שינויים

מסופר כי לפני הסתלקותו אמר אדמו"ר הזקן מספר פעמים: "האדיטש, האדיטש" ובני ביתו הבינו כי כוונתו הייתה על רצונו להטמן במקום זה. משום כך הובילו את גופו הקדוש לעיירה זו שעל גדות הנהר פסול, מרחק כ-‏300 ק"מ מכפר פיענא.

[[קובץ:בית כנסת על ציון אדמור הזקן.jpg|שמאל|ממוזער|250px|בית כנסת של יד ציון [[אדמו"ר הזקן]] בהאדיטש ([[אב]] [[תשע"א]])]]

[[קובץ:נהר הפסול בהאדיטש.jpg|שמאל|ממוזער|250px|נהל הפסול בהאדיטש ([[אב]] [[תשע"א]])]]

בין אלה ששהו רבות במקום, היה [[רבי מנחם נחום]], בנו של אדמו"ר האמצעי, שאמנם התגורר ב[[ניעז'ין]], סמוך לציונו של אביו, אך בכל שנה היה נוסע להאדיטש ושוהה בה תקופה.

באגרותיו של אדמו"ר הצמח צדק מצויה אגרת חסרת תאריך, המיועדת אל "אנ"ש דעיר האדיץ". האגרת מדברת על התחזקות בתפילה, לימוד תורה, וחימום המקווה.

בשנת [[תרס"ז]], בהוראת הרבי הרש"ב, בנו מעל הציון הקדוש אוהל גדול ומרווח ולידו חדר נוסף ששימש כבית הכנסת. הבנייה נעשתה מתרומתו של הנגיד החסידי ר' אברהם יוסף סירקין.

בתקופה שקדמה ל[[שואה]], היתה בהאדיטש קהילה חב"דית קטנה, ולה בתי כנסת וחיי חסידות פורחים שכללו שיעורים ב[[חסידות]] ו[[התוועדויות]].

על הקהילה החב"דית עצמה איננו יודעים רבות, אולם המשפחה המרכזית שהייתה בה, הייתה משפחת גנזבורג. אמנם היו משפחות חב"דיות נוספות בהאדיטש באותם ימים, אך כולם היו קרובי משפחה של משפחת גנזבורג.

ר' [[יוסף גנזבורג]] ייסד בהאדיטש סניף מחתרתי של ישיבת 'תומכי תמימים'. אין בידינו פרטים מדוייקים על הישיבה, אך ידוע הוא כי בשנת תרצ"ו למדו בישיבה זו מספר תמימים ובהם: ר' דובער ריקמן, ר' מוני רפופורט, ר' מרדכי טריגובאוו, וכן בניו של ר' יוסף גנזבורג - הת' יצחק והת' שלום דובער. המשגיח בישיבה היה ר' אברהם זעליג גנזבורג, ובתקופה מסוימת סייע בעדו הרה"ח ר' [[יוסף גולדברג]] (לימים ראש ישיבת '[[תומכי תמימים]]' [[תומכי תמימים ברינואה|בברינואה]]) ע"ה.

בחודש אלול [[תש"א]] נכנסו הנאצים להאדיטש, כניסה שלא לוותה בקרב ממשי. חמישה חודשים לאחר מכן, בחודש טבת תש"ב, הוצאו יהודי האדיטש להורג על ידי הנאצים.