הבדלים בין גרסאות בדף "מצה"
מ (הסרת קישורים עודפים, הסרת קישור חיצוני תקול) |
|||
| שורה 3: | שורה 3: | ||
'''מצה''' הינו [[לחם]] מבצק שלא תפח. מצווה מן התורה [[אכילת מצה|לאוכלה]] בלילה הראשון של [[חג הפסח]], [[ליל הסדר]]. | '''מצה''' הינו [[לחם]] מבצק שלא תפח. מצווה מן התורה [[אכילת מצה|לאוכלה]] בלילה הראשון של [[חג הפסח]], [[ליל הסדר]]. | ||
| − | ==אופן אפייתה== | + | ==אופן אפייתה== |
בתורה לא מובאים פרטי דיני הכנת המצה, אך לרוב דעות הפוסקים, על המצה להיות עשויה בעבודת יד ולא על ידי מכונה, ובצורה עגולה ולא מרובעת, הכנת ואפיית המצה נעשית במאפיה מיוחדת לזה, ונעשית בהקפדה יתירה שלא יחמיץ הבצק ולא יכשלו באכילת חמץ. | בתורה לא מובאים פרטי דיני הכנת המצה, אך לרוב דעות הפוסקים, על המצה להיות עשויה בעבודת יד ולא על ידי מכונה, ובצורה עגולה ולא מרובעת, הכנת ואפיית המצה נעשית במאפיה מיוחדת לזה, ונעשית בהקפדה יתירה שלא יחמיץ הבצק ולא יכשלו באכילת חמץ. | ||
| שורה 23: | שורה 23: | ||
===מצה שרויה=== | ===מצה שרויה=== | ||
{{ערך מורחב|מצה שרויה}} | {{ערך מורחב|מצה שרויה}} | ||
| − | מצה שבאה במגע עם [[מים]] נקראת 'מצה שרויה', ומקפידים לא לאכלו מחשש שנשאר קמח על המצה שלא נאפה במהלך האפייה, ועל ידי המגע עם | + | מצה שבאה במגע עם [[מים]] נקראת 'מצה שרויה', ומקפידים לא לאכלו מחשש שנשאר קמח על המצה שלא נאפה במהלך האפייה, ועל ידי המגע עם מים יחמיץ הקמח, ויחשב כ[[חמץ]] לכל דבר. |
בחסידות חב"ד מקפידים על אי אכילת שרויה בקפדנות יתר, מלבד ביום ה[[אחרון של פסח]] שאז מהדרים כן לאכול שרויה. | בחסידות חב"ד מקפידים על אי אכילת שרויה בקפדנות יתר, מלבד ביום ה[[אחרון של פסח]] שאז מהדרים כן לאכול שרויה. | ||
| שורה 31: | שורה 31: | ||
===מאכל האמונה והרפואה=== | ===מאכל האמונה והרפואה=== | ||
[[קובץ:מאכל האמונה.jpg|250px|ממוזער|שמאל|ימין|מענה ליהודי שחש בליבו ונקבע לו תור לניתוח לאחר חג הפסח: '''כדאי שלאחרי חג הפסח (ואכילתו מיכלא דאסוותא) יבדקו אותו הרופאים''' [= באם עדיין אכן צריך ניתוח]]] | [[קובץ:מאכל האמונה.jpg|250px|ממוזער|שמאל|ימין|מענה ליהודי שחש בליבו ונקבע לו תור לניתוח לאחר חג הפסח: '''כדאי שלאחרי חג הפסח (ואכילתו מיכלא דאסוותא) יבדקו אותו הרופאים''' [= באם עדיין אכן צריך ניתוח]]] | ||
| − | המצה מכונה בספר הזוהר "מיכלא דמהימנותא"{{הערה|ספר הזוהר חלק ב' קפג, ב.}} - מאכל ה[[אמונה]], כי אכילת המצה הינה 'סגולה' לתוספת | + | המצה מכונה בספר הזוהר "מיכלא דמהימנותא"{{הערה|ספר הזוהר חלק ב' קפג, ב.}} - מאכל ה[[אמונה]], כי אכילת המצה הינה 'סגולה' לתוספת אמונה, ב[[חסידות]] זה מוסבר על פי מאמר [[חז"ל]]: "אין תינוק יודע לקרוא אבא עד שטועם טעם דגן"{{הערה|ברכות דף מ.}} כך גם פועלת המצה אצל אוכלה שידע לקרוא בשם [[השם]] ולדעת ולהכיר במציאותו. |
שם נוסף למצה בספר [[זוהר]] הוא 'מיכלא דאסוותא' - מאכל הרפואה, סגולה מיוחדת יש במצה לרפואת חולים, חסידו של [[אדמו"ר הזקן]] אשר היה רופא היה נוהג לקבל מהרבי מצות ב[[פסח]] והיה טוחנם ומכין מהם תרופות. | שם נוסף למצה בספר [[זוהר]] הוא 'מיכלא דאסוותא' - מאכל הרפואה, סגולה מיוחדת יש במצה לרפואת חולים, חסידו של [[אדמו"ר הזקן]] אשר היה רופא היה נוהג לקבל מהרבי מצות ב[[פסח]] והיה טוחנם ומכין מהם תרופות. | ||
| שורה 39: | שורה 39: | ||
===מצה היפך הגאווה=== | ===מצה היפך הגאווה=== | ||
| − | המצה מסמלת את ה[[ענווה]] והצניעות, ההיפך מהחמץ התפוח, שמסמל את ה[[גאווה]] והישות, | + | המצה מסמלת את ה[[ענווה]] והצניעות, ההיפך מהחמץ התפוח, שמסמל את ה[[גאווה]] והישות, |
דבר זה נרמז ונראה בכך שאין בה הגבהה וניפוח כמו בחמץ, וגם אין בה טעם מורגש כמו בחמץ, מכיון שבחינת המצה הוא רק בחינת הביטול לבטל את הרצון, כמו שכתוב 'בטל רצונך מפני רצונו', ובחינת ביטול רצון בא מצד בחינת השפלות בגלל העדר הרגשת [[עצמותו]] מכל וכל כידוע, ולכן אין במצה טעם מורגש, כמו ביטול רצון שאין בו טעם אלא מפני שכך "אמר ונעשה רצונו". | דבר זה נרמז ונראה בכך שאין בה הגבהה וניפוח כמו בחמץ, וגם אין בה טעם מורגש כמו בחמץ, מכיון שבחינת המצה הוא רק בחינת הביטול לבטל את הרצון, כמו שכתוב 'בטל רצונך מפני רצונו', ובחינת ביטול רצון בא מצד בחינת השפלות בגלל העדר הרגשת [[עצמותו]] מכל וכל כידוע, ולכן אין במצה טעם מורגש, כמו ביטול רצון שאין בו טעם אלא מפני שכך "אמר ונעשה רצונו". | ||
| שורה 47: | שורה 47: | ||
== לקריאה נוספת == | == לקריאה נוספת == | ||
| − | + | * מאמרי [[אדמו"ר הזקן]], [[תקס"ט]] | |
| − | * מאמרי [[אדמו"ר הזקן]], [ | ||
== קישורים חיצוניים == | == קישורים חיצוניים == | ||
גרסה מ־22:24, 28 בפברואר 2021
מצה הינו לחם מבצק שלא תפח. מצווה מן התורה לאוכלה בלילה הראשון של חג הפסח, ליל הסדר.
תוכן עניינים
אופן אפייתה
בתורה לא מובאים פרטי דיני הכנת המצה, אך לרוב דעות הפוסקים, על המצה להיות עשויה בעבודת יד ולא על ידי מכונה, ובצורה עגולה ולא מרובעת, הכנת ואפיית המצה נעשית במאפיה מיוחדת לזה, ונעשית בהקפדה יתירה שלא יחמיץ הבצק ולא יכשלו באכילת חמץ.
המצה מכונה גם לֶחֶם עֹנִי[1] ומזה למדו חז"ל שעל רכיביה להיות עניים - קמח ומים. ורק במצה זו יוצאים ידי חובת המצווה.[דרוש מקור] מצה שהוסיפו בה עוד משקה חוץ ממים נקרא מצה עשירה שאין יוצאים בה ידי חובה אולם אם נעשתה כדין ונשמרה מחימוץ מותרת לאכילה בימי החג. אולם המנהג הוא שאין אוכלים מצה עשירה כלל.[דרוש מקור]
סוגי מצות
מצה שמורה
| ערך מורחב – מצה שמורה |
מצה שמורה היא כינוי למצות מהודרות שנאפו מקמח שנשמר בהקפדה מיוחדת שלא יבוא במגע עם מים כבר משעת הקצירה.
אף שישנם רמות שונות של 'מצה שמורה', מקובל כיום לכנות 'מצה שמורה' רק מצות שנשמרו ממגע עם מים כבר משעת קצירת החיטים.
מצת מכונה
|
| ערך מורחב – מצות מכונה |
מצות מכונה, הן מצות ששלבי עשייתם נעשו על ידי מכונה. בהרבה מקהילות ישראל נאסרו מצות אלו מפני חששות שונים (כגון החימוץ שקורה לבצק שמיד לאחר המגע במכונה ועוד), וכן פסקו רבותינו נשיאנו.
מצה שרויה
|
| ערך מורחב – מצה שרויה |
מצה שבאה במגע עם מים נקראת 'מצה שרויה', ומקפידים לא לאכלו מחשש שנשאר קמח על המצה שלא נאפה במהלך האפייה, ועל ידי המגע עם מים יחמיץ הקמח, ויחשב כחמץ לכל דבר.
בחסידות חב"ד מקפידים על אי אכילת שרויה בקפדנות יתר, מלבד ביום האחרון של פסח שאז מהדרים כן לאכול שרויה.
בתורת החסידות
מאכל האמונה והרפואה
המצה מכונה בספר הזוהר "מיכלא דמהימנותא"[2] - מאכל האמונה, כי אכילת המצה הינה 'סגולה' לתוספת אמונה, בחסידות זה מוסבר על פי מאמר חז"ל: "אין תינוק יודע לקרוא אבא עד שטועם טעם דגן"[3] כך גם פועלת המצה אצל אוכלה שידע לקרוא בשם השם ולדעת ולהכיר במציאותו.
שם נוסף למצה בספר זוהר הוא 'מיכלא דאסוותא' - מאכל הרפואה, סגולה מיוחדת יש במצה לרפואת חולים, חסידו של אדמו"ר הזקן אשר היה רופא היה נוהג לקבל מהרבי מצות בפסח והיה טוחנם ומכין מהם תרופות.
אדמו"ר הזקן אמר שהענין של 'מאכל האמונה' הינו בעיקר בלילה הראשון (בחוץ לארץ עורכים שני לילות ליל הסדר) והענין של 'מאכל הרפואה' הינו בעיקר בלילה השני, כי אם האמונה מתעוררת רק לאחר ריפוי מחולי, צריך כביכול חולי, אך אם יש אמונה לכתחילה אין צורך בחולי ויש רפואה תמידית.
מצה היפך הגאווה
המצה מסמלת את הענווה והצניעות, ההיפך מהחמץ התפוח, שמסמל את הגאווה והישות,
דבר זה נרמז ונראה בכך שאין בה הגבהה וניפוח כמו בחמץ, וגם אין בה טעם מורגש כמו בחמץ, מכיון שבחינת המצה הוא רק בחינת הביטול לבטל את הרצון, כמו שכתוב 'בטל רצונך מפני רצונו', ובחינת ביטול רצון בא מצד בחינת השפלות בגלל העדר הרגשת עצמותו מכל וכל כידוע, ולכן אין במצה טעם מורגש, כמו ביטול רצון שאין בו טעם אלא מפני שכך "אמר ונעשה רצונו".
ראו גם
לקריאה נוספת
- מאמרי אדמו"ר הזקן, תקס"ט
קישורים חיצוניים
- הרבי שולח מצות לארץ הקודש
- 
- תהליך אפיית מצות בהידור – מיזם חדש מבית "הידור מצווה", חלק ראשון • חלק שני - טחינת החיטים
