ימי החופש

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

ימי החופש בלקסיקון החב"די הם אינם ימים בהם יש חופש מלימודים וכדומה. הרבי הגדיר את משמעות ימי החופש לחסידי חב"ד, מהם עולה כי תקופה זו צריכה להביא לחיזוק בכל העניינים, לימוד התורה וקיום המצוות בהידור.

חופש - היפך הענין ד"עבדי הם"

כמדומה שבתקופה זו נוהג לשנות מקומו, או כלשון הרגיל "לקחת חופש" (מובן שסתירה מרישא לסיפא, שהרי חופש אי אפשר לקחת, אלא לקבל. שבאם אפשרי לקחת בעצמו, הרי גם מלכתחילה חפשי הוא. ועוד, שהוא בעצם היפך הענין ד"עבדי הם"...). [1]

תכלית ימי החופש

כל מעשה ומעשה של בני ובנות ישראל, צריך להיות בו כוונה רצויה. גם ימי החופש שחלפו זה עתה יש להם כונה ותכלית, והן - להחליף כח ולהוסיף אומץ בכדי שתוכלו להמשיך - והמתחילים, להתחיל - לימוד התורה וחינוך הכשר ביראת שמים ביתר התמדה ויתר חיות.[2]

אין "חופש" מלימוד תורה

. . לקראת סיום שנת הלימודים הנני לברך את התלמידים המסיימים העולים לכתות ומחלקות עליונות על סולם חינוכם על טהרת הקודש.

מתחילים ימי הקיץ, ימי חופש ומנוחה וחילוף כוחות והכנה לשנת הלימודים הבאה עלינו ועליכם לטובה.

דעו נא, ילדים חביבים, זרע ברך ה', כי ימי החופש של הקיץ אין משמעם חופש והפסק ח"ו מלימוד התורה. אין ילד וילדה בישראל רשאים לחיות בלי לימוד תורה וחנוך כשר בתורה ומצות אפילו יום אחד, בין בקיץ ובין בחורף. אדרבה! בימי הקיץ הארוכים, עת שהתלמידים חפשים מבית הספר התלמוד תורה או הישיבה. ניתנה לכם האפשרות והזכות להקדיש שעותיכם הפנויות לתורה ביתר שאת וביתר עז, הן לעצמכם - בחזרה על הלמוד מכבר ובהכנה והשתלמות לשנת הלימודים הבאה, הן לטובת זולתכם - בהשפעה טובה על אחיכם ואחיותיכם, אשר לא זכו, כמותכם, לעמדו בקרן אורה אשר באופן זה תעלו מעלה מעלה, בעילוי אחר עילוי, בדרך המובילה בית א-ל.

רק באופן כזה תחליפו כח, לא רק כח הגוף אלא גם כח הנשמה הטהורה, אשר שניהם ביחד, והנשמה בעיקר, עושים את האדם שלם ומושלם...[3]

צניעות - גם באנשים

. . בפרט שישנם כאלה שמקדימים את הקיץ עוד לפני הרשום בקאלענדרי (הלוח)... הרי הענין המיוחד שצריכים להבהיר כעת בנוגע לימות הקיץ - הוא ענין הצניעות.

ענין הצניעות הוא - שלא כדעת הטועים שזה רק בנשים ש"כל כבודה בת מלך פנימה", אבל לאנשים אין לזה שום שייכות, אלא - הענין הוא עוד יותר אצל אנשים, כפי שנפסק הדין בשולחן-ערוך, שגם באנשים ישנו ענין הצניעות...

הגיעה אלי תמונה ("ר פיקטשער") מאחד המלובש "ממתנים ועד ירכים". דלכאורה, אם אתה הולך כך - למה אתה צריך אבל שיצלמו אותך איך שאתה עומד בכזה מעמד ומצב, שכך ישאר לזכרון עולם?!...

ועל התמונה היה נראה שזה היה ברצון, כמו שאומרים "על חטא שחטאנו לפניך ברצון", ולא רק ברצון, אלא גם עם תענוג!...[4]

"תוצר" אמריקה מדבר על יחודא עילאה...

מצוים הרי כאן הבחורים היוצאים לשליחות (לתקופת חופש הקיץ) לקרב יהודים, כפי שנהוג הדבר בשנים האחרונות.

מכיון וי"ב תמוז הוא יום סגולה "להמשיך" את כל ההארות וההשפעות בנוגע לתורה ומצוות - הרי שאת הכח על כך עליהם לשאוב מיום זה, כדי שיצליחו בשליחותם, הן מה שהם פועלים במודע, והן מה שנפעל על ידם שלא במודע.

אחד התמימים שיצא לשליחות, דובר אנגלית רהוטה, הסביר ענינים ביהדות ובחסידות. הוא דיבר אודות יחודא תתאה ויחודא עילאה, בלכתו בדרך בלטה מכנף בגדו אחת הציציות. וכן "הציצה" מעבר לאזנו "פאה" מפאת ראשו. אחד מיהודי העיר (בה דיבר אותו צעיר) התענין במוצאו של הבחור - האם הוא מפולין או מגליציה; כשענו לו כי אין הוא כלל יוצא אירופה אלא "תוצר" אמריקה, יליד בוסטון - הרשימו הדבר מאד: בחור יהודי, יליד בוסטון, המדבר אנגלית רהוטה, משוחח אודות יחודא-תתאה ויחודא-עילאה?! אמנם קצרה בינתו מהבין את מהות הנושאים הללו, אך זאת קלט כי הנושאים הללו נעלים הם במאד, ובכדי לרדת לעומקים יש צורך לסיים מספר קולג'ים..

אותו תמים-שליח לא ידע כלל אודות היהודי הלזה. ה"פאה" ש"הציצה" היתה תוצאה של השרב ששרר באותו יום ובאותו מקום, אשר לכן הוא הסיר את מגבעתו ומכיון ובאותה שעה נשבה הרוח - התעופפה לו במקצת פאת ראשו, אף ציצית כנף בגדו, שבלטה החוצה - היתה תוצאה של בטלנות ותו לא...

... בחור שיצא לשליחת ושוחח מה ששוחח לא חשב כלל אודות היהודי שהתעניין בו, אך על הלה פעל הדבר עמוקות. הריוח הראשון, כתוצאה ממפגש זה, היה שלגבאי הצדקה ("המשולח") הראשון אשר הגיע לביתו של היהודי הזה - הוא תורם סכום כסף גדול יותר מכפי שנתן עד כה. לאחר מכן החלו לשוחח עמו ולהשפיע עליו בנוגע לכשרות, שמירת שבת וכו', אט אט הוא מתקרב יותר ויותר ליהדות, ואילו אותו בחור שפעל זאת - אינו יודע מכך עד עצם היום הזה.

מכיון ונסיעות אלו הם בשליחותו של הרבי. הרי כביכול הרבי נוסע עמהם. ומשום כך בענינים שיש צורך בהשפעה פנימית, עליהם לדעת מכך, שהרי עליהם לדבר עם הזולת. אולם באשר להשפעה שהרבי משפיע בדרך מקיף, אין כל הכרח כי ידע השליח מה ארע כתוצאה משליחות זו.

היות וי"ב תמוז הנו יום סגולה, על כן "ישאבו" כחות לזה מי"ב תמוז הרבי רמז כי השלוחים יאמרו לחיים).[5]

דוקא בימי החופש

... ולפלא שאינו מזכיר דבר מעניניו בתורה ומצוותי' - עתה. ובפרט ע"פ המדובר, אשר דוקא בימים הנקראים בלשון העולם ימי החופש, יש להוסיף בלימוד התורה ובהידור בקיום המצוות, כיון שאז כמה דברים המבלבלים במשך ימות השנה, פטורים מהם, ועוד טעם נוסף בזה, לבעלי תכונות נפש מסוימות, אשר דוקא בימים אלו, שאין מחויבים עפ"י דין הישיבה למשמעת וללמוד תורה מספר שעות בכל יום ויום, הרי מראים שברצון הטוב ומבלי ציווי מבחוץ - מוסיפים על מספר זה כמה וכמה. ובפרט שעליו להראות "דוגמא חי' בסביבתו עתה, מהו תלמיד ישיבה בכלל וישיבת תומכי תמימים בפרט, שממנו יראו וכן יעשו. וכמבואר בדברי חז"ל ורז"ל בכ"מ.[6]

לנצל ימים אלו

לפלא מ"ש שכיון שזהו בין הזמנים בישיבות לכן נתמעט מספר המשתתפים בשיעורי דא"ח, כי הרי אדרבה. כשהוא בין הזמנים פנוים הם יותר וביכולתם להרבות בשיעורים אלו אם במקום דעת עתה או במקום שלשם נוסעים ע"י שיקשרום שם עם אנשים המתאימים, והרי כמו דמשהו דימים אלו נוגע ביותר, שכן הוא בגשמיות מפני שכן הוא בענינים הרוחנים, ובמילא מובן עד כמה נוגע הנ"ל היינו שינצלו ימי הפסח בלימוד המחזק את כח האמונה, ואף שלכאורה אין הענין נוגע עתה, בכ"ז יש עד"ז מזמן לזמן ביומא דפגרא וכו'...[7]

חובת הלימוד חלה כמובן גם מימי החופש

אע"פ שבימינו בית המקדש חרב, ואין לנו עבודת הקרבנות - הרי יש לנו חובת לימוד התורה ושמירת מצותיה. וחובה זו חלה על כל אחד, בכל גיל ובכל מצב. אולם בגלל טרדת הפרנסה נאלצים רבים להסתפק בקביעות עתים לתורה.

והנה, הכהנים שבימינו, אשר כל יומם קודם לתורה - הם הרבנים ראשי ישיבות, וגם הצעירים, אשר מקבלים את משכורתם וכל צרכיהם מאחרים כדי שיהיו פנויים לעבודת ה', ללמוד וללמד תורה.

המשכורת שמקבלים הצעירים במאכל, משתה, הלבשה, דירה וכדומה, הם מעין מתנות כהונה שקיבלו הכהנים בזמן שבית המקדש היה קיים.

ומכיון שאין להם טרדות הפרנסה - הרי-זה מחייב אותם לשקוד ולהתמיד בלימוד התורה ועבודת ה', לא רק בשביל עצמם, אלא גם בשביל הוריהם, בשביל חבריהם שאינם יודעים חובתם בתורה ומצוות, ובשביל כל עם ישראל.

חובת הלימוד חלה כמובן גם בימי החופש, לכן ילמד כל אחד ואחד מכם לפחות שעה א' ביום, בעיקר בפרשת השבוע ודינים בקיצור שו"ע...[8]


אליכם בני הישיבות

. . ואליכם בני הישיבות הננו פונים ביחוד, מתקרבים ימי הקיץ ימי החופש ומנוחה אשר סדרי הלימוד בהישיבה רפויים, ע"כ הצעתינו לפניכם שתתנו את עצמכם לקרב את הנוער להשפיע עליו שיבואו ללמוד בישיבות, להסביר להם שזהו עיקר גדול בחיים להתחנך על ברכי התורה והיראה, והלומד כשהוא ילד זוכה לא זו בלבד שתורתו משתמרת אלא עוד זאת שזהו מעמיד אותו בעזה"י בפנה של אורה אשר כל ימי חייו ידע מטרתו בחיים להיות יהודי נאמן לה' ולתורתו.[9]


ולא לדרשא קאתינא

ראה רמב"ם[10]: היות הגוף בריא מדרכי השם הוא כו' ומזה נלמד במכל שכן וקל וחומר בן בנו של קל וחומר עד כמה נוגע שתהי' הנשמה בריאה. ואם בכל השנה צריכים להשתדל בזה על אחת כמה וכמה שצריכים להתחזק בזה בתוספות אומץ בזמנים אשר עוסקים ומתענינים ביחוד בהבראת הגוף שלא יבא ח"ו להמצב אשר תוקפא דגופא חולשא דנשמתא...

ולא לדרשא קאתינא אלא לעוררו להענין, מעין דאתהפכא, לנצל ימי וענין הבראת הגוף לחיזוק הנשמה, היינו להוסיף שיעור מיוחד לימי החופש ולחפש ההזדמנויות לעורר אחרים... לתורה עבודה וגמ"ח כל אחד לפי מצבו..[11]

אין זה אלא תירוץ

בטח למותר להעיר על הנחיצות הכי גדולה לנצל את ימי הקיץ שהתלמידים חפשים אז מלימודים אחרים, לתוספת התעוררות והתחזקות ובפרט של יראת שמים בכל התלמידים, אף שגם בזה ישנו תירוץ מן המוכן שהתלמידים עייפים הם מלימודם כל השנה וגם נוסעים הם לחוץ לעיר וגם החמימות קשה לסבול, שבד"מ פועל זה על המרץ של התלמידים וההנהלה כו' וכו', ואין ברצוני לחזור עוד הפעם על כל האמור לעיל, רק אדגיש שאין זה אלא תירוץ, והראי' שבכל המקומות שהחליטו ובפועל לנצל את ימי הקיץ, הצליחו עד כדי כך שלשנה הבאה לא הי' צריך שאעורר אותם עוד הפעם, כי בעצמם ראו שגם בגשמיות תועלת היא[12].


לא יתכן הפסק בענין החיים

המושג של "חופש" בישיבה, חדר או תלמוד תורה, הוא דבר בלתי רצוי כו' וכו'. דמכיון שהתורה היא "חיינו ואורך ימינו", הרי לא יתכן שיהי' הפסק ח"ו, בענין החיים.

והלואי שיבטלו סוכ"ס את קיומו של החופש הזה, ואדרבה - מי"ב תמוז "יום חג גאולת עוסקי הרבצת התורה", ובפרט של לימוד התורה ברבים "עשרה שיושבים ועוסקים בתורה", יש להוסיף בלימוד התורה, ובימי "בין המצרים" - הוספה יתירה מצד הענין ד"ציון במשפט תפדה"...[13]


הנסיונות של הקיץ

בשעה שנותנים לעצמו להכנס ב"חמרא דפרגותא ומייא דיומסית" אפילו על רבי אלעזר בן ערך כתוב שזה פעל עליו. צריך אכן שיהיה שמירת בריאות הגוף שזהו הרי "מדרכי עבודת השם הוא" אבל לא צריכים להכנס יותר מידי לזה, ובפרט בזמן הקיץ שתוקף הטבע הוא ביותר.

צריכים להסביר שאחרי שעברו את נסיונות החורץ, נותן עכשיו הקב"ה נסיונות של קיץ שקשים מהנסיונות של החורף... וצריכים להשמר ביותר לא להסחב לזה, ולהוציא זאת רק בעבודה[14].


להתמסר לבריאות הנפש, ובמילא יתחזק הגוף

בשעה שרואים איך שהסדר הוא מצד הנהגת העולם - צריכים לעשות הפוך:

הסדר בהנהגת העולם הוא, אשר בחדשי הקיץ ממעטים בלימוד ומשקיעים יותר בחיזוק ובריאות הגוף; שמזה מובן, שהסדר צריך להיות הפוך: שבחדשים אלו (שעל-פי המבואר בחסידות בחדשי הקיץ נקל יותר לעבוד את הוי') צריכים למסור את עצמו יותר לחיזוק בריאות הנשמה, ומצד זה יבוא ממילא גם חיזוק בריאות הגוף.

וכל הנ"ל הוא בין בנוגע לישיבות תומכי תמימים שבאה"ק ת"ו, ושבכל העולם[15]


לא תמיד הכוונה לעבוד את השי"ת היא בגלוי

. . את זה לעומת זה עשה אלקים, וכשהגוף מתעסק לחזק בריאותו ע"י ענינים גשמיים כפשוטם, בהוספה באכו"ש טיול וכו' (ולא תמיד הכונה לעבוד את השי"ת - בגלוי) הרי זה דורש הוספה ג"כ בבריאות הנשמה, ועוד יותר מאשר בבריאות הגוף, כיון שהסביבה בנאות דשא ממשכת יותר לענינים פשוטים הנ"ל מאשר בעיר, ולכה"פ צריכה להיות ההוספה ברוחניות כמו ההוספה בגשמיות, והרי מובא שזהו אחד הטעמים ללמוד פרקי אבות תיכף לכניסת הקיץ, כיון שאז הטבע מתחזק האילנות מלבלבים וכו', ומובן ג"כ שמזה אין סתירה כלל וכלל להוראת הבעש"ט עזב תעזב עמו כו', ולא ע"י תעניות וסיגופים כי כח המתאוה יש להלבישו בקדושה וכו', עדי יקוים היעוק המקוה שהגוף לא רק שלא יבלבל להרוחני ולא רק שיסייע בידו אלא שאדרבה נקבה תסובב גבר.[16]

הערות שוליים

  1. ממכתב י"ג מנ"א תשי"ט.
  2. ממכתב ה' אלול תשי"א.
  3. ממכתב ט"ז סיון תשי"א.
  4. תרגום חופשי משיחת ש"פ תרומה תשמ"א.
  5. תרגום משיחת י"ג תמוז תשט"ו סי"א - הנחה בלתי מוגה)

    היית מבטל החופש

    בכלל ידועה השקפתי שאין הזמן עתה לימי חופש כלל, ואדרבה - ומכמה טעמים, ולו איישר חילי היתי מבטלו בעבר ועאכו"כ בהוה ובעתיד.<REF>ממכתב ה' מנ"א תשט"ו.

  6. ממכתב כ"ד מנ"א תשט"ז לקו"ש ח"ח ע' 367.
  7. ממכתב ד' אייר תשט"ז.
  8. משיחת בדר"ח תמוז תשח"י.
  9. ממכתב ר"ח סיון תש"י.
  10. רפ"ד מהל' דעות
  11. ממכתב ז' מנ"א השי"ת.
  12. ממכתב כ"ח סיון תשי"ג.
  13. משיחת ש"פ דברים תשמ"ו.
  14. תרגום חופשי משיחת ש"פ קדושים תשי"ד
  15. תרגום חופשי משיחת ש"פ קדושים תשי"ט.
  16. ממכתב כ"ו אייר תשט"ו.