חנוכיה

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
חנוכיה, הבנויה בדוגמת מנורת המקדש, על פי שיחות הרבי

חנוכיה היא כלי ובו תשעה קנים, המשמש להדלקת נרות חג החנוכה. המילה חודשה בשפה העברית, ובעבר מקובל היה לכנותה: "מנורת חנוכה" או "מנורה". שמונה מקני החנוכיה מיועדים להדלקת נרות החג, הקנה הנוסף, התשיעי - מיועד ל'שַמָּש', קנה זה נבנה בגובה שונה, על מנת להבדילו משאר הקנים. למרות ההבדל בין מספר קני החנוכיה, לאלו של מנורת המקדש, כתב הרבי ש"כדאי לעשות קניהן באלכסון.. ולמה לשנות בגוף צורת המנורה שקני' היו ביושר ולא כחצי עיגול"[1].

חנוכית הרבי[עריכה]

החנוכי' בה השתמש בדרך כלל הרבי

הרבי הדליק בדרך כלל בחנוכיית 'פס' ישרה עם גב, עשוי' אלומניום, אותה קנה (כפי הנראה) באירופה, או בשנת תש"ב באיסט סייד. בביתו של הרבי, הרבי היה מדליק את החנוכיה בקומת הכניסה, בצידו הדרומי של סלון הבית, בדלת המפרידה בין הסלון לבין החדרון האחורי הקטן והמטבח. בשנים בהם הרבי הדליק את החנוכיה בחדרו הק' ב770, הרבי היה פותח את דלת חדרו הק', בחלל הפתח, ממול למזוזה, הוצב כסא עליו הונחה החנוכיה, בה היה הרבי מדליק. דלת חדרו של הרבי היתה נותרת פתוחה כל משך הזמן הנדרש להדלקה[2].

במשך מספר שנים, כאשר הדליק הרבי בספריית אגודת חסידי חב"ד, הדליק הרבי במנורה אחרת, ישרה, בלא גב. בשנת תשל"ח הדליק פעם אחת במנורת זהב שניתנה לו על-ידי ר' אהרון קליין ועלי' הכיתוב "ערכתי נר למשיחי"[3].

חנוכויות ציבוריות[עריכה]

החנוכיה הציבורית הגדולה בעולם מוצבת במנהטן

השלוחים בארץ הקודש וברחבי העולם, מציבים חנוכיות ציבוריות במקומות הומי אדם. חנוכיות אלו אינן מהוות תחליף להדלקת החנוכיה האישית ומטרתן הוספה בפרסום הנס.

החנוכיה הגדולה בעולם[עריכה]

החנוכיה הגדולה בעולם הינה חנוכיה המוצבת ומודלקת בחנוכה בפינת השדרה החמישית ורחוב 59 באי מנהטן שבניו יורק. החנוכיה דולקת בחסות קון אדיסון - חברת החשמל המקומית. מידי לילה מימות החנוכה מוזמנים אישי ציבור ואנשי עסקים מהשורה הראשונה להדליק את החנוכיה, כאשר המוני אנשים צופים במחזה. את טקס ההדלקה מארגנים צעירי אגודת חב"ד ארצות הברית שתחת ניהולו של הרב שמואל מנחם מענדל בוטמן.

החנוכיה תוכננה על ידי האמן יעקב אגם בהשראת איור המנורה המקורית מבית המקדש בירושלים על פי הרמב"ם. החנוכיה שוקלת כמעט שתי טונות וגובהה כעשרה מטרים - הגובה המקסימלי המותר מבחינה הלכתית.

החנוכיה בתל אביב[עריכה]

החנוכיה בתל אביב

בשנת תשס"ט הקים מרכז חב"ד בתל אביב, בשיתוף עם הקרן לקידום מורשת ישראל בתל אביב ועריית תל אביב, חנוכיית ענק שגובהה הוא כתשעה וחצי מטרים, בלב כיכר רבין בתל אביב.

המאבק בסיניסיטי[עריכה]

בשנת תשד"מ ביקש הרב שלום דובער קלמנסון להציב חנוכיה מרכזית בעיר בסינסנטי, אוהיו, נתקל בהתנגדות עזה מצד קהילת הרפורמים בעיר, שנחשבת למעוז הרפורמים בארצות הברית. בהשתדלות הפדרציה היהודית בעירו, שנשלטת על ידי הרפורמים, הודיעה לו העירייה שאין לו רשיון להציב את החנוכיה בכיכר העיר. הרב קלמנסון זימן דיון עם חברי מועצת העיר, לשם הגיעו גם נציגי הרפורמים. לאחר שהרב קלמנסון הציג בפניהם את פסיקת בית המשפט העליון של ארצות הברית (בארגון עיריית פיטסבורג), שאישר בחנוכה תשמ"ג הדלקת חנוכייה במקומות ציבורית, קם אחד מחברי מועצת העיר ושאל: אם החנוכיה אינה מוצג דתי, מדוע הקהילה היהודית כולה מתנגדת להצבתה בכיכר העיר? הרב קלמנסון הגיב ואמר שלא מדובר בקהילה היהודית, אלא בקהילה הרפורמית, שחבריה מתנגדים להצבת המנורה רק משום שהם פשוט מתביישים ביהדותם... דבריו של הרב קלמנסון עוררו סערה רבתי, ובלחץ נציגי הקהילה הרפורמית, אישרה מועצת העיר החלטה השוללת מהרב קלמנסון את האישור להצבת החנוכיה במרכז העיר.

הרב קלמנסון החליט להיאבק בעירייה באמצעים משפטיים, אלא שלאחר שיחה עם עורך הדין מר נתן לוין, התברר לו כי טענתו של ראש עיריית פיטסבורג, במקרה דומה, נכונה מבחינה משפטית, ופסיקת בית המשפט העליון אינה יכול לחייב את העירייה להציב חנוכייה ציבורית. תוך כדי שיחה עם עורך הדין, הבזיקה בראשו של הרב קלמנסון הברקה משפטית, והוא הציע לעורך הדין לנקוט גישה שונה לחלוטין: בארצות הברית קיים "חוק חופש הדיבור", הקובע כי כל אדם רשאי להביע את דעתו בכל צורה שהיא, בכל מקום בארצות הברית. מכיוון שכך, הציע הרב קלמנסון, אפשר לטעון כי הדלקת החנוכייה היא סוג מסויים של הבעת דיעה, וכאשר אזרח מסויים רוצה להביע את דעתו באמצעות הצבת חנוכייה - אסור לעירייה להצר את צעדיו ולמנוע ממנו להביע את דעתו באמצעות הצבת חנוכייה בכיכר העיר.

לאחר ההלם הראשוני מהרעיון הנועז, החליט עורך הדין לאמץ את הגישה החדשה, ופנה לבית המשפט בבקשה לחייב את עיריית סינסינטי לאפשר לרב קלמנסון להציב חנוכייה ציבורית בכיכר העיר. עורכי הדין מטעם העירייה, שהיו בטוחים שהרב קלמנסון יביא לצידו את הכרעת בית המשפט העליון בקשר לסוגיית הפרדת הדת מהמדינה - הופתעו לחלוטין כאשר שמעו את עורך הדין מר נתן לוין מתחיל לדבר על עיקרון "חופש הדיבור". הם לא תיארו לעצמם שהם, המתיימרים להיות אבירי החופש והצדק, יואשמו בסתימת פיות ויוצגו כמי שאינם מאפשרים את חופש הדיבור.

בסיומו של תהליך משפטי מורכב שנמשך מעל 20 שנה, פסק בית המשפט שחופש הדיבור הוא ערך עליון בארצות הברית, ומשום כך מחוייבת העירייה לאפשר לשליח הרבי להציב חנוכייה בכיכר העיר. בכך נסללה הדרך לשלוחים נוספים להציב חנוכייה ציבורית בעירם, גם במקרים שהעירייה ביקשה להתנגד לכך. שלוחים שהיו נתקלים בהפרעות, היו פונים לעורך הדין נתן לוין, ובדרך כלל, לאחר שהוא שלח להם העתק מפסיקות בית המשפט בשני הנושאים - הן של הפרדת הדת מהמדינה והן של חופש הדיבור - הסירו חברי העירייה את התנגדותם ואיפשרו לשלוחים להציב את החנוכייה במרכז העיר.

הערות שוליים

  1. ליקוטי שיחות חכ"א ע' 169. ובעוד מקומות
  2. שטורעם נט., עם מספר תיקונים קלים, והובא (בלא ציון מקור) גם בקובץ 'חנוכה ה'תשע"א', בהוצאת ועד תלמידי התמימים.
  3. א' המשמשים (ר' שלמה רייניץ) טוען כי גם בשנות המ"מים ראה פעם אחת את מנורת הזה עם סימני שימוש טריים.