יששכר בער מליובאוויטש

רבי יששכר בער הלוי מליובאוויטש, נולד לאביו רבי שלמה.

היה המלמד של אדמו"ר הזקן, ידידו וחבירו אצל המגיד ממזריטש, ואחר כך אצל רבי מנחם מנדל מויטבסק, ולאחר מכן נעשה חסידו של אדמו"ר הזקן, אבל אדמו"ר הזקן היה מכנהו גם אחר כך בשם "רבי" בענווה.. הוא אף אמר כי בזכות רבו זה קיבל כמה יסודות בתורת החב"ד.

כאשר זקן תלמידי המגיד, הרה"ק רבי מנחם מנדל מויטבסק שהה בעיר טבריה, הוא מינה בשנת תקמ"ב כמנהיגי חסידיו ברוסיה את רבי יששכר דוב ואת אדמו"ר הזקן.

רבי מנחם מנדל מכתיר את שניהם בתוארים מופלגים:

חכמי חרשים ונבוני לחשים, גדולי העצה מפורסמים בתורה וביראת השם, כל ימיהם חריפים ושנונים וותיקים ותמימים, כבוד מו"ה יששכר בער סג"ל מ"מ דקהילת ליובאוויטש וכבוד הרב מו"ה שניאור זלמן, ה' ישמרם ויהיה שמם לעולם כו' אשר בעזרת ה', טובם מרב טוב הגנוז והצפון להאיר עיניהם ולהחיותם, ועצתם אמונה ופעולתם אמת". בנוסף לשניהם מזכיר רמ"מ גם את רבי ישראל פוליצקר כאחד ממנהיגי העדה.

שניהם שלחו יחד מכתבים שונים לרמ"מ, במכתב משנת תקמ"ד מזכיר רמ"מ כי שניהם כתבו לו אגרת בקובלנא על המצב הנחות בפרנסה של אנ"ש ברוסיה.