: "וַעֲבַדְתֶּם אֵת ה' אֱלֹקיכֶם..לֹא תִהְיֶה מְשַׁכֵּלָה וַעֲקָרָה בְּאַרְצֶךָ אֶת מִסְפַּר יָמֶיךָ אֲמַלֵּא..."[1] כלומר שמלבד הברכה שלא יהיו משכלה ועקרה הפסוק מתפרש גם מלשון ציווי - שעל האדם העובד את ה' מוטלת החובה לדאוג שעבודתו לא תהיה באופן של משכלה ועקרה[3].

סיבת הדבר היא, שכמו במשל ההולדה הגשמית התלויה בהבאה לידי התבטאות בפועל של כוח ההולדה שבאדם שהוא מצד כוח האין סוף[4] ובנמשל הפירוש הוא שבעבודתו של האדם ה"משכל" חסר האין סוף - היות ופנמיות רצונו אינו בעניינים הקשורים לעבודת השם אלא בעצמו, שרצונו הוא להיות עובד ה' ולכן אין בהם נצחיות. וזו היא ההוספה בפסוק: "מְשַׁכֵּלָה וַעֲקָרָה בְּאַרְצֶךָ" שכל המציאות של משכלה ועקרה תלויים בכך שכללות עבודת ה' שלו היא בארצך - חלק מרצונותיו (ארץ מלשון רצון[5]) האישיים של האדם[6].

ראו גם[עריכה]

לקריאה נוספת[עריכה]

הערות שוליים

  1. 1.0 1.1 ספר שמות פרק כ"ג פסוקים כ"ו-כ"ז
  2. לדוגמה:מידת הגבורה - האדם יתמסר ויתאמץ בתקיפות לעשות את רצון הקב"ה ולהתקשר אליו על ידי לימוד התורה וקיום המצוות
  3. לא תהיה משכלה תשי"ב
  4. שהרי הולדה היא כמו התהוות של יש מאין - שהיא רק בכח האין סוף כמו שכתוב (אגרת הקודש - פרק כ'): "ולכן הוא לבדו בכחו ויכלתו לברוא יש מאין ואפס המוחלט"
  5. בראשית רבה פרשה ה' ובפירוש ה"מתנות כהונה" שם
  6. תורה אור פרשת משפטים ד"ה לא תהיה משכלה ועקרה.