הבדלים בין גרסאות בדף "ליקוטי אמרים - פרק י"ז"
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
מ (החלפת טקסט – "אהבה " ב־"אהבה ") |
|||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{תניא}} | {{תניא}} | ||
| − | '''פרק י"ז''' | + | '''פרק י"ז - קרוב אליך''' |
| + | ==מבוא לפרק== | ||
| + | אחרי שהוסברה מעלת הבינוני ועבודתו מתעוררת בלב כל אחד שאלה: איך קובעת התורה שמדרגה גבוהה ועבודה נפלאה זו "קרובה"? כיצד היא שייכת אליי? ומה פירוש תיבת "לעשותו"? מסביר הרבי שלמרות הכל, קרוב לכל אחד ואחד להגיע לדרגת ה"בינוני". | ||
| + | |||
| − | |||
| − | |||
==גוף הפרק== | ==גוף הפרק== | ||
| שורה 9: | שורה 10: | ||
==סיכום הפרק== | ==סיכום הפרק== | ||
| + | המוח בטבעו שליט על הלב, ולכן התבוננות בגדולת השם מביאה בהכרח{{הערה|אלא עם כן חולה האדם ב[[טמטום הלב]] - מחלה רוחנית שבפרק כט תוסבר תרופתה}} לפחות ל"הסכמה"{{הערה| "הסכמה" פירושו החלטה נפשית חזקה - "כך ואי אפשר אחרת", שבאה בעקבות התבוננות ומסקנה.}}. דהיינו, כדי להיות "בינוני" ולשמור בפועל במעשה את כל התורה והמצוות מספיקה גם "הסכמה" זו, ואין צורך ברגש ממש.{{הערה|אלא שבהמשך, החל מפרק לה ועד סוף התניא, יבואר באריכות גדולה מעלת המעשה הבא מתוך רגש.}} | ||
| + | (החלטה והסכמה זו במוח ובלב נקראת "אהבה במוחו ותעלומות ליבו"). | ||
| + | אכן, ה[[רשע]]{הערה|שאצלו המוח לא שליט על הלב.}} לא יכול אפילו להתחיל לעבוד את השם לפני שיעשה תשובה{{הערה|וכיצד עושים תשובה מתבאר ב[[אגרת התשובה]], החלק השלישי של התניא.}}. | ||
==מושגים יסודיים בפרק== | ==מושגים יסודיים בפרק== | ||
גרסה מ־16:11, 23 בפברואר 2020
| ספר התניא |
|---|
| דף השער וההקדמה |
| דף השער · הסכמה א' · הסכמה ב' · הסכמה ג' · הקדמת המלקט |
| ליקוטי אמרים |
| א' · ב' · ג' · ד' · ה' · ו' · ז' · ח' · ט' · י' · י"א · י"ב · י"ג · י"ד · ט"ו · ט"ז · י"ז · י"ח · י"ט · כ' · כ"א · כ"ב · כ"ג · כ"ד · כ"ה · כ"ו · כ"ז · כ"ח · כ"ט · ל' · ל"א · ל"ב · ל"ג · ל"ד · ל"ה · ל"ו · ל"ז · ל"ח · ל"ט · מ' · מ"א · מ"ב · מ"ג · מ"ד · מ"ה · מ"ו · מ"ז · מ"ח · מ"ט · נ' · נ"א · נ"ב · נ"ג |
| שער היחוד והאמונה |
| הקדמה - חינוך קטן |
| א' · ב' · ג' · ד' · ה' · ו' · ז' · ח' · ט' · י' · י"א · י"ב |
| אגרת התשובה |
| א' · ב' · ג' · ד' · ה' · ו' · ז' · ח' · ט' · י' · י"א · י"ב |
| אגרת הקודש |
| א' · ב' · ג' · ד' · ה' · ו' · ז' · ח' · ט' · י' · י"א · י"ב · י"ג · י"ד · ט"ו · ט"ז · י"ז · י"ח · י"ט · כ' · כ"א · כ"ב · כ"ג · כ"ד · כ"ה · כ"ו · כ"ז · כ"ח · כ"ט · ל' · ל"א · ל"ב |
| קונטרס אחרון |
| א' · ב' · ג' · ד' · ה' · ו' · ז' · ח' · ט' |
פרק י"ז - קרוב אליך
תוכן עניינים
מבוא לפרק
אחרי שהוסברה מעלת הבינוני ועבודתו מתעוררת בלב כל אחד שאלה: איך קובעת התורה שמדרגה גבוהה ועבודה נפלאה זו "קרובה"? כיצד היא שייכת אליי? ומה פירוש תיבת "לעשותו"? מסביר הרבי שלמרות הכל, קרוב לכל אחד ואחד להגיע לדרגת ה"בינוני".
גוף הפרק
| פרק י"ז |
|---|
| פרק י"ז ובזה יובן מה שנאמר "כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו" דלכאורה הוא בלבבך נגד החוש שלנו [והתורה היא נצחית] שאין קרוב מאד הדבר להפך לבו מתאוות עולם הזה לאהבת ה' באמת וכמו שנאמר בגמרא אטו יראה מילתא זוטרתי היא וכל שכן אהבה. וגם אמרו רז"ל דצדיקים דוקא לבם ברשותם. אלא דלעשותו רצונו לומר האהבה המביאה לידי עשיית המצות בלבד שהיא רעותא דלבא שבתעלומות לב גם כי אינה בהתגלות לבו כרשפי אש ודבר זה קרוב מאד ונקל לכל אדם אשר יש לו מוח בקדקדו כי מוחו ברשותו ויכול להתבונן בו ככל אשר יחפוץ וכשיתבונן בו ב[[גדולת אין סוף ברוך הוא]] ממילא יוליד במוחו על כל פנים האהבה לה' לדבקה בו בקיום מצותיו ותורתו וזה כל האדם כי היום לעשותם כתיב שהיום הוא עולם המעשה דוקא ולמחר כו' כמו שמבואר במקום אחר. והמוח שליט בטבעו ותולדתו על חלל השמאלי שבלב ועל פיו ועל כל האברים שהם כלי המעשה אם לא מי שהוא רשע באמת כמארז"ל שהרשעים הם ברשות לבם ואין לבם ברשותם כלל וזה עונש על גודל ועוצם עונם ולא דברה תורה במתים אלו שבחייהם קרוים מתים כי באמת אי אפשר לרשעים להתחיל לעבוד ה' בלי שיעשו תשובה על העבר תחלה לשבר הקליפות שהם מסך מבדיל ומחיצה של ברזל המפסקת בינם לאביהם שבשמים על ידי שבירת לבו ומרירת נפשו על חטאיו כמו שנאמר בזהר על פסוק "זבחי אלהים רוח נשברה לב נשבר" וגו' שעל ידי לב נשבר נשברה רוח הטומאה דסטרא אחרא [עיין שם פרשת פינחס ד' ר"מ ופ' ויקרא ד' ח' וד' ה' ע"א ובפי' הרמ"ז שם] והיא בחינת תשובה תתאה להעלות ה' תתאה להקימה מנפילתה שנפלה אל החיצונים שהוא סוד גלות השכינה כמארז"ל "גלו לאדום שכינה עמהם" דהיינו כשהאדם עושה מעשה אדום מוריד וממשיך לשם בחינת וניצוץ אלהות המחיה את נר"נ שלו המלובשים בו בנפש הבהמית מהקליפה שבלבו שבחלל השמאלי המולכת בו בעודו רשע ומושלת בעיר קטנה שלו ונר"נ כבושים בגולה אצלה וכשנשבר לבו בקרבו ונשברה רוח הטומאה וסטרא אחרא ויתפרדו כו' היא קמה מנפילתה וגם נצבה כמו שמבואר במקום אחר: |
סיכום הפרק
המוח בטבעו שליט על הלב, ולכן התבוננות בגדולת השם מביאה בהכרח[1] לפחות ל"הסכמה"[2]. דהיינו, כדי להיות "בינוני" ולשמור בפועל במעשה את כל התורה והמצוות מספיקה גם "הסכמה" זו, ואין צורך ברגש ממש.[3]
(החלטה והסכמה זו במוח ובלב נקראת "אהבה במוחו ותעלומות ליבו").
אכן, הרשע{הערה|שאצלו המוח לא שליט על הלב.}} לא יכול אפילו להתחיל לעבוד את השם לפני שיעשה תשובה[4].
מושגים יסודיים בפרק
| הקודם: פרק ט"ז |
פרקי לקוטי אמרים | הבא: פרק י"ח |
- ↑ אלא עם כן חולה האדם בטמטום הלב - מחלה רוחנית שבפרק כט תוסבר תרופתה
- ↑ "הסכמה" פירושו החלטה נפשית חזקה - "כך ואי אפשר אחרת", שבאה בעקבות התבוננות ומסקנה.
- ↑ אלא שבהמשך, החל מפרק לה ועד סוף התניא, יבואר באריכות גדולה מעלת המעשה הבא מתוך רגש.
- ↑ וכיצד עושים תשובה מתבאר באגרת התשובה, החלק השלישי של התניא.
