יום הכיפורים

איור המתאר את הכהן הגדול נכנס להשתחוות ביום הכיפורים

הרבי בחלוקת מעות לצדקה ערב יום כיפור

הרבי, ערב יום כיפור

יום הכיפורים הוא יום בו מתכפרים עוונותיהם של בני ישראל. הוא נחוג ביום י' בתשרי מידי שנה. יום זה אסור באכילה, שתיה, רחיצה, סיכה ועוד.

ערב יום הכיפורים

מצוות אכילה

בערב יום הכיפורים מצווה לאכול סעודה כהכנה ליום הכיפורים שלא יזיק להם הצום מצווה זו היא מצווה מדברי סופרים אולם חכמים יסדו את תקנתם על דרש הפסוק:

"'ועניתם את נפשותיכם בתשעה' (ויקרא כג, לב.) וכי בתשעה מתענין והלא בעשור מתענין? אלא לומר לך כל האוכל ושותה בתשיעי מעלה עליו הכתוב כאילו התענה תשיעי ועשירי"

— תלמוד בבלי יומא פא, ב.

מדברי הגמרא משתמע שמעלת האכילה בערב יום כיפור אינה רק כהכנה לצום אלא נחשבת כהצום עצמו ושכרה גדול יותר שאינו דומה המקיים רצון ה' ואוכל למקיים רצונו וצם. ובשל כך אף במקרה שיש צורך בצום כגון הרוצה לצום תענית חלום אינו נצרך לכך שהאכילה עצמה נחשבת לצום. ומטעם נוסף תיקנו לאכול משום שיום הכיפורים הינו חג ומכיוון שאי אפשר לכבדו במאכל ומשתה צריך לכבדו בערב החג.

ומצווה 'להרבות' באכילה ביום זה (אולם חיוב האכילה אינו בכל רגע כבשבת שאסור בתענית אפילו לרגע אחד) וכמו שיעור ב' ימים ולכן נהגו לאכול שני סעודת ביום זה אחת סעודת היום ועוד לסעודת המפסקת.^{[דרוש מקור]}

בסעודה זו נהגו במנהגים שונים: נוהגים לאכול 'קרעפכין' וללא מלח. ובידים או בשני ידיים

אולם ישנם הגבלות אכילה ביום זה: אין לאכול בו אלא מאכלים קלים (כבשר עופות ודגים) הראויים להתעכל, בכדי שלא יהיה שבע ומתגאה ביום הכיפורים ואיסור זה הוא גם בסעודת הבוקר. כן אין אוכלים בו (גם בסעודת הבוקר) דברים המרבים זרע (כגון: שום וביצים). ואין אוכלים שומשמין שמעלה האוכל ביום הכיפורים. ובסעודה המפסקת אין לאכול מוצרי חלב וכן אין לאכול דברים המחממים את הגוף.

וביאר הרבי הרש"ב שהאכילה בערב יום הכיפורים שייך לתענוג העצמי הבלתי מורגש.

יום טוב

אף שערב יום הכיפורים אין לו דין חג נהגו ישראל לעשותו חג ובזה ישנם חילוקי מנהגים אם נוהג חג החל מליל ט בתשרי בצאת הכוכבים או מעלות השחר של ערב יום הכיפורים. ומצד היותו חג נוהגים בו ש:

• אין אומרים בו תחנון ולא למנצח (משום שאינו 'יום צרה') ולא מזמור לתודה.
• לא אומרים בו אבינו מלכנו לא בשחרית ולא במנחה. (אלא אם חל יום הכיפורים בשבת שלא אומרים במשך השבת יש נוהגים לומר בשחרית של ערב יום כיפור)
• בנוגע לסליחות (לנוהגים לאומרן, משאין כן מנהג חב"ד, שאין אומרים בעשרת ימי תשובה.) אלו האומרים ביום ממעטים באמירתן, אולם יש שמאריכים בסליחות קודם היום באשמורת הבוקר ולשיטתם נוהג יום טוב החל מתחילת יום כאמור לעיל.
• הרביים נהגו ללבוש בגדי יום טוב בערב יום הכיפורים.

חלוקת לעקאח

בערב יום הכיפורים המנהג 'לבקש' מיני מזונות - 'לעקאח' - וגם אוכלים ממנו. עניינו הוא, שבאם נגזר על האדם שיזדקק לבריות, יצא ידי חובה בבקשת ה'לעקאח'.^{[דרוש מקור]}

בערב יום הכיפורים נוהג הרבי לחלק לעקאח לכל אחד ואחד כשהוא לבוש בבגדי משי של שבת וחגור אבנט ומברך את כל אחד ואחד בשנה טובה ומתוקה.

בשנת תשי"א סיפר הרבי, בשם אדמו"ר הריי"צ: הבעש"ט היה אומר שנתינת לעקאַח בערב יום הכיפורים הוא מנהג עתיק, ובעת נתינת הלעקאַח היה נוהג לומר "איך גיב דיר לעקאַח און דער אויבערשטער זאָל דיר געבן אַ גוט יאָר",(תרגום: אני נותן לך 'לעקאח' ושהקב"ה יתן לך שנה טובה) ואאמו"ר (אדמו"ר מהורש"ב) היה מוסיף "אַ זיס יאָר" (תרגום: שנה מתוקה)

קרה והרבי חילק לעקאח גם לאחרי יום הכיפורים לאחד מאנ"ש שנכנס לבקש לעקאַח במוצאי יום הכיפורים - אמר הרבי: עכשיו אין זה הזמן להענין דנתינת לעקאַח שבערב יום הכיפורים, אבל אף על פי כן (הרבי נתן לו חתיכת לעקאַח, ואמר) הא לך, "פּאַשען זיך"... על כל השנה^{[דרושה הבהרה]}. ובשנים אחרות היו מאנ"ש שלא הספיקו לקבל "לעקאַח" בערב יום הכיפורים, נתן הרבי "לעקאַח" בהושענא רבה (או בשמיני עצרת), ובירכם בהנוסח דערב יום הכיפורים.

חשיבות החלוקה אצל הרבי הייתה גדולה שבערב יום הכיפורים תשמ"א, כאשר נסע הרבי למקוה, הודיע המזכיר ר' לייבל גרונר כי הרבי אמר לו שלא ימנעו איש מלגשת לקבלת לעקאח, שהתור יהי' רצוף ושלא יתערבו בעניניו, וכיון שזהו ערב יוהכ"פ שלא "ישחקו" עמו.

טבילה במקווה

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לחב"דפדיה והשלימו אותו. יתכן שיש על כך פירוט בדף השיחה.

מלקות

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לחב"דפדיה והשלימו אותו. יתכן שיש על כך פירוט בדף השיחה.

=וידוי

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לחב"דפדיה והשלימו אותו. יתכן שיש על כך פירוט בדף השיחה.

ליל יום הכיפורים

לאחר תפילת ערבית, הנהיג הרבי לומר את כל ספר התהילים מתחילתו ועד סופו.

הפעם הראשונה בה הנהיג הרבי מנהג זה, היה בשנת תשי"א עוד קודם קבלת הנשיאות באופן רשמי, כאשר לאחר התפילה החל הרבי לומר את מזמורי התהילים ולהגביה את קולו בסיומם, כמנהג החזנים.

בשנת תשי"ב, לא המתינו החסידים שהרבי ייגש בעצמו, וא' התמימים (ר' יואל כהן) ניגש לעמוד והחל לומד במהירות עצומה, על מנת לא 'לעכב' את הרבי, בהתחשב בעובדה שבמשך היום הרבי חילק לעקאח ובירך את תלמידי התמימים, ולא הספיק לטעום מאומה. כפי שתועד ביומנים, הרבי לא היה מרוצה מהנהגה זו, ולאחר שסיימו את אמירת התהילים ניגש הרבי בעצמו אל העמוד, וסיים כל מזמור ומזמור בקול-רם .

כפי הוראת אדמו"ר הריי"צ , יש לקבוע משמרות לאמירת תהילים בציבור במשך כל הלילה.

מוצאי יום הכיפורים

בעת הסעודה דמוצאי יום הכיפורים שנת תשי"א דיבר הרבי אודות המעלה דבעלי תשובה, והזכיר המאמר שהקב"ה אוהב רשעים. וסיים, שבמוצאי יום הכיפורים הכל מתוקן ומסודר ("אַלץ איז אין אָרדענונג").

בשנת תשכ"א הזכיר הרבי בשם אדמו"ר הריי"צ, שהורה שבמוצאי יום הכיפורים מתעסקים עכ"פ בדיבור בענין (עשיית) סוכה.

קישורים חיצונים

ספרים

• אדמו"ר הזקן - שולחן ערוך רבינו - הלכות יום הכיפורים - סימן תרד ואילך. (בטקסט)
• הרב יהושע מונדשיין - אוצר מנהגי חב"ד - אלול תשרי - יום הכיפורים (עמוד קעא)

מולטימדיה

• יום הכיפורים, הלכות ומנהגים, מאמרים וסיפורים -
• ערב יום הכיפורים אצל הרבי בשנים תשמ"א ותשמ"ט
• הרבי בערכית 'כפרות' (תשנ"א)
• הרבי מברך את התמימים (תשמ"ד)
• הרבי מברך את התמימים בשנת תשמ"ח
• התמימים מצפים לברכת הרבי (תשנ"א)
• כפרות ולעקח אצל הרבי (תשמ"א ותשמ"ד)
• שיעור על הלכות ומנהגי ראש השנה ויום הכיפורים בטעמיהם, מפי הרב מנחם מענדל גלוכובסקי
• הרבי בחלוקת לעקח (תשרי תשנ"א)
• אברהם פריד מבצע את תפילת 'כל נדרי
• מרדכי בן דוד מבצע את תפילת 'כל נדרי
• הרבי מקדש את הלבנה במוצאי יום כיפורים (תשנ"א)

הערות שוליים

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לחב"דפדיה והשלימו אותו. יתכן שיש על כך פירוט בדף השיחה.