הבדלים בין גרסאות בדף "משכלה"
(יצירת דף עם התוכן "'''משכלה''' היא האשה שיולדת בנים וקוברת אותם. ==בחסידות== הולדת ילדים בעבודת ה' עניינה הולדת ...") |
|||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
'''משכלה''' היא האשה שיולדת בנים וקוברת אותם. | '''משכלה''' היא האשה שיולדת בנים וקוברת אותם. | ||
==בחסידות== | ==בחסידות== | ||
| − | הולדת ילדים | + | הולדת ילדים ב[[עבודת ה']] עניינה הולדת ה[[מדות]] מה[[מוחין]] שהם מידת [[אהבה]] היא בחינת [[בן]], וה[[יראה]] היא בחינת [[בת]]. משכלה הוא האדם שאין בכחו ללדת מידות אהבה ויראה אמיתיים בליבו, ומדותיו הם בגדר [[דמיונות]] שוא שחולפים ועוברים לאחר זמן. |
| + | ומרומז בפסוק: "וַעֲבַדְתֶּם אֵת ה' אֱלֹקיכֶם..לֹא תִהְיֶה מְשַׁכֵּלָה וַ[[עקרה|עֲקָרָה]] בְּאַרְצֶךָ אֶת מִסְפַּר יָמֶיךָ אֲמַלֵּא.."{{הערה|ספר שמות כג, כו - כז.}} כלומר מלבד הברכה שלא יהיו משכלה ועקרה יש לפרש גם מלשון ציווי שעל האדם העובד את ה' מוטלת החובה לדאוג שעבודתו לא תהיה באופן של משכלה ועקרה.{{הערה|[[לא תהיה משכלה תשי"ב]].}} | ||
| + | |||
| + | וסיבת הדבר, כמו במשל ההולדה הגשמית התלויה בכח המוליד שבאדם שהוא מצד כח האין סוף (שהרי הולדה היא כהתהוות [[יש מאין]] שהיא רק בכח ה[[אין סוף]]) ובנמשל פירושו שבעבודתו חסר האין סוף, היות ובדקות רצונו ושאיפותיו אינם קשורים לבורא אלא עסוקים בעצמו, שרצונו היא להיות עובד ה' ולכן אין בהם נצחיות. וזו היא ההוספה בפסוק: "משכלה ועקרה בארצך" שהמציאות של משכלה ועקרה תלויים בכך שכללות עבודת ה' שלו היא בארצך - חלק מרצונותיו (ארץ מלשון רצון{{הערה|בראשית רבה פרשה ה ובפירוש המתנות כהונה שם.}}) האישיים של האדם.{{הערה|שם=תוא|תורה אור פרשת משפטים [http://www.chabadlibrary.org/books/adhaz/toraor/17/78d.htm ד"ה לא תהיה משכלה ועקרה].}} | ||
| − | |||
==ראו גם== | ==ראו גם== | ||
* [[עקרה]] | * [[עקרה]] | ||
גרסה מ־13:07, 26 באפריל 2017
משכלה היא האשה שיולדת בנים וקוברת אותם.
תוכן עניינים
בחסידות
הולדת ילדים בעבודת ה' עניינה הולדת המדות מהמוחין שהם מידת אהבה היא בחינת בן, והיראה היא בחינת בת. משכלה הוא האדם שאין בכחו ללדת מידות אהבה ויראה אמיתיים בליבו, ומדותיו הם בגדר דמיונות שוא שחולפים ועוברים לאחר זמן. ומרומז בפסוק: "וַעֲבַדְתֶּם אֵת ה' אֱלֹקיכֶם..לֹא תִהְיֶה מְשַׁכֵּלָה וַעֲקָרָה בְּאַרְצֶךָ אֶת מִסְפַּר יָמֶיךָ אֲמַלֵּא.."[1] כלומר מלבד הברכה שלא יהיו משכלה ועקרה יש לפרש גם מלשון ציווי שעל האדם העובד את ה' מוטלת החובה לדאוג שעבודתו לא תהיה באופן של משכלה ועקרה.[2]
וסיבת הדבר, כמו במשל ההולדה הגשמית התלויה בכח המוליד שבאדם שהוא מצד כח האין סוף (שהרי הולדה היא כהתהוות יש מאין שהיא רק בכח האין סוף) ובנמשל פירושו שבעבודתו חסר האין סוף, היות ובדקות רצונו ושאיפותיו אינם קשורים לבורא אלא עסוקים בעצמו, שרצונו היא להיות עובד ה' ולכן אין בהם נצחיות. וזו היא ההוספה בפסוק: "משכלה ועקרה בארצך" שהמציאות של משכלה ועקרה תלויים בכך שכללות עבודת ה' שלו היא בארצך - חלק מרצונותיו (ארץ מלשון רצון[3]) האישיים של האדם.[4]
ראו גם
לקריאה נוספת
- אדמו"ר האמצעי, - לא תהיה משכלה ועקרה תורת חיים ספר שמות חלק ב.
- הרבי, לא תהיה משכלה ועקרה תורת מנחם - תשי"ב.
הערות שוליים
- ↑ ספר שמות כג, כו - כז.
- ↑ לא תהיה משכלה תשי"ב.
- ↑ בראשית רבה פרשה ה ובפירוש המתנות כהונה שם.
- ↑ תורה אור פרשת משפטים ד"ה לא תהיה משכלה ועקרה.
