הבדלים בין גרסאות בדף "חיים חזקיהו מדיני"
שמואל חיים (שיחה | תרומות) מ (←תולדות חיים: ניסוח) |
מ (החלפת טקסט – "\ {2,}" ב־" ") |
||
| שורה 53: | שורה 53: | ||
* '''[http://www.hebrewbooks.org/14146 שדי חמד]''', חלק ראשון | * '''[http://www.hebrewbooks.org/14146 שדי חמד]''', חלק ראשון | ||
* '''[http://www.hebrewbooks.org/1643 אור לי]''' | * '''[http://www.hebrewbooks.org/1643 אור לי]''' | ||
| − | * '''[http://www.hebrewbooks.org/14152 מכתב לחזקיהו]''', | + | * '''[http://www.hebrewbooks.org/14152 מכתב לחזקיהו]''', חלק ראשון {{*}} [http://www.hebrewbooks.org/1393 חלק שני] |
* '''[http://www.hebrewbooks.org/34605 פקעת שדה]''' | * '''[http://www.hebrewbooks.org/34605 פקעת שדה]''' | ||
;אודותיו | ;אודותיו | ||
גרסה מ־10:35, 20 בספטמבר 2021
רבי חיים חזקיה מדיני, (ז' בחשוון ה'תקצ"ג - כ"ד בכסלו תרס"ה), לעיתים מכונה החח"מ. מחבר הספר שדי חמד, רבה של העיר קרסו-בזאר (בילוהירסק) שבחצי האי קרים ושל חברון.
תוכן עניינים
תולדות חיים
נולד בירושלים, לרב אליהו רפאל מדיני, ממשפחה וותיקה בירושלים, הוסמך להוראה כבר בגיל 13. עקב קשיים כלכליים היגר לקושטא (איסטנבול) ונתמנה לדיין. בשנת תרכ"ו נקרא להיות הרב הראשי בעיר קרסו-בזאר בקרים ברוסיה לקהילת קרימצ'קים - קהילה יהודית עתיקה בחצי האי קרים ודוברי הטטרית. התפרסם מאוד באזור ונערץ גם על ידי נוצרים ומוסלמים מקומיים. שם החל בחיבורו האנציקלופדי "שדי חמד". בהיותו בקרים חלה במחלה סופנית בשנת תרל"ח, וכסגולה לרפואתו הוסיפו לו את השם "חיים".
שמו הלך למרחוק, ורבים פנו אליו בשאלות מגלויות רחוקות. וכך הוא מעיד על כך: "רבו טרדותי למעלה ראש לא במילי דמתא בלבד כי רובם באו מעלמא מכל קצווי ארץ ואינם רחוקים זה בכה וזה בכה בעניינים במינים ממינים שונים".
בי"ט בתמוז תרנ"ט שב לארץ ישראל, לאחר כשלושים ושלש שנה ברבנות בקרים. בתחילה ישב בירושלים למשך שנתיים, ואחר-כך נתמנה לרב הראשי בחברון, ושימש שם כרב עד יום פטירתו. בהגיעו לעיר פתח ישיבה בבית רומנו, ובה סיים את כתיבת האנציקלופדיה התלמודית הגדולה "שדי חמד". מינה את הרב מנחם מענדל נאה כראש הישיבה. היה בקשר ידידותי נפשי עמוק עם ראשי חב"ד בחברון: הרב שלמה יהודה לייב אליעזרוב והרב מנחם מענדל נאה. ואילו הרב אברהם חיים נאה בשנות ילדותו התחבב עליו, והיה בן בית בביתו.
הרב מדיני קרא להרחבת הקהילות היהודיות בארץ: "עושו חושו להושיט יד למפעל הקדוש הזה - ישוב ארץ ישראל ואם ראשיתו עוד מצער, אחריתו ישגה אי"ה מאוד ובגלל זה נזכה לחזות ולחדות בגאולה האמיתית".
הרב מדיני היה מכובד מאוד בין הערבים, שחשבוהו לאיש אלוהים בשל מראהו הנאה, וזקנו שהיה יורד על-פי מדותיו והגיע, יש אומרים, עד ברכיו. כאשר הובא לקבורה בבית העלמין היהודי העתיק בחברון, ליווהו גם ערבים רבים ביראת כבוד, ובלילה שלאחר הקבורה, התגנבו לבית הקברות, חפרו בקברו ורצו לפנותו לחצר מסגד סמוך. הדבר נתגלה, והקהילה היהודית הציבה שומרים לשמור במקום, במשך תקופה ארוכה. צוואתו המפורטת נדפסה בראש החלק הארבע-עשר של ה"שדי חמד".
על שמו בי"ס יסודי ממלכתי-דתי במעלה אדומים, ורחובות בערי הארץ.
הערכת פועלו
אדמו"ר הריי"צ והרבי, העריכו מאוד את הרב מדיני ואת פועלו, כך למשל מתאר הרבי את הערכת רבי חיים חזקיהו בעיני הרבי הרי"צ: "ספר-אנציקלופדיה זה אשר מו"ח הרבי בחר בו [בנמען] לזכות אותו בזכות הנצחית של המזכה את הרבים, היא אנציקלופדיה חשובה ביותר המכילה פסקי דינים להנהגתו של יהודי, יחיד ורבים, על פי האחרונים ואחרוני אחרונים"[1]. בנוסף, שיטתו של הרב מדיני התקבלה בהערכה בחב"ד, והרבי עודד את חסידיו, ללמוד בחיבוריו.
ספרייתו
כשעלה לארץ ישראל נשאר חלק גדול מספרייתו בעיר קרסנובזר שבקרים, ובזמן שהיה ר' פרץ מוצ'קין בסימפרופל שבקרים ביקש ממנו הרבי הריי"צ לנסות למצוא את הספרים ולרוכשם עבור ספרייתו.
לפועל כאשר הגיע לקרסנובזר נודע לו שהספרים הוחרמו על ידי שלטונות הקומוניסטים והינם נמצאים בספריה העירונית. נסיונו למצוא את הספרים ולרוכשם כשל עקב מעקב של סוכני הבולשת. לבסוף נרכשו הספרים על ידי ר' אהרן משה פרדין והוא שלחם לרבי, אך הוא נעצר על עוון זה ונשפט לעשר שנות גלות.
הספרים האלה הינם חלק מאוסף שניאורסון שבספריית לנין. כאשר ניסו להוציא את הספרים משם הייתה אחת הטענות של השלטונות ברוסיה אשר ספרים אלה אינם שייכים לרבי שכן הם מוחתמים בחותמת הספריה בקרסנובזר[2].
הדפסת ספרו
| ערך מורחב – שדי חמד |
הרבי הדפיס את ספריו של השדי חמד, בשליחות חותנו אדמו"ר הריי"צ[3] שרצה בכך כיון שמלקט הרבה מפסקי האחרונים (מסוף שנות הרי"שים).
במכתב משנת תש"ח[4] אנו מוצאים מכתב מהרבי: כ"ק מו"ח הרבי רוצה להדפיס את כל השדי חמד בנייר וכריכה היותר יפים, ומטובו לחקור ולהודיע האפשריות והמחירים בזה.
כשנה לאחר מכן חוזר הרבי וכותב שם כרך ג',[5]: מאנשי אונגארן הדפיסו עתה כמה מחלקי השדי חמד כמו שנדפס מאז, עתה נגשנו להו"ל הוצאה חדשה בכמה שינוים לשלמות הענין הננו מחפשים גוף כת"י החח"מ ז"ל (לאו דוקא מהשד"ח גופא) עלים אחדים לכה"פ פרטים אדותו, נוסף על הנדפס בשד"ח, תמונתו (זולת זו הנדפסת באוצר ישראל) וכיוצא בזה, ובטח יוכל לעזרני בזה כי בסוף ימיו הרי עלה החח"מ ז"ל לארץ הקודש ת"ו, ות"ח מראש. והענין נחפז מפני כמה תנאים פה.
ספריו
- מכתב לחזקיהו - חדושים ושו"ת (איזמיר, ה'תרכ"ה).
- אור לי - שו"ת (איזמיר תרל"א) - לזכר בנו היחיד שמת בחייו. הספר נדפס בעילום שם.
- שדי חמד - פסקים וחידושים וכללים בערכין בסדר א"ב, בשמונה-עשר כרכים. הספר "שדי חמד" הוא מהפופולריים ביותר בספרות התורנית ולמרות היותו רב ממדים, נדפס בכמה וכמה מהדורות. הספר "שדי חמד" הוא מעין אנציקלופדיה המרכז תשובות להלכה יומיומית ומשלב בעיות אקטואליות שעמדו על הפרק. הספר מרכז את תשובותיהם של חכמי אשכנז וחכמי ספרד לפי סדר אלפביתי, מה שלא היה קיים קודם לכן. בעל שדי חמד מאריך מאוד, הספר נעשה במהדורות שונות, והרוצה למצוא ערך צריך לחפשו בחלקים שונים. למעט הספר "פחד יצחק" שנכתב 300 שנה קודם לכן, השדי חמד הוא חלוץ בשדה האנציקלופדיות היהודיות.
- פקועות שדה - (ירושלים תר"ס) תוספת ל"שדי חמד".
בקרים הדפיס גם "בקשות" ו"נעים זמירות".
ראו גם
לקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
ספריו באתר HebrewBooks:
- שדי חמד, חלק ראשון
- אור לי
- מכתב לחזקיהו, חלק ראשון • חלק שני
- פקעת שדה
- אודותיו
- שניאור זלמן ברגר, חשובי רבני חב"ד בבית המדרש של השדי חמד, באתר חב"ד אינפו, כ"ד בחשון ה'תשע"ב
הערות שוליים
- ↑ אגרות קודש, מכתב מז' באדר א' תש"ח.
- ↑ אלה תולדות פרץ.
- ↑ ראה סקירה על הדפסת הספר בספר "הוצאת ספרים קה"ת" עמ' 100-111.
- ↑ אגרות קודש להרבי, כרך ב', ע' שמח
- ↑ עמ' תקיג
