שינויים

'''מרירות''' היא רגש של אדם כלפי מצב נתון שבו הוא נמצא. המעלה שיש ברגש זהעל ה[[עצבות]], היא תנועת החיות שבו המביאה לפעולה לשינוי המצב.

המרירות בעבודת ה' היא כאשר האדם מרגיש את עובדת ריחוקו היותו רחוק מהקדושה, ועל כן ובעבות כך הוא נמצא במצב של דכדוך הנפש. אמנם אף למרות שגם ב[[עצבות]] יש תנועה דומה של דכדוך הנפש, ישנו חילוק מהותי ביניהם: בעוד שהעצבות באה מ[[יסוד העפר]] שבאדם, ועל כן הוא נעשה כבד כעפר, ואינו נחלץ לעשות מאומה לשיפור המצב; מצבו. לעומת זאת - המרירות מכילה בעצמה אנרגיות של עשיה חיובית לשינוי המצב.

מסיבה זו, למרות ש{{קח|תורת|החסידות}} שוללת בתכלית את רגש העצבות. מעודדת היא את רגש המרירות, כפתגמו של [[אדמו"ר הזקן]]: {{ציטוטון|עצבות ומרה ו[[מרה שחורה ]] - הם דברים אסורים, מרירות היא רפואה בדוקה ומנוסה להצלחה בלימוד ובדרכי עבודת ה'}}{{הערה|1=[[אגרות קודש (אדמו"ר הריי"צ)|אגרות קודש]] [[אדמו"ר הריי"צ]] [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=31604&st=&pgnum=252 באגרת ב'תתקצב] בשם [[אדמו"ר הצמח צדק]].}}.

אחד מהם הוא מרירות השיעבוד{{הבהרה|מהי בדיוק? תוספת הסברה}}, הגורמת צער ({{הערה|כמו "שורש פורה ראש"{{הבהרה}})}}. מרירות זו, למרות היותה שפלה ונמוכה, ולעיתים אף אסורה{{הבהרה|מתי?}}, שורשה מגיע ממקום גבוהה.{{הבהרה}} . דרגה זו נרמזת בשמו של [[אחשורוש]].{{מקור}}.

דרגה נוספת היא, המרירות שבבחינת שבאופן של [[זית]].{{הבהרההערה|1=על משקל מאמר הגמרא ([http://hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=3&daf=18b&format=pdf מסכת עירובין דף י"ח עמוד ב']): "אמרה יונה לפני [[הקב"ה]]: [[רבונו של עולם]]! יהיו מזונותי מרורין כזית ומסורין בידך ואל יהיו מתוקין כ[[דבש]] ותלוין ביד בשר ודם"}} . מרירות זו אינה קדושה אלא נובעת מה[[סטרא אחרא]], ועליו להלחם בה.{{מקור}}.

חסידים רבים הייתה עבודתם בקו הבאופן של [[מרירות]], ביניהם ניתן למצוא את ר' [[הלל מפאריטש]]{{מקור}} ור' [[ישראל נח שניאורסון (בן אדמו"ר הצמח צדק)|ישראל נח שניאורסון]].{{מקור}}.

גם בין [[ניגוני חב"ד]] ישנם [[ניגונים]] הכוללים תנועות מרירות מהולה בהמכילים גם [[שמחה]] כמו: [[ניגון דביקות מיוחס לאדמו"ר הצמח צדק]], [[וואלאך לר' מאיר שלמה ינובסקי]] (אשר חלקו הראשון - הוא מרירות, והשני - שמחה) ו[[ניגון לברכת כהנים]].

==מרירות בזמננו==בזמננו הנוכחי, מציין [[הרבי]]{{הערה|[[מאמר]] דיבור המתחיל "מרגלא בפומי' דרבא" [[תשמ"ו]]}}, כי {{הדגשה|ענין המרירות שבתשובה אינו שייך בדורנו זה האחרון, דרא דעקבתא ד[[עקבתא דמשיחא]], כיון שבדורנו אין לנו כח לענין המרירות וכו', וצריכים התחזקות והתעודדות יתירה כו', ולכן בדורנו זה עבודת התשובה היא מתוך שמחה דוקא. . ואין צריך להיות כלל ענין של מרירות}}.

הרבי מדגיש שאף בדורות הקודמים, היתה המרירות נדרשת לרגע קטן בלבד, ואילו מיד לאחריה מגיע "תשמיעני ששון ושמחה"חזרו לעבוד באופן של שמחה. אך בדורנו היא אינה נדרשת כל כך: {{הדגשה|הנה עוד זאת, הרי מבואר ב[[אגרת התשובה]] שם, שהתשובה מתוך מרירות היא תשובה תתאה, והתשובה מתוך שמחה היא תשובה עילאה, והרי בדורנו זה, בעקבתא דמשיחא, אחרי כל הצרות והיסורים וכו'. . הרי כל ישראל הם במצב הכי עליון והכי נעלה, ושייכים לתשובה עילאה דייקא, שהיא מתוך שמחה}}.