עריכת הדף "יהודה אריה קורנט"

עוד ב[[שבת]] [[תשי"ג]], כשעדיין היה בחור, שאל את הרבי אם נכון הדבר שילמד את אומנות ה[[שחיטה]] וה[[מילה]] גם יחד, והרבי השיב לו על כך בכתב-יד-קודשו: "בענין לימוד אומנות המילה ו[[שו"ב]] יחד - יברר מנהג [[ארץ הקודש]] ועיה"ק בזה". ואכן במשך שנות חייו שימש, בנוסף לשאר פעילויותיו השונות ב[[הפצת המעיינות]], שימש כשוחט-ובודק, וכן בתפקיד מוהל, כשגם את מלאכות הקודש הללו הוא מנצל ל"[[ופרצת]]", על כך יעיד הסיפור הבא: פעם הגיעה אליו הזמנה לערוך [[ברית]] בקיבוץ 'המעפיל' ביום ה[[שבת]]. אנשי הקיבוץ לא תיארו לעצמם שיימצא מוהל שיסכים לשהות בקיבוצם במשך כל השבת, ולכן הציעו לבוא לקחת אותו לפני הברית ברכב. ר' יהודה הסביר להם בעדינות שנסיעה ברכב נקראת חילול שבת ובוודאי שאין הם מתכוונים לקיים "מצוה הבאה בעבירה". בני הקיבוץ "הבינו", והציעו "פשרה": להגיע עם הרכב עד הכניסה לפרדס חנה, ומשם ילכו ברגל על לביתו. ר' יהודה חייך ושאל מדוע הם אינם מציעים לו לבוא ולערוך עמם את השבת בקיבוץ? היה זה באותו שבוע בו הוא חזר מביקור בחצרו של הרבי, ובני הבית הפצירו בו שיישאר ויספר מהאירועים והחוויות בהם זכה להיות נוכח. ר' יהודה מצא כאן כר לחינוך הילדים, כשהוא מסביר: "כשבאים מהרבי צריך לצאת ל[[שליחות]], להכניס עוד ילד יהודי תחת כנפי השכינה". אומר ועושה. ארז לעצמו את החפצים הדרושים לביצוע הברית ולשהות קצרה שלו בשבת, כולל פלטה חשמלית ואוכל לשבת, ולא שכח לקחת גם [[מזוזה]], לקבוע בביתו של הרך הנימול. ה[[ברית]] נערכה בעיתה ובזמנה, ובאותה שבת זכה קיבוץ 'המעפיל' שתאורגן בו תפילת [[קבלת שבת]] במניין, בנוסח חסידי שמח, [[תפילה]] שזמן רב עוד עמד טעמה אצל המשתתפים בה. ר' יהודה עצמו סיפר ששמע מאחד מקרובי המשפחה, יהודי מ[[חיפה]] שהגיע להשתתף בברית, את המשפט הבא: "אם כאן התקיים מניין של קבלת שבת, אין זה יותר קיבוץ של מפלגת מפ"ם השמאלנית".