משיח ודאי
משיח ודאי הוא הגדרת הרמב"ם למצב בו מלך המשיח מסיים את פעולותיו כהכנה לגאולה וכעת ברור על פי הלכה שהוא הוא מלך המשיח.
המקור
בפרק י"א בהלכות מלכים, לאחר תיאור הסימנים אודות 'חזקת משיח', כותב הרמב"ם:
אם עשה והצליח ונצח כל האומות שסביביו ובנה מקדש במקומו וקבץ נדחי ישראל הרי זה משיח בודאי"
.
המשמעות
בפרק י"א מהלכות מלכים מבאר הרמב"ם את אישיותו ופעלו של מלך המשיח. בהלכה האחרונה - הלכה ד - הוא מגיע אל התכלית, הבאת הגאולה.
בתחילת ההלכה מביא הרמב"ם את סימני "בחזקת משיח". זוהי התקופה בה מלך המשיח מתחיל לעשות פעולות שונות בדרך אל הגאולה.
אחרי שלב זה בא השלב הבא, הסופי, משיח בוודאי. בשלב זה מלך המשיח כבר "עשה והצליח" את כל הפעולות בדרך לגאולה, כולל בנין בית המקדש, קיבוץ גלויות וסילוק כל המונעים לעבודת השם של בני ישראל ("כל האומות שסביביו"). רק אז אפשר לצאת מכלל ספק (על פי הלכה) ולהכריז בוודאות ש"הרי זה משיח".
בשלב זה תהיה התגלות מושלמת על ידי שיקבץ את כל ישראל על אדמתם שבזה יהיה מלך בשלמות ודווקא אז יאיר בגלוי מלכותו. ועיקר הגילויים של ימות המשיח יהיו אז.[1] לעין כל יחד עם שלימות הגאולה.
הערות שוליים
- ↑ אגרות קודש אדמו"ר הרש"ב חלק א' עמוד שי. וראה בלקוטי שיחות חלק כ"ז, הדרן תשמ"ו.
