חיים יהודה לייב ליטווין

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
רבי חיים יהודה לייב ליטווין
לידה ת"ר
פטירה י"א סיוון תרס"ג
השתייכות ליטא, חב"ד
תפקידים נוספים מהיושבים בליובאוויטש, רבה של הערים ברודי וסמרגון
מכתב בכתב ידו של אדמו"ר המהר"ש לחותנו, ר' אברהם אבא, עם הוספה בכתב ידו של אדמו"ר הצמח צדק: "פ"ש ידידי חתנו המפולג המפורסם מהו' חיים ליב שי'"[1]

רבי חיים יהודה לייב ליטווין (ת"ר - י"א סיוון תרס"ג) הינו חסיד חב"ד שנטש את דרך החסידות, והיה רב בערים שונות, ביניהם ברודי וסמרגון.

תולדות חיים

נולד בשנת ת"ר לאביו הרב ישראל ליטווין בבברויסק שברוסיה, כבר בגיל 13 סיים את הש"ס, ובשנת תרי"ד התחתן עם פיגא בילא בת הגביר אברהם אבא קראסיקוב מעיר סוסניצה שבפלך צ'רניהיב, התפרסם בגאונתו וכונה "דער סאסניצער עילוי".

באותה תקופה הוא היה מה"יושבים" אצל אדמו"ר הצמח צדק, ובשל ביקורת שקיבל מהצמח צדק, הוא הוקנט ע"י חסידי חב"ד, מה שגרם לו לעזוב את החסידות, ולעבור מסוסניצה למינסק.[2]

במינסק הוא החל לפעול באופן לא רשמי ברבנות, אולם עזב את המקום לאחר זמן, שע"פ אחת הגרסאות משום גט שכתב בניגוד לדעת הרב במקום.[3]

לאחר שעזב את מינסק, הוא החל לנדוד בערי גרמניה והונגריה, באחת מנידודיו פגש אותו רבה של למברג הרב יוסף שאול נתנזון שהתרשם ממנו, ושלח מכתב המלצה לקהילה בברודי שימנו אותו לרב, במקום הרב שנפטר. בעקבות כך התקבל הרב ליטווין כרבה של בורדי, בבורדי מונה הרב ליטווין גם לראש הישיבה במקום.

בשנת תרל"ח הדפיס הרב ליטווין בברודי את ספרו "שערי דעה".

בעקבות סגנונו הליטאי של הרב ליטווין, הוא סבל מקהילת קנאים חסידים שהציקו לו במקום, כמו כן בברודי נפטרו לו אשתו ובנו, אסונות אלו גרמו לו לעזוב את המקום, ואת משרת הרבנות[4].

בשנת תרמ"ז הוא מונה לרבה של העיר סמרגון, שם הוא התקרב לתנועת המוסר והיה מתומכיה, כמו כן הוא עמד במקום בראשות ישיבה גדולה.

נפטר בי"א סיוון תרס"ג.

לקריאה נוספת

הערות שוליים

  1. כתב יד זה מתוארך לשנת תר"כ-תרכ"ו, נדפס באגרות קודש אדמו"ר הצמח צדק עמוד שסא ועמוד תיג.
  2. יהושע מונדשיין, לתולדות הגאון המחבר וספרו, שערי דעה, כפר חב"ד תשע"ב, עמ' 2.
  3. אייזנשטט, דור רבניו וסופריו, בערכו. להלן "לקריאה נוספת".
  4. נ"מ גלבר, תולדות יהודי ברודי, בתוך: ערים ואמהות בישראל: ברודי, ירושלים תשט"ו, עמ' 301. מצוטט אצל מונדשיין, לתולדות הגאון המחבר, להלן "קישורים חיצוניים". הערה 116.