יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד

בכ"ז אדר תשנ"ב אדמו"ר שליט"א מלך המשיח נפל באוהל הקדוש של חותנו אדמו"ר הריי"צ, והחלה תקופה בה עם ישראל ראה את מלכו סובל את סבלות העם, כפי שנאמר על משיח "אכן את חוליינו הוא נשא ומכאובינו סבלם".

בהתאם לנאמר בשיחה מיוחדת מיום ב' ניסן תשמ"ח בה ביאר הרבי שליט"א מלך המשיח כי הדרך בה יכול העם להוסיף חיים במלך היא על ידי ההכרזה "יחי המלך", הכרזה המבטאת את קבלת מלכותו כמלך המשיח, ובכוחה לפעול את ביאת המשיח בפועל ממש, בשבת-פרשת תזריע ומצורע תנש"א הכריזו לפני מלך המשיח לראשונה את הכרזת הקודש: "יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד".

הרבי שליט"א חייך חיוך רחב ואף התייחס לכך בשיחה ואמר שזוהי "הכרזה המהדהדת בכל [[סדר השתלשלות]]".

בהמשך לכך שרו בפני הרבי שליט"א בשבוע שלאחרי זה את הכרזה זו, והרבי שליט"א עודד אותה בידיו הקדושות (בט"ו אייר תנש"א).

בשנה שלאחר מכן, בשבת פרשת תולדות, התייחס שוב להכרזה "יחי אדוני המלך דוד לעולם", וביאר כי תוכנה של ההכרזה היא התגלות מציאות של מלך המשיח הפועלת את התגלותו לעין כל.

באותה תקופה קשה, בה סבל הרבי שליט"א מלך המשיח את עוונות הדור וקיבל על עצמו את הייסורים של מלך המשיח, התעורר קהל החסידים להוסיף חיים במלך על ידי הכרזת ההכתרה: יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד.

בשמחת תורה תשנ"ג, בעת ההקפות, שרו בפני הרבי שליט"א את הכרזת קודש זו, והרבי שליט"א עודדה בכל עוז.

מאז הפכה שירת ההכרזה בפני הרבי שליט"א למנהג קבוע בכל תפילה, כשהרבי שליט"א מלך המשיח מעודד את השירה פעם אחר פעם ובאופן של "שימה בפיהם" כשהראה בצורה ברורה שרצונו הקדוש שישירו לפניו דווקא ניגון זה והוא גורם לו נחת רוח מיוחדת.

ביום י' שבט תשנ"ג, תאריך בו קבל הרבי שליט"א על עצמו את נשיאות דור הגאולה (בשנת תשי"א), יצא הרבי שליט"א לעיני כל העולם שצפה בו באמצעות שידור לוויין עולמי, וקיבל מעם ישראל את המלכות בעידוד שירת ההכרזה: יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד.