|
|
| (5 גרסאות ביניים של 3 משתמשים אינן מוצגות) |
| שורה 1: |
שורה 1: |
| | '''ימי השבוע''' הם שבעה במספר. ששה ימי חול והיום השביעי הוא [[שבת קודש]]. | | '''ימי השבוע''' הם שבעה במספר. ששה ימי חול והיום השביעי הוא [[שבת קודש]]. |
| | | | |
| − | תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב
| + | ==ימי השבוע כנגד הספירות == |
| − | תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב
| + | כל יום בשבוע מקביל לספירה רוחנית מ[[עשר הספירות]]. |
| − | תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב
| + | *ראשון - [[ספירת החסד]] |
| − | תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב
| + | *שני - [[ספירת הגבורה]] |
| − | תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב
| + | *שלישי - [[ספירת התפארת]] |
| − | תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב
| + | *רביעי - [[ספירת הנצח]] |
| − | תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב
| + | *חמישי - [[ספירת ההוד]] |
| − | תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב
| + | *[[ערב שבת|שישי]] - [[ספירת היסוד]] |
| − | תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב
| + | *[[שבת]] - [[ספירת המלכות]] |
| − | תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב
| |
| − | תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב
| |
| − | תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב
| |
| − | תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב
| |
| − | תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב
| |
| − | תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב
| |
| − | תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב
| |
| − | תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב
| |
| − | תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב
| |
| − | תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב
| |
| − | תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב
| |
| − | תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב
| |
| − | תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב
| |
| − | תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב
| |
| − | תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב
| |
| − | תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב
| |
| − | תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב
| |
| − | תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב
| |
| − | תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב
| |
| − | תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב
| |
| − | תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב
| |
| − | תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב
| |
| − | תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב
| |
| − | תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב
| |
| − | תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב
| |
| − | תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב
| |
| − | תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב
| |
| − | תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב
| |
| − | תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב
| |
| − | תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב
| |
| − | תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב
| |
| − | תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב
| |
| − | תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב
| |
| − | תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב
| |
| − | תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב
| |
| − | תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב
| |
| − | תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב
| |
| − | תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב
| |
| − | תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב
| |
| | | | |
| − | שאלת משיחיותו של הרבי מלובביץ' נהפכה זה מכבר לסוגיה ציבורית החורגת בהרבה מגבולות חסידות חב"ד. העובדה שכ-330 שנה אחרי טראומת משיחיות השקר של שבתי צבי שוב נמצא ביהדות גורם חשוב הטוען למשיחיות - לא סתם טענה שמדובר בתקופת גאולה, לטענה זו שותפים רבים, בוודאי בחוגי הימין הדתי-לאומי, אלא משיחיות פרסונלית), משכה גם את תשומת הלב הן של עולם שומרי המצוות, שנדרש לגבש התייחסות ערכית לתופעה, והן של עולם המחקר, שנמצא לו לפתע כר לחקר תופעה משיחית "בזמן אמת", תוך כדי התהוותה.
| + | בספר [[מאור עינים]]{{הערה|פרשת כי תשא}} כותב כי יש לעבוד בכל יום על בירור מידה אחת לפי עניינה של אותו היום. |
| | + | ==רביעי חמישי ושישי כהכנה לשבת== |
| | | | |
| − | כשם שהתופעה עצמה מרתקת, כך גם שני סוגי ההתייחסות אליה - הדתית והמחקרית. בתחום הראשון בלטה התייחסותו של מנהיג הציבור הליטאי בישראל (המתנגד מסורתית לחסידות בדיוק בשל החשד שהיא מסתירה מאחוריה שאיפה משיחית), הרב אליעזר שך. הרב שך, שהיה ידוע באופן כללי במנהיגותו החריפה והתקיפה, נהג כך גם כלפי גילויי המשיחיות של חב"ד. מיוחסת לו האימרה כי "חב"ד היא הדת הכי קרובה ליהדות", כלומר מבחינתו עצם התופעה המשיחית כבר הוציאה אותה מחוץ לגבולות היהדות. ראוי לציין שהוא אמר את הדברים עוד לפני פטירת הרבי מלובביץ', בקיץ 1994, אירוע שהחריף עוד יותר את הבעייתיות של המשיחיות החב"דית - כשחוגים נרחבים בתוכה סירבו לקבל את העובדה שהמוות סתם את הגולל על אפשרות משיחיותו של הרבי, ונתלו באמונות סמי-נוצריות שהרבי לא מת אלא "נסתר מן העין", והוא עתיד להתגלות. חוגים אחרים, מצומצמים יותר, הרחיקו לכת באימוץ המודל הנוצרי ואף ייחסו לרבי מעמד של בורא העולם ממש).
| + | כמו כן לפי שער הכוונות ל[[האר"י]], מתחלקים ימי השבוע לשניים, שלשת הימים שאחר השבת (בהם העבודה היא לקנות את הנפש רוח נשמה של השבוע הקודם), ושלשת הימים האחרונים של השבוע שלפני שבת הבאה, שבהם העבודה היא לקנות נפש רוח ונשמה של השבת הבאה. היום הקרוב לשבת (ראשון ושישי) הוא כנגד נשמה שהיא עבודה במחשבה, היום הרחוק יותר (שני וחמישי) כנגד בחינת רוח שהיא דיבור בפה (כגון מצות תלמוד תורה), והיום הרחוק יותר (שלישי ורביעי) כנגד בחינת נפש שהיא עבודה במעשה. |
| | | | |
| − | הרב ד"ר יצחק קראוס, ראש המדרשה לנשים באוניברסיטת בר-אילן, מגלם בכפל תאריו את כפל ההתייחסות לסוגיה: הפן הפנים-דתי והפן המחקרי. בספרו החדש הוא מבקש להתמודד לעומק עם תופעת המשיחיות החב"דית, לבחון את מקורותיה, סיבות לעיתויה, ההצדקות התיאולוגיות שבהן השתמשה, השלבים השונים בהתפתחותה והאמצעים שבהן מימשה את תפיסתה. כבר בראשית הספר הוא מצביע על עובדה משמעותית: המשיחיות היתה שם מן הרגע הראשון. הוא מצטט בהרחבה את נאומו הראשון של הרבי כ"נשיא" החסידות (התואר המוענק בחב"ד למנהיג) משבט תשי"א (1951), כדי להדגיש שכבר אז דיבר הרבי על דורו כדור ביאת משיח. למעשה, הוא מדגיש שכבר המנהיג שקדם לרבי, חותנו הרי"ץ (הרב יצחק שניאורסון), דיבר על תקופתו כעידן גאולה. חשוב להדגיש שעולם המחקר יודע זה מכבר על קיומו של גרעין משיחי בחב"ד עוד בתקופת האדמו"ר הקודם, אבל מכיוון שהציבור הרחב נוטה לייחס את ההתפרצות המשיחית ל-13 שנותיו האחרונות של הרבי (מאז עודד את שירת השיר "אנחנו רוצים משיח עכשיו", ב-1981), ומכיוון שהספר נועד לציבור הרחב, הרי יש בהחלט חשיבות להדגשה זו גם אם אין בה חידוש מחקרי.
| + | על עבודה זו של הכנה לשבת מיום רביעי, אמר אדמו"ר הריי"צ: ביום רביעי מתחילים לחשוב מהיכן יקחו לשבת, הן בפשטות והן במה נעשה שבת - ברוחניות, - כל [[יהודי]] הוא הרי ב[[שבת]] אחרת לגמרי - נהיה מרה שחורה. והעצה, "לכו נרננה", בטחון. |
| | | | |
| − | ההצדקה התיאולוגית שבה השתמש הרבי לרעיון שדורו הוא דור משיח היא העובדה שהוא האדמו"ר השביעי של חב"ד (מכאן שמו של הספר). שבע הוא מספר בעל משמעות מיסטית בתרבויות שונות, ובהן היהדות, ובמיוחד בזרם הקבלי-חסידי שלה. בהקשר שלנו, מכיוון שאדמו"רי חב"ד האחרונים ראו עצמם לא כמנהיגים לחסידיהם בלבד אלא לדור כולו, הרי שדורו של האדמו"ר השביעי של חב"ד נחשב כולו כדור בעל מעמד מיוחד. לפי הרבי, זהו הדור שבו צפויה סוף-סוף הגאולה המשיחית המיוחלת.
| + | כשמגיע יום חמישי, מתקרב לשבת, ועדיין אין (כיצד לעשות את השבת), אזי זה לא נהיה "נרננה", מבינים שצריך לעשות משהו. |
| | | | |
| − | לפי עמדה זו, לחסידי חב"ד יש תפקיד מיוחד בגאולה הצפויה: מכיוון שפעולותיו של כל יהודי משמעותיות לגבי מימושו של הפוטנציאל המשיחי, עליהם להבטיח שכל יהודי יעשה את חלקו כדי שהפוטנציאל לא יוחמץ. בכך מוטלת על החסידים אחריות היסטורית מרחיקת לכת, כמעט קוסמית, ששכרה בצדה: הכבוד העצום להיות שותפים בתהליך, שפעילותם מתנה את עצם הצלחתו. כך מבין קראוס את כוח המשיכה של המטלות הקשות שהטיל הרבי על חסידיו: מאי-נוחות בעמידה בדוכן תוך ניסיון לחזר אחר יהודים שיניחו תפילין, ועד אי-נוחות גבוהה בהרבה - שליחים שיצאו לקצווי עולם כדי למלא שם את התפקיד שהוטל עליהם במימוש הגאולה. עם זאת, לפי קראוס, הרבי לא העז לבחון את אמונתם של חסידיו באופן מיידי וטוטאלי: הוא העמיס עליהם את משימות הגאולה באופן הדרגתי: ראשית, בניית החצר עצמה, שנמצאה במצב קשה לאחר השואה. משם הוא עבר להפצת החסידות ברחבי העם היהודי, ורק לאחר מכן פנה לשלב השלישי, שלא תיתכן גאולה אוניברסלית בלעדיו - הפצת המסר של חב"ד גם ללא-יהודים.
| + | אזי כשיושבים בליל שישי ולומדים [[חסידות]], אז "קולטים" ביום שישי ש"א-ל גדול גו' ומלך גדול גו'", ובזה עושה יהודי שבת.{{הערה|[http://chabadlibrary.org/books/admur/hymym/1/6.htm היום יום כ"ד כסלו].}} |
| − | | + | {{הערות שוליים}} |
| − | קראוס בחר להתמקד במחקרו בשני אפיקים: התיאולוגי והמעשי. רוצה לומר: מהי הפילוסופיה הדתית שבאמצעותה ביקש הרבי לשכנע את חסידיו שתקופתו היא אמנם תקופה משיחית; כיצד התפתחה התיאולוגיה הזו מהצבעה על הדור כ"דור גאולה", ועד רמיזות לעצמו (ועוד יותר: מתן לגיטימציה לאחרים להצביע עליו) כמשיח. ברוח דומה, הוא מפרט גם את השלבים המעשיים השונים של מימוש התפיסה המשיחית.
| + | [[קטגוריה:זמן]] |
| − | | |
| − | זו כמובן התמקדות לגיטימית, אבל היא משאירה את הסיפור חסר בכמה היבטים חשובים, בעיקר ההיסטורי והסוציולוגי. לדוגמה, מה גרם להתפרצות המשיחית דווקא בעיתוי שבו התפרצה? אם נצא מנקודת הנחה שהקישור ל"דור השביעי" אינו הגורם להתפרצות המשיחית, אלא רק האמצעי שדרכו ביקש הרבי לשכנע את שומעיו לאחר שהחליט לנקוט מדיניות משיחית, יש צורך להצביע על הגורמים ההיסטוריים לכך: משבר השואה? אולי המשבר האישי הכרוך בעובדה שלא היו לו ילדים, וגם לא קרובים אחרים, שיוכלו למלא את מקומו בבוא העת, ולכן היה צורך לשכנע את החסידים שמשימת החסידות מסתיימת בדורו שלו? ואולי זו דווקא ההכרה שההתפתחות הטכנולוגית, בתוספת השכלתו הכללית, בכלל מאפשרות לראשונה לחסידות יומרה משיחית גלובלית? הספר אינו מפרט בסוגיות אלה.
| |
| − | | |
| − | שאלות נוספות שאינן עולות הן: כיצד הגיבו החסידים למדיניות המשיחית? האם מיד נעשתה פופולרית, או שהרבי היה צריך להתגבר על התנגדות בתחום זה? ובכלל, האם התקשה בייצוב מנהיגותו? איך התמודד עם התופעות הסותרות לכאורה את ההנחה שמדובר בעידן משיחי, כמו השואה וההתבוללות? כל אלה הן שאלות נכבדות שהספר אינן מתמודד איתן. ומכאן שסוגיית משיחיותו של הרבי מלובביץ' עוד יכולה לספק כר נרחב למחקר גם עבור חוקרים נוספים.
| |
ימי השבוע הם שבעה במספר. ששה ימי חול והיום השביעי הוא שבת קודש.
ימי השבוע כנגד הספירות
כל יום בשבוע מקביל לספירה רוחנית מעשר הספירות.
בספר מאור עינים[1] כותב כי יש לעבוד בכל יום על בירור מידה אחת לפי עניינה של אותו היום.
רביעי חמישי ושישי כהכנה לשבת
כמו כן לפי שער הכוונות להאר"י, מתחלקים ימי השבוע לשניים, שלשת הימים שאחר השבת (בהם העבודה היא לקנות את הנפש רוח נשמה של השבוע הקודם), ושלשת הימים האחרונים של השבוע שלפני שבת הבאה, שבהם העבודה היא לקנות נפש רוח ונשמה של השבת הבאה. היום הקרוב לשבת (ראשון ושישי) הוא כנגד נשמה שהיא עבודה במחשבה, היום הרחוק יותר (שני וחמישי) כנגד בחינת רוח שהיא דיבור בפה (כגון מצות תלמוד תורה), והיום הרחוק יותר (שלישי ורביעי) כנגד בחינת נפש שהיא עבודה במעשה.
על עבודה זו של הכנה לשבת מיום רביעי, אמר אדמו"ר הריי"צ: ביום רביעי מתחילים לחשוב מהיכן יקחו לשבת, הן בפשטות והן במה נעשה שבת - ברוחניות, - כל יהודי הוא הרי בשבת אחרת לגמרי - נהיה מרה שחורה. והעצה, "לכו נרננה", בטחון.
כשמגיע יום חמישי, מתקרב לשבת, ועדיין אין (כיצד לעשות את השבת), אזי זה לא נהיה "נרננה", מבינים שצריך לעשות משהו.
אזי כשיושבים בליל שישי ולומדים חסידות, אז "קולטים" ביום שישי ש"א-ל גדול גו' ומלך גדול גו'", ובזה עושה יהודי שבת.[2]
הערות שוליים
