מסכת מנחות
מסכת מנחות היא המסכת השנייה בסדר קדשים, הסדר החמישי במשנה. מלבד המשנה והתוספתא, יש על המסכת תלמוד בבלי, ואין עליה תלמוד ירושלמי. יש בה שלושה עשר פרקים אשר עוסקים בעיקר בדיני הקורבנות הבאים מהצומח וקרויים מנחות, בניגוד למסכת זבחים העוסקת בקורבנות הבאים מן החי. פרק רביעי במסכת זו עוסק בדרך אגב בציצית, תפילין, והלכות ספר תורה, ומזוזה.
בתלמוד בבלי יש למסכת זו 109 דפים.
תוכן עניינים
מצוות מילהעריכה
במסכת[1] מובא כי דוד המלך, כאשר הוא נכנס לבית המרחץ ושהה ללא מצוות, הוא התאונן על כך. אך כאשר נזכר בברית מילה שבבשרו, נתיישבה דעתו.
מכאן מוכיח הרבי, כי מלבד מעשה המילה, המילה היא גם כן מצווה תמידית ומתמשכת, שהיא - להיות מהול, ולכן אדם מהול הוא בקיום מצווה תמידי, ולכן נתיישבה דעתו של דוד המלך.[2]
ביאורי הרביעריכה
- כט ב. ולא היה יודע מה הן אומרים. לקוטי שיחות ח"ו שמות עמ' 255 (עמ' 165)
- ל ב. כתבו, מעלה עליו הכתוב כאילו קבלה מהר סיני. לקוטי שיחות חכ"ג עמ' 17 (עמ' 32)
- לו ב. ק"ו מציץ. לקוטי שיחות חלק י"ד עמ' 151 (163)
- מג ב. כיון שנזכר במילה שבשרו נתיישבה דעתו. לקוטי שיחות חלק א' עמ' 46 (עמ' 59)
- סח ב. העומר היה מתיר במדינה. לקוטי שיחות חל"ב עמ' 134 (עמ' 147)
- פה ב. שנייה לה רגב בעבר הירדן. לקוטי שיחות חכ"ד עמ' 20 (עמ' 36)
- צ ב. אביו בלא אמו, אמו בלא אביו מניין. לקוטי שיחות חלק י"ח עמ' 117 (עמ' 108)
- צט ב. כל המשכח דבר אחד מתלמודו עובר בלאו. לקוטי שיחות חל"ד עמ' 24 (עמ' 36)
- קד ב. פירשתי מנה של עשרונים ואיני יודע כמה פירשתי. התוועדויות תשמ"ה חלק א' עמ' 200 (עמ' 207)
- קז ב. גדול והביא קטן לא יצא. התוועדויות תשמ"ה חלק א' עמ' 199 (עמ' 207)
- סיום המסכת. לקוטי שיחות חלק י"ב.
קישורים חיצונייםעריכה
הערות שוליים
- ↑ מג, ב.
- ↑ לקוטי שיחות חלק א' עמ' 46 (עמ' 59).