כנפיים
כנפיים הוא אבר בבעלי חיים המסייע להם להתרומם מעל הקרקע לעבר השמים. הכנפים משמשים כמשל למידות האלוקיות שעל ידם המלאכים ויהודים העובדים את ה' מתרוממים בעבודתם.
עבודת המלאכים
על השרפים נאמר כי יש להם שש כנפים "שש כנפים לאחד", זאת בניגוד לחיות הקודש שנאמר כי יש להם ארבע כנפים. ומבואר הענין כי עיקר עבודתם של השרפים היא בתשוקה להידבק באור אין סוף הסובב כל עלמין בבחינת עליה. וענין עליה הוא בשש, כמו בשם מ"ב, שענינו הוא שכלול משבע המידות שכל אחת כלולה מששה מידות.
הענין הוא שלא נכלל בה ספירת המלכות, שענין המלכות הוא הירידה מטה. ולכן לשרפים שהם בבחינת עליה יש שש כנפים. מה שאין כן לחיות הקודש, שענינם הוא המשכת האור האלוקי לתוך העולמות, יש ארבע כנפים, שזהו ראשית הפירוד והתחלקות כענין ארבע מחנות.
עבודת בני ישראל
בזוהר הקדוש מבואר כי "דחילו ורחימו" - אהבה ויראה - הן תרין גדפין - שני כנפיים.
מפרש אדמו"ר הזקן, כי כמו שהעוף אינו יכול לפרוח בכנף אחד כך מצוה שנעשית בלי יראה כלל לא פרחא לעילא באהבה לבדה וכן היראה לבדה היא כנף אחד ולא פרחא בה לעילא אף שנקראת עבודת עבד, ולכן צריך להיות גם כן בחינת "בן", לעורר האהבה הטבעית על כל פנים המסותרת בלבו שתהא בהתגלות מוחו על כל פנים לזכור אהבתו לה' אחד במחשבתו וברצונו לדבקה בו יתברך[1].
לעתיד לבא
מבואר במדרש כי לעתיד הקב"ה עושה כנפיים לצדיקים ושטין ע"פ המים. מבאר אדה"ז, כי כנפיים הם דבר נפרד מהגוף, ואין זו בתולדה, רק הוא נעשה מהמזון כמו שמובא באברהם אבינו שהקריב גרים תחת "כנפי" השכינה, היא בבחינת בירורים מעולם התוהו ולכן מקומם הרוחני הוא דווקא תחת כנפי השכינה שנעשים מהבירורים. כמו כן בנשמות הצדיקים שהיו למטה בעולם הזה לברר בירורים, ע"י בחינת הבירורים נעשה להם בחי' כנפיים.
ועל ידי כנפים אלו הצדיקים שטין על פני המים דוקא, למעלה ממקור החכמה שנקרא מים, מכיון שהבירורים שרשם מקליפת נוגה ששרשם מעולם התוהו שלמעלה מעולם התיקון שממנו שורש החכמה שבתוה"ק.
כנפיים אלו של הצדיקים נמשלו לכנפי נשרים - "יעלו אבר כנשרים". הנשר יש לו כח בכנפיו להגביה גופו למעלה משאר עופות, מכיון שאינו מרגיש כבדות ומשאות גופו, לכן יכול להגביה עצמו מאד ויכול גם כן להשפיל את עצמו למטה מטה. בשני כוחות אלו משתמש הנשר, שהוא רחמן על בניו ושומרן בב' אופנים, הא' כשמתיירא שלא יזרקו עליהם חיצים אזי נושאם על גבי כנפיו ומגביה אותם למעלה מעלה, כמ"ש ישאהו על אברתו, והאופן הב' כשמתיירא שלא יקדור החמה עליהם יותר מדאי אזי הוא מוריד כנפיו למטה ונושאן תחת כנפיו כמו שכתוב על גוזליו ירחף, נמצא כי הנשר מרמז על קו האמצעי שבו קיים הכוח לעלות למעלה עד הכתר ולרדת למטה עד היסוד.
ומזה יובן למעלה בבחינת פני נשר שבמרכבה שהוא בחינת רחמנות ששרשו מקו אמצעי שיורד למטה מטה ויכול להעלות למעלה מעלה, כמו שאנו רואים בדרך "מבשרי אחזה אלוק" בענין רחמנות למטה בגשמיות, שלשון רחמנות מתאים רק על עני ואביון שהוא בשפל המדריגה ירחם עליו, וגם על המרחם לא שייך לשון רחמים אלא דוקא כשהוא מרומם בתכלית רוממות המדריגה כמו למשל, מלך גדול שהוא מרומם בתכלית אינו יכול לסבול היפוכו יותר מאדם אחר, מפני שהמלך בתכלית הרוממות אינו יכול לסבול על העני ונכאה לבב שהוא בתכלית השפלות שהוא רחוק מהמלך מאד, אבל איש עשיר הגם שהוא שפל לגבי המלך אין שייך לומר לשון רחמנות גדולים עליו שהוא אינו רחוק כ"כ מהמלך וכן איש עשיר על עני אין שייך לשון רחמנות גדולים בו שהעשיר אינו רחוק כ"כ מן העני כמו המלך[2].
שגיאות פרמטריות בתבנית:הערות שוליים
פרמטרים ריקים [ 1 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית ==הערות שוליים==
