הבדלים בין גרסאות בדף "חנה שניאורסון (אם כ"ק אדמו"ר שליט"א)"
מ |
|||
| שורה 14: | שורה 14: | ||
==בארצות הברית== | ==בארצות הברית== | ||
| − | בשנת [[תש"ז]] הגיע הקץ לסבלותיה ונדודיה, כאשר יצאה בדרך לא דרך מ[[רוסיה]] והגיע ל[[פאריז]]. שם פגשה את בנה בכורה | + | בשנת [[תש"ז]] הגיע הקץ לסבלותיה ונדודיה, כאשר יצאה בדרך לא דרך מ[[רוסיה]] והגיע ל[[פאריז]]. שם פגשה את בנה בכורה כ"ק אדמו"ר שליט"א, אותו לא ראתה כעשרים שנה. מפאריז נסעו השניים ל[[ניו יורק]], שם התחילה עבור הרבנית תקופה חדשה, תקופת אושר מזהירה, עם עלייתו של בנה על כס הנשיאות ב[[י' שבט תש"י]]. |
| − | + | כ"ק אדמו"ר שליט"א היה נוהג עמה בכבוד גדול. מידי יום ביומו היה מבקר אותה, בימי [[שבת]] כבימי חול. | |
| − | ב[[התוועדות]] ו' [[תשרי]] [[תשמ"ו]] (יום היארצייט שלה) אמר | + | ב[[התוועדות]] ו' [[תשרי]] [[תשמ"ו]] (יום היארצייט שלה) אמר כ"ק אדמו"ר שליט"א: "..למרות כל הקשיים וריבוי הדאגות בחיי היום-יום, לקחה על עצמה בעלת ה"יארצייט" דאגה נוספת - כיצד לאפשר פרסום תורתו של אאמו"ר (אביו של הרבי - [[רבי לוי יצחק]]) באופן שרבים מישראל יוכלו להגות בביאורי הענינים דפנימיות התורה ע"פ חסידות חב"ד, וכל זה בכדי לקרב את הגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו, התלויה בהפצת המעיינות חוצה!..." |
==הסתלקותה== | ==הסתלקותה== | ||
גרסה מ־21:33, 21 בינואר 2009
הרבנית חנה שניאורסון נולדה ביום כ"ח טבת תר"מ בעיר ניקולייב, לאביה הרה"ג הרה"ח ר' מאיר שלמה ינובסקי, שהיה רבה של ניקולייב ולאמה הרבנית רחל. בי"ג סיון תר"ס נישאה לכ"ק הרה"ג ר' לוי יצחק שניאורסון ובי"א ניסן תרס"ב נולד לזוג בנם בכורם, כ"ק אדמו"ר שליט"א.
מי שזכה להכירה ידע כי אשה זו אוצרת בקרבה תכונות נדירות בהן נתברכו רק יחידי סגולה שבדור. שנים רבות של כאב ויגון עברו עליה, אם בתקופת המאסר והגליית בעלה, ואם לאחר שנתאלמנה מבעלה הגדול ונשארה בודדה וגלמודה בין מליונים של חיות טרף, בין משחיזי חרב לכל אשר בשם שניאורסון יכונה. גם בתקופה רבת מכאובים זו לא באה בטרוניה, פניה לא היה עצובות ועיניה לא הביעו מרירות. את כאבה אצרה בלבה ולא הביעה זאת לאיש.
הסתלקה בו' תשרי - שבת תשובה - תשכ"ה ומנוחתה כבוד בניו יורק.
"עזר כנגדו"
בשנת תרס"ט נקרא רבי לוי יצחק לכהן כרבה של העיר יקטרינוסלב. במשך שלושים שנות כהונת בעלה כרבה של יקטרינוסלב, עמדה הרבנית לצדו כ"עזר כנגדו" בעבודתו הקדושה. הרבנית בנוסף על היותה יודעת ספר ולמדנית, שלטה היטב בשפת המדינה והיתה משכילה ונוחה לבריות, ובכך תרמה לא מעט להצלחתו ולהשפעתו של בעלה הרב.
בשנת תרצ"ט נאסר רבי לוי יצחק בגלל פעילותו הנמרצת בחיזוק חומת הדת, ונגזר עליו עונש של גלות בעיירה צ'יאלי, עיירה נידחת בקזחסטן. מיד כשנודע לרבנית על מקום המצאו של בעלה, שמה נפשה בכפה והצטרפה אליו, מבלי הבט על הקושי והסיכון שבדבר. עם בואה לצ'יאלי הצליחה להקל את סאת צרותיו וסבלו של בעלה. היא גם תרמה תרומה תורנית יקרת-ערך ויצרה במו ידיה דיו מצמחים וגם השיגה נייר בכדי שיתאפשר לבעלה לכתוב את חידושי תורתו הנפלאים, שיצאו לאור עולם כשלושים שנה לאחר מכן.
בארצות הברית
בשנת תש"ז הגיע הקץ לסבלותיה ונדודיה, כאשר יצאה בדרך לא דרך מרוסיה והגיע לפאריז. שם פגשה את בנה בכורה כ"ק אדמו"ר שליט"א, אותו לא ראתה כעשרים שנה. מפאריז נסעו השניים לניו יורק, שם התחילה עבור הרבנית תקופה חדשה, תקופת אושר מזהירה, עם עלייתו של בנה על כס הנשיאות בי' שבט תש"י.
כ"ק אדמו"ר שליט"א היה נוהג עמה בכבוד גדול. מידי יום ביומו היה מבקר אותה, בימי שבת כבימי חול.
בהתוועדות ו' תשרי תשמ"ו (יום היארצייט שלה) אמר כ"ק אדמו"ר שליט"א: "..למרות כל הקשיים וריבוי הדאגות בחיי היום-יום, לקחה על עצמה בעלת ה"יארצייט" דאגה נוספת - כיצד לאפשר פרסום תורתו של אאמו"ר (אביו של הרבי - רבי לוי יצחק) באופן שרבים מישראל יוכלו להגות בביאורי הענינים דפנימיות התורה ע"פ חסידות חב"ד, וכל זה בכדי לקרב את הגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו, התלויה בהפצת המעיינות חוצה!..."
הסתלקותה
הרבנית חיתה את שבע עשרה שנותיה האחרונות בסמוך ל770 (1414 פרזידנט סטריט), עד להסתלקותה בעלות המנחה ביום השבת ו' תשרי - שבת תשובה - תשכ"ה.
בשעת הסתלקותה, עלה באש כסאה שבמקום מושבה ב'עזרת נשים' ב770.
מנוחתה כבוד בחלקת הרבניות הסמוכה לאוהל כ"ק אדמו"ר הריי"צ ברובע קווינס שבניו יורק.
על שמה של הרבנית הוקמו ברחבי תבל מוסדות "בית חנה".
