הבדלים בין גרסאות בדף "יששכר דב גורביץ'"
(←פטירתו) |
|||
| שורה 12: | שורה 12: | ||
ב[[מלחמת העולם השנייה]] גויס לצבא האדום, שם שירת בחזית, נפצע בקרבות ורק ב[[נס]] נשאר בחיים. לאחר תום המלחמה קבעו הרשויות כי הוא חייב לשרת שנתיים נוספים. בהשתדלותם של בני משפחת רסקין השתמט מחובה זו. בשנת [[תש"ה]], עבר הרב גורביץ' ל[[סמרקנד]], שם שהו חסידים רבים. ביום [[ט"ו במנחם אב]] שנת [[תש"ו]], [[נישואים|נשא]] לאשה בסרמקנד את רעייתו, מרת חנה לבית פעווזנער (בת ר' שמואל פעווזנער מ[[קלימוביץ']], מצאצאי ר' [[מרדכי (אח אדמו"ר הזקן)|מרדכי]], אחיו של [[אדמו"ר הזקן]]). | ב[[מלחמת העולם השנייה]] גויס לצבא האדום, שם שירת בחזית, נפצע בקרבות ורק ב[[נס]] נשאר בחיים. לאחר תום המלחמה קבעו הרשויות כי הוא חייב לשרת שנתיים נוספים. בהשתדלותם של בני משפחת רסקין השתמט מחובה זו. בשנת [[תש"ה]], עבר הרב גורביץ' ל[[סמרקנד]], שם שהו חסידים רבים. ביום [[ט"ו במנחם אב]] שנת [[תש"ו]], [[נישואים|נשא]] לאשה בסרמקנד את רעייתו, מרת חנה לבית פעווזנער (בת ר' שמואל פעווזנער מ[[קלימוביץ']], מצאצאי ר' [[מרדכי (אח אדמו"ר הזקן)|מרדכי]], אחיו של [[אדמו"ר הזקן]]). | ||
| − | === | + | ===הבריחה והמאסר=== |
{{חלונית | {{חלונית | ||
|כותרת = קטע מיומנו של הרב גורביץ' על מאסרו | |כותרת = קטע מיומנו של הרב גורביץ' על מאסרו | ||
| שורה 19: | שורה 19: | ||
}} | }} | ||
| − | + | חמשה חודשים לאחר חתונתם, עברו בני הזוג גורביץ' לעיר הגבול [[לבוב]], על מנת להבריח את הגבול ולצאת מרוסיה (במסגרת הסכם החזרת פליטים בין רוסיה לפולין. ה"[[עשאלונים]]"). הם שילמו עבור דרכונים פולנים, אך לפועל סידרו דרכון רק עבור אשתו ואילו לו הובטח שיקבל דרכון תוך כדי נסיעה. באותה רכבת בוצעה בדיקת דרכונים מיד עם הכניסה לרכבת והרב גורביץ' שהיה ללא מסמכים הורד על ידי החיילים מהרכבת שכן הואשם בניסיון בריחה מרוסיה. בכך, הופרד מאשתו זמן קצר לאחר חתונתם. [[רב|הרבנים]] ששהו ברכבת – הרב [[שמריהו ששונקין]], הרב [[בצלאל וילשאנסקי]], והרב [[זלמן שמעון דבורקין]] – שקלו לסדר על המקום [[גט]] על תנאי, מחשש שהזוג הצעיר לעולם לא ייפגש שוב. אך למעשה, עקב לחץ הזמן לא בוצע הדבר והרעיה המשיכה לפולין בעוד בעלה הובל לרצות עונש מאסר שסופו לא ידוע. | |
כשהגיעה מרת חנה לפולין, רצתה לשוב לרוסיה כדי לעמוד לצד בעלה במאסר, לסייע לשחרורו ולהיות לעזרתו לאחר השחרור. משפחתה התנגדה לכך בתוקף והוחלט לשאול את דעתו של [[אדמו"ר הריי"ץ]] (ששהה ב[[ארה"ב]]). מרת חנה שיגרה ל[[רבי]] מכתב באמצעות נוסע ל[[ניו יורק]] ועל כך הגיע המענה: "יותר מתאים שהוא יבוא אליה מאשר שהיא תבוא אליו". מאז קיבלה וקיימה על עצמה לצום כל יום שני וחמישי עד שבעלה יחזור{{הערה|פרטי המעשה מופיעים ב[[שבועון כפר חב"ד]], גיליון 1394.}}. | כשהגיעה מרת חנה לפולין, רצתה לשוב לרוסיה כדי לעמוד לצד בעלה במאסר, לסייע לשחרורו ולהיות לעזרתו לאחר השחרור. משפחתה התנגדה לכך בתוקף והוחלט לשאול את דעתו של [[אדמו"ר הריי"ץ]] (ששהה ב[[ארה"ב]]). מרת חנה שיגרה ל[[רבי]] מכתב באמצעות נוסע ל[[ניו יורק]] ועל כך הגיע המענה: "יותר מתאים שהוא יבוא אליה מאשר שהיא תבוא אליו". מאז קיבלה וקיימה על עצמה לצום כל יום שני וחמישי עד שבעלה יחזור{{הערה|פרטי המעשה מופיעים ב[[שבועון כפר חב"ד]], גיליון 1394.}}. | ||
| שורה 28: | שורה 28: | ||
[[קובץ:הרב גורביץ רוקד עם ר' ניסן.jpg|שמאל|ממוזער|250px|הרב גורביץ' בריקוד חסידי עם ה[[משפיע]] ר' [[ניסן נמנוב]]]] | [[קובץ:הרב גורביץ רוקד עם ר' ניסן.jpg|שמאל|ממוזער|250px|הרב גורביץ' בריקוד חסידי עם ה[[משפיע]] ר' [[ניסן נמנוב]]]] | ||
[[קובץ:הרב גורביץ'.jpg|ממוזער|שמאל|250px|הרב גורביץ' בשיחה עם תלמידי ישיבת [[ברינוא]] ב[[נאות דשא]]]] | [[קובץ:הרב גורביץ'.jpg|ממוזער|שמאל|250px|הרב גורביץ' בשיחה עם תלמידי ישיבת [[ברינוא]] ב[[נאות דשא]]]] | ||
| − | הרב גורביץ' הגיע ל[[לודז']] | + | הרב גורביץ' הגיע לקרקוב ומשם המשיך ל[[לודז']]. התברר לו מיהודי שחזר מפריז, שחסידי חב"ד שיצאו מרוסיה המשיכו לפריז. מיהודי נוסף קיבל כתובת של חסיד אחד שהכיר בפריז, הרב [[יצחק גולדין]]. הרב גורביץ' הבריק לרב גולדין מברק בבקשה כי ימסור לרעייתו שהוא בחיים ושנמצא בפולין. בדעתו להשיג מסמכים כדי להגיע לגרמניה ומשם לצרפת. לדברי מרת גורביץ', היא התגוררה במלון שקיבלו הפליטים מארגון ה[[ג'וינט]] והרב גולדין התגורר קומה אחת מעליה. מידי יום היה הרב גולדין מעודד את רוחה שבעלה ישוב ולמעשה הוא זה שזכה לספר לה את הבשורה הטובה על שחרור בעלה. ב[[חודש אדר]] [[תש"ט]], לאחר תלאות וטלטולים, הגיע הרב גורביץ' לפריז שבצרפת, והתאחד שוב עם רעייתו, משפחתו ומשפחתה. בשנים הבאות עסק בהוראה ב[[תלמוד תורה]]. |
בסביבות שנת [[תשי"ג]], מונה, בברכת [[הרבי]], למנהל בית ספר לבנות "[[בית רבקה]]" בעיירה יֶר הסמוכה לפריז. בתפקיד זה שימש במשך למעלה מחמישים שנה. תחילה כיהן כמנהל כללי של מוסדות התיכון והסמינר. בתקופה זו ביסס את רוח המקום והיה הדמות הרוחנית הדומיננטית במוסד. לאחר מכן, עקב התרחבות המוסד, דאג באופן אישי, יחד עם הרב [[בנימין אליהו גורודצקי]] בא כח הרבי לאירופה וצפון אפריקה, לאתר ולמנות מנהלי משנה כאשר הוא מתמקד בניהול בית הספר התיכון. יחד עם זאת נהג לצאת מדי שנה למסע גיוס משאבים עבור "[[בית רבקה]]" בארצות [[אירופה]], [[ארה"ב]] ו[[קנדה]]. במהלך עבודתו קיבל למעלה ממאה [[אגרות קודש]] מהרבי ובהן הוראות והדרכות רבות במגוון נושאי חינוך, כגון: העסקת התלמידות בימי [[ימי החופש|חופשת הקיץ]], סדר הלימוד ב[[תניא]] עם התלמידות המבוגרות, בחירת מקצועות מתאימות ללימוד, הגדלת מספר התלמידות, להמנע ככל האפשר מהוצאת תלמידה מהמוסד גם במצב קיצוני, בחירת מחנכים מתאימים, ועוד. חלק מהמכתבים ששלח הרבי לרב גורביץ' הודפסו בסדרת [[אגרות קודש (אדמו"ר שליט"א)|אגרות קודש]]. | בסביבות שנת [[תשי"ג]], מונה, בברכת [[הרבי]], למנהל בית ספר לבנות "[[בית רבקה]]" בעיירה יֶר הסמוכה לפריז. בתפקיד זה שימש במשך למעלה מחמישים שנה. תחילה כיהן כמנהל כללי של מוסדות התיכון והסמינר. בתקופה זו ביסס את רוח המקום והיה הדמות הרוחנית הדומיננטית במוסד. לאחר מכן, עקב התרחבות המוסד, דאג באופן אישי, יחד עם הרב [[בנימין אליהו גורודצקי]] בא כח הרבי לאירופה וצפון אפריקה, לאתר ולמנות מנהלי משנה כאשר הוא מתמקד בניהול בית הספר התיכון. יחד עם זאת נהג לצאת מדי שנה למסע גיוס משאבים עבור "[[בית רבקה]]" בארצות [[אירופה]], [[ארה"ב]] ו[[קנדה]]. במהלך עבודתו קיבל למעלה ממאה [[אגרות קודש]] מהרבי ובהן הוראות והדרכות רבות במגוון נושאי חינוך, כגון: העסקת התלמידות בימי [[ימי החופש|חופשת הקיץ]], סדר הלימוד ב[[תניא]] עם התלמידות המבוגרות, בחירת מקצועות מתאימות ללימוד, הגדלת מספר התלמידות, להמנע ככל האפשר מהוצאת תלמידה מהמוסד גם במצב קיצוני, בחירת מחנכים מתאימים, ועוד. חלק מהמכתבים ששלח הרבי לרב גורביץ' הודפסו בסדרת [[אגרות קודש (אדמו"ר שליט"א)|אגרות קודש]]. | ||
גרסה מ־14:10, 13 במרץ 2018
הרב יששכר דב גורביץ' (שמו המדוייק והמלא ישכר דוב (בערל) הלוי הורוויץ או גורעוויטש) (תרע"ה-תשס"ח) היה חסידם של אדמו"ר הריי"ץ והרבי, לימד תורה במחתרת בברית המועצות ונאסר על כך. לאחר צאתו משם, ניהל יותר מיובל שנים את המוסד בית רבקה בצרפת ושימש כמשפיע אנ"ש בקהילה.
תוכן עניינים
קורות חייו
הרב גורביץ' נולד בשנת תרע"ה בעיר ז'לובין שברוסיה, לרב שלום גורביץ', חסיד קאפוסט ומצאצאי השל"ה. אביו היה מלמד בכיתה הגבוהה בתלמוד תורה בעיר, לקראת המעבר לישיבת תומכי תמימים בליובאוויטש, ונרצח על ידי הנאצים בעיר הומיל בשנת תש"ב.
בבחרותו נשלח הרב בערל גורביץ' ללמוד בישיבת תומכי תמימים, שהתקיימה אז במחתרת ונדדה ממקום למקום. במשך עשר שנים למד ונדד בסניפים שונים, כאשר בשנת תר"צ (בערך), באחד הנדודים, למד אצל הרב שלמה יוסף זווין שכיהן כרב העיירה ולימד במקביל בסניף תומכי תמימים המחתרתי שבעירו.
הרב גורביץ' הצטיין בלימודי הנגלה והחסידות ואף בהנהגתו החסידית. עדות לכך נמצא בדו"ח ששלחה הנהלת הישיבה, בשנת תרצ"ב אל אדמו"ר הריי"ץ (ששהה באותה עת בפולין). בדו"ח מופיעה הערכה קצרה על כל תלמיד וליד שמו של התמים גורביץ' מופיעה המילה: "יקר"[1]. בשנת תרצ"ח כיהן הרב גורביץ' כמשגיח ומגיד שיעור בחסידות לקבוצת נערים בסניף תומכי תמימים ברדיצ'ב. בתאריך כ"ד בטבת באותה שנה, נאסרו תלמידי הישיבה ואחר נשלחו לבית יתומים מטעם השלטונות, ממנו השתחררו לאחר זמן קצר. הרב גורביץ', לעומתם, הושב במאסר עד לערב יום י"ט בכסלו תרצ"ט בו שוחרר.
במלחמת העולם השנייה גויס לצבא האדום, שם שירת בחזית, נפצע בקרבות ורק בנס נשאר בחיים. לאחר תום המלחמה קבעו הרשויות כי הוא חייב לשרת שנתיים נוספים. בהשתדלותם של בני משפחת רסקין השתמט מחובה זו. בשנת תש"ה, עבר הרב גורביץ' לסמרקנד, שם שהו חסידים רבים. ביום ט"ו במנחם אב שנת תש"ו, נשא לאשה בסרמקנד את רעייתו, מרת חנה לבית פעווזנער (בת ר' שמואל פעווזנער מקלימוביץ', מצאצאי ר' מרדכי, אחיו של אדמו"ר הזקן).
הבריחה והמאסר
קטע מיומנו של הרב גורביץ' על מאסרו
|
|---|
|
"מהחינוך ומהשפעת הרביים הקדושים, וכן מהדוגמא שקיבלנו אנחנו הקטנים, הבחורים, התלמידים, לא היה לנו רגש שאנחנו בעלי מסירות נפש עבור התורה והיהדות, רק זה היה כמו דבר שבלתי אפשרי אחרת. ולא היה לנו חשבון שאנחנו סובלים עבור קיום התורה, אלא להפך, שזה מגיע לנו, בחינת אם בטלת מהתורה - יש לך בטלים הרבה. וכנראה לא שמרנו הזמן היקר, נכשלנו בביטול תורה, לא היינו מרוצים באכילת לחם לבדו והלכנו לשוק לבקש עוד דבר, כמו דג מלוח או ריבה וכדומה, ועוד חטאים מעין זה. החלטנו שבאם נזכה לצאת לחירות, נשמח אם יהיה לנו אפילו רק לחם לשובע, ולא נבטל אף רגע לבטלה ונלמד בשמחה. כהמשך להחלטה הזו, לא אכלתי אפילו רק הלחם בבית האסורים, והיה נשאר כמעט כל יום ממנו. איני יודע באיזה חשבון עשיתי זאת. חשבתי למה צריכים בכלל לאכול. צריכים להרגיל את הגוף בלי אכילה. עד שנלחשתי מאוד..." |
| מתוך כתב ידו של הרב גורביץ' |
חמשה חודשים לאחר חתונתם, עברו בני הזוג גורביץ' לעיר הגבול לבוב, על מנת להבריח את הגבול ולצאת מרוסיה (במסגרת הסכם החזרת פליטים בין רוסיה לפולין. ה"עשאלונים"). הם שילמו עבור דרכונים פולנים, אך לפועל סידרו דרכון רק עבור אשתו ואילו לו הובטח שיקבל דרכון תוך כדי נסיעה. באותה רכבת בוצעה בדיקת דרכונים מיד עם הכניסה לרכבת והרב גורביץ' שהיה ללא מסמכים הורד על ידי החיילים מהרכבת שכן הואשם בניסיון בריחה מרוסיה. בכך, הופרד מאשתו זמן קצר לאחר חתונתם. הרבנים ששהו ברכבת – הרב שמריהו ששונקין, הרב בצלאל וילשאנסקי, והרב זלמן שמעון דבורקין – שקלו לסדר על המקום גט על תנאי, מחשש שהזוג הצעיר לעולם לא ייפגש שוב. אך למעשה, עקב לחץ הזמן לא בוצע הדבר והרעיה המשיכה לפולין בעוד בעלה הובל לרצות עונש מאסר שסופו לא ידוע.
כשהגיעה מרת חנה לפולין, רצתה לשוב לרוסיה כדי לעמוד לצד בעלה במאסר, לסייע לשחרורו ולהיות לעזרתו לאחר השחרור. משפחתה התנגדה לכך בתוקף והוחלט לשאול את דעתו של אדמו"ר הריי"ץ (ששהה בארה"ב). מרת חנה שיגרה לרבי מכתב באמצעות נוסע לניו יורק ועל כך הגיע המענה: "יותר מתאים שהוא יבוא אליה מאשר שהיא תבוא אליו". מאז קיבלה וקיימה על עצמה לצום כל יום שני וחמישי עד שבעלה יחזור[2].
שנתיים היה הרב גורביץ' במחנה עבודה, תוך שהוא שומר במסירות נפש על יהדותו[3]. כעבור שנתיים שוחרר מהמאסר והועבר לגבול הרוסי, שם הניחו אותו בצד הפולני ואמרו לו "לך לאן שאתה רוצה"[4]. הרקע לשחרור היה הסכם בין רוסיה לפולין כי אותם שנאסרו על הברחת הגבול ולא היה להם דרכון רוסי ואף לא פולני – ישוחררו ויעברו לפולין. היה זה הסכם ללא הרבה הגיון שהתבטל כעבור זמן קצר. את קורותיו במאסר נמנע הרב גרוביץ לפרסם במשך שנים רבות, ורק לאחר עידוד מהרבי והבנה שסיפור הדברים מביא תועלת חיובית לדור הצעיר, הסכים לפרסם את פרשת מאסרו (ראו מסגרת) [5].
השליחות בצרפת
הרב גורביץ' הגיע לקרקוב ומשם המשיך ללודז'. התברר לו מיהודי שחזר מפריז, שחסידי חב"ד שיצאו מרוסיה המשיכו לפריז. מיהודי נוסף קיבל כתובת של חסיד אחד שהכיר בפריז, הרב יצחק גולדין. הרב גורביץ' הבריק לרב גולדין מברק בבקשה כי ימסור לרעייתו שהוא בחיים ושנמצא בפולין. בדעתו להשיג מסמכים כדי להגיע לגרמניה ומשם לצרפת. לדברי מרת גורביץ', היא התגוררה במלון שקיבלו הפליטים מארגון הג'וינט והרב גולדין התגורר קומה אחת מעליה. מידי יום היה הרב גולדין מעודד את רוחה שבעלה ישוב ולמעשה הוא זה שזכה לספר לה את הבשורה הטובה על שחרור בעלה. בחודש אדר תש"ט, לאחר תלאות וטלטולים, הגיע הרב גורביץ' לפריז שבצרפת, והתאחד שוב עם רעייתו, משפחתו ומשפחתה. בשנים הבאות עסק בהוראה בתלמוד תורה.
בסביבות שנת תשי"ג, מונה, בברכת הרבי, למנהל בית ספר לבנות "בית רבקה" בעיירה יֶר הסמוכה לפריז. בתפקיד זה שימש במשך למעלה מחמישים שנה. תחילה כיהן כמנהל כללי של מוסדות התיכון והסמינר. בתקופה זו ביסס את רוח המקום והיה הדמות הרוחנית הדומיננטית במוסד. לאחר מכן, עקב התרחבות המוסד, דאג באופן אישי, יחד עם הרב בנימין אליהו גורודצקי בא כח הרבי לאירופה וצפון אפריקה, לאתר ולמנות מנהלי משנה כאשר הוא מתמקד בניהול בית הספר התיכון. יחד עם זאת נהג לצאת מדי שנה למסע גיוס משאבים עבור "בית רבקה" בארצות אירופה, ארה"ב וקנדה. במהלך עבודתו קיבל למעלה ממאה אגרות קודש מהרבי ובהן הוראות והדרכות רבות במגוון נושאי חינוך, כגון: העסקת התלמידות בימי חופשת הקיץ, סדר הלימוד בתניא עם התלמידות המבוגרות, בחירת מקצועות מתאימות ללימוד, הגדלת מספר התלמידות, להמנע ככל האפשר מהוצאת תלמידה מהמוסד גם במצב קיצוני, בחירת מחנכים מתאימים, ועוד. חלק מהמכתבים ששלח הרבי לרב גורביץ' הודפסו בסדרת אגרות קודש.
אלפי תלמידות קיבלו את חינוכן אצל הרב גורביץ'. לא מעטות היו ילידות מרוקו שעלו לצרפת ללא הוריהם, והרב גורביץ' היה זה שדאג לכל מחוסרם, בגשמיות וברוחניות. היו כאלו שהוא אף חיתן ודאג לכיסוי הוצאות חתונתן.
באחת השנים ענה הרבי לשאלת הרב גורביץ' ביחידות, ששליחותו העיקרית (ה"זהיר טפי" שלו) היא לעסוק בחינוך התלמידות וניהול מוסד בית רבקה. בעקבות כך התמיד הרב גורביץ' בעבודת הניהול במשרה מלאה, עד הגיעו לגיל 85. רק בגיל מופלג זה החל להפחית משעות העבודה והאציל רוב סמכויותיו ותפקידיו, אך נשאר עד יומו האחרון מעורה ומשפיע על הנעשה במוסד.
פטירתו
לקראת חג הפסח הגיע לביקור בעיר ליאון שבצרפת, שם מכהנים שנים מבניו בשליחות. ביום ראשון של חג הפסח, ט"ו ניסן תשס"ח התמוטט במקוה ונפטר, והוא בן תשעים ושלוש שנים. הובא למנוחות בהר הזיתים בירושלים, לצד רעייתו.
משפחתו ומכריו מספרים על דמות שבלטו אצלו התכונות של ניצול כל רגע פנוי ללימוד תורה או מלאכת הקודש בבית רבקה, מדי ערב היתה לו קביעות בישיבת תומכי תמימים בעיירה הסמוכה ברינוא בגמרא ושולחן ערוך, חי בפשטות ובצניעות, התמסר לעזרה למען הזולת, והקפיד לדבר אך טוב על כל אדם, היה ידוע כאיש אמת ישר וישיר, ועסק בשלילת המחלוקת. הקפדתו על תפילה בציבור היתה מופלגת, ובשבתות וחגים צעד כמה קילומטרים לעיירה הסמוכה ברינוא בכל מזג אויר שיהיה כדי להתפלל במנין. היה מקושר לרבי בכל נימי נפשו והתמסר בכל לב לענייניו, ביניהם גם לעידוד הציפיה לגאולה ומשיח.
משפחתו
רעייתו: מרת חנה גורביץ'. נפטרה בערב ראש חודש אייר בשנת תש"ס (בגיל 74).
בניו:
- הרב שמואל גורביץ - שליח הרבי לליאון, צרפת.
- הרב יוסף יצחק גורביץ - משפיע בישיבת תומכי תמימים מגדל העמק.
- הרב מנחם מענדל גורביץ - חבר הנהלת ישיבת תומכי תמימים ברינוא בצרפת.
- הרב שלום גורביץ - שליח הרבי לליאון, צרפת.
- הרב פסח גורביץ - עובד בישיבת תומכי תמימים ברינוא בצרפת.
- הרב שניאור זלמן גורביץ - שליח הרבי לפרנקפורט דמיין, גרמניה.
בנותיו:
- גברת רסקין - אשת הרב שלמה רסקין, מנהל בית חנה בצפת.
- גברת ליברמן - אשת הרב יעקב שלמה ליברמן, משלוחי הרבי לארץ הקודש ומנהל רשת גני חב"ד בארץ הקודש.
- גברת שפרינגר - אשת הרב יוסף יצחק שפרינגר, כפר חב"ד.
- גברת בידרמן - אשת הרב יעקב יצחק בידרמן - שליח הרבי לוינה, אוסטריה.
- גברת פינסון - אשת הרב נחום פינסון - משפיע שיעור א' ישבה קטנה - תומכי תמימים ברינוא.
- גברת אברהמ'ס - אשת הרב מענדל אברהמ'ס - משפיע שיעור ב' ישבה קטנה - תומכי תמימים ברינוא.
לקריאה נוספת
- יהודה טייכער, באחרית ימיו חש סיפוק משני דברים, כתבה בתוך שבועון כפר חב"ד, גליון 1280.
קישורים חיצוניים
- זיידע שלא היה סמל ולא דיוקן אלא שהיה עצמו - מכתב שכתב שליח חב"ד בוינה, הרב יעקב בידרמן, לאחר פטירתו של חמיו.
- תשורה משמחת חתונת בידרמן-דייטש - עשרות מכתבים ששיגר הרבי לסב החתן (אבי אמו) הרה"ח ר' יששכר דב גורביץ' ע"ה מצרפת
הערות שוליים
- ↑ צילום הדו"ח מופיע בספר "תולדות חב"ד ברוסיה הסובייטית"
- ↑ פרטי המעשה מופיעים בשבועון כפר חב"ד, גיליון 1394.
- ↑ וכך מתאר הרב גורביץ' ברשימותיו את המאסר: "בימי הפסח הייתי רעב מאוד. כך עבר החג ברעב ובמצוק, ובעיקר העדר השתייה שהציקני מאוד. לא שתיתי, כי המים הובאו לאסירים באותם כלים שהובא בהם המרק. לאחר העברת המרק, לא הקפידו לנקות אותם ובמים נראו פירורים. לפי ידיעתי, היו אלה שרידי קטניות. התאפקתי עד אחרון של פסח, יום השמיני ולא שתיתי. באותו יום פגשתי אחד נושא שני כלים עם מים. היה קשה לי להוסיף ולסבול, ונזכרתי אז את ששמעתי פעם שאדמו"ר הרש"ב התבטא באחרון של פסח "ב"ה שנפטרנו מאיסור 'משהו' בפסח" מזה הערכתי כי יכולים להקל בספק כזה. סימנתי לאיש אפוא שייתן לי לשתות ורווח לי". כמו"כ הצליח להניח תפילין בימות החול בזכות מרת שרה כצנלבויגען הי"ד שדאגה להבריח אותם אליו. בתקופת מאסרו זו אף הצליח לשמור שבת למרות הסכנה שבדבר
- ↑ שבועיים לפני כן חלם הרב גורביץ' שנמצא בחדר עם אדמו"ר הרש"ב ובנו אדמו"ר הריי"ץ "והנה האחד מתכונן לצאת מהחדר, אמרתי "רבי, איר לאזט מיר איבער?! (=אתם עוזבים אותי?!)" וענה: לא, אני הנני חוזר תכף, וכך היה, הוא תכף חזר וכשנכנס כל החדר הבהיק ונעשה כולו אור ואני אמרתי בקול רם מהתפעלות "רבי העלפט מיר" (=רבי עיזרו לי). ומתוך זה נתעוררתי, והיה לי הרגש שזה רמז והכנה לישועה"
- ↑ שבועון כפר חב"ד, גיליון 1280
