ירח
לבנה היא שמה של הירח בלשון חז"ל.
הירח במבט החסידות
ללבנה, כמו לשמש, יש נפש, דיעה ובינה, וכאמור בנוסח התפילה: "טובים מאורות שברא אלקינו יצרם בדעת ובבינה ובהשכל", וחכמתם גדולה יותר משל האדם וקטן יותר משל המלאכים.[1]
על פי הקבלה ישראל נמשלים ללבנה, ולכן התחדשותה היא סימן להתחדשות העתידית של ישראל לעתיד לבוא, כאמור בקידוש לבנה, "עטרת תפארת היא לעמוסי בטן שהם עתידים להתחדש כמותה". לכן גם הגילוי שלה היא דווקא אחרי ההעלם והביטול, כמו הגילוי אלוקות שנמשך בכלל ישראל דווקא על ידי הביטול העצמי. [2]
מנין השנים היהודי הוא לפי שנות הלבנה, כמנין שנ"ה ימים בשנה.
על פי תורת החסידות לבנה היא דוגמה למקבל, ולכן "פני משה כפני חמה ופני יהושע כפני לבנה", מכיון שגם תורתו של יהושע נמשך מתורתו של משה רבינו.
הנחתת אדם על הירח
הנחיתה של האדם הראשון על הירח בוצעה ב-21 ביולי 1969 בשיא המירוץ לחלל שהושפע מהמלחמה הקרה בין ברית המועצות לארצות הברית. האדם הראשון שדרך על אדמת הירח היה האסטרונאוט ניל ארמסטרונג, מפקד האפולו 11. הנחיתה התבצעה במסגרת תוכנית אפולו, שבמהלכה בוצעו שש נחיתות בירח בשנים 1969-1972. הפעם האחרונה בה הילך אדם על הירח הייתה בדצמבר 1972 במשימת אפולו 17, כאשר האסטרונאוט יוג'ין סרנן הלך על הירח.
למרות שנחיתת האדם על הירח ידועה בתור עובדה מוצקה, יש הטוענים שנחיתה זו מעולם לא קרתה. זאת תאוריית קשר מפורסמת ביותר, לתאורייה זו יש מאמינים רבים בכל העולם שטוענים שכף רגלו של האדם מעולם לא דרכה על הירח, ועל פיה הנחיתה על הירח לא התרחשה בפועל אלא זויפה בידי נאס"א (סוכנות החלל של ארצות הברית).
דעת הרבי
כבר בשנת תשכ"ב כאשר הצליחה נאס"א לשגר חללית שתקיף את כדור הארץ, עם אסטרונאוט בשם ג'ון גלן, בהמשך לפיתחה טכנולוגיות במטרה להגיע אל הירח, אמר הרבי (ביחידות עם העיתונאי שלמה נקדימון) כי להגיע לירח זה ענין טכני שניתן לבצעו. את מה שימצאו שם נראה כאשר נגיע. אם אגיד מה שימצאו שם, לא ירצו להגיע אל הירח... ולתורה אין התנגדות להמשיך ולחקור[3].
לאחר הנחיתה הראשונה על הירח באב תשכ"ט הסביר הרבי לאלו שראו בהנחיתה על הירח סתירה למש"כ "השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם"[4] ולהנאמר בברכת קידוש לבנה "ואיני יכול לנגוע בך" וכדומה, כי אין בכך סתירה כלל[5][6], כמו"כ למד מזה הוראה בעבודת השם[7].
שאלה: הרי בברכת קידוש לבנה אומרים "ואיני יכול לנגוע בך".
תשובה: שוברה בצדה וקודם לה - "הרי אני רוקד כנגדך ואיני יכול (על ידי רקידה זו) לנגוע בך כך לא יוכלו כו'".
שאלה: כיצד ניתן לתרץ את הסתירה בין חקר החלל, במיוחד בנוגע לאפשרות נחיתה על הירח, ובין הנאמר "השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם".
תשובה: הפסוק משתמש במושג "ארץ" במובנו הרחב - הכולל לא רק את כדור הארץ, אלא גם את האטמוספירה ואת כל עולמנו הפיזי, המעסיק את האנושות ומשפיע עליו ישירות. אין לערבב את המושג "שמים" עם המושג "כוכבי לכת". הכוכבים, כוכבי לכת, הירח וכו' - אינם קרויים "שמים", כיון ש"שמים" הוא דבר רוחני, ואילו "גרמי השמים" האמורים הם פיזיים ושייכים לעולם הגשמי.
הקב"ה ברא את "גרמי השמים" כדי לשמש את העולם, לספק לו אור, חום ואנרגיה, ואת מקומם קבע ברקיע השמים, במרחק מסויים מכדור הארץ. עובדה זו אינה צריכה להוציא מכלל אפשרות את התענינותו של האדם בהם. כך גם העובדה שהקב"ה ברא ירח וקבעו ברקיע השמים כדי שיאיר לעולם, אינה צריכה להוציא מכלל אפשרות שבזמן מן הזמנים, ינחת אדם על הירח.
משמעותו של הפסוק "השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם", היא: בעוד שהקב"ה נמצא בכל מקום, לרבות ב"שמים", הרי את מקומו של האדם קבע ב"ארץ" - בעולם הפיזי, שהאדם הוא חלק ממנו, ועליו לנצל את חייו על האדמה בצורה הטובה ביותר.
