שינויים

{{מפנה|משה ובר|מנכ"ל ארגון [[ארגון כולל תורה (אירופה)|כולל תורה]]|משה ובר (דנייפרובטרובסק)}}[[קובץ:ר' משה ובר.jpg|שמאל|ממוזער|250px|ר' הרב משה ובר]]הגה"ח הרב '''חיים משה ובר''' ([[ה' [[כסלובכסלו]] [[תרע"הד]] 1913 - ח"י [[אדרי"ח באדר]] א' [[תש"ס]]2000) ממשפיעי אנהיה מראשי [[ישיבה|ישיבות]] "ש בירושלים, שהרבי התבטא עליו פעם: חת"ם סופר" ו"אם יש לי חסיד אחד בירושלים, הרי זה רבי אוהל משה וובר", הוא מסור בכל כוחות הנפש לעניינים שלי[[חזרה בתשובה|מחזיר בתשובה]] וזקן [[משפיע|משפיעי]] [[חב"ד]] ב[[ארץ ישראל]].נצר לשושלת [[אדמו"ר]]ים ורבנים, בראשם ה[[משה טייטלבוים (מאוהל)|ישמח משה]] - אבי שושלת [[חסידות סאטמר|סאטמר]].חוזרים בתשובה רבים ראו בו את אביהם הרוחני.

בצעירותו==תולדות חיים==[[קובץ:ובר אצל הרבי.png|שמאל|ממוזער|250px|עובר לפני הרבי במעמד [[חלוקת דולרים]] שהתקיימה לאחר [[הנחת אבן הפינה להרחבת 770]], לצידו נראה תלמידו [[עידו יצחק ארליך-וובר]]]]הרב משה ובר נולד בה' כסלו תרע"ד בירושלים שבין החומות לרבי פנחס לייבוש, תלמיד של רבי [[חיים מבריסק]], התמנה ומרת חווה. השם "משה" הוענק לו על שם זקנו, בעל ה"ישמח משה" מאוהעל, הונגריה. בהיותו בן שנתיים התייתם מאביו, שחלה במחלת הטיפוס, לאחר שסעד חולים שלקו במחלה זו ודאג לכל מחסורם. בגיל צעיר נכנס ללמוד בישיבת תורת אמת של [[חסידות חב"ד|חב"ד]], בשכונת [[מאה שערים]] בירושלים, (זאת בעוד שאר אחיו התחנכו בישיבת עץ חיים בשכונת מחנה יהודה.) בישיבת תורת אמת השלים את ידיעותיו ב[[תלמוד]] ובפוסקים, ובלימוד ספרי [[חסידות חב"ד]]. על ידי הרבי פי הוראתו של האדמו"ר [[הריי"צ]] למשרת , התמנה בעודו צעיר לימים, לתפקיד "[[משפיע בישיבת תורת אמת בירושלים]]" בישיבה. לפני המינוי, בעת ביקורו בארץ ישראל בשנת [[תרפ"ט]] 1929, פגש ה[[אדמו"ר הריי"צ]] ברב ובר, ועמד על טיבו. מני אז נקשרה נפשו של התלמיד ברבו, והשניים עמדו בקשרי מכתבים.

נולד בהזכה לקבל באופן תדיר, מענות מהרבי, בנושאים פרטיים וכלליים. כשביקר אצל הרבי בשנת [[תשמ"א]], הביא לרבי את ספרו 'ירים משה' כסלו תרעעל התורה. הרבי התעניין בספר ונהנה ממנו מאוד ואף אמר "האין צורך עוד להתווכח עם [[מתנגדים]], לאביו הגאון הרב פנחס לייביש וובר, מגדולי ירושלים וגאוניה, שהיה מבאי ביתם של גדולי הדוררק תראה להם את הספר שלך".

עוד בהיותו ילד נתייתם מאביוב[[יחידות]] עם הרב [[שמעון יעקובוביץ]], והתחנך על ידי אמושהיה ממושפעיו הקרובים ושימש כ[[משגיח]] לצידו בישיבת [[תורת אמת]] בירושלים, בתו של הגגה"ח הרב התבטא [[אלימלך פרלמןהרבי]] עכלפי ר' משה כי "אפילו הגבורה שבגבורה שלו, היא חסד שבחסד"ה מדמויות ההוד של ירושלים.

בגיל צעיר נכנס ללמוד ב'תורת אמת' ===הערכה===[[קובץ:משה ובר.jpg|שמאל|ממוזער|250px|הרב ובר, לשמאלו תלמדו [[עידו יצחק ארליך-וובר]]]]נוסף על גדלותו התורנית, היה רבי משה ובר מקורב לצדיקי [[ירושלים]] בדורו, שגילו כלפיו הערכה עמוקה. כאשר חלה בצעירותו ב[[ירושליםדלקת ריאות]]קשה, וכעבור תקופה הפך לתלמיד מובהק ומקבל 'פנימי' הכריז רבה של המשפיע הנערץ הגה[[העדה החרדית]] בירושלים, רבי [[יוסף צבי דושינסקי]], על קיום תענית ב"כולל" שבראשותו והוסיף לו את השם "חיים". חיבה יתירה רחש כלפיו האדמו"ח ר' אלתר שמחוביץרבי שלמה מ[[חסידות זוויהל|זוויהל]], שאף שלח את נכדיו ללמוד עמו ב[[חברותא]]. במשך שנים לא ידע איש, שה"כולל" לאברכים שניהל רבי משה ובר, מתוקצב ישירות ידי הרבי מזוויהעל.

בתקופת הישיבההרב ובר שמר על קשר אישי קרוב עם מנהיגי היהדות החרדית מכל הזרמים, התמיד בלימודוובהם האדמו"ר רבי [[יואל מסאטמר]], כאשר אופן לימודו הוא להגיע לידי מעשה בעבודת ה' בקדושה ובטהרהפוסק ההלכה הרב [[שלמה זלמן אוירבך]], מנהיג [[העדה החרדית]] הרב [[יצחק יעקב וייס]], והדיין הרב [[משה הלברשטאם]]. האדמו"ר מ[[תולדות אהרן]], הרב [[דוד קאהן]], היה תלמידו בלימודי [[תורת החסידות]].

היה מקושר ביותר לאדמו==פועלו==רבי משה ובר התייחד והתפרסם בזכות מידת ה[[חסד]] שאפיינה אותו. את כל כולו נתן עבור הזולת. ביתו בן שני החדרים בשכונת [[בתי אונגרין]] בירושלים, שזכה לכינוי "ר הריימלון ובר"צ, נודע כפתוח לרווחה לחסרי בית ומרי נפש. אף רעייתו, הרבנית מרים, עמדה לימינו והכינה מטעמים עבור האורחים הרבים. רבי משה ובר היה מכתת רגליו למרחקים על מנת לסייע לאנשים במצוקה.

== בתחילת שנות השישים של המאה העשרים, הקים הרב ובר, יחד עם רבותינו נשיאנו ==הרב יהודה דייטש מירושלים, את "המרכז לשיעורי תורה לנוער ולמבוגרים". במסגרת הרשת, שהיתה חלוצת עולם התשובה בישראל, העבירה קבוצת רבנים מכל רחבי הארץ שיעורים בתורת ישראל בפני בני נוער ומבוגרים בערי הפריפריה, במעברות ובמושבות. הרב ובר עצמו נהג לנדוד מדי יום לערי השדה, על מנת להעביר חלק משיעורי התורה. אחד הרבנים שצורפו על ידו למסירת השיעורים, הוא הרב [[ראובן אלבז]] שלימים הקים את ישיבת "אור החיים", המיועדת לחוזרים בתשובה.

בשנת לאחר [[תש"ומלחמת ששת הימים]] נתמנה על פי הוראת כאשר [[אדמו"ר הריי"צהכותל המערבי]] למשפיע בישיבה הגדולה 'תורת אמת'הוחזר לידיים יהודיות, ומאז דבקו הקים רבי משה ובר, בהוראת הרבי מליובאוויטש, את הדוכן ל[[הנחת תפילין]] הפועל מאז ועד היום ברחבת הכותל המערבי. מאות איש מניחים בו מאות [[תמימיםתפילין]] מדי יום. רבי משה ובר עצמו נוהג היה להקדיש שעות ניכרות במשך היום, על מנת להניח [[תפילין]] ואברכיםעם באי הכותל, אשר נהנו לשמוע ואף לשמור עימם על המשך קשר. רבים שיחרו לפתחו על מנת לקבל ממנו דברי חסידותהדרכה צמודה בענייניהם האישיים.

לאחר הסתלקות אדמו"ר הריי"צכאשר החלו גורמים שונים לעודד את העלייה ל[[הר הבית]], עמד רבי משה ובר על המשמר, במטרה לבלום את התופעה, התקשר אל שבה ראה חילול הקודש. הוא התבסס על פסקי הלכה הרואים בעליה ל[[הרביהר הבית]]בזמן הזה איסור כרת. הוא הציב שלט המזהיר על איסור העליה להר, והיה מהראשונים שנסעו להסתופף בצל קודשו בשנת ואף הציב שומרים שיפקחו על כך, אותם מימן גם הרב [[תשי"זשלמה זלמן אוירבך]]. ובהוראת הרבי בא המזכיר ר' בנימין קליין ועוד חסיד לקבל את {{הערה|לפי עדות חתנו, הרב וובר בשדה התעופה בניו יורקזלמן נחמיה גולדברג, ברעיון ל[[אריה ארליך]], עיתון משפחה, י"ח אב תשע"ז}}.

הפעם הבאה שהיה אצל הרבי היה בשנת [[תשמבערב פסח תשכ"א]] ואחר כך ב[[תשדח יצא הרב וובר ועימו קבוצה מחסידי חב"מ]]ד מירושלים למרחק רב מירושלים, הם חזרו ברגל רק לאחר כניסת החג, וזאת לפי הוראה שהגיעה מהרבי שהיות ויש אפשרות להקריב [[תשמ"זקרבן פסח]] ו[[תשמ"ט]]. למרות שלא ביקר הרבה, הרי הקשר עם הרבי, היה קרוב ואמיץ. זכה לקבל באופן תדיר, מענות מהרבי, בנושאים פרטיים וכללייםיש חשש כרת להיות בירושלים בערב פסח.

כשביקר אצל בשנה שאחרי הרבי בשנת תשמאמר שבעקבות שיחות השלום "[[הר הבית]] כבר לא בידינו"א, הביא לרבי את ספרו 'ירים משה' על התורה. הרבי התעניין בספר ונהנה ממנו מאוד ואף אמר 'אין צורך עוד להתווכח עם 'מתנגדים', רק תראה להם את הספר שלך'ואין אפשרות כלל להקריב קרבן.

במשך כל השנים נשא ==מורשתו==בין התלמידים שהוחזרו על ידו בתשובה, נמנים דמויות מוכרות בציבוריות החרדית והישראלית כאחד. אחד מהם הוא הרב [[עידו ארליך-ובר]], מרצה חרדי נודע, המרבה להופיע בכלי התקשורת ולהרצות בנושאי יהדות שונים ועורך העלון השבועי המפורסם "שמעו ותחי נפשכם". הרב עידו ארליך-ובר אף הוסיף לעצמו, כמחווה, את דגלו שם משפחתו של הרבי ברמה והיה ראש וראשון לכל ה'מבצעים' שתיקן הרבירבו.

במיוחד השתתף במבצע על ידי דוכן ה[[תפילין]] ב[[כותל]]הרב משה ובר היה חשוך ילדים. עם זאת, הוא עמד בדוכן במשך שנים רבותרבים מתלמידיו רואים בו מעין אב רוחני. אחיו היה הרב זלמן ובר ראש ישיבת פרשבורג. גיסו היה הרב עמרם בלוי מנהיג נטורי קרתא, מידי יוםשהיה נשוי עם אחותו של הרב ובר.

היה דוגמא לעבודת ה'בחורף [[תש"ס]] חלה הרב משה ובר. למרות זאת, חסיד אמיתיהתאמץ להתמיד בסדר יומו, אשר אהבת ישראל בראש מעייניושכלל קבלת קהל עמוסה, הנחת [[תפילין]] עם מקורבים ברחבת [[הכותל המערבי]] ומסירת שיעורים בישיבות שבראשן עמד. השתדל בכל מאודו להסתיר את סבלו מעיניהם של הפוקדים את מעונו, אף אם הדבר עלה לו במאמץ רב.

נפטר ללא השאיר אחריו זשביום [[י"ק, בחח באדר|ח"י [[אדרבאדר]] [[ה'תש"ס]] השיב את נשמתו, לקול בכיותיהם של המוני תלמידיו. הוא נטמן לצד אמו, בסמוך ל"חלקת הרבנים" ב[[הר המנוחות]] שב[[ירושלים]].

==ספריו== * "ירים משה" - על חמישה חומשי תורה ומסכתות הש"ס.* "ילקוט אמונה ובטחון" - פרקים ביסודות האמונה היהודית.* "שמעו ותחי נפשכם" - לקט הוראות למעשה לפי סדר פרשיות השבוע. ==קישורים חיצוניים==*{{קישור חבד און ליין|95389|ילדוּת בצל גדלוּת ● אריה ארליך-ובר על האיש שליווה את ילדותו||ט"ז אדר תשע"ו}} {{הערות שוליים}}{{להשלים}}{{מיון רגיל:ובר משה}}[[קטגוריה:חסידים מתקופת אדמו"ר הריי"צ|ובר משה]][[קטגוריה:חסידים מתקופת אדמו"ר שליט"א|ובר משה]][[קטגוריה:קהילת חב"ד ירושלים: אישים]][[קטגוריה:אישים הטמונים בהר המנוחות]]