משה יחיאל אפשטיין

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
גרסה מ־04:32, 15 בספטמבר 2020 מאת חלוקה בוט (שיחה | תרומות) (החלפת טקסט – " " ב־" ")
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
האדמו"ר מאוז'רוב

רבי משה יחיאל הלוי אפשטיין היה האדמו"ר החמישי בשושלת אוז'רוב. מענקי הרוח בדורו, מפורסם בגאונותו בנגלה ובנסתר, ובצדקותו.

נולד לאביו האדמו"ר רבי אברהם שלמה הלוי מאוז'רוב, מחבר ספר שארית ברכה, בו' טבת תר"נ. נפטר באור לראש חודש שבט תשל"א.

החל מגיל שלוש, נהג אביו להכניסו לחדר מלא ספרי קודש ולסגור בעדו את הדלת, וכך התרגל ללמוד ללא הפסקה. בילדותו למד אצל אביו ואצל סבו - האדמו"ר הרב אריה לייב (לייבוש). אביו לקחו גם לאדמו"רים מחסידויות אחרות.

בגיל 17 התחתן הרב משה יחיאל עם הרבנית חנה, בתו של הרב עמנואל וולטפרייד, האדמו"ר מבאפיניץ ריוספשא. בט"ו באייר תרע"ט נפטרה הרבנית בהיותה בת 29 בלבד, ממחלת טיפוס הבטן שבה נדבקה, עת טיפלה בחולים. לאחר מותה נשא את הרבנית קילא, בתו של הרב מנחם מנדל טננבוים, ומאוחר יותר את הרבנית שינדל יוכבד בת הרב משה דוד לנדאו.

עד גיל 20 למד ר' משה תלמוד ומפרשים. לעיתים למד 20 שעות ברצף. החל מגיל זה החל ללמוד גם קבלה.

בגיל 22 התמנה לרב באוז'רוב. כדי לקבל את אישור השלטונות למד את שפת המדינה, עם הרב יחזקאל האלטשיק, בנו של האדמו"ר מאוסטרובצה.

בשנת תרפ"ו לחץ עליו סבו להגר לאמריקה, באמרו שהתגלה לו שאחד מנכדיו חייב לעבור לשם. הרב משה יחיאל עשה כדבריו ועבר לניו יורק, למרות חששו לחינוך הילדים באמריקה. כמה חודשים לאחר הגיעם לניו יורק נולד לבני הזוג ילדם הרביעי, לאחר ששלושת הקודמים, בן ושתי בנות, נפטרו.

בי"ז בתמוז תשי"ג עלה ארצה. חסידיו בבני ברק רצו רצו לשכור לו דירה שם, כדי שיהיה קרוב אליהם, אך ר' משה העדיף לגור בדרום תל אביב. בארץ היה לנשיא אגודת ישראל. הוא ארגן כנסים ונתן הרצאות כדי לעודד אנשים להצביע למפלגה. ר' משה יחיאל היה מראשי היוצאים כנגד חילול השבת ההמוני. הוא עודד אנשים לצאת, להפגין ולהיאבק על השבת שנזנחה. נהג לומר שהמחלל שבת הוא כמי שמבטל את כל התורה, שהרי אמרו חז"ל ש"שקולה שבת כנגד כל המצוות".

קשריו עם חב"ד[עריכה]

בשנת תשכ"ז חתם על מכתב קריאה לעידוד מבצע התפילין על ידי הרבי, כאות תודה לה' על הניסים הגלויים במלחמת ששת הימים[1].

לאחר כל ספר שהיה מוציא לאור, היה שולח שליח לרבי להעביר לו את ספרו. הרבי התעניין בהם מאוד[2].

ציפייתו לגאולה[עריכה]

העיד על עצמו שמיום עמדו על דעתו, לא הסיח דעתו אף לשעה קלה ממשיח צדקנו.

בשולחנו האחרון, שערך בח"י טבת, אחד-עשר יום קודם פטירתו, לרגל הילולת זקנו, האדמו"ר מחנצ'ין, דיבר אודות הקץ ותחיית המתים, באותו מעמד גם השמיע אמרה רבת משמעות, שהצדיק בבואו לעלמא דקשוט אומר שם חידושי תורה שבהם הוא מגלה את מדתו שעליה עבד כל ימי חייו.

שאלו אותו פעם, שכתוב בתלמוד הירושלמי, כי השטן בשומעו את קול השופר, נבהל שמא זה קול השופר הגדול, שופרו של משיח, שאז תועבר רוח הטומאה מן הארץ, ולכן הוא מתבלבל ואינו מקטרג על עם ישראל. עולה כאן השאלה: והלוא השטן שמע גם אשתקד את קול השופר, ונוכח בסופו של דבר כי זה לא היה שופרו של משיח, ואם כן, מדוע הוא נבהל מחדש?

השיב האדמו"ר: "תקיעת השופר מעוררת את הנקודה הפנימית שבכל יהודי, ולכן השטן נתקף אימה — מי יודע, אולי הפעם יעשו יהודים תשובה אמיתית ומשיח אכן יבוא בפועל"[3].

חיבוריו[עריכה]

  • סדרת הספרים אש דת - 11 כרכים, הסדרה עוסקת בעיקר בענייני אהבת ה', אהבת התורה ואהבת ישראל. הספר מסודר לפי פרשיות התורה והוא מבוסס גם על תורת הקבלה.
  • סדרת הספרים באר משה - חמישה כרכים על חומשי התורה וכרך אחד על נביאים.

בספריו הוא מצטט רבות מספר התניא.

הערות שוליים