מסכת קינים

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Disambig RTL.svg.pngהמונח "קנים" מפנה לכאן. לערך העוסק בבחורים בישיבת תומכי תמימים המרכזית שנבחרו למסור פלפולים, ראו שבעת קני המנורה.

במסכת קינין יש שלושה פרקים, ושלוש וחצי דפים. מסכת קינים היא המסכת האחת-עשרה והאחרונה בסדר קדשים, הסדר החמישי במשנה. יש בה שלושה פרקים, העוסקים בקינים - זוגות של עופות המיועדים לקרבן - שנתערבו זה בזה. למסכת זו אין תלמוד בבלי (או תלמוד ירושלמי), אך היא מודפסת ברוב המהדורות של התלמוד הבבלי עם מסכתות מעילה, תמיד ומידות (דפים כ"ב, א-כ"ה, א בש"ס וילנה).

ביאורי הרבי

בסוף המסכת מובא המאמר כי דעתן של תלמידי חכמים מתיישבת עליהם. הביאור הוא הלימוד בימי הזקנה שאז דעתן של תלמידי חכמים מתיישבת עליהם, ולומדים בישוב הדעת ולא בפלפול, ואין הכוונה שנתוספת בהם חכמה, אלא רק שנתוסף להם ישוב הדעת.

מסיבה זו אומר רבי יוסי בן קסמא במסכת שבת[1] טוב תרי מתלת, ששתי רגליו של בחור עדיפים משלושת רגליו של זקן שהם שתי רגליו עם המקל. על פי פשט המאמר מוקשה, שהרי בוודאי עדיפים שתי רגליו הבריאות של אדם צעיר מאשר אדם זקן שהולך על מקל.

הרבי[2] מסביר כי כוונתו להדגיש את המעלה שבימי הבחרות שאז הלימוד בדרך פלפול, מאשר הלימוד בימי הזקנה שאז דעתן של תלמידי חכמים מתיישבת עליהם, ולומדים בישוב הדעת ולא בפלפול, למרות המעלה האחרת הקיימת לזקן - חבריו ותלמידיו המחכימים אותו "יותר מכולם".

ביאורים נוספים

קישורים חיצוניים

הערות שוליים