מדינת ישראל

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מדינת ישראל היא ישות ריבונית שלטונית שנוסדה על ידי ראשי הציונות באזור (רוב) שטחי ארץ ישראל ואף מעט מחוצה לה. הוקמה בה' באייר שנת תש"ח על ידי התנועה הציונית, סביבה היו חילוקי דעות בין גדולי ישראל.

הכנסת, בית המחוקקים של מדינת ישראל

היחס למדינה

שלילית עצם קיום המדינה

קיום מדינה יהודית

בשנת תש"כ נשאל הרבי, האם יש קיום לארץ-ישראל בתור מדינה פוליטית? כאשר הרבי שמע את השאלה הוא העיר, ששאלה זו יכולה להיות מג' בחינות - מבחינת השקפת הדת, מבחינה כלכלית ומבחינה פוליטית, ומהי כוונת השואל. וכאשר ענה השואל שכוונתו אם יכולה להיות התאמה בין הבחינה הדתית והפוליטית, אמר הרבי (בבת-שחוק), שזהו מענה "דיפלומטי" שאינו עונה על השאלה...

על השאלה עצמה, השיב הרבי על פי משל: מכונה, או כל מערכת שהיא, יכולה לפעול בדרגות שונות של יעילות - החל מביצוע מלאכות קלות, ועד לביצוע מלאכה בקנה-מידה גדול, על ידי ניצול מקסימום הכח שבה. ומובן, שאף שגם באופן הא' נעשתה כאן מלאכה על ידי המכונה, בכל זאת, אותה מלאכה שהיתה יכולה להיעשות בהתאם למלוא כחה של המכונה - לא נעשתה. ולכן, כאשר מכינים תכנית כדי לפעול ולהשפיע בענין מסויים - משתדלים לעשות זאת באופן שכל הענינים שבתכנית יפעלו במלוא כחם.

על דרך זה בעניננו: ארץ-ישראל יכולה להיות בב' אופנים: "מדינה של יהודים" גרידא, או "מדינה יהודית". אם תהי' זו "מדינה של יהודים" בלבד - הרי אינה אלא מדינה "לוונטינית" נוספת, כשם שסוריא היא מדינה של סורים (ועל דרך זה לבנון, מקסיקו, ארצות הברית וכו'), ובאופן כזה אינה מנוצלת במלוא יכלתה; מה שאין כן אם תיעשה "מדינה יהודית" - הרי זה ענין מיוחד ויוצא מן הכלל כו'. אמנם, כדי שתהי' "מדינה יהודית", המנוצלת במלוא יכלתה - הרי זה דוקא על ידי זה שאופן הנהגת המדינה הוא על פי התורה ומסורת ישראל. (ומובן שאין זו סתירה לכך שתהי' מדינה "נורמלית", שיש בה משפחות הכוללות אנשים נשים וטף, מוסדות וכו' - כי גם על פי תורה לא צריכה ארץ-ישראל להיות ענין רוחני ומופשט, אלא ארץ שיש בה כל הענינים כמו במדינות אחרות). ודוקא באופן זה תהי' אכן ארץ-ישראל "מדינה יהודית", מדינה ייחודית השונה משאר המדינות, בכך שהיא עומדת במדריגה נעלית יותר ועוסקת (ומשפיעה בזה גם על סביבתה) במטרות נעלות יותר.

תורת מנחם - כז - שנת תש"כ - חלק ראשון. שיחת שבת פרשת משפטים, 399.

רבותינו נשיאינו התייחסו והתנגדו לעצם קיום מדינה ושללו אותה בעיקר מהסיבות:

  • טעמם הלכתי: משם איסור שלושת השבועות, שהקב"ה השביע את ישראל שלושה שבועות שלא ינסו להביא את הגאולה בכוחות עצמם, על ידי קיבוץ עם ישראל לארץ ישראל, אדמו"ר הרש"ב היה הראשון מבין כל גדולי ישראל שהעיר על נושא זה וכן כתב:
"גם השלמים עם ה' ותורתו [...] בהָגלות הזה עלינו לצפות לגאולתנו וישועתינו של הקב"ה שלא על ידי בשר ודם [...] וכל שכן בכוחות ובתחבולות גשמיים, דהיינו לצאת מהגלות בכח הזרוע אין אנו רשאים".
  • חשש משום התבוללות, לדעת אדמו"ר הרש"ב, הציונות מסוכנת יותר ממהשכלה וההתבוללות, משום שהמחזיקים בה רואים את עצמם כיהודים כשרים, ורוצים לשנות את המסורת היהודית, אף על פי ש"כל דתם היא לאומיות", דבר זה אכן קרה בראשית הקמת המדינה, בשנת תש"ג התעסק אדמו"ר הריי"צ עם פרשת ילדי טהרן , אשר נלקחו בידי הציונים שרצו להעבירם מדתם, אדמו"ר הריי"צ התעסק בכל כוחו שהם יגיעו לידיים הנכונות.
  • אחת הבעיות הן שהציונות לא ראתה חשיבות בארץ ישראל, בתורת ישראל או בעם, אלו הם רק רצו מדינה משלהם, שיהיה "פיתרון לבעיית היהודים"[1], או כפי שאמר דוד בן גוריון שהציונות באה :"לשנות את מהותו של כלל ישראל!", בזמן השואה בשעה שהעם היהודי היה נתון במחנות ההשמדה, מה שעניין אותם זה המדינה, ששלחו מכתב לאחר מראשי הציונות אודות השואה הוא ענה:"מסרתי את מכתבך לחיים (ווייצמאן). הוא ישמח מאוד. זה יועיל לנו להשיג מדינה...", ובאחת הפעמים הם אמרו:"כל העמים שפכו את דם בניהם במאמץ המלחמתי. אנו רוצים במדינה יהודית ו"רק בדם תהיה לנו הארץ.." על הוגי הציונות כתב אדמו"ר הריי"צ:"העומדים בראש תנועה גדולה כה ציונות הם מוסרים ומלשינים"[2], הוגה הרעיון הציוני בנימין זאב הרצל כונה אף על ידי אדמו"ר הרש"ב ימ"ש, וכן הגה רעיון לקחת את כל הילדים היהודים ולהעבירם על דתם לנצרות רח"ל (וכך לפתור את בעיית היהודים רח"ל). וכן כדוגמת שירי כפירה של הציונות , לדוגמת התקווה אשר בו הוא אומר שהגענו לפ להיות עם חופשי ללא התורה והמצוות דווקא.
  • בעייה נוספת במדינת ישראל היא הצד המעשי שבו היא מקדמת חוקים שפוגעים בקודשי ישראל, כגון החוק של מיהו יהודי גיוס נשים ובני ישיבות, מסירת שטחים ואי שמירה על שלושת השלמויות, באחת הפעמים הגדיר ד"ר יצחק ברייער את מדינת ישראל:"בית לאומי לעבודה זרה עם חדר קטן עבור הקב"ה"

בשל כך התנגדו רבותינו נשיאנו והרבי לרעיון הציוני, וכן גם היחס היה למדינת ישראל (שמדינת ישראל היה תולדה מהרעיון הציוני), כך שעצם קיום מדינת ישראל אסור.

אולם אמר הרבי שהיו צריכים להקים מדינה משום פיקוח נפש[3]..

לטענת הרב טוביה בלוי[4], הרבי התבטא שהכרתנו במדינה היא "דה פקטו" (=בפועל) ולא "דה יורה" (=בעיקרון).

הגדרה זו מובאת גם על ידי הרב אוריאל צימר, בחוברת יהדות התורה והמדינה[5] שהייתה לעיני הרבי, בשם ד"ר יצחק ברויאר, מהוגי הדעות של אגודת ישראל.

דעתו של הרבי בנוגע מסירת שטחים לא באה משום הציונות ח"ו, אלא משום ההלכה בשולחן ערוך שאין לוותר על שום שעל של יהודי, ויוצאים עליהם מלחמה בשבת אפילו על עניינים של קש ותבן. וכך אמר הרבי באחת השיחות:

י.png "ע"פ שו"ע כשיש מצב של פיקוח-נפש — אסור למסור אף שעל מארץ ישראל, ופלא שישנם הפוסקים פס"ד ‏שפיקוח-נפש דוחה שטחים, שעצם פסק זה הוא פיקוח-נפש!" י.png
– מוצאי ש"פ האזינו י"ג תשרי תשל"ט

המחלוקת עם סאטמר

בין חב"ד לסאטמר התחולל ויכוח אודות ההתייחסות למדינת ישראל, כאשר הרבי טען שאף שהמדינה אסורה, מלחמת העצמאות, ששת הימים וכדומה הנם נס גלוי מה', אולם אף היותם נס גלוי, אנו פספסנו אותנו בגלל מעשי הציונות, אולם האדמו"ר מסאטמר סבר שהניסים האלו הנם מעשי שטן.

שיא הויכוח הגיע בעת מבצע אנטבה אז ביאר הרבי כי אלו הם ניסים גלוים מאת ה' והאדמו"ר מסאטמר טען ההיפך, מה שגרם להתחלת חיכוכים ומריבות בין חב"ד לסאטמר.

לאחר שרבי יואל טייטלבוים ביקר אצל הרבי, אמר שהרבי גם אנטי ציוני כמותו, אך פועל בשיטה אחרת.

ואכן שיטתו של הרבי היא לנסות לפעול לטובה מתוך המדינה, על ידי קירוב הלבבות, ולא להחרים אותה כפי שסאטמר עשו.

ציונות דתית

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ציונות דתית
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – אתחלתא דגאולה

הציונות דתית סוברת שהקמת מדינה ישראל הינה בגדר אתחלתא דגאולה, בין השאר כינה הרב אברהם יצחק קוק את הרצל משיח, במכתבים רבים הרבי שלל בחומרה את הטוענים שכעת כבר התחילה הגאולה. המצב בארץ ישראל מהבחינה של קיום תורה ומצוות לא נעשה טוב יותר על ידי הקמת מדינת ישראל, ולהיפך, ממילא לא ייתכן שזוהי התחלת הגאולה, שמטרתה שלימות התורה ומצוות. במכתב שכתב לרב שלמה יוסף זוין, כותב הרבי שהדבר גורם להתרופפות בקיום תורה ומצוות ולדחיית הקץ[6] "הביאור היחידי שנופלים קורבנות בארץ ישראל הוא בגלל ההכרזה של אתחלתא דגאולה‏‏.[7]. הרב שלום דב וולפא, כתב בנושא זה את הספר בין אור לחושך.

אבל למרות זאת סבר הרבי שמדינת ישראל היא מקום הצלה ופליטה לכלל ישראל[8] ולכן צריך להודות לה' יתברך על הניסים שעשה לנו ה' במלחמת העצמאות ובשאר מלחמות המדינה. וכך כותב הרבי[9]:

י.png במענה על מכתבו מה' אייר, הנה ידוע פתגם הבעש"ט ששמענוהו כמה פעמים מכ"ק מו"ח אדמו"ר, שמכל דבר שהאדם רואה או שומע יכול ובמילא גם צריך ללמוד הוראה בעבודתו את השי"ת, ועל אחת כמה וכמה במאורע שנוגע לכמה וכמה מבני ישראל, ובפרט אם רואים שמסר השי"ת רבים ביד מעטים באופן נסי, הרי זה צריך לעורר תוספת כח לעבדו יתברך, ואין להתרשם כלל וכלל ממה שישנם נוהגים באופן אחר, ורוצים לבאר הנהגתם על פי שכל שהם הרוב, והנ"ל הוא הוכחה להיפך, שאין הרוב בכמות מכריע כלל וכלל, וגם אלו המתנהגים אחרת יודעים על דרך זה, אלא שיצרם הרע אין נלחמים בו כראוי, ולכן נופלים תחת ממשלתו, שזהו נוסף על כל שאר העניינים הנהגה דכפוי טובה באופן היותר מבהיל.

משל למה הדבר דומה, למלך גדול ורב, שמראה אהבתו הגדולה והעצומה לאיש הדיוט נבזה שפל אנשים כו', ויורד אליו ממקום כבודו עם כל שריו כו', ומכניסו להיכלו היכל המלך כו' (ע"ד המבואר בתניא פרק מ"ו), האפשר לומר ששפל אנשים זה יאמר למלך, אשר היכל זה אינו של המלך אלא של ההדיוט, ולכן יתנהג בו כפי רצונו, ותחילת הנהגתו היא לגרש את המלך מהיכלו בכל האופנים שאפשרי, והיינו על ידי הנהגה גסה היפך ציווי המלך על כל צעד וצעד?! והנמשל מובן

י.png
אגרות קודש חלק י"א ע' פ"ה

הבהרה: שיטתם של רבותינו נשיאנו המובאת כאן נוגע למדינת ישראל, מבוססת על פי הקונטרס יהדות התורה והמדינה.

יום העצמאות

נשיא מדינת ישראל שניאור זלמן רובשוב עם הרבי בחדרו

הרבי שלל את אמירת ההלל בה' באייר, גם לאחר הניצחון במלחמת ששת הימים, ואמר שזוהי ברכה לבטלה. בנוסף מתח ביקורת על הביטוי "כוחי ועוצם ידי" שנשמעו באותן ימים על ידי ראשי הצבא, למרות שברור היה לכולם כי מדובר בניסים גלויים:

י.png אין מקום בשנה זו דוקא, וגם לאחר הנצחון של מלחמת ששת הימים, לשנות את ההנהגה ביום העצמאות, ואין גם לבסס את השקפת השמחה - שהרי לאחר ניסים כה גלויים, ביטוי השמחה היה צריך להיות בתוספת בעניני מחולל הנסים - תורה וקדושה, ורואים כי אדרבה, גדלה ההרגשה של "כחי ועוצם ידי" (ואפילו לא מדגישים כל-כך המסירות נפש של הנלחמים), ולמרות כי גם הקצינים הגבוהים הודו כי "יד ה' היתה זאת", וכל אחד הרגיש בזה ובמיוחד ראשי הצבא שידעו את הכחות שמכל צד ואת הסכויים שעל פי טבע הסותרים את המציאת של תוצאות המלחמה ואופנן - אך ביטוי השמחה מוכיח את ההיפך הגמור.. ובמיוחד, כי גם אלו שנהגו לומר הלל לא היו צריכים לברך עליו, וכן ברכת קדוש ועוד, והרי אלו ברכות לבטלה.. וכמה מרבני ארץ הקודש ת"ו פסקו שאסור לברך על ההלל ופסקו שלא לאמרו. מצער המצב וההפקרות שגם קטנים - פוסקים דין בזה ומשמיצים את רבני ישראל שאסרו לברך על ההלל בימים ההם ולאמרו, ומזלזלים בכבודם ואין פוצה פה ומוחה וכו' י.png
– אגרות קודש כרך כה ט'תקעג, נדפסה בקובץ "יגדיל תורה" (ירושלים) חוברת א (כב) ע' 7.

לאחר ה' אייר תש"ח התבטא הרבי בכאב בקשר לאמירה כי הקמת המדינה היא אתחלתא דגאולה: האם סבלנו 1900 שנה רק בשביל שיהיה לנו דגל ונציגות באו"ם?[10] בהזדמנות אמר הרבי בנוגע ליום הכרזת העצמאות: "לא רק שאין זו אתחלתא דגאולה, ולא רק שאין זה יום-טוב ויום ישועה עבור יהודים וכו' - אלא בכך עיכבו את הגאולה למשך כך וכך עשרות שנים!"[11]. כאשר המרכז לענייני חינוך הדפיס לוח שנה, מחק הרב חיים מרדכי אייזיק חודקוב את המילים "יום העצמאות" שהיו רשומות בתאריך ה' באייר, והדבר קיבל את אישורו של הרבי[11].

לקראת חגיגות "יום העצמאות" שנת תשע"א, מדינת ישראל כיבדה בהדלקת משואה בטקס יום הזכרון את הרב שמעון רוזנברג, אביה של רבקי הולצברג שנרצחה על ידי המחבלים בפיגוע בבומבאי שבהודו.

הרב מאיר דרוקמן רבה של קרית מוצקין ורב קהילת חב"ד, קרא לו בפומבי להימנע מכך[12]. מאוחר יותר יצאו רבני חב"ד בארץ הקודש יחד עם רבני חב"ד נוספים, בקריאה משותפת שהם מתנערים מהדלקת המשואה על ידי חסיד חב"ד[13]. בפועל, שינה הרב רוזנברג מהנוסח המקובל ואמר: "הנני מדליק משואה זו לתפארת מדינת ארץ ישראל".

תארי המדינה

הרבי הסתייג משימוש בשם "מדינת ישראל" והעדיף על פניו את התואר המוזכר בתורה 'ארץ ישראל', שכן מלבד היותו השם שנקבע בתורה, שימוש בשם מדינה יוצר תדמית של קשר חדש למדינה שנוצר רק בעת יייסוד המדינה, בעוד שהשם הקדום ארץ ישראל מראה על הקשר בין עם ישראל לארץ על פי ההבטחה האלוקית שניתנה לו מהקדוש ברוך הוא[14]. עם זאת בכמה הזדמנויות כן השתמש הרבי בשם זה[15].

הרבי גם הסתייג משימוש בתואר "נשיא המדינה", ולחילופין השתמש במונח "פרזידנט" באנגלית ונימק כי מאז הליכתו ללימודים בקטנותו ואף בתקופה מוקדמת יותר מצטייר בדמיונו ומחשבתו בית המקדש וכס הנשיאות השייך למלך המשיח, ועל כן הוא אינו מסוגל לקרוא בשם נשיא למישהו אחר[16].

שר בממשלה

לפי גישתו של הרבי, חל איסור להשתתף במששלה בתפקיד שר.

הרבי מתיר את השתתפות שר במששלה, אך ורק באם המשרה נטולה כל שלטון ותפקידו רק לבצע משימות (וכפי שהרבי הגדיר זאת[17], "כמנקה רחובות").

אך אם יש לו זכות להביע דעה , זה נוגד את הנאמר בשולחן ערוך. הרבי מוסיף שאף אם הוא מייצג ציבור רב, אפילו 2 מליון אנשים, הוא שליח לדבר עבירה. אלא אם הוא מוחה על כל דבר אשר מוצע בממשלה, באופן שיוזמים הצעות והוא מבטל[18] - אז אפשר. אם אין לו יכולת ואינו מסוגל לכך , הרי הוא כמכריז על 'אתחלתא דגאולה'. הרבי מבהיר שעשיה של הפצת היהדות ראויה ורצויה, אך להצטרף לממשלה בתפקיד ממלכתי, אסור ביותר. את הבחירות הרבי מתיר וזאת משום שההצבעה מביאה תועלת לענייני יהדות וכדומה.

היסטוריה

ראש הממשלה של מדינת ישראל מנחם בגין ביחידות בחדרו של הרבי
ראש הממשלה ה11 של מדינת ישראל מר אריאל שרון אצל הרבי
ראש הממשלה החמישי של מדינת ישראל יצחק רבין בביקור חיזוק בישיבת תומכי תמימים כפר חב"ד
ראש הממשלה התשיעי של מדינת ישראל מר בנימין נתניהו משוחח עם הרבי בראש חודש, א' בכסלו תשנ"ב–1991, הרבי מעוררו לזרז ולקרב את ביאת המשיח
נשיא המדינה משה קצב אצל הרבי

הקמת המדינה

עם תחילת הרעיון הציוני היה אדמו"ר הרש"ב ממתנגדיו הגדולים ביותר וכבר אז הוא הזהיר מהקמת מדינה וכתב:

"ואם חס וחלילה יעלה בידם להחזיק בארץ כמו שמדמים בנפשם, יטמאו וישקצו אותם בשיקוציהם ומעלליהם הרעים, ויאריכו בזה את אורך הגלות."

האך התנגדותו העיקרית של אדמו"ר הרש"ב לציונות הייתה בגלל רצונם של חבריה לפעול לקירוב הגאולה בדרכים מעשיות. במכתבו הוזכרו לראשונה שלוש השבועות כנימוק נגד הפעילות הציונית. וכך כתב:

"גם השלמים עם ה' ותורתו [...] בהָגלות הזה עלינו לצפות לגאולתנו וישועתינו של הקב"ה שלא על ידי בשר ודם [...] וכל שכן בכוחות ובתחבולות גשמיים, דהיינו לצאת מהגלות בכח הזרוע אין אנו רשאים".[19]

.גם אדמו"ר הריי"צ התנגד בכל תוקף לכך, ולא השתתף בכל הדיונים של גדולי הדור אודות הקמת מדינה[20].

אולם כאשר סיפרו לאדמו"ר הריי"צ אודות הצבעת האו"ם בט"ז כסלו תש"ח בו הוא מאשר את הקמת מדינה יהודית, הוא השיב על כך בחיוב[21], וכן בעת מלחמת השחרור הוא כתב מכתב בוא קורא לאנשי אצ"ל והלח"י "אנשים שמוסרים את נפש".

תש"ח - תש"כ

תש"כ - תש"ל

תש"ל - תש"מ

תש"מ - תש"נ

תש"נ - תש"ס

תש"ס - תש"ע

תש"ע - תש"פ

הערות שוליים

  1. ע"פ הגדרתו של הרצל
  2. אגרות קודש, כרך י"ז ו'שס
  3. מובא בספר "בין אור לחושך" עמוד 23.
  4. פרדס חב"ד, גליון 11 (קיץ התשס"ג), עמ' 189; לקט ופרט, חלק ב', ה'תשע"ז, עמ' קלח.
  5. פרק יז.
  6. "כיון שלדעתי על ידי זה דוחין את הקץ ח"ו, נוסף ע"ז שהדברים על דבר אתחלתא דגאולה בזמן זה מביאים לקולא בקיום התומ"צ..." (אגרות הקודש, אגרת ג'קד)
  7. ‏וגם עתה לא הייתי כותב את כל הנ"ל באם לא ראיתי בזה - הכרזת "אתחלתא דגאולה" - עניין של סכנה. כי זהו הביאור היחידי ש(לע"ע) מצאתי על עניין הקרבנות והחללים באה"ק ת"ו וביניהם אפילו כאלו שניצולו מהשואה וראו נסים גלויים בזה, ובכל זה נפלו באה"ק ת"ו וג"כ באופן בלתי טבעי כנ"ל," (אגרות הקודש, אגרת ט'תריג)‏.
  8. "בסוד שיח" - הוצאת ופרצת, תשנ"א (על פי יחידות כ"ח אדר תשכ"ח)
  9. תוכן המכתב עליו ענה הרבי היה: בין המחנכים יש מציעים לעבור בשתיקה על יום העצמאות שנקבע לה' אייר ויש המציעים להזכיר במלים ספורות על המאורע שאירע לפני שבע שנים, שערבים התנפלו עלינו וה' ברחמיו הצילנו.
  10. שיחות קודש קודם הנשיאות.
  11. 11.0 11.1 הרב יהושע דוברבסקיכשהרב חדקוב מחק את יום העצמאות מלוח השנה - באתר קישור לאתר חב"ד אינפו  ו' אייר ה'תשע"א.
  12. "מוישי וסבו לא צריכים להדליק משואה" ● להאזנה דברי הרב דרוקמן אודות הדלקת משואות ביום העצמאות.
  13. רבני חב"ד: מתנערים מהדלקת המשואה - חב"ד אינפו
  14. ראו לדוגמה: פרסום ראשון: ארץ ישראל או מדינת ישראל? קישור לאתר חב"ד אינפו
  15. לדוגמה בראלי חג הסוכות תשנ"ב - דברי משיח ע' 141.
  16. ממכתבו למר יצחק בן צבי.
  17. ביחידות לשני בחורים. ראה בהרחבה בעלון בין כסה לעשר, מוסף ועד חיילי בית דוד לחודש תשרי תשפ"א
  18. דומה להשתתפות באופזיציה
  19. אור לישרים, עמ' 57–61. יש להזכיר שאדמו"ר הרש"ב התנגד בתוקף מטעמים אלה ל"אגודת ישראל" ולכל ארגון יהודי.
  20. בעיקר אחרי ועידת פיל
  21. מפי הרב עדין אבן ישראל
  22. אגרת מה' בכסלו תש"ט (אגרות קודש - אדמו"ר הריי"צ, חלק י', עמ' לב.
  23. כחלק ממשלת האדות