הבדלים בין גרסאות בדף "חיים סולובייצ'יק"

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
(קירבתו לחסידות)
שורה 22: שורה 22:
 
רבי חיים היה [[גאון]] גדול ומפורסם בדורו בגאונותו העצומה, בחכמתו, היה גם ידוע בחכמתו{{הערת שוליים|ראה [[רשימות הרבי]] חוברת ח', "הוא היה אדם חכם מאוד".}} ובצדקתו. הוא אהד ביותר את ה[[חסיד]]ים בדורו ואף השתדך אך ורק עם [[חסידים]], כל בניו ובנותיו שידך לחסידים ואנשי מעשה, למעט משידוך אחד שנעשה ללא רשותו ושלא בידיעתו.  
 
רבי חיים היה [[גאון]] גדול ומפורסם בדורו בגאונותו העצומה, בחכמתו, היה גם ידוע בחכמתו{{הערת שוליים|ראה [[רשימות הרבי]] חוברת ח', "הוא היה אדם חכם מאוד".}} ובצדקתו. הוא אהד ביותר את ה[[חסיד]]ים בדורו ואף השתדך אך ורק עם [[חסידים]], כל בניו ובנותיו שידך לחסידים ואנשי מעשה, למעט משידוך אחד שנעשה ללא רשותו ושלא בידיעתו.  
  
כמו כן היה ידידם של שאר גדולי ישראל בדורו. בצעירותו למד עם הגאון ר' [[יוסף רוזין]] (הגאון מרוגטשוב) שהיה חסיד חב"ד, והיה ידיד של [[החפץ חיים]] רבי ישראל מאיר הכהן מראדין. העריץ ביותר את האדמו"ר מגור - רבי [[יהודה לייב אלתר]] מ[[גור]] בעל השפת אמת, ולאחר פטירתו של השפת אמת זירז הגר"ח להוציא לאור את כתביו על מסכתות סדר מועד וקדשים.
+
כמו כן היה ידידם של שאר גדולי ישראל בדורו. בצעירותו למד עם הגאון ר' [[יוסף רוזין]] (הגאון מרוגטשוב) שהיה חסיד חב"ד, והיה ידיד של [[החפץ חיים]] רבי ישראל מאיר הכהן מראדין. העריץ ביותר את האדמו"ר [[מגור]] - רבי [[יהודה אריה לייב אלתר (השפת אמת)]], ולאחר פטירתו של השפת אמת זירז הגר"ח להוציא לאור את כתביו על מסכתות סדר מועד וקדשים.
  
 
הוא התנצל לפני רבה של מינסק, על ריבוי התלאות שהיו לאנשי עירו מצד ה[[מתנגדים]], והסביר את המנעותו של ה[[גר"א]] מלקבל את [[אדמו"ר הזקן]] ורבי [[מנחם מנדל מויטבסק]], בכך שהיה אנוס בגזירת [[מצוות כיבוד אב ואם|כיבוד אם]]. {{הערת שוליים|[[נשיאי חב"ד ובני דורם]] עמ' 36.}}
 
הוא התנצל לפני רבה של מינסק, על ריבוי התלאות שהיו לאנשי עירו מצד ה[[מתנגדים]], והסביר את המנעותו של ה[[גר"א]] מלקבל את [[אדמו"ר הזקן]] ורבי [[מנחם מנדל מויטבסק]], בכך שהיה אנוס בגזירת [[מצוות כיבוד אב ואם|כיבוד אם]]. {{הערת שוליים|[[נשיאי חב"ד ובני דורם]] עמ' 36.}}

גרסה מ־02:11, 2 במרץ 2011

חיים סולובייצ'יק
ר' חיים מבריסק
250px
ראש ישיבת וולוז'ין ומחבר ספרים
תאריך לידה שושן פורים תרי"ג
תאריך פטירה כ"א במנחם אבתרע"ח
מקום פעילות בריסק
תלמידיו רבי ברוך בער ליבוביץ' רבי שמעון יהודה שקופ, רבי אלחנן בונם ווסרמן, העילוי ממייצ'עט, רבי יחזקאל אברמסקי, רבי יצחק זאב סולובייצ'יק, רבי איסר זלמן מלצר.
חיבוריו חידושי רבי חיים הלוי, חידושי הגר"ח
השתייכות ליטא

הרב חיים הלוי סולוביצי'ק (מכונה ר' חיים מבריסק או ר' חיים בריסקער), (שושן פורים תרי"ג - כ"א במנחם אבתרע"ח). נולד לאביו רבי יוסף דוב הלוי (רבי יושע בער) סולובייציק ה"בית הלוי", שהיה מגדולי הדור ההוא - בשנת תרי"ג. היה נשוי לנכדתו של הנצי"ב (בת לחתנו ר' רפאל שפירא שכיהן לצידו כמשנה ראש ישיבת וולוזי'ן ואחר כך היה לראש הישיבה ואב"ד וולוז'ין), ואף כיהן לצידו בראשות הישיבה. נקבר ליד סב אשתו הנצי"ב בבית הקברות היהודי בעיר וורשה.

רבי חיים הלוי הלך לסלוצק בעקבות אביו שנאלץ לפרוש מהישיבה. אך הוא חזר אליה בשנת תרל"ג. בגיל 27 נהיה ראש ישיבה כמשנה לנצי"ב. בשנת תרנ"ב עם סגירת הישיבה נעשה לרב העיר בריסק, אם כי לא התעסק בפסיקת הלכה יומיומית.

קירבתו לחסידות

רבי חיים היה גאון גדול ומפורסם בדורו בגאונותו העצומה, בחכמתו, היה גם ידוע בחכמתו[1] ובצדקתו. הוא אהד ביותר את החסידים בדורו ואף השתדך אך ורק עם חסידים, כל בניו ובנותיו שידך לחסידים ואנשי מעשה, למעט משידוך אחד שנעשה ללא רשותו ושלא בידיעתו.

כמו כן היה ידידם של שאר גדולי ישראל בדורו. בצעירותו למד עם הגאון ר' יוסף רוזין (הגאון מרוגטשוב) שהיה חסיד חב"ד, והיה ידיד של החפץ חיים רבי ישראל מאיר הכהן מראדין. העריץ ביותר את האדמו"ר מגור - רבי יהודה אריה לייב אלתר (השפת אמת), ולאחר פטירתו של השפת אמת זירז הגר"ח להוציא לאור את כתביו על מסכתות סדר מועד וקדשים.

הוא התנצל לפני רבה של מינסק, על ריבוי התלאות שהיו לאנשי עירו מצד המתנגדים, והסביר את המנעותו של הגר"א מלקבל את אדמו"ר הזקן ורבי מנחם מנדל מויטבסק, בכך שהיה אנוס בגזירת כיבוד אם. [2]

ידידותו עם אדמו"ר הרש"ב

היה ידיד קרוב של אדמו"ר הרש"ב. הידידות הגיעה עד לכדי כך שכאשר הקים הרש"ב את ישיבת תומכי תמימים ורצונו היה שהתמימים יהיו שקועים ראשם ורובם בהויות התורה בעיון ובהעמקה כנהוג בחב"ד, הוא רצה למנות את הגאון רבי חיים מבריסק לראש הישיבה, והציע לו את ההצעה. רבי חיים התנה את קבלת התפקיד בקבלת אותו משכורת כפי שקיבל בעבר[דרוש מקור].

השתתפו יחד בפעולות ואסיפות שונות לחיזוק היהדות. באסיפות השתתפו גם אדמו"ר הריי"צ, רבי חיים מבריסק, רבי דוד מקרלין ועוד גדולי ישראל[3].

בשבט תר"ע התקיימה וועדה של הרבני לסדור משרת ה"רב מטעם", בה השתתפו כל גדולי הדור. באותה אסיפה היו חלוקי דיעות האם על הרב מטעם לדעת את השפה הרוסית ודברים מינימיליים. רבי מאיר שמחה מדווינסק בתמיכתו של הגאון רבי דוד פרידמן מקרלין ורבי שמריה נח שניאורסון מבויברויסק צידדו בחיוב, ואילו רבי חיים מבריסק, בתמיכתו של אדמו"ר הרש"ב והחפץ חיים צידדו בתוקף שלא ילמדו בשום פנים ואופן לימודים אחרים. הגר"ח נאם באסיפה, ובמהלך האסיפה, קרא הגר"ח לחפץ חיים שיבוא וינאם, על אף זקנותו וחולשתו[4].

באותה אסיפה, כדרכו לספר סיפורי צדיקים, הוא סיפר כי אמירת הכתר של רבי לוי יצחק מברדיטשוב בימים הנוראים היה בכוחה לפקוד עקרות ששמעו אותה, ורבי חיים אף הוכיח זאת על פי הלכה בנגלה, וזקני החסידים מאוד התפעלו מכך[5]

אחר אותה אסיפה, באייר תע"ר באו הגר"ח ואדמו"ר הרש"ב לפרטרבורג, והתעכבו בה עד סוף חודש סיוון, בכדי לסדר ענינים נחוצים עבור הכלל. בחג השבועות התארח הגר"ח אצל אדמו"ר הרש"ב. אדמו"ר הרש"ב אמר מאמר על המדרש רבה "ברכי נפשי את ה', מה הקב"ה ממלא את כל העולם אף נשמה ממלאת את כל הגוף", והסביר על פי שיטת הרס"ג שכמו שהאדם מכיר חיותו על ידי שרואה בעין חיות נפשו, כך נכרת חיות ה' הממלאת ומחיית את כל העולם בעין. הגר"ח אמר מאמר על הפסוק תורת ה' תמימה, וע"פ המובא במ"ר: רבי ירמיה וחרינא, רבי ירמיה אמר למה היא תמימה משום שהיא משיבת נפש, וחרינא אמר למה היא משיבת נפש לפי שהיא תמימה[6].

באותם אסיפות, בהם השתתפו כל גדולי הדור, שהה רבי חיים ברוב הזמן עם ידידו אדמו"ר הרש"ב. לשאלת ידידיו מה ראה לעשות כך, הוא השיב: אמנם התורה ניתנה על הר סיני, אך בית המקדש נבנה דווקא על הר המוריה בו נעקד יצחק אבינו, שכן קדושה באה דווקא על ידי מסירות נפש[7].

באחת מהאסיפות הכפויות שקיימה הממשלה, השתתפו גדולי הדור החרדים ולהבדיל המשכילים. הגר"ח נאם נאום חוצב להבות אש, ומכיון שלמשכילים לא היה מה לענות, הם גיחכו וצחקו באמצע דבריו של הגר"ח. בראות זאת אדמו"ר הרש"ב, הוא עזב את האסיפה, כשהוא משאיר פתק ביד נאמן ביתו ר' מנדל חן. לאחר האסיפה דרש ר' מנדל שהאסיפה תברר את דבר הסתלקותו של הרש"ב מהאסיפה, ותוך כדי דיבור פתח את הפתק שמסר בידו אדמו"ר הרש"ב בה היה כתוב: "לא אוכל להשתתף באסיפה בה לועגים לגדולי ישראל". לאות הזדהות עם דברי אדמו"ר הרש"ב, עזבו כל גדולי הדור את האסיפה. באותה הזדמנות אמר הגר"ח: אני מקנא ברש"ב, שבין מקורביו נמצא אדם נפלא כר' מנדל חן.

מסע משותף

מסופר, כי כאשר נסעו הגר"ח ואדמו"ר הרש"ב יחד, ונעצרו בעיירות שונות, באו החסידים לקבל את פניו של אדמו"ר הרש"ב, ואילו את הגר"ח לא באו לקבל. אמר הגר"ח: עכשיו אני מבין את החילוק בין חסידים למתנגדים. החסידים מכבדים את רבם בחייו, אך כאשר רבם נפטר הם קוברים אותו מיד ללא שהיות והספדים. לעומת את, המתנגדים מכבדים את רבם דווקא לאחר מותו, אז הם מכבירים בהספדים ארוכים, אך בעודו חי אינם מעוניינים לכבדו[8].

באחד ממסעותיהם, נעצרו הגר"ח והרש"ב בעיירה נידחת, והתפללו בבית כנסת של קנטוניסטים. הם ראו את אחד מהקנטוניסטים ניגש לעמוד התפילה ואומר: רבונו של עולם, מה יש לנו להתפלל אליך. חיי? מה טעם יש לנו מחיים כאלו. בני? אני כבר זקנים, ולא יתכן שיהיו לנו בנים. מזוני? יש לנו די הצורך. אלא מה אנו רוצים להתפלל רבונו של עולם? יתגדל ויתקדש שמיה רבה[9].

סומך את רבי לוי יצחק לרב

יש לציין, כי כאשר הרה"ק רבי לוי יצחק שניאורסאהן, אבי הרבי, רצה לקבל סמיכה, בא רבי לוי יצחק לרבי חיים מבריסק, שאכן הסמיך אותו. דרכו היה שבנוסף לשאלות אותם שאל את הנבחן, היה גם נותן לנבחן להשיב על שאלות שבאו לפניו בשעת מעשה.

כאשר בא אליו רבי יצחק לוי, היה אז חג הסוכות, והתעוררה באותה זמן שאלה בנוגע למקום מסוים ששכחו לערב בו ערוב חצרות. רבי חיים הציג את השאלה בפניו של רבי לוי יצחק, שפסק כי הסוכה עצמה מערבת, ובדיעבד אפשר לבשל[10].

רבי חיים היה נכד של הגאון רבי חיים מוולוז'ין, שהיה היחיד מתלמידי הגר"א שלא אבה להשתתף באסיפות שרקמו המתנגדים כנגד מחנה ידידי ה' של הבעל שם טוב ותלמידיו, ואף לא נטל צעד בכל הצעדים שרקמו נגדם. כאשר שאלו את רבי חיים מבריסק לימים אודות התחברותו עם החסידים למרות המלחמה נגדם על ידי הגר"א ותלמידיו, אמר: בשעת המחלוקת עם החסידים היו שתי מחנות בקרב המתגדים; אלו שחיפשו את האמת ומצאו אותה לבסוף, ולעומתם אלו שחיפשו לחרחר ריב. מנכדיהם של האחרונים, צריכים לשמור מרחק כמפני אש[11].

רבי חיים מבריסק נפטר בשנת תרע"ח.

ספריו

רבי חיים חיבר בעצמו את ספרו "חידושי רבינו חיים הלוי על הרמב"ם". הספר נודע בחשיבותו המיוחדת, ואף הרבי מזכירו בליקוטי שיחות[12] מספר פעמים ודן בו, בייחוד בחידושו בהלכות תפילה[13].

ספרים נוספים יצאו לאחר פטירתו מתוך כתבי ידיו וכתבי תלמידיו, והם:

  • חידושי הגר"ח על הש"ס.
  • חידושי הגר"ח על ב"ק (מ' אורייתא).
  • חידושי הגר"ח על ב"מ (מ' אורייתא).

תלמידיו

הערות שוליים

  1. ראה רשימות הרבי חוברת ח', "הוא היה אדם חכם מאוד".
  2. נשיאי חב"ד ובני דורם עמ' 36.
  3. אגרות קודש - אדמ"ר הרש"ב
  4. תורת חיים עמ' ר'.
  5. רשימות הרבי, חוברת ח'.
  6. אג"ק מהריי"צ מכתב א' תל"ט, תורת חיים.
  7. תורת חיים, אמרים ועובדות לבית בריסק על התורה, עמ' כט.
  8. תורת חייפ לפרשת ויקרא עמ' קי"ב.
  9. ספר זכרון לרבי יעקב ליפשיץ, קונטרס נאד של דמעות.
  10. תורת מנחם חל"ד תשכ"ב ח"ג עמ' 214 (241) ולקוטי שיחות ח"ט עמ' 91 (עמ' 119)
  11. תורת חיים.
  12. לקוטי שיחות חלק ל"ד.
  13. ראה אגרות קודש חלק ח' עמ' של"ב, ולקו"ש חלק כ"ב שיחה הא' לפ' אמור.