שינויים

קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
נוספו 1,277 בתים ,  21:09, 21 באפריל 2019
[[קובץ:מקווה חבד במדינת מונטנה, ארצות הברית.jpg|שמאל|ממוזער|250px|[[מקווה חב"ד|מקווה טהרה על פי שיטת חב"ד]] במדינת מונטנה ב[[ארצות הברית]]]].[[קובץ:מבנה מקווה.jpg{{פירוש נוסף|שמאל|ממוזער|תיאור מבנה נוכחי=מושג הכללי '''מקווה - בעריכת החסיד הרב שמואל לוין]]'''}}'''מקווה''', הוא מאגר של מים שאינם שאובים, שאדם יכול לטבול בהם כולושעל ידי הטבילה בו האדם נטהר מטומאתו, בכדי להיטהר ממצבי טומאה שונים(אם כי בחלק מהטומאות נדרשות פעולות נוספות מלבד הטבילה).
==מי חייב בטבילה==
[[קובץ:מבנה מקווה.jpg|שמאל|ממוזער|תיאור מבנה מקווה - בעריכת החסיד הרב שמואל לוין]]
לפי ההלכה יש מספר מצבים בהם חייבים בטבילה:
*נדה לאחר ימי נידתה טובלת במי מקווה ונטהרת ומותרת לבעלה.
*מי שראה קרי - אמנם לפי המובא ב[[שולחן ערוך]]{{הערה|אורח חיים סימן פח}} בטלה תקנת עזרא, אך מובא בגמרא בברכות{{הערה|פרק מי שמתו.}} שכל המקפיד בטבילה זו מאריכים ימיו ושנותיו.
*זב.
לצורך מקווה ניתן להשתמש במעיין מים חיים, ים, נהר, או כל ריכוז מים המכיל לפחות ארבעים סאה (330 או 650 ליטר, לפי שיטות שונות).
עזרא תיקן שאדם טמא לא יוכל ללמוד [[תורה]] עד שיטבול במקווה. תקנה זו התבטלה מכיוון שציבור הלומדים לא היה יכול לעמוד בהשלא התפשטה ברוב הציבור. עם זאת גדולי האדמו"רים הורו שכן לטבול ומספרים על אחד שבא [[אברהם חיים נאה|להגרא"ח נאה]] ואמר לו "הרי אמרו דברי תורה אינם מקבלים טומאה" ענה לו הגרא"ח "כן, אך השאלה היא האם אדם טמא יוכל לקבל דברי תורה".
== דיני המקווה ==
[[קובץ:מקוה הארי.jpg|שמאל|ממוזער|250px|הכניסה למקוה האר"י בצפת]]בתוה"ק בתורה נאמר: {{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=אך מעין ובור מקוה־מים מקוה - מים יהיה טהור|מקור=ויקרא יא, לו.}}. מפסוק זה למדו רבותינו שאי אפשר לטבול במים שאובים - מים שהקוותם למקום אחד נעשתה בידי אדם, אלא דווקא במים שנקוו למקום אחד באופן אחד: "מה מעין בידי שמים אף מקוה בידי שמים"<REF>{{הערה|1=ספרא, פרשת שמיני פרשה ט, א</REF>}}.
מים אלו מתחלקים לשני סוגים:
*'''מים זוחלין''' - מי מעיין זורמים, בהם ניתן לטבול אף אם הנקודה הספציפית בה טובלים אינה מכילה ארבעים סאה. כאשר המים הם זכים, הם נקראים '''מים חיים'''.
*מי גשמים מכונסים - לעומת מי מעיין, במים אלו ניתן לטבול רק אם הם אינם זורמים, אלא עומדים במקומם ('אשבורן', במינוח ההלכתי), כמו כן, יש חובה שהמקווה יכיל ארבעים סאה - הכמות שעל־פי שעלפי שיעור חז"ל מספיק בכדי לכסות [[גוף ]] של אדם ממוצע.
כיום, רוב המקוואות אינם עשויים ממי גשמים ממש, אלא ממי ברז, המוכשרים לשימוש במקווה (ראו להלן).
 
==רקע==
בעבר, במקומות שלא היו מעיינות, נהגו לטבול במי־גשם במי גשם ממש. לרוב היו הבורות בתוך מערות, כיוון שאיפשרו לטובל לפשוט את בגדיו מחוץ למבטם של העוברים ושבים. מטעם זה רגילה המשנה לכנות את המקוה בשם "מערה" כפירוש רבי עובדיה מברטנורא, "ומשום שרוב טבילות שלהם במערות, קרי למקוה מערה"{{הערה|פירוש ברטנורא למקוואות ו, א, ד"ה "חורי המערה", וכן באר פרשני המשנה שם.}} אלא שהמים שבמערה אינם מתחלפים, ובמשך הזמן מזדהמים ומתלכלכים."אמר רב ביבי אמר רב אסי שבתחלה היו טובלין במי מערות מכונסין וסרוחין".<REF>{{הערה|1=שבת יד.</REF>}}
אפשרות אחרת הייתה לטבול בנהר, אלא שישנה מחלוקת בש"ס ובפוסקים אם הוא כשר לטבילה, היות שהמים שבנהרות מורכבים מתערובת של מי מעין ("זוחלין") ומי גשם ("נוטפים" - מים היורדים מלמעלה), ומכיון שהנהר זורם הרי לכאורה מי הגשם שבו אינם ראויים לטבילה בשל פסול "זוחלין". להלכה נפסק בשו"ע <REF>{{הערה|1=יו"ד סי' סימן רא, ס"ב.</REF> }} שאם "רבו הזוחלין על הנוטפין" (בקיץ, העונה שאין בה ירידת גשמים, ובנהר יש בעיקר מי מעיין) כשר הנהר לטבילה, ואילו אם "רבו הנוטפים על הזוחלים" (בחורף, כשבנהר יש בעיקר מי גשם) אסור לטבול בו. אמנם יש מתירים לטבול בהם לאורך כל השנה, אך גם זאת אך ורק "במקום שאין מקוה, ואין למחות ביד הנוהגים להקל, כי יש להם על מי שיסמוכו" <REF>{{הערה|1=הרמ"א, שם.</REF> – }} - כלומר: רק בדיעבד כשאין ברירה.
מטעמים אלו הייתה עדיפות לטבילה במעיין, שאין בו את החסרון של מי הגשם שבבורות ובמערות , שכן מי המעיין זורמים ומתחלפים, ואף לא את הבעיה ההלכתית שבנהרות.
===מנהגו של אבוה דשמואל===
אלא שעדיין ישנן בעיות הלכתיות אחרות, המשותפות הן לטבילה במעיין והן לטבילה בנהר (בנוסף על הבעיה בנהרות שהוזכרה לעיל), והעיקריות שבהן: א) חשש שתיווצר חציצה עקב הטיט שבנהר שעלול להיכנס בין אצבעות הרגליים. ב) הנהר הוא מקום גלוי, ויש חשש שהנשים יפחדו שיראו אותן, ולכן יטבלו בחיפזון ובלא שימת לב ראויה. ומטעם זה אביו של [[שמואל (אמורא)|שמואל]] הכין לבנותיו מַפָּצִים [=מחצלאות] בנהר בו טבלו<REF>{{הערה|1=שבת סה, א. מובא שם שזאת עשה רק ביומי תשרי, אך בימי [[ניסן ]] חשש שמא ירבו הזוחלין על הנוטפין, וכן בנה להם מקוואות.</REF>}}, ומביא לכך התוספות שני הסברים: א. פירוש [[רש"י]], שהמחצלאות היו בקרקעית הנהר (לפתור את בעיית החציצה). ב. פי' פירוש רבינו תם, שהמחצלאות עמדו זקופות כמו כתלים (לפתור את בעיית הבושה).
הרעיון של אבוה דשמואל הלך והשתכלל במרוצת הדורות, ובמקום לשים מפץ בתוך הנהר נהגו בכל מקום שהתאפשר לבנות מבנה סמוך למעין או לנהר, את מי המעין או הנהר היו מַטִים לתוכו באמצעות חפירה תת קרקעית, והטבילה התבצעה בבור שהיה בתוך המבנה ושלתוכו זרמו המים (וממנו המשיכו החוצה - בדומה למקוה [[האריז"ל]] ב[[צפת]]).
כאשר המים באו ממעיין לא היה כל חשש לגבי כשרות המקוה, אך כאשר המים באו מנהר, חזרה שאלה למקומה - האם מותר לטבול בהם לכתחילה גם בחורף, כאשר "רבו הנוטפים על הזוחלים". בנושא זה דנו האחרונים, ודעת הצמח צדק <REF>{{הערה|1=ראה ב[[שו"ת ספר צמח צדק|]] שו"ת]] יו"ד סי' סימן קסז ו- שלו, וב[[צמח צדק ובחידושיו על הש"ס|חידושיו על הש"ס]] קעא - קעב.</REF> }} {{ציטוטון|דחופר בצד הנהר הוא דלא חשוב מעיין... כיון שרק שטח מועט מהארץ מפסיק בין הנהר לחלל החפירה... אבל כשהמים של הנהר עוברים דרך שטח רב מקרקע ועפר הארץ, בענין שעי"ז שעל ידי זה הם נצללים ומזדככים כדרך כל מי מעיין ה"ל מעיין... ומ"מ ומכל מקום לעניין איסור דאורייתא צ"ע צריך עיון אם לסמוך בזה להקל}}.
בכל אופן, כך היו בנויים רוב המקוואות בעבר - אם ליד נהר או ליד מעיין, ורק במקומות מועטים, בהם לא היו מעיינות כלל, נאלצו לטבול במי-גשם (שאינם מתחלפים ונסרחים). אמנם בנייה בסמוך למעיין פתרה את רוב החששות ההלכתיות, אך עדיין נותרו בעיות אחרות שהפכו את הטבילה למשימה קשה ומסוכנת, ומהם: מיקום המקוה בסמוך לקרקעית המעיין גרם לצורך לרדת בשעות הלילה למקום חשוך ומרובה במדריגות (שכמובן אינן נוחות ומהוקצעות כבימינו) באופן מפחיד, מרתיע ומסוכן. בעיה נוספת הייתה קרירות המים שבמעיינות, בפרט בימות החורף, וביותר במדינות הקרות, ומחמת זרימתם המהירה של המים שבמעיין אי אפשר היה לחממם כלל וכלל. וכך הייתה כל טבילה כרוכה בקשיים וסיכונים, שהביאו לא פעם לקולות ואף לפירצות חמורות בגדרי הטהרה. בנוסף לכך קיימת הבעיה ההלכתית שבשל קרירות המים עלולים השרירים להתכווץ וישנו חשש שהאשה לא תפשוט קמטיה כראוי, כי מחמת הקור והלחץ תזדרז לצאת מהמים ותתקשה להתרווח ולפשוט קמטיה, וממילא הטבילה לא תהיה בשלמות, זאת מלבד החשש שהאישה תצטנן ותחלה ח"ו{{הערה|1=להרחבת הענין ראה ב[[ספר צמח צדק|שו"ת]] יו"ד תשו' קעב ו- קעו.}}.
אמנם בנייה בסמוך למעיין פתרה את רוב החששות ההלכתיות, אך עדיין נותרו בעיות אחרות שהפכו את הטבילה למשימה קשה ומסוכנת, ומהם: מיקום המקוה בסמוך לקרקעית המעיין גרם לצורך לרדת בשעות הלילה למקום חשוך ומרובה במדריגות (שכמובן אינן נוחות ומהוקצעות כבימינו) באופן מפחיד, מרתיע ומסוכן. בעיה נוספת הייתה קרירות המים שבמעיינות, בפרט בימות החורף, וביותר במדינות הקרות, ומחמת זרימתם המהירה של המים שבמעיין אי אפשר היה לחממם כלל וכלל. וכך הייתה כל טבילה כרוכה בקשיים וסיכונים, שהביאו לא פעם לקולות ואף לפירצות חמורות בגדרי הטהרה. בנוסף לכך קיימת הבעיה ההלכתית שבשל קרירות המים עלולים השרירים להתכווץ וישנו חשש שהאשה לא תפשוט קמטיה כראוי, כי מחמת הקור והלחץ תזדרז לצאת מהמים ותתקשה להתרווח ולפשוט קמטיה, וממילא הטבילה לא תהיה בשלמות, זאת מלבד החשש שהאישה תצטנן ותחלה ח"ו<REF>להרחבת הענין ראה ב[[שו"ת צמח צדק|שו"ת]] יו"ד תשו' קעב ו- קעו.</REF>.
===תקנת אדמו"ר הזקן===
מסיבה זו תיקן [[אדמו"ר הזקן]] בעל התניא - תקנה גדולה - שבתוך הבור בו טובלים יניחו תיבה נקובה, בתוכה יכניסו מים חמים, ושם תטבול האשה. מכיוון שהתיבה נקובה היא איננה נחשבת כלי, ולכן כאילו אינה קיימת כלל, ובמילא הטבילה בתיבה נחשבת כטבילה במי המעין עצמם הזורמים בבור. תקנה זו (המבוארת בקונטרס "דיני תיקוני מקוה" שנדפס בשוב[[שולחן ערוך הרב|שו"ע שלו ]] בסוף הל' הלכות נדה) פתרה את כל הבעיות ההלכתיות ואת רוב הבעיות האנושיות, ויחד עם זאת הייתה מהודרת לכל הדעות ועם כל החומרות, וכפי שהעידו על כך גדולי הדורות <REF>{{הערה|1=עיין בשו"ת אמרי א"ש סי' סימן עט, שו"ת בית שלמה יו"ד ח"חלק ב סי' סימן פג, חיבור לטהרה כלל ד סעי' ה, ועוד.</REF>}}.
ב- 200 השנים האחרונות השתנה המצב. בערים הגדולות והמפותחות הוקמה צנרת מים (שמנעה את הצורך להסתמך על שאיבה מהבאר), ולכל בית הייתה אספקת מים סדירה. אנשים נעשו מפונקים יותר ונשים רבות נמנעו מלטבול בגלל שהמקוואות לא היו נוחים [(החימום לא כל כך טוב, הירידה למקוה כרוכה בירידה של עשרות מדרגות (, אותם נאלצה האישה לרדת בחושך ובקור, ובמדרגות שאינן מהוקצעות וכו')] ובפרט כשמשווים אותם לאמבטיה הביתית הנוחה , (שכאמור, הייתה שנחשבה אז בגדר "פיתוח טכנולוגי" חדש). הבעיה החריפה בעיקר בגלל שבאותה עת החלה לצוץ תנועת ההשכלה והרפורמה, ששמה לעצמה למטרה להילחם עד חרמה בטהרת ב[[טהרת המשפחה]], בטענה שמטרת המצווה היא בסך הכול עניין של היגיינה וכו', ובמילא "מה רע באמבטיה טובה"? ר"ל.
גורם נוסף היה התרחבות תחומי ההתיישבות, כאשר נבנו עוד ועוד ערים ויישובים שאינם סמוכים למקור מים, ובמילא היה צורך למצוא פתרון אחר, שיאפשר שימוש ב"מי העיר" - מי הברז העירוניים.
כאן החל דיון בין רבני ישראל, שעסק בשאלות - איזה מקוה כשר, ומהי השיטה המהודרת ביותר לבניית מקוואות, והוצעו מספר פתרונות ושיטות לבניית המקוה.
==שיטת הזריעה==
== לקריאה נוספת ==
[[תמונה:מקווה.jpg|left|thumb|200px|כריכת הספר 'מקוה - היסוד לבית יהודי מוצלח']]
* '''מקוה - היסוד לבית יהודי מוצלח''', ספר בשפה האנגלית, ובו דברי הרבי מלך המשיח ומכתביו בנושא טהרת המשפחה, לצד סיפורי [[מסירות נפש ]] וישועות בהקשר לבניית וטבילה במקוואות
==קישורים חיצוניים==
*הרב [[שלום דובער לוין]], '''[http://hebrewbooks.org/23763 תיקוני מקוואות]''' לפי תקנות נשיאי חב"ד, {{הב}}
* הרב [[בועז לרנר|בועז לרנר]], '"[http://old2.ih.chabad.info/images/notimage/81483_he_1.pdf מקוה על גבי האוצר]"' - {{אינפו}}.*[http://www.old2.ih.chabad.info/index.php?url=article_he&id=68683 ליקוט מספרי אדמו"רי חב"ד על חשיבות הטבילה במקווה] - {{אינפו}}.* [http://chabad.info/video/beis-medrash-video/%d7%94%d7%9c%d7%9b%d7%94-%d7%99%d7%95%d7%9e%d7%99%d7%aa-%d7%9e%d7%94%d7%a8%d7%91-%d7%91%d7%a8%d7%95%d7%99%d7%9f/%d7%9b%d7%a0%d7%99%d7%a1%d7%94-%d7%9c%d7%9e%d7%a7%d7%95%d7%94-%d7%93%d7%a8%d7%9a-%d7%a9%d7%a2%d7%a8-%d7%9e%d7%a1%d7%aa%d7%95%d7%91%d7%91-%d7%91%d7%9b%d7%a8%d7%98%d7%99%d7%a1-%d7%a9%d7%a0%d7%a9%d7%9b/ כניסה למקוה דרך שער מסתובב בכרטיס שנשכח] {{וידאו}} {{אינפו}} שיעור קצר בוידאו מאת הרב [[יוסף ישעיה ברוין]], רבה של [[קראון הייטס]]*'''[https://he.chabad.org/multimedia/media_cdo/aid/4127385 כל מקווה נוסף מזרז את הגאולה]''', תיעוד של הרבי מברך תורם שהפריש סכום כסף גדול לבניית מקווה טהרה{{הערות שוליים}}
{{הערות שוליים}}[[קטגוריה:מקווה|*]]
[[קטגוריה:טהרה]]
29,605

עריכות

תפריט ניווט