יזכור

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
גרסה מ־14:41, 18 באוקטובר 2019 מאת להתראות (שיחה | תרומות) (יצירת דף עם התוכן "'''תפילת יִזְכּוֹר''' הוא קטע תפילה הנאמר בבית הכנסת בחגים ובמועדים, בו מזכירים הילדים א...")
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

תפילת יִזְכּוֹר הוא קטע תפילה הנאמר בבית הכנסת בחגים ובמועדים, בו מזכירים הילדים את נשמות הוריהם שנפטרו, ומבקשים עבור הנשמות שתהיה להם מנוחה בגן עדן.

בקשר עם תפילה זו נוהגים להוסיף בצדקה, וכן להדליק בערב החג נר נשמה לזכות לנפטרים.

לפי מנהג חב"ד נאמרת התפילה ארבע פעמים בשנה בין קריאת התורה לתפילת מוסף: ביום כיפור, בשמיני עצרת, בשביעי של פסח, ובחג השבועות[1]. אדמו"ר הריי"צ היה מזכיר נשמות בלחש גם ביום השני של ראש השנה, אך הדבר לא נקבע כמנהג חב"ד[2].

נוסח תפילת יזכור

נוסח יזכור

נוסח התפילה לאדם שנפטר אביו, הוא כך:

יִזְכֹּר אֱלֹהִים נִשְׁמַת אָבִי מוֹרִי (פלוני בן פלונית) שֶׁהָלַךְ לְעוֹלָמוֹ,
בַּעֲבוּר שבלי נדר אתן צְדָקָה בַּעֲדוֹ.
וּבִשְׂכַר זֶה תְּהֵא נַפְשׁוֹ צְרוּרָה בִּצְרוֹר הַחַיִּים.
עִם נִשְׁמַת אַבְרָהָם, יִצְחָק וְיַעֲקֹב, שָׂרָה רִבְקָה רָחֵל וְלֵאָה,
וְעִם שְׁאָר צַדִּיקִים וְצַדְקָנִיּוֹת שֶׁבְּגַן עֵדֶן וְנֹאמַר אָמֵן.

נוסח התפילה לאדם שנפטרה אמו, הוא כך:

יִזְכֹּר אֱלֹהִים נִשְׁמַת אמי מורתי (פלונית בן פלונית) שהלכה לעולמה,
בַּעֲבוּר שבלי נדר אתן צְדָקָה בַּעֲדה.
בִשְׂכַר זֶה תְּהֵא נַפְשׁה צְרוּרָה בִּצְרוֹר הַחַיִּים.
עִם נִשְׁמַת אַבְרָהָם, יִצְחָק וְיַעֲקֹב, שָׂרָה רִבְקָה רָחֵל וְלֵאָה,
וְעִם שְׁאָר צַדִּיקִים וְצַדְקָנִיּוֹת שֶׁבְּגַן עֵדֶן וְנֹאמַר אָמֵן.

לאחר מכן אומרים 'אב הרחמים'.

מנהגי חב"ד

  • תפילת יזכור נאמרת כשספרי התורה מונחים על הבימה לאחר קריאת התורה, לפני שמחזירים אותם לארון קודש.
  • רבותינו נשיאינו דייקו לאחוז בעץ החיים של הספר-תורה בעת אמירת "יזכור"[3].
  • בהזכרת נשמות מזכירים גם בנוגע לגברים וגם בנוגע לנשים את שם האמא[4].
  • "מנהג החסידים להזכיר גם את כ"ק מו"ח אדמו"ר (וכן את רבותינו נשיאינו שלפניו, בנוגע לאלו שהכירו אותם), שזהו עניין שפעולתו היא עבור האומר..."[5].
  • מי שיש לו אב ואם - יוצא מבית-הכנסת בזמן הזכרת נשמות[6].
  • אבל בשנה הראשונה לאחר פטירת אביו או אימו, נשאר בבית-הכנסת, אבל אינו אומר 'יזכור'[7].
  • אחר תפילת יזכור אומרים "אב הרחמים". גם מי שאינו מזכיר נשמות יכול לומר "אב הרחמים"[8].


קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. הזכרת הנשמות קשורה לסיום החג, ולכן בחו"ל אומרים את התפילה באחרון של פסח במקום בשביעי של פסח, ביום השני של שבועות, ובשמחת תורה, ולכן גם אדמו"ר הריי"צ היה מזכיר את הנשמות ביום השני של ראש השנה.
  2. משיחת ו' תשרי תשמ"ג.
  3. לקוטי-שיחות כרך יד עמ' 233. 'המלך במסיבו' ח"א עמ' שט.
  4. סידור 'תורה אור' עמ' 259, וכן נהג הרבי, 'המלך במסיבו' ח"ב עמ' קסו.
  5. משיחת אחש"פ תשכ"ו.
  6. קיצור שו"ע קלג, כא. ובפשטות הכוונה גם על מי שהוריו בחיים אך אחד מילדיו נפטר, אלא אם כן יש מישהו אחר שיאמר עבורם.
  7. הוראת הרבי, נדפסה באוצר מנהגי חב"ד אלול-תשרי עמוד רכא. וב'שערי הלכה ומנהג' יורה דעה עמוד שפג הובאה אפשרות נוספת "לומר באופן שלא יהיה ניכר", אך ככל הנראה אין זו משנה אחרונה. בנוגע למי שכבר סיים י"ב חודשי אבלות היות והיתה זו שנה מעוברת, אבל טרם הגיע היארצייט שלו, סיפר הת' ר' ישראל מרדכי קאזמינסקי שהיתה אצלו שאלה זו, ובחודש אלול תשמ"א שאל זאת את הגר"י לנדא ע"ה, שענה לו ששאלה זו היתה גם אצלו ושאל את כ"ק אדמו"ר מהורש"ב נ"ע, ופסק שצריך לומר 'יזכור'.
  8. הוראת כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ, 'אוצר מנהגי חב"ד' עמ' רכ. והוראת הרבי שכן נכון לנהוג – 'המלך במסיבו' ח"ב עמ' נח-נט.