ט

האות ט
אותיות האל"ף בי"ת
א	ב	ג	ד	ה	ו
ז	ח	ט	י	כ	ל
מ	נ	ס	ע	פ	צ
	ק	ר	ש	ת
אותיות סופיות
ך ם ן ף ץ   נקודות אָ אַ אֵ אֶ אְ   וׂ אֻ וּ אִ

האות ט היא האות התשיעית מאותיות לשון הקודש מספרה 9.

צורתה

כתב אדמו"ר הזקן: צריך שיהא ראש ימין שלה כפוף מעט למטה לכתחלה, אבל לא יהיה כפוף הרבה לכתחלה, וראש שמאל שלה יהיה כזיי"ן (לדברי המצריכים כן בכל אותיות שעטנ"ז ג"ץ אבל לפי קבלת האר"י ז"ל תהיה כוי"ו ישרה בתפילין), אבל ראש ימין לכתחלה יהיה עגול כוי"ו ולא יהא ראוי להושיב עליו כתרי התגין, שאם ראש ראשון היה שוה והגון לתגין כמו ראש הב' לא היו מדלגין עליו להושיבם בראש הב' דומה למה שאמרו אין מעבירין על המצות, ומטעם זה כל היודי"ן שבצד ימין בעי"ן וצד"י ושי"ן שבספר תורה כולם פניהם כלפי מעלה, ואין ראוין להושיב עליהן כתרי התגי"ן:

ענינה

הט רומזת למידה הנקראת "חי העולמים", המידה הנותנת חיות לעולמות, שהיא מידת היסוד, כי זו תשיעית לאותיות וזו תשיעית לאצילות מלמעלה למטה, ועל האות הזה נאמר "אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם" וגו' וביאור זה כי אות ט"ת עולה כמנין "א"ח(ד)", הרומז לחיבור ספירת המלכות (הנרמזת באות ד') עם היסוד (הנרמז באותיות אח שבגימטריא ט'), ובשעה שהיסוד מתחבר עם המלכות אזי מידה זו עולה בגימטריא המילה אחד י"ה, כי בנתינת ה למידת המלכות הנקראת "צדק" עשה אותה "צדקה" - הרומז על מידת המלכות כשהיא מלאה בשפע.

והטעם שמידת היסוד נקרא טוב, כי סוד היסוד הוא טוב ועולה טו"ב כמו יסו"ד במספר קטן, כל אחד מהם י"ז, ובזמן שהוא יורד להשפיע, יורד בתוספת כבוד וברכה ושפע לצורך העולמים, ואז נקרא "חי העולמים", שהרי אח"ד עם ה עולה חי.