הבדלים בין גרסאות בדף "משכלה"
(יצירת דף עם התוכן "'''משכלה''' היא האשה שיולדת בנים וקוברת אותם. ==בחסידות== הולדת ילדים בעבודת ה' עניינה הולדת ...") |
|||
| (4 גרסאות ביניים של 3 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
| − | ''' | + | '''מְשַׁכֵּלָה''' (מלשון שְׁכוֹל) היא אשה שיולדת בנים וקוברת אותם. ה[[תורה]] מבטיחה כי אם ילכו [[עם ישראל]] בדרך התורה וישמרו את [[מצוות|מצוותיה]] אז: '''"לֹא תִהְיֶה מְשַׁכֵּלָה וַ[[עקרה|עֲקָרָה]] בְּאַרְצֶךָ אֶת מִסְפַּר יָמֶיךָ אֲמַלֵּא"'''{{הערה|שם=משכלה}}. |
| + | |||
==בחסידות== | ==בחסידות== | ||
| − | הולדת ילדים | + | הולדת ילדים ב[[עבודת ה']] עניינה הולדת ה[[מדות]] מה[[מוחין]], כלומר: כאשר אדם מתבונן ב[[מוח|מוחו]] בגדולת ורוממות הקב"ה, מתעוררות אצלו ה[[מידות]]{{הערה|לדוגמה:[[מידת הגבורה]] - האדם יתמסר ויתאמץ בתקיפות לעשות את רצון הקב"ה ולהתקשר אליו על ידי [[לימוד התורה]] וקיום ה[[מצוות]]}}, שמידת ה[[אהבה]] מתבטאת ומכונת "[[בן]]", ומידת [[יראה]] מכונה ומתבטאת באופן של "[[בת]]". משכלה הוא האדם שאין בכחו ללדת [[מידות]] ה[[אהבה]] וה[[יראה]] אמיתיים בליבו, ומידותיו הם בגדר דמיונות שאינם אמתיים, ולכן חולפים כשהאדם מגיע למצב בו הוא צריך להעזר בהם.{{ש}} |
| + | הדבר מרומז בפסוק: '''"וַעֲבַדְתֶּם אֵת ה' אֱלֹקיכֶם..לֹא תִהְיֶה מְשַׁכֵּלָה וַ[[עקרה|עֲקָרָה]] בְּאַרְצֶךָ אֶת מִסְפַּר יָמֶיךָ אֲמַלֵּא..."'''{{הערה|שם=משכלה|[[ספר שמות]] פרק כ"ג פסוקים כ"ו-כ"ז}} כלומר שמלבד הברכה שלא יהיו משכלה ועקרה הפסוק מתפרש גם מלשון ציווי - שעל האדם העובד את ה' מוטלת החובה לדאוג שעבודתו לא תהיה באופן של משכלה ועקרה{{הערה|[[לא תהיה משכלה תשי"ב]]}}. | ||
| + | |||
| + | סיבת הדבר היא, שכמו ב[[משל]] ההולדה הגשמית התלויה בהבאה לידי התבטאות בפועל של כוח ההולדה שבאדם שהוא מצד כוח ה[[אין סוף]]{{הערה|שהרי הולדה היא כמו התהוות של [[יש מאין]] - שהיא רק בכח ה[[אין סוף]] כמו שכתוב ([[אגרת הקודש - פרק כ']]): "ולכן הוא לבדו בכחו ויכלתו לברוא יש מאין ואפס המוחלט"}} ובנמשל הפירוש הוא שבעבודתו של האדם ה"משכל" חסר ה[[אין סוף]] - היות ופנמיות [[רצון|רצונו]] אינו בעניינים הקשורים ל[[עבודת השם]] אלא בעצמו, שרצונו הוא להיות עובד ה' ולכן אין בהם נצחיות. וזו היא ההוספה בפסוק: '''"מְשַׁכֵּלָה וַ[[עקרה|עֲקָרָה]] ''בְּאַרְצֶךָ''"''' שכל המציאות של משכלה ועקרה תלויים בכך שכללות עבודת ה' שלו היא בארצך - חלק מרצונותיו (ארץ מלשון רצון{{הערה|בראשית רבה פרשה ה' ובפירוש ה"מתנות כהונה" שם}}) האישיים של האדם{{הערה|[[תורה אור]] פרשת משפטים [http://www.chabadlibrary.org/books/adhaz/toraor/17/78d.htm ד"ה לא תהיה משכלה ועקרה].}}. | ||
| − | |||
==ראו גם== | ==ראו גם== | ||
* [[עקרה]] | * [[עקרה]] | ||
| + | |||
==לקריאה נוספת== | ==לקריאה נוספת== | ||
| − | *[[אדמו"ר האמצעי]], | + | *[[אדמו"ר האמצעי]], [[מאמר]] [[דיבור המתחיל]] '''[http://www.chabadlibrary.org/books/adhaam/tch/s2/2/7/index.htm לא תהיה משכלה ועקרה]''' [[תורת חיים]] על [[ספר שמות]] חלק ב'. |
| − | *[[הרבי]], '''[http://www.chabadlibrary.org/books/admur/tm/4/38/index.htm לא תהיה משכלה ועקרה]''' תורת מנחם - תשי"ב. | + | *[[הרבי]], [[מאמר]] [[דיבור המתחיל]] '''[http://www.chabadlibrary.org/books/admur/tm/4/38/index.htm לא תהיה משכלה ועקרה]''' [[תורת מנחם]] - תשי"ב. |
| + | |||
| + | {{הערות שוליים}} | ||
[[קטגוריה:חסידות]] | [[קטגוריה:חסידות]] | ||
| − | |||
| − | |||
גרסה מ־15:35, 14 במרץ 2018
מְשַׁכֵּלָה (מלשון שְׁכוֹל) היא אשה שיולדת בנים וקוברת אותם. התורה מבטיחה כי אם ילכו עם ישראל בדרך התורה וישמרו את מצוותיה אז: "לֹא תִהְיֶה מְשַׁכֵּלָה וַעֲקָרָה בְּאַרְצֶךָ אֶת מִסְפַּר יָמֶיךָ אֲמַלֵּא"[1].
תוכן עניינים
בחסידות
הולדת ילדים בעבודת ה' עניינה הולדת המדות מהמוחין, כלומר: כאשר אדם מתבונן במוחו בגדולת ורוממות הקב"ה, מתעוררות אצלו המידות[2], שמידת האהבה מתבטאת ומכונת "בן", ומידת יראה מכונה ומתבטאת באופן של "בת". משכלה הוא האדם שאין בכחו ללדת מידות האהבה והיראה אמיתיים בליבו, ומידותיו הם בגדר דמיונות שאינם אמתיים, ולכן חולפים כשהאדם מגיע למצב בו הוא צריך להעזר בהם.
הדבר מרומז בפסוק: "וַעֲבַדְתֶּם אֵת ה' אֱלֹקיכֶם..לֹא תִהְיֶה מְשַׁכֵּלָה וַעֲקָרָה בְּאַרְצֶךָ אֶת מִסְפַּר יָמֶיךָ אֲמַלֵּא..."[1] כלומר שמלבד הברכה שלא יהיו משכלה ועקרה הפסוק מתפרש גם מלשון ציווי - שעל האדם העובד את ה' מוטלת החובה לדאוג שעבודתו לא תהיה באופן של משכלה ועקרה[3].
סיבת הדבר היא, שכמו במשל ההולדה הגשמית התלויה בהבאה לידי התבטאות בפועל של כוח ההולדה שבאדם שהוא מצד כוח האין סוף[4] ובנמשל הפירוש הוא שבעבודתו של האדם ה"משכל" חסר האין סוף - היות ופנמיות רצונו אינו בעניינים הקשורים לעבודת השם אלא בעצמו, שרצונו הוא להיות עובד ה' ולכן אין בהם נצחיות. וזו היא ההוספה בפסוק: "מְשַׁכֵּלָה וַעֲקָרָה בְּאַרְצֶךָ" שכל המציאות של משכלה ועקרה תלויים בכך שכללות עבודת ה' שלו היא בארצך - חלק מרצונותיו (ארץ מלשון רצון[5]) האישיים של האדם[6].
ראו גם
לקריאה נוספת
- אדמו"ר האמצעי, מאמר דיבור המתחיל לא תהיה משכלה ועקרה תורת חיים על ספר שמות חלק ב'.
- הרבי, מאמר דיבור המתחיל לא תהיה משכלה ועקרה תורת מנחם - תשי"ב.
הערות שוליים
- ↑ 1.0 1.1 ספר שמות פרק כ"ג פסוקים כ"ו-כ"ז
- ↑ לדוגמה:מידת הגבורה - האדם יתמסר ויתאמץ בתקיפות לעשות את רצון הקב"ה ולהתקשר אליו על ידי לימוד התורה וקיום המצוות
- ↑ לא תהיה משכלה תשי"ב
- ↑ שהרי הולדה היא כמו התהוות של יש מאין - שהיא רק בכח האין סוף כמו שכתוב (אגרת הקודש - פרק כ'): "ולכן הוא לבדו בכחו ויכלתו לברוא יש מאין ואפס המוחלט"
- ↑ בראשית רבה פרשה ה' ובפירוש ה"מתנות כהונה" שם
- ↑ תורה אור פרשת משפטים ד"ה לא תהיה משכלה ועקרה.
