שינויים

הגה{{מפנה|משה ובר|מנכ"ח ל ארגון [[ארגון כולל תורה (אירופה)|כולל תורה]]|משה ובר (דנייפרובטרובסק)}}[[קובץ:ר' משה ובר.jpg|שמאל|ממוזער|250px|הרב משה ובר]]הרב '''חיים משה ווברובר'''([[ה'בכסלו]] [[תרע"ד]] 1913 - [[י"ח באדר]] א' ע[[תש"ה ס]] 2000) היה אחד המיוחדים שבחסידי מראשי [[ישיבה|ישיבות]] "חת"ם סופר" ו"אוהל משה", [[חזרה בתשובה|מחזיר בתשובה]] וזקן [[משפיע|משפיעי]] [[חב"ד בארץ הקודש, שהרבי התבטא עליו פעם: ]] ב[[ארץ ישראל]]. נצר לשושלת [[אדמו"אם יש לי חסיד אחד בירושליםר]]ים ורבנים, הרי זה רבי בראשם ה[[משה טייטלבוים (מאוהל)|ישמח משה וובר, הוא מסור בכל כוחות הנפש לעניינים שלי".]] - אבי שושלת [[חסידות סאטמר|סאטמר]].חוזרים בתשובה רבים ראו בו את אביהם הרוחני.

בצעירותו==תולדות חיים==[[קובץ:ובר אצל הרבי.png|שמאל|ממוזער|250px|עובר לפני הרבי במעמד [[חלוקת דולרים]] שהתקיימה לאחר [[הנחת אבן הפינה להרחבת 770]], לצידו נראה תלמידו [[עידו יצחק ארליך-וובר]]]]הרב משה ובר נולד בה' כסלו תרע"ד בירושלים שבין החומות לרבי פנחס לייבוש, תלמיד של רבי [[חיים מבריסק]], התמנה ומרת חווה. השם "משה" הוענק לו על שם זקנו, בעל ה"ישמח משה" מאוהעל, הונגריה. בהיותו בן שנתיים התייתם מאביו, שחלה במחלת הטיפוס, לאחר שסעד חולים שלקו במחלה זו ודאג לכל מחסורם. בגיל צעיר נכנס ללמוד בישיבת תורת אמת של [[חסידות חב"ד|חב"ד]], בשכונת [[מאה שערים]] בירושלים, (זאת בעוד שאר אחיו התחנכו בישיבת עץ חיים בשכונת מחנה יהודה.) בישיבת תורת אמת השלים את ידיעותיו ב[[תלמוד]] ובפוסקים, ובלימוד ספרי [[חסידות חב"ד]]. על ידי הרבי פי הוראתו של האדמו"ר [[הריי"צ]] למשרת , התמנה בעודו צעיר לימים, לתפקיד "[[משפיע בישיבת תורת אמת בירושלים]]" בישיבה. לפני המינוי, בעת ביקורו בארץ ישראל בשנת [[תרפ"ט]] 1929, פגש ה[[אדמו"ר הריי"צ]] ברב ובר, ועמד על טיבו. מני אז נקשרה נפשו של התלמיד ברבו, והשניים עמדו בקשרי מכתבים.

?[[התוועדות| התוועדויותיו]] עם תלמידי הישיבה הפכו עד מתי יהיה זה לנו למוקשתמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלבתמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלבתמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלבתמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק מהרה לשם דבר ורבים נועצו בו. התייחד במסירת שיעורים בספר ה[[תניא]], הנחשב לספר היסוד של [[חסידות חב"ד]]. הוא תבע מתלמידיו שלמות רוחנית, והעמיד אלפי תלמידים בשיטה ייחודית זו. רבים מחסידי חב"ד ראו בו כמי שמגלם בקומתו הרוחנית את כתבת השקר נגד ברסלבמדרגת ה[[בינוני]] הנשגבת, כפי שהיא מבוארת ב[[ספר התניא]], ויש הטוענים שהרבי העיד עליו בפירוש שהוא בינוני.. תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלבתמחוק עם [[הסתלקות]]ו של האדמו"ר הריי"צ, קיבל עליו רבי משה ובר את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלבתמחוק מרותו של [[הרבי]], שמינה אותו ל"משפיע" הראשי לקהל חסידי חב"ד בירושלים. הרבי הרבה להתבטא בשבחו של הרב ובר, ובעת ביקורו הראשון בחצרו, בשנת [[תשי"ז]] [[1957]], שלח הרבי מליובאוויטש את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלבתמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלבתמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלבתמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלבתמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלבתמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלבתמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלבתמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלבתמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלבתמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלבתמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלבתמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלבתמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלבתמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלבתמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלבתמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלבתמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלבתמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלבתמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלבתמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלבתמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלבתמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלבתמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלבתמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלבתמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלבתמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלבתמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלבתמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלבתמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלבתמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלבתמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלבתמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלבתמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלבתמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלבתמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלבתמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלבתמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלבתמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלבתמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלבתמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלבתמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלבתמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק מזכירו האישי, הרב [[בנימין קליין]], על מנת שיקבל את כתבת השקר נגד ברסלבפניו בשדה התעופה. הפעם הבאה שהיה אצל הרבי היה בשנת [[תשמ"א]] ואחר כך ב[[תשד"מ]], [[תשמ"ז]] ו[[תשמ"ט]]. למרות שלא ביקר הרבה, הרי הקשר עם הרבי, היה קרוב ואמיץ.

שאלת משיחיותו של זכה לקבל באופן תדיר, מענות מהרבי, בנושאים פרטיים וכלליים. כשביקר אצל הרבי מלובביץבשנת [[תשמ"א]], הביא לרבי את ספרו 'ירים משה' נהפכה זה מכבר לסוגיה ציבורית החורגת בהרבה מגבולות חסידות חבעל התורה. הרבי התעניין בספר ונהנה ממנו מאוד ואף אמר "ד. העובדה שכ-330 שנה אחרי טראומת משיחיות השקר של שבתי צבי שוב נמצא ביהדות גורם חשוב הטוען למשיחיות - לא סתם טענה שמדובר בתקופת גאולהאין צורך עוד להתווכח עם [[מתנגדים]], לטענה זו שותפים רבים, בוודאי בחוגי הימין הדתי-לאומי, אלא משיחיות פרסונלית), משכה גם רק תראה להם את תשומת הלב הן של עולם שומרי המצוות, שנדרש לגבש התייחסות ערכית לתופעה, והן של עולם המחקר, שנמצא לו לפתע כר לחקר תופעה משיחית "בזמן אמתהספר שלך", תוך כדי התהוותה.

כשם שהתופעה עצמה מרתקת, כך גם שני סוגי ההתייחסות אליה - הדתית והמחקרית. בתחום הראשון בלטה התייחסותו של מנהיג הציבור הליטאי בישראל (המתנגד מסורתית לחסידות בדיוק בשל החשד שהיא מסתירה מאחוריה שאיפה משיחית), הרב אליעזר שך. ב[[יחידות]] עם הרב שך[[שמעון יעקובוביץ]], שהיה ידוע באופן כללי במנהיגותו החריפה והתקיפהממושפעיו הקרובים ושימש כ[[משגיח]] לצידו בישיבת [[תורת אמת]] בירושלים, נהג כך גם התבטא [[הרבי]] כלפי גילויי המשיחיות של חב"ד. מיוחסת לו האימרה ר' משה כי "חב"ד אפילו הגבורה שבגבורה שלו, היא הדת הכי קרובה ליהדותחסד שבחסד", כלומר מבחינתו עצם התופעה המשיחית כבר הוציאה אותה מחוץ לגבולות היהדות. ראוי לציין שהוא אמר את הדברים עוד לפני פטירת הרבי מלובביץ', בקיץ 1994, אירוע שהחריף עוד יותר את הבעייתיות של המשיחיות החב"דית - כשחוגים נרחבים בתוכה סירבו לקבל את העובדה שהמוות סתם את הגולל על אפשרות משיחיותו של הרבי, ונתלו באמונות סמי-נוצריות שהרבי לא מת אלא "נסתר מן העין", והוא עתיד להתגלות. חוגים אחרים, מצומצמים יותר, הרחיקו לכת באימוץ המודל הנוצרי ואף ייחסו לרבי מעמד של בורא העולם ממש).

===הערכה===[[קובץ:משה ובר.jpg|שמאל|ממוזער|250px|הרב ד"ר ובר, לשמאלו תלמדו [[עידו יצחק קראוסארליך-וובר]]]]נוסף על גדלותו התורנית, ראש המדרשה לנשים באוניברסיטת בר-אילןהיה רבי משה ובר מקורב לצדיקי [[ירושלים]] בדורו, מגלם בכפל תאריו את כפל ההתייחסות לסוגיה: הפן הפנים-דתי והפן המחקרישגילו כלפיו הערכה עמוקה. בספרו החדש הוא מבקש להתמודד לעומק עם תופעת המשיחיות החב"דיתכאשר חלה בצעירותו ב[[דלקת ריאות]] קשה, לבחון את מקורותיה, סיבות לעיתויההכריז רבה של [[העדה החרדית]] בירושלים, ההצדקות התיאולוגיות שבהן השתמשהרבי [[יוסף צבי דושינסקי]], השלבים השונים בהתפתחותה והאמצעים שבהן מימשה את תפיסתה. כבר בראשית הספר הוא מצביע על עובדה משמעותית: המשיחיות היתה שם מן הרגע הראשון. הוא מצטט בהרחבה את נאומו הראשון של הרבי כקיום תענית ב"נשיאכולל" החסידות (התואר המוענק בחבשבראשותו והוסיף לו את השם "ד למנהיג) משבט תשיחיים"א (1951), כדי להדגיש שכבר אז דיבר הרבי על דורו כדור ביאת משיח. למעשה, הוא מדגיש שכבר המנהיג שקדם לרבי, חותנו הרי"ץ (הרב יצחק שניאורסון), דיבר על תקופתו כעידן גאולה. חשוב להדגיש שעולם המחקר יודע זה מכבר על קיומו של גרעין משיחי בחב"ד עוד בתקופת חיבה יתירה רחש כלפיו האדמו"ר הקודםרבי שלמה מ[[חסידות זוויהל|זוויהל]], אבל מכיוון שהציבור הרחב נוטה לייחס שאף שלח את ההתפרצות המשיחית ל-13 שנותיו האחרונות של הרבי (מאז עודד את שירת השיר נכדיו ללמוד עמו ב[[חברותא]]. במשך שנים לא ידע איש, שה"אנחנו רוצים משיח עכשיוכולל"לאברכים שניהל רבי משה ובר, ב-1981), ומכיוון שהספר נועד לציבור הרחב, הרי יש בהחלט חשיבות להדגשה זו גם אם אין בה חידוש מחקרימתוקצב ישירות ידי הרבי מזוויהעל.

ההצדקה התיאולוגית שבה השתמש הרבי לרעיון שדורו הוא דור משיח היא העובדה שהוא הרב ובר שמר על קשר אישי קרוב עם מנהיגי היהדות החרדית מכל הזרמים, ובהם האדמו"ר השביעי של חב"ד (מכאן שמו של הספר). שבע הוא מספר בעל משמעות מיסטית בתרבויות שונותרבי [[יואל מסאטמר]], פוסק ההלכה הרב [[שלמה זלמן אוירבך]], ובהן היהדותמנהיג [[העדה החרדית]] הרב [[יצחק יעקב וייס]], ובמיוחד בזרם הקבלי-חסידי שלהוהדיין הרב [[משה הלברשטאם]]. בהקשר שלנו, מכיוון שאדמו"רי חב"ד האחרונים ראו עצמם לא כמנהיגים לחסידיהם בלבד אלא לדור כולו, הרי שדורו של האדמו"ר השביעי של חב"ד נחשב כולו כדור בעל מעמד מיוחד. לפי הרבימ[[תולדות אהרן]], הרב [[דוד קאהן]], זהו הדור שבו צפויה סוף-סוף הגאולה המשיחית המיוחלתהיה תלמידו בלימודי [[תורת החסידות]].

לפי עמדה זו==פועלו==רבי משה ובר התייחד והתפרסם בזכות מידת ה[[חסד]] שאפיינה אותו. את כל כולו נתן עבור הזולת. ביתו בן שני החדרים בשכונת [[בתי אונגרין]] בירושלים, לחסידי חבשזכה לכינוי "מלון ובר"ד יש תפקיד מיוחד בגאולה הצפויה: מכיוון שפעולותיו של כל יהודי משמעותיות לגבי מימושו של הפוטנציאל המשיחי, עליהם להבטיח שכל יהודי יעשה את חלקו כדי שהפוטנציאל לא יוחמץנודע כפתוח לרווחה לחסרי בית ומרי נפש. בכך מוטלת על החסידים אחריות היסטורית מרחיקת לכתאף רעייתו, כמעט קוסמיתהרבנית מרים, ששכרה בצדה: הכבוד העצום להיות שותפים בתהליך, שפעילותם מתנה את עצם הצלחתועמדה לימינו והכינה מטעמים עבור האורחים הרבים. כך מבין קראוס את כוח המשיכה של המטלות הקשות שהטיל הרבי רבי משה ובר היה מכתת רגליו למרחקים על חסידיו: מאי-נוחות בעמידה בדוכן תוך ניסיון לחזר אחר יהודים שיניחו תפילין, ועד אי-נוחות גבוהה בהרבה - שליחים שיצאו לקצווי עולם כדי למלא שם את התפקיד שהוטל עליהם במימוש הגאולה. עם זאת, לפי קראוס, הרבי לא העז לבחון את אמונתם של חסידיו באופן מיידי וטוטאלי: הוא העמיס עליהם את משימות הגאולה באופן הדרגתי: ראשית, בניית החצר עצמה, שנמצאה במצב קשה לאחר השואה. משם הוא עבר להפצת החסידות ברחבי העם היהודי, ורק לאחר מכן פנה לשלב השלישי, שלא תיתכן גאולה אוניברסלית בלעדיו - הפצת המסר של חב"ד גם ללא-יהודיםמנת לסייע לאנשים במצוקה.

קראוס בחר להתמקד במחקרו בשני אפיקים: התיאולוגי והמעשי. רוצה לומר: מהי הפילוסופיה הדתית שבאמצעותה ביקש הרבי לשכנע בתחילת שנות השישים של המאה העשרים, הקים הרב ובר, יחד עם הרב יהודה דייטש מירושלים, את חסידיו שתקופתו היא אמנם תקופה משיחית; כיצד התפתחה התיאולוגיה הזו מהצבעה על הדור כ"דור גאולההמרכז לשיעורי תורה לנוער ולמבוגרים". במסגרת הרשת, שהיתה חלוצת עולם התשובה בישראל, ועד רמיזות לעצמו (ועוד יותר: מתן לגיטימציה לאחרים להצביע עליו) כמשיחהעבירה קבוצת רבנים מכל רחבי הארץ שיעורים בתורת ישראל בפני בני נוער ומבוגרים בערי הפריפריה, במעברות ובמושבות. ברוח דומההרב ובר עצמו נהג לנדוד מדי יום לערי השדה, על מנת להעביר חלק משיעורי התורה. אחד הרבנים שצורפו על ידו למסירת השיעורים, הוא מפרט גם הרב [[ראובן אלבז]] שלימים הקים את השלבים המעשיים השונים של מימוש התפיסה המשיחיתישיבת "אור החיים", המיועדת לחוזרים בתשובה.

זו כמובן התמקדות לגיטימית, אבל היא משאירה את הסיפור חסר בכמה היבטים חשובים, בעיקר ההיסטורי והסוציולוגי. לדוגמהלאחר [[מלחמת ששת הימים]] כאשר [[הכותל המערבי]] הוחזר לידיים יהודיות, מה גרם להתפרצות המשיחית דווקא בעיתוי שבו התפרצה? אם נצא מנקודת הנחה שהקישור ל"דור השביעי" אינו הגורם להתפרצות המשיחיתהקים רבי משה ובר, אלא רק האמצעי שדרכו ביקש בהוראת הרבי לשכנע את שומעיו לאחר שהחליט לנקוט מדיניות משיחית, יש צורך להצביע על הגורמים ההיסטוריים לכך: משבר השואה? אולי המשבר האישי הכרוך בעובדה שלא היו לו ילדים, וגם לא קרובים אחריםמליובאוויטש, שיוכלו למלא את מקומו בבוא העת, ולכן הדוכן ל[[הנחת תפילין]] הפועל מאז ועד היום ברחבת הכותל המערבי. מאות איש מניחים בו [[תפילין]] מדי יום. רבי משה ובר עצמו נוהג היה צורך לשכנע את החסידים שמשימת החסידות מסתיימת בדורו שלו? ואולי זו דווקא ההכרה שההתפתחות הטכנולוגיתלהקדיש שעות ניכרות במשך היום, בתוספת השכלתו הכלליתעל מנת להניח [[תפילין]] עם באי הכותל, בכלל מאפשרות לראשונה לחסידות יומרה משיחית גלובלית? הספר אינו מפרט בסוגיות אלהואף לשמור עימם על המשך קשר. רבים שיחרו לפתחו על מנת לקבל ממנו הדרכה צמודה בענייניהם האישיים.

שאלות נוספות שאינן עולות הן: כיצד הגיבו החסידים למדיניות המשיחית? האם מיד נעשתה פופולריתכאשר החלו גורמים שונים לעודד את העלייה ל[[הר הבית]], או שהרבי היה צריך להתגבר עמד רבי משה ובר על התנגדות בתחום זה? ובכללהמשמר, האם התקשה בייצוב מנהיגותו? איך התמודד עם התופעות הסותרות לכאורה במטרה לבלום את ההנחה שמדובר בעידן משיחיהתופעה, כמו השואה וההתבוללות? כל אלה הן שאלות נכבדות שהספר אינן מתמודד איתןשבה ראה חילול הקודש. הוא התבסס על פסקי הלכה הרואים בעליה ל[[הר הבית]] בזמן הזה איסור כרת. ומכאן שסוגיית משיחיותו של הרבי מלובביץ' עוד יכולה לספק כר נרחב למחקר הוא הציב שלט המזהיר על איסור העליה להר, ואף הציב שומרים שיפקחו על כך, אותם מימן גם עבור חוקרים נוספיםהרב [[שלמה זלמן אוירבך]]{{הערה|לפי עדות חתנו, הרב זלמן נחמיה גולדברג, ברעיון ל[[אריה ארליך]], עיתון משפחה, י"ח אב תשע"ז}}.

נולד בה' כסלו תרעבשנה שאחרי הרבי אמר שבעקבות שיחות השלום "ה, לאביו הגאון הרב פנחס לייביש וובר, מגדולי ירושלים וגאוניה, שהיה מבאי ביתם של גדולי הדור[[הר הבית]] כבר לא בידינו" ואין אפשרות כלל להקריב קרבן.

עוד בהיותו ילד נתייתם מאביו, והתחנך ==מורשתו==בין התלמידים שהוחזרו על ידי אמוידו בתשובה, בתו של הגגה"ח נמנים דמויות מוכרות בציבוריות החרדית והישראלית כאחד. אחד מהם הוא הרב [[אלימלך פרלמןעידו ארליך-ובר]] ע, מרצה חרדי נודע, המרבה להופיע בכלי התקשורת ולהרצות בנושאי יהדות שונים ועורך העלון השבועי המפורסם "ה מדמויות ההוד שמעו ותחי נפשכם". הרב עידו ארליך-ובר אף הוסיף לעצמו, כמחווה, את שם משפחתו של ירושליםרבו.

בגיל צעיר נכנס ללמוד ב'תורת אמת' ב[[ירושלים]]הרב משה ובר היה חשוך ילדים. עם זאת, וכעבור תקופה הפך לתלמיד מובהק ומקבל 'פנימי' רבים מתלמידיו רואים בו מעין אב רוחני. אחיו היה הרב זלמן ובר ראש ישיבת פרשבורג. גיסו היה הרב עמרם בלוי מנהיג נטורי קרתא, שהיה נשוי עם אחותו של המשפיע הנערץ הגה"ח ר' אלתר שמחוביץהרב ובר.

בתקופת הישיבהבחורף [[תש"ס]] חלה הרב משה ובר. למרות זאת, התמיד בלימודוהתאמץ להתמיד בסדר יומו, כאשר אופן לימודו הוא להגיע לידי מעשה בעבודת ה' בקדושה ובטהרהשכלל קבלת קהל עמוסה, הנחת [[תפילין]] עם מקורבים ברחבת [[הכותל המערבי]] ומסירת שיעורים בישיבות שבראשן עמד. השתדל בכל מאודו להסתיר את סבלו מעיניהם של הפוקדים את מעונו, אף אם הדבר עלה לו במאמץ רב.

היה מקושר ביותר לאדמוביום [[י"ר הרייח באדר|ח"צי באדר]] [[ה'תש"ס]] השיב את נשמתו, לקול בכיותיהם של המוני תלמידיו. הוא נטמן לצד אמו, בסמוך ל"חלקת הרבנים" ב[[הר המנוחות]] שב[[ירושלים]].

== עם רבותינו נשיאנו ספריו==

בשנת [[תש* "ו]] נתמנה ירים משה" - על פי הוראת [[אדמוחמישה חומשי תורה ומסכתות הש"ס.* "ילקוט אמונה ובטחון" - פרקים ביסודות האמונה היהודית.* "ר הריישמעו ותחי נפשכם"צ]] למשפיע בישיבה הגדולה 'תורת אמת', ומאז דבקו בו מאות [[תמימים]] ואברכים, אשר נהנו לשמוע ממנו דברי חסידות- לקט הוראות למעשה לפי סדר פרשיות השבוע.

לאחר הסתלקות אדמו"ר הריי"צ, התקשר אל [[הרבי]], והיה מהראשונים שנסעו להסתופף ==קישורים חיצוניים==*{{קישור חבד און ליין|95389|ילדוּת בצל קודשו בשנת [[תשיגדלוּת ● אריה ארליך-ובר על האיש שליווה את ילדותו||ט"ז]]. ובהוראת הרבי בא המזכיר ר' בנימין קליין ועוד חסיד לקבל את הרב וובר בשדה התעופה בניו יורק. אדר תשע"ו}}

הפעם הבאה שהיה אצל הרבי היה בשנת [[תשמ"א]] ואחר כך ב[[תשד"מ]], [[תשמ"ז]] ו[[תשמ"ט]]. למרות שלא ביקר הרבה, הרי הקשר עם הרבי, היה קרוב ואמיץ. זכה לקבל באופן תדיר, מענות מהרבי, בנושאים פרטיים וכלליים. {{הערות שוליים}}{{להשלים}}כשביקר אצל הרבי בשנת תשמ"א, הביא לרבי את ספרו 'ירים {{מיון רגיל:ובר משה' על התורה. הרבי התעניין בספר ונהנה ממנו מאוד ואף אמר 'אין צורך עוד להתווכח עם 'מתנגדים', רק תראה להם את הספר שלך'.  במשך כל השנים נשא את דגלו של הרבי ברמה והיה ראש וראשון לכל ה'מבצעים' שתיקן הרבי.  במיוחד השתתף במבצע על ידי דוכן ה[[תפילין]] ב[[כותל]], הוא עמד בדוכן במשך שנים רבות, מידי יום. היה דוגמא לעבודת ה', חסיד אמיתי, אשר אהבת ישראל בראש מעייניו. נפטר ללא השאיר אחריו זש"ק, בח"י [[אדר]] [[תש"ס]]. == מקורות == על פי מאמר שפורסם ב[[שבועון בית משיח]] }}[[קטגוריה:חסידים מתקופת אדמו"ר הריי"צ|ובר משה]] [[קטגוריה:חסידים מתקופת אדמו"ר שליט"א|ובר משה]][[קטגוריה:קהילת חב"ד ירושלים: אישים]][[קטגוריה:אישים הטמונים בהר המנוחות]]