מוצאי יום הכיפורים
מוצאי יום הכיפורים הוא "קצת יום טוב" בו בת קול יוצאת ואומרת "לך אכול בשמחה את לחמך"[1]. בלילה זה לאחר תפילת ערבית והבדלה, עורכים קידוש לבנה, אוכלים סעודה ועושים התוועדות מיוחדת, עוסקים בתורה ומתחילים להתעסק בעניין הסוכה.
בזמן זה, לאחר עבודת התשובה של יום הכיפורים, מתחיל העניין של "ויעקב הלך לדרכו" בקיום התורה והמצוות בסור מרע ועשה טוב בפועל ממש[2].
תוכן עניינים
תפילת ערבית וצאת הצום
צריך להוסיף מחול על הקודש בצאת הצום כמו בכניסתו[3], ולכן הזמן של צאת הצום המודפס בלוחות הוא קצת אחרי הזמן של צאת הכוכבים, כמו במוצאי שבת.
אודות מנהג שהשליח ציבור בתפילת ערבית של מוצאי יום הכיפורים יהיה רק מי שיש לו אב ואם כתב הרבי "לא ראיתיו. ובבית הכנסת כאן אין נוהגין כן"[4]. את תפילת ערבית מתפללים בקיטל וטלית, אבל בכובע, והטלית על הכתפיים[5].
בתפילת ערבית מוסיפים בברכת חונן הדעת "אתה חוננתנו" כבכל מוצאי שבת ויום טוב[6].
הבדלה
אין מברכים בהבדלה זו על הבשמים, אלא רק באם הוא מוצאי שבת. מברכים את ברכת הנר לפי שהוא דבר חדש שלא נהנה ממנו ביום הכיפורים, שאסור בהבערה, בשונה משאר החגים שמותרת העברה מאש לאש וכיוצא בזה.
את ההבדלה עורכים על נר ששבת, כלומר שדלק מערב יום הכיפורים[7]. במוצאי שבת רגיל אין צריך לחזר אחר האש, אבל במוצאי יום הכיפורים אפילו כשחל בחול יש אומרים שצריך לחזר אחריו[8].
גם ההבדלה נאמרת בקיטל וכובע והטלית על הכתפיים[9].
אדמו"ר הרש"ב היה עושה הבדלה בעצמו במוצאי יום הכיפורים ואת השיריים נתן לבנו אדמו"ר הריי"צ שאף הוא בירך את ברכת ההבדלה. כמו כן בשנות נשיאותו של אדמו"ר הריי"צ היה מדייק לערוך את ההבדל במוצאי יום הכיפורים בעצמו. והיה מטעים משיירי ההבדלה לרבי מלך המשיח[10].
גוט יום טוב
במוצאי יום הכיפורים אומרים "גוט יום טוב"[11]. אדמו"ר הזקן בשולחן ערוך[12] מבאר שאחד הטעמים לתקיעה שבסיום תפילת נעילה הוא "להראות שהוא יום טוב ולהרבות בסעודה, מפני שאין יום טוב זה מפורסם, עשו בו תקנה לפרסמו. לכן יפקדו איש את רעהו בצאתו מבית הכנסת כדרך שאומרים בשבת ויום טוב". בליובאוויטש ב"אולם הקטן", הכריזו זאת[13].
בשנים הראשונות הרבי היה מאחל לכל אחד ואחד מהנוכחים בבית הכנסת "גוט יום טוב" ביציאתו מהתפילה[14]. בשנים מאוחרות יותר היה הרבי פונה אל הקהל בסיום תפילת ערבית ומברכם בקול רם "גוט יום טוב" והקהל היה משיב, וכך שלוש פעמים. פעמים רבות הרבי היה מתחיל לנגן ניגון שמחה אחרי ברכתו זו[15] וכל הקהל היה ממשיך בשירה ובריקודים.
קידוש לבנה
אחרי הבדלה מקדשים את הלבנה - בחגירת אבנט (אבל לאו דווקא בטלית וקיטל), ונכון לרחוץ את הפנים ולנעול נעליים לפני כן[16].
הטעם שמקדשים הלבנה במוצאי יום הכיפורים הוא מפני שאנו אז דומים למלאכים וראויים להקביל פני שכינה[17].
בשנים שהרבי היה אוכל את סעודות החגים בבית אדמו"ר הריי"צ, עד שנת תשל"א, היה מקדש את הלבנה לאחר סעודת יום טוב של מוצאי יום הכיפורים. בשנים הבאות היה מקדש את הלבנה, בקיטל, אחר ההבדלה בבית המדרש, ואחר כך, עד פטירת הרבנית בתשמ"ח היה הולך לביתו ומבדיל שם.
סעודה והתוועדות
אדמו"ר הזקן כותב בשולחן ערוך[18] "ואוכלין ושמחין במוצאי יום כיפור משום שהוא קצת יו"ט .. ובת קול יוצאת במוצאי יום כיפור ואומרת לך אכול בשמחה".
רבותינו נשיאנו היו מדייקים לאכול במוצאי יום הכיפורים סעודה ממש, ולא רק מיני מזונות, אלא היו נוטלים ידיים לסעודה באופן של "ואכלת ושבעת וברכת" (וכל זה גם במצב של חלישות הגוף, מפני התענית ועבודת היום הקדוש), שהיו זקוקים למנוחה, אך לא התחשבו בכל הדברים הללו והיו מדייקים לערוך סעודה באופן כזה, כולל ניגונים ודברי תורה[19][20].
אדמו"ר הריי"צ אמר בשם אדמו"ר הרש"ב שעל ידי שני דברים ממשיכים גשמיות על כל השנה כולה, על ידי אמירת "לדוד מזמור" בראש השנה וביום הכיפורים אחר שמונה עשרה בכוונה עצומה, ועל ידי עריכת הסעודה במוצאי יום הכיפורים בהתרחבות[21].
בסעודה זו טובלים פרוסת המוציא בדבש[22] ורבותינו נשיאנו הרבו לומר דברי תורה וחסידות, והתוועדו. ב"הקריאה והקדושה" נכתב בתקנות אדמו"ר הריי"צ לתלמידי התמימים "במוצאי יום הכיפורים מתוועדים יחדיו"[23].
לימוד תורה
במוצאי יום הכיפורים מרבים בלימוד תורה. רבי יצחק אייזיק מהומיל אמר אודות כך "כשלא למדו במשך כל המעת לעת, יש להתיישב וללמוד עתה"[24]. רבותינו נשיאנו אמרו מאמרים בזמן זה (חלקם במהלך הסעודה) והיה להם קביעות בלימוד מיוחד במהלך הלילה. אדמו"ר המהר"ש מידי שנה היה נכנס ללמוד עם אביו אדמו"ר הצמח צדק, חסידות קבלה ונגלה. סדר זה של לימוד מסר הרב המגיד לאדמו"ר הזקן בשם הבעל שם טוב[25].
הרבי מבאר שהיות ובמוצאי יום הכיפורים ניתנת מחדש שליטה למזיקים, לכן, כדי להישמר מהם, לומדים ענייני נזיקין שהם בחושן משפט. וזו הסיבה שאדמו"ר המהר"ש היה לומד עניינים אלו עם אדמו"ר הצמח צדק, והדבר שייך לכל אחד ואחד[26].
התעסקות בעניין הסוכה
במוצאי יום הכיפורים מתעסקים, או על כל פנים מדברים, בדבר עשיית הסוכה[27]. הטעמים שנאמרו במנהג זה שהוא כדי לצאת ממצוה אל מצווה[28], וכן מצד מצווה הבאה לידך אל תחמיצנה[29]. בערוך השולחן כתב שמי שאינו עושה במוצאי יום הכיפורים ילמד קצת ממסכת סוכה או מדיני סוכה ויתחיל לעשותה למחר.
הטעם הפנימי בהתחלת ההתעסקות בעניין הסוכה בלילה זה, הוא כי עניין הסוכה קשור לגילוי השמחה שביום הכיפורים, כמבואר שסכך הסוכה נעשה מענן הקטורת ביום הכיפורים[30].
הרבי אמר בשיחה, שאף על פי שהרמ"א מביא את המנהג להתחיל בעשיית הסוכה מיד במוצאי יום הכיפורים, אך רוב בני ישראל - "ואני בתוכם" - אינם נזהרים בזה במעשה בפועל, ויוצאים ידי חובתם בדיבור אודות עשיית הסוכה[31]. אדמו"ר הריי"צ אמר בעניין זה, שאולי יש לקבוע מסמר, אך לא הקפיד בפועל על כך, רק בדיבור כאמור[32].
מדי שנה מקימים את סוכתו האישית של הרבי שבחזית בניין 770 בלילה זה.
ימים שבין יום הכיפורים לסוכות
הימים שבין יום הכיפורים לסוכות הם ימי שמחה[33], שבהם היו מחנכים את המזבח בימי שלמה, לכן לא מתענים בהם כלל (אפילו ביום יארצייט), ואין אומרים בהם תחנון.
ארבעת ימים אלו מכוונים כנגד ארבעת האותיות של שם הוי' שבנפש ובכל יום מתגלה ומאיר אות משם הוי'[34].
ביום שלאחר יום הכיפורים משכימים לבית הכנסת[35], שלא ייראה חלילה שאנו נכנעים לפני הקדוש ברוך הוא רק בעת שאנו צריכים לבקש שיוציא את דיננו לטובה[36]. יום זה הוא נעלה מאוד ונקרא "גאטס נאמען"[37] כלומר "בשם השם".
ראו גם
קישורים חיצוניים
- תיעוד מיוחד: הרבי בצאת יום הכיפורים
- מה עושים במוצאי יום כיפור באתר בית חב"ד
- בניית הסוכה של הרבי במוצאי יום הכיפורים תשע"ח
| יום הכיפורים |
|---|
| ערב יום כיפור |
| כפרות · לעקאח · קרעפאלאך · מלקות · קיטל · ברכת הבנים · ברכת התמימים |
| סדר התפילות |
| כל נדרי · ערבית · שחרית · תפילת יזכור · מוסף · סדר עבודה · אלה אזכרה · מפטיר יונה · תפילת נעילה · המארש · לשנה הבאה בירושלים · קדיש בימים נוראים · קריאת התורה · אבינו מלכינו · מוצאי יום כיפור |
| ענינים כלליים |
| אחת בשנה · עצמו של יום מכפר · להחיותם ברעב · בשם השם |
| קרבנות היום |
| הקטרת הקטורת בקודש הקודשים · פר ושעיר של יום הכיפורים · שעיר לעזאזל · העבודה במקדש ביום כיפור |
| ניגונים ליום כיפור |
| ונסלח · יעלה תחנוננו · דרכך אלוקינו · כי הנה כחומר · כי אנו עמך (א) · כי אנו עמך (ב) · רחמנא דעני · אבינו מלכנו · מכלכל חיים · האדרת והאמונה (צרפת והב') · ניגון טעמים · ניגון קודם קדיש מוסף · ניגון קדיש (ברדיצ'וב) · והכהנים · כאהל הנמתח · היום תאמצנו · אתה הבדלת · שובו שובו · מארש נפוליאון |
הערות שוליים
- ↑ שולחן ערוך אדמו"ר הזקן תרכד ט
- ↑ שיחת יום שמח"ת תשי"א מהמשך "וככה" תרל"ז עמ' קנג בשם אדמו"ר הזקן
- ↑ שו"ע אדה"ז תרכד, ב
- ↑ אגרות קודש ח"ג עמ' רכ. המענה בא לשלול מנהג שהיה רווח בין אנ"ש ראה באוצר מנהגי חב"ד
- ↑ ספר המנהגים. ושם מובא מהאריז"ל שהיה מוריד מראשו את הטלית אחרי צאת הכוכבים כי לילה אינו זמן ציצית. וכן הוא בהמלך במסיבו ח"ב עמ' קפ"א
- ↑ שולחן ערוך אדמו"ר הזקן תרכד א
- ↑ העורך הבדלה בביתו מדליק עוד נר מהנר ששבת בביתו ומברך על שניהם. ואם אין בביתו נר ששבת יביא מבית הכנסת, וידליק נר אחר ממנו ויברך על שניהם. ואם אי אפשר, יברך על נר שהודלק מנר בית הכנסת. שו"ע אדה"ז תרכד ס"ה-ו ("ואפילו אם חל יום הכיפורים בשבת אין מברך במוצאי שבת אלא על האור שהודלק מערב יום-הכיפורים, כדי להראות שיום זה הוא מקודש, ששבת מן האור"
- ↑ שו"ע אדה"ז רחצ ב)
- ↑ ספר המנהגים. ובהמלך במסיבו ב לז, קפא, מבאר הרבי שההבדלה שייכת למה שלפניה ולמה שלאחריה, ומבדילה ביניהם, ולכן עושים פעולה להמשיך את יום הכיפורים למוצאי יום הכיפורים
- ↑ המלך במסיבו ב לט, קפב
- ↑ ספר המנהגים
- ↑ שולחן ערוך אדה"ז תרכג יב
- ↑ סה"ש תרצ"ז עמ' 155 (כאחד מ"המנהגים המקובלים, שיש להם יסוד")
- ↑ קובץ ליובאוויטש 13 (תשט"ז) עמ' 60
- ↑ ושמחת בחגך, ניגון להקפות וכיוצא בזה.
- ↑ לוח כולל חב"ד
- ↑ סדר היום. טעם נוסף נאמר בלבוש שאין מקדשין את הלבנה עד אחר יום הכיפורים כי עד אז אנו תלויין בדין, וקדושה צריך להיות בשמחת הלב. במקורות אחרים נאמר להיפך, להקדים את אמירת קידוש הלבנה ליום הכיפורים שתתווסף זכות זו לזכויותנו
- ↑ שולחן ערוך אדה"ז תרכד, ט
- ↑ התוועדויות תשמ"ו ח"א עמ' 446
- ↑ בסעודת מוצאי יום הכיפורים תשכ"ג (המלך במסיבו ח"א עמ' עג) הכינו לרבי "לחם משנה" ואמר הרבי: איני יודע המקור לכך שהכינו "לחם משנה". ביום הכיפורים הראשון - כשירד משה עם מן ההר עם הלוחות האחרונות, הייתה שמחה של מוצאי יום הכיפורים ללא הקדמת יום הכיפורים, שכן, אז טרם היה הציווי לצום ביום הכיפורים, ולפי הדיעות שהיה זה בשבת היה אף אסור לצום, ומשה ירד בעוד יום, והשמחה של מוצאי יום הכיפורים היא התשובה שהביא משה ויאמר ה' סלחתי .. ואולי לכך הכינו "לחם משנה", ("כפליים לתושיה").
- ↑ לשמע אזן עמ' 145. וראה באוצר מנהגי חב"ד
- ↑ היום יום חלק שני
- ↑ הקריאה והקדושה ערב ר"ח טבת תש"א
- ↑ לשמע אזן עמ' 205
- ↑ ראה בארוכה באוצר מנהגי חב"ד ובהנסמן שם
- ↑ יום שמחת תורה תשכ"ו. ושם גם מבואר שזו הסיבה להתעסקות בעניין הסוכה במוצאי החג, כי היא בדוגמת ענני הכבוד שהגנו על בני ישראל במדבר
- ↑ ספר המנהגים
- ↑ רמ"א תרכד בסופו
- ↑ רמ"א תרכה. אדמו"ר הזקן בשולחנו הביא רק טעם זה
- ↑ עטרת ראש שער יום הכיפורים לו, סע"א ואילך, ועוד, סה"מ מלוקט ח"א עמ' קעז ושם נסמן. וראה בלקו"ש כ עמ' 266
- ↑ על פי ספר השיחות תש"נ, ח"א עמ' 41
- ↑ המלך במסיבו ח"א עמ' רנא
- ↑ שו"ע סימן תרכד סעיף יג
- ↑ אגרות קודש אדמו"ר הריי"צ ח"א עמ' קצד
- ↑ מג"א או"ח תרכד ס"ק ז בשם מנהגים; שו"ע אדמוה"ז שם יד.
- ↑ מ"ב תרכד, יד.
- ↑ ספר המנהגים עמ' 59 ובהערה שם
- (חלק מהחומר בערך נלקח מהספר אוצר מנהגי חב"ד)
