לב

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הלב הינו אחד האברים המרכזיים שחיות גוף האדם תלויה בהם. בחסידות נתבאר כי בלב מתגלים ל"ב נתיבות חכמה כפי שמאירים בספירת הבינה שהתגלותה הוא כידוע בלב כמו שנאמר בזוהר הקדוש "בינה - ליבא".

מוח שליט על הלב

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מוח שליט על הלב
'מח שליט על הלב'. איור מאת יחיאל אופנר

מח שליט על הלב פירושו שהשכל שולט על המידות כלומר שדחף לעשיית מעשיו של האדם אינם המידות, אלא השכל הקר. פעולה זו הינה טבעית מצד נפש האדם, אשר אצלו השכל הוא השולט, (ולא כמו בהמה אשר אצלה שולטות המידות).

המוח הוא מקום ומשכן הנפש האלקית[1]. בתורת החסידות מהווה הלב מרכז המידות שבנפש האדם, ומכיון שתכלית האדם הוא להיות מוח שליט על הלב, ישנם בחסידות מאמרים רבים הסובבים סביב נקודה זו.

פנימיות וחיצוניות

בלב ישנם שני רבדים: פנימיות הלב וחיצוניות הלב. בכל אחד מהרבדים שייך שיהיה טמטום הלב.

  • חיצוניות הלב היא רגש אהבה ויראה שנולד מהתבוננות, אך לא עד כדי שישנה את מהות האדם. הראיה (שרגש זה הוא חיצוני) היא שכשמפסיק להתבונן חולפת האהבה.
  • פנימיות הלב היא רגש אהבת ה' ה'תופס' את כל מהות האדם, עד שמהותו הפנימית משתנה: הוא מתעב את כל ענייני העולם (גם המותרים) וכל תשוקתו ומאוויו הם להתחבר ולהתקשר ולהתכלל באלוקות.

שתי בחינות אלו[2] אינן נפרדות, אלא הראשונה מביאה את השניה, והשניה 'מתלבשת' בראשונה. דהיינו - לא תתכן אהבה פנימית בלא שתקדום לה אהבה חיצונית המביאה אותה[3].

עבודת האדם היא לעורר את המידות שבלב לאהוב ולירא את הקדוש ברוך הוא, וזאת על ידי התבוננות במוחין ובאמצעות זאת שליטה על הלב על ידי המוח. אם הולכים בדרך המל"ך (דהיינו: מוח, לב, כבד) - אזי אצל האדם זה עובד כמו אדם, תחילה במוחין ואז זה מוליד מידות. אבל אם האדם בוחר להתנהג כפי בהמה - אזי הוא למ"ך (דהיינו: לב, מוח, כבד) שמה שהלב מחליט זה מה שהמוח מסכים[4].

חללי הלב

הלב מורכב משני חללים:

  • חלל שמאלי
  • חלל ימני.

בחלל השמאלי מרוכז רוב הדם בלב והוא מסמל את מיקום הנפש הבהמית של האדם[5]. מחלל זה מתפשטים כל חשקות היצר הרע למוח ומשם לכל הגוף.

בחלל הימני שוכן היצר הטוב של האדם. החלל הזה הוא כלי לקבל את הנפש האלוקית שעיקר משכנה הוא במוח. משם תתפשט הארת הנפש האלוקית לחלל השמאלי ומשם לכל הגוף.

רעותא דלבא

רצון הוא הכוח המניע את האדם, בחסידות נקרא רצון הלב בשם 'רעותא דליבא', 'רעותא דליבא' הוא רצון אמיתי העולה מפנימיות הלב. הוא יכול להתגלות כתוצאה מהתבוננות מעמיקה באלוקות או לצאת מנקודת עצם הנשמה, אבל תמיד הוא יבטא השתוקקות אמיתית לדבקות ולפנימיות.

הערות שוליים

  1. תניא פרק י"א.
  2. הנקראות לעיתים 'מדת יום' ו'מדת לילה', וכן 'כל' ו'כלה', ובמקומות אחרים 'מזבח החיצון' ומזבח הפנימי'.
  3. אוה"ת דברים (הוספות) א'תתק"מ, שמות נח, לקו"ת דלהג, לקו"ת דנוד, לקו"ת דעחד, תו"א זב ובמקומות רבים נוספים.
  4. מאמרי אדמו"ר הצמח צדק תרי"ד הוספות ע' רט
  5. ליקוטי אמרים - פרק ט'