כרובים

ציור של הכרובים

כרובים הם שני דמויות שהיו עשויות במקשה אחת עם הכפורת על ארון הברית. הכרובים היו במשכן במדבר ובבית המקדש הראשון, אבל בבית המקדש השני בטלו הכרובים. לפי דיעה אחת בתלמוד, היו מעין הכרובים בבית שני כצורות בכותל{{"רב אחא בר יעקב אמר לעולם במקדש שני וכרובים דצורתא הוו קיימי דכתיב (מלכים א ו, כט) ואת כל קירות הבית מסב קלע (מלכים א ו, לה) כרובים ותמרות ופטורי ציצים וצפה זהב מישר על המחוקה". ומסביר על כך רש"י: כרובים דצורתא - מצויירין בכותל במיני סממנים או חקוקין בקירות העץ מלפנים מכותלי האבנים.}}.

בקבלה ובחסידות מבואר כי הכרובים מורים על זעיר אנפין ונוקבא.

ענינם

בתחילת פרשה תרומה, מצווה משה על בנין ארון הברית, ושם נאמר (שמות כ"ה, י"ח-י"ט): "ועשית שנים כרבים זהב מקשה תעשה אתם משני קצות הכפרת: ועשה כרוב אחד מקצה מזה וכרוב אחד מקצה מזה מן הכפרת תעשו את הכרבים על שני קצותיו".

באצילות נקראים הכרובים אדם הגדול ואנפי רברבי כיוון שאור אין סוף מלובש גם בכלים ולזאת איהו וגרמוהי חד. ועל ידי המשכן ובית המקדש שצמצם הקדוש ברוך הוא שכינתו מבין בדי ארון בעשיה אזי נקרא זכר ונקבה אנפי זוטרי בגמרא והן הן הכרובים.

בבחינת זעיר ונוקבא של עולם האצילות

שני הכרובים רומזים לבחינת זעיר אנפין ונוקבא. ומבואר שזעיר אנפין של עולם האצילות הוא תכלית ירידות אור אין סוף מלמעלה מלטה, בכדי להאיר בעולמות בי"ע על ידי הנוקבא, שהיא מקור בי"ע. וזהו ענין הכתוב "כרוב אחד מקצה מזה" הוא קצה אור אין סוף שבזעיר אנפין "וכרוב אחד מקצה מזה" הוא נוקבא, מלכות דאצילות, מקור עולמות בי"ע. והכרובים נעשים מקשה אחת מהכפורת שהוא בחינת כתר לשניהם וגם בחינת מקיף על הלוחות שבארון שהן בחינת יסוד אבא שנתלבשו בעשיה בזמן המשכן והמקדש. ובזמן עליית הכרובים הם מעלים גם הכפורת והלוחות לאצילות וזהו שכתוב "סוככים בכנפיהם על הכפורת" שהכפורת עולה עמהם. ואחר החורבן נסתלקו זעיר ונוקבא שבאצילות למקומם ולא חזרו להתלבש עוד בעשיה גשמיות אף בבית שני כי נגנזו הכרובים. אלא רק בבחינת פנימית העולמות על ידי עסק התורה של התנאים שבימי בית שני ואחריו בהלכות שהן פנימית רצה"ע שלא נתגלה בחכמה עילאה הוא תורה שבכתב.

בבחינת מט"ט וסנד"ל

עוד מורים שני הכרובים על מט"ט וסנד"ל, שהם בבחינת יצירה ועשיה. שמט"ט הוא בבחינת ו' קצוות של עולם היצירה, וסנד"ל הוא בבחינת ו' קצוות של עולם העשיה. והענין כי צריך להיות יחוד מט"ט וסנד"ל ולכן שני הכרובים היו פניהם איש אל אחיו.