פתיחת התפריט הראשי
הרב משה צבי סגל

הרב משה צבי סגל (ו' שבט תרס"ד - י' תשרי תשמ"ו) היה חסיד חב"ד, מנהיג ואיש ציבור, היה שותף להקמת תנועות וארגונים שונים, ביניהם: ברית החשמונאים, "ברית הבריונים", אצ"ל, לח"י והיישוב כפר חב"ד.

תולדות חייםעריכה

הרב משה צבי נולד בו' שבט תרס"ד בפולטבה שבאוקראינה לשו"ב ר' אברהם מרדכי[1] ולהניה לאה בת ר' נחום מנקין. מצד אביו הוא דור שמונה עשרה לשל"ה הקדוש. מצד אמו הוא בן דוד של הרב משה צבי נריה.

למד בישיבות מיר ובתומכי תמימים ליובאוויטש כאשר הייתה בפולטובה במרתף בית הכנסת של בית רפואה. זכה להכיר את ר' יעקב מרדכי מפולטבה מחבר הניגון המפורסם. והיה קשור מאד למשפיע הידוע ר' פנחס שרייבר.

היה חבר בתנועות צעירי ציון והחלוץ. בשנת תרפ"ד עלה עם הוריו לארץ ישראל. עבד בבנין, בבית חרושת לשיש, כפועל חקלאי וכשומר בדרום, בעמק הירדן ובירושלים.

בכ"ח אדר תרצ"א נשא את רחל בורובסקי[2].

פעילותו הציבוריתעריכה

ייסד את המחתרת הדתית "ברית חשמונאים", והיה למפקדה העליון[3]. בשיאה מנתה המחתרת למעלה מאלפיים לוחמים וקשריות.

זכה לקבל כמה מכתבים מאדמו"ר הריי"צ. הראשון משנת תש"ח בקשר לארגון בני חב"ד שהקים ביחד עם ר' דוד גולדברג ור' אהרון מרדכי זילברשטרום.

לאחר נישואיו התיישב עם אשתו רחל בירושלים. לאחר שרצו לעבור להתיישבות חלוצית ולהתגורר בכפר חב"ד הם שאלו את הרבי וקיבלו מכתב ברכה מהרבי בנוגע להתיישבות בכפר.

בכפר חב"ד הקים משק חקלאי, במקביל שימש כמזכיר הכפר ועשה רבות לבניינו והרחבתו. שימש כיו"ר הוועד בין השנים תשי"ב - תשט"ו. ביחד עם עמיתו בוועד כפר חב"ד ר' יצחק מענדל ליס, היה פעיל גם בארגון צעירי אגודת חב"ד ועמד בקשר עם הרבי.

בשנת תשי"ז הקים את המוסד לבנות "בית רבקה" והיה למנהלה הראשון, כשאשתו שימשה כ"אם הבית". בשנת תש"כ העביר את הניהול לרב שמואל חפר.

בשנת תשכ"ז לאחר מלחמת ששת הימים היה היהודי המתיישב הראשון בעיר העתיקה. באותו זמן אסף סכומי כסף גדולים לשיפוץ ושיקום חורבותיו של בית הכנסת צמח צדק[4] וקיבל לשם כך מנשיא המדינה דאז זלמן שז"ר סכום של ארבעים אלף לירות.

התכתב בעניינים שונים רבות עם הרבי[5]

שיפוץ בית הכנסת צמח צדק בירושליםעריכה

בשנת תשכ"ז, מיד לאחר שצה"ל שחרר את העיר העתיקה במלחמת ששת הימים עבר להתגורר בה, חרף הסכנה הנוראה ואזהרות צה"ל. לאחר היכנסו לעיר העתיקה צעד לכותל ותקע בשופר בדמעות שמחה, ולאחר מכן פנה לבחון את בית הכנסת של הצמח צדק בעיר העתיקה. בית הכנסת שימש באותם שנים בחלקו כדיר עזים וחלקו מתפרה, והיה בהזנחה מתמשכת. הרב סגל החל מיד בשיפוצו.

כשהחליט לעבור להתגורר בעיר העתיקה, בשביל האחיזה היהודית, אשתו נותרה באזור היהודי, בגלל הטראומה מפרעות תרפ"ט. רק אחרי שנה, כשנוספו יהודים נוספים בעיר העתיקה, עברה אשתו לגור איתו.

הרב סגל שהיה במקצועו גם אדריכל, שיפץ במהירות את בית הכנסת בכדי שעד לראש השנה יוכל בית הכנסת לשמש כמקום תפילה. בין המתפללים היה נשיא המדינה, מר זלמן שז"ר. הרב סגל הסתייע בסופר והעיתונאי, הרב אהרן ביר מומחה לישראל וירושלים, והרב שמעון חיימסון שנולד בעיר העתיקה והיה מצאצאיה של הרבנית מנוחה רחל בת אדמו"ר האמצעי.

הרב סגל דיבר על שיפוץ בית הכנסת עם מר שזר שהחליט להירתם וזה דיבר עם יעקב הרצוג, מנכ"ל משרד ראש הממשלה ועם ראש העיר דאז מר טדי קולק. לאחר שארגן פגישה בין האישים, הצליח להשיג תקציב של 30,000 דולר עבור השיפוץ.

ארגון 'אל הר ה' ופעילותו סביב הר הביתעריכה

בשנת תשכ"ט הקים ביחד עם כמה מפעילי המקדש דאז את ארגון 'אל הר ה' שעסק בעידוד העלייה להר הבית בטהרה והעלאה למודעות הציבורית את המצב בהר הבית, וקראה להקמת בית כנסת בהר הבית. כמו כן היה עולה בפועל להר הבית[6].

באותה העת שמר הרב סגל על קשר מכתבים רציף עם הרבי. באחת הפעמים אמר לו מר שז"ר, כי לא מספיק רק לכתוב לרבי, אלא עליו לנסוע אליו בעצמו. מר שז"ר מימן את כל הוצאות הנסיעה.

הרב סגל ביקש במכתב רשות מהרבי לבוא אליו, אך הרבי נתן לו להבין[7] שהוא אינו רואה את הנסיעה באור חיובי, בכדי שלא לוותר על מנהגו הקבוע לתקוע בשופר בימים הנוראים מול הכותל.

הרב סגל חי בירושלים 16 שנים, נפטר ביום הכיפורים, ה'תשמ"ו, ונטמן בבית העלמין הר הזיתים.

משפחתועריכה

קשורים חיצונייםעריכה

הערות שוליים

  1. מחבר הספר ספרא דטבחא
  2. ניצולת מפרעות תרפ"ט ואחותו של הרב מאיר בורובסקי
  3. מבחינה צבאית הייתה בראשיתה נשמעת לאצ"ל ומשנת תש"ד הצטרפה ללח"י
  4. בזמן שלטון הירדנים בעיר העתיקה עשו את חלקו של בית הכנסת דיר עיזים וחלקו מתפרה
  5. שניים ממכתבי הרבי אליו פורסמו באגרות קודש. הראשון ב עניין שבע מצוות בני נח הודפס בכרך יג (עמודים שנד-שנה), והשני בכרך כו, (עמוד יג ועמוד טו) בעניין בית הכנסת בעיר העתיקה.
  6. מכתביו בנושא הובאו בביוגרפיה שכתב על חייו בספר 'אל הר המור', עמודים 198-208.
  7. האגרת הודפסה באגרות קודש כרך כה, עמוד רכה.
הקודם:
שניאור זלמן פלדמן
יו"ר ועד כפר חב"ד
תשי"ב - תשט"ו
הבא:
דוד ברוומן