פתיחת התפריט הראשי

חב"דפדיה β

חיים אברמוב

החסיד הרב חיים יעקב הלוי אברמוב נולד בעיר צ'ערקאס באוקראינה ביום כ' באדר תרנ"ט לאביו הרב מנחם מענדל ולאמו מרת רייזל.

הוריועריכה

הוריו התגוררו בעיירה קרוקוב שבאוקראינה.[1] אביו, ר' מנחם מענדל עסק בשמירה ובאחזקת עשרות בתי הכנסת שהיו קיימים בקרמנצ'וג.

לאחר פטירת רעייתו, אז עבר לגור בעיר חרקוב. בזמן מלחמת העולם השניה כשהגרמנים התקרבו לעיר, ברחו היהודים מהאזור ורק ר' מנחם מענדל נשאר בחרקוב באומרו לעצמו כי מישהו צריך להישאר ולשמור על בית הכנסת ועל ספרי התורה הרבים שבו. כעבור זמן קצר הנאצים ימ"ש כבשו את חרקוב ור' מנחם מענדל נספה על קידוש השם..

בצעירותועריכה

בצעירותו למד ר' חיים בישיבת "תומכי תמימים" בקרעמנצ'וג, כאשר החברותות שלו בלימוד היו הרב אלחנן מרוזוב והרב דוד לבקובסקי.

בשנת תר"פ בא בברית הנישואין עם מרת שרה חנה לבית קולוצ'ינסקי כאשר את מקום מגוריהם קבעו בקרמנצ'וג. לאחר שהקים בית בישראל היה צריך להתחיל להביא פרנסה לביתו, אבל באותן שנים השלטון הקומוניסטי דיכא כל דבר שרוח היהדות נודף הימנו, ובכל מקום עבודה מסודר, היו חייבים לעבוד גם בשבתות. ר' חיים שחונך בתומכי תמימים למסירות נפש אפילו לא שקל זאת בדעתו. הוא החל אפוא להתפרנס מעבודות כפיים שונות בהם לא היה צורך לעבוד בשבת, ומובן כי הפרנסה היתה אך בקושי. איכשהו נודע הדבר לאנשי הנ.ק.וו.ד. כי הוא איננו עובד בשבת והחליטו בשל כך לרדוף אותו. הם דאגו לשלוח אליו לעיתים תכופות את אנשי המס שלא נתנו לו מנוח, אבל למרות זאת הוא לא נרתע והמשיך לשמור את השבת.

בשנת תר"צ סגרו השלטונות את ישיבת "תומכי תמימים" בעיר, ובשנים שלאחר מכן נסגרו רבים מבתי הכנסת, ובתוכם שני בתי הכנסת החב"דיים. למרות זאת החסידים לא נרתעו והשיגו חדר בבית כנסת הנקרא 'יורובסקי', שם המשיך להתקיים בחשאיות המנין החב"די.

המאסרעריכה

בקיץ תרצ"ז לא השיג ר' חיים עבודה בה לא יצטרך לחלל שבת, ולאחר לבטים קשים החליט לנסוע עם שני בניו, טוביה והרשל', אל הכפר יאמסקיה, שם, קיווה, למצוא עבודה במפעל זעיר של חסידי חב"ד. כאשר נפרד ר' חיים ושני בניו מאשתו ומשני ילדיו הקטנים, נשפכו דמעות רבות. איש מהם לא צפה עד כמה הפרידה תהיה ארוכה...

לאחר נסיעה ממושכת הגיעו ר' חיים ובניו לעייר מאז'ייסק שליד מוסקבה, שם מצא לו מקום מגורים ועבודה בעזרת החסידים שהתגוררו במקום, ובהם שני אחיו ר' שמשון-בער וועלוול. את פרנסתו מצא בבית מלאכה זעיר של סיכות ראש ומיני סידקית, שם עבדו עוד כמה מחסידי חב"ד.

ר' חיים התגורר במאז'ייסק חודשים ספורים בלבד, עד שנעצר על ידי אנשי הנ.ק.וו.ד. בלילה הראשון של חג הסוכות בעקבות הלשנות ופשיטות על כל בתי החסידים בעיר. הוא נחקר, וכאשר הוא הודה כי הוא שכנע יהודי לברך ברכה, הוא נשפט לשמונה שנות סבל בסיביר. כשנסתיימו שמונת השנים, נאמר לו כי הוא משוחרר אבל אסור לו לחזור לעיר מגוריו, ועליו לגור בסיביר, לא הרחק מתחנת רכבת. בלית ברירה קיבל עליו את הדין, והתגורר שם עם עוד עשרים איש שקיבלו עונש דומה.

בשנת תש"ו, יותר משנה לאחר שהגיע למקום, הצליח להשיג מסמכים מזוייפים בהם נכתב כי הוא חולה מסוכן. בעקבות זאת ניתנה לו הרשות לחזור לביתו.

לאחר השחרורעריכה

לאחר השחרור הגיע ר' חיים לאזור מוסקבה והחל לחפש את אשתו וילדיו. באותה תקופה הם התגוררו ביעגארווסק. החיפושים אחריהם נמשכו זמן רב, שכן בזמן המלחמה נסו מאות אלפי אזרחים מאזורי הקרבות אל תוככי המדינה. לבסוף גילה שמשפחתו נמצאת בטשקנט.

הוא עלה על הרכבת הראשונה שנסעה לטשקנט, שם מצא על נקלה את בני משפחתו. יקשה על העט לתאר את גודל התרגשותו כאשר פגש את אשתו ושני ילדיו הקטנים, אולם לפתע הבחין כי שני ילדיו הגדולים חסרים, והוא שאל בחשש: "איפה הרשל' וטוביה ומה עלה בגורלם של הוריי, אחי ואחותי"? לשמע השאלה החלה אשתו להתייפח בבכי חסר מעצורים.

ר' חיים התקשה לקלוט את הטרגדיה הנוראה. שני בניו הגדולים, טוביה והרשל', גוייסו לצבא ונשלחו לחזית. הרשל' ניצל בזכות מפקדיו ששלחוהו לבית ספר לקצינים בחרקוב ואילו טוביה טרם חזר מהחזית אליה נשלח. אביו ושלושה מאחיו החסידים -לייבל, וועלועל ובערל נהרגו במלחמה. אח נוסף, יוסף, נעצר באוקראינה על ידי הנ.ק.וו.ד. ומאז עקבותיו נעלמו. ה' יקום דמם. רק אחותו הגב' עטל גיטלין שרדה את אימי המלחמה.

בנו הקטן יותר למדו אצל ר' אהרן חזן.

תקופה לא ארוכה התגורר ר' חיים אברמוב בטשקנט, שם דאג לסייע ליהודים.

באותה תקופה נעצר המשפיע הרב מנחם מנדל פוטרפס ונשלח לגלות במחנות כפיה בסיביר. החוק בברית המועצות קבע כי אסיר במחנה כפיה יכול לקבל חבילות מזון פעמיים בשנה., למרתו שהאוכל במחנה היה טרף, אצל ר' מענדל לא היה מי שישלח לו אוכל, כיון שבני משפחתו כבר הבריחו את הגבול עוד קודם לכן, וחסידים אחרים פחדו לשלוח לו חבילות מזון כשר שמא יבולע להם. רק ר' חיים אברמוב הרהיב עוז בנפשו ושלח לו חבילות מזון כשר. כאשר ר' מענדל חזר מהגלות, הוא הודה לר' חיים באומרו: - "בזכותך נשארתי בחיים!".

ראש הקהל במלחובקהעריכה

בשנת תש"ז עבר ר' חיים אברמוב להתגורר במלחובקה שבפרברי מוסקבה, שם כיהן בתפקיד ראש הקהל במשך 18 שנים. במסגרת תפקידו זה פעל בחירוף נפש לקיומו של בית הכנסת, והיה אחראי לשיקום ולהרחבה של בית הקברות במלחובקה, שלמעשה היה בית העלמין היהודי היחיד במוסקבה.

שנים רבות ביקשו השלטונות לעקור ממקומם את בית החיים, למנוע זכר ליהדות רוסיה, אבל חסידי חב"ד שהתגוררו במלחובקה עד פרוץ מלחמת העולם השניה, השקיעו מאמצים עילאיים לשמר את בית הקברות, באופן כזה שרק יהודים ייקברו בו. לאחר המלחמה, ר' חיים לקח על עצמו את האחריות לשימור בית העלמין, שעם הזמן כבר לא נותרו בו עוד חלקות קבורה ריקות.

בשלב זה ביקש ר' חיים להרחיב את שטח בית העלמין כך שיהודים יוכלו לקבור את קרוביהם כהלכה. רשיונות לכך לא היו בידיו של ר' חיים והוא פעל באופן מחתרתי.

השטח שבקצה בית הקברות היה למעשה מדרון ובו ביצה גדולה. בכדי ליישר את השטח היה דרוש חול בכמות גדולה. ר' חיים יצר אפוא קשר עם נהגי משאיות שתפקידם היה להעביר חול ממקום למקום; הוא שילם להם כסף רב ובחסות החשיכה הביאו כמויות גדולות של חול לשטח המיועד לבית קברות. סביב ענין זה השקיע את כל כוחותיו ובשל כך עבד יומם ולילה להשלים את הפרוייקט, למרות הסכנה הגדולה שיתפס על ידי השלטונות. מאמציו נשאו פרי, וכעבור תקופה הוא פתח את השטח החדש לקבורה יהודית בלבד.

היו גויים שרצו לקבור בבית קברות הזה, והם אף הצביעו על חלקות פנויות. ר' חיים לא נבהל מהם, ותמיד היו בכיסו מסמכים מזוייפים כאילו חלקות אלו הן קנויות. אני אישית קיבלתי פעם סכום כסף גדול מאנשי השגרירות הישראלית כדי להעביר לר' חיים עבור הרחבת הבית קברות. "עד היום בית קברות זה הוא היחיד במוסקבה שקבורים בו רק יהודים, ומי שרוצה לקבור את מתו בבית הקברות הזה, צריך לקבל את אישורו של רבה הראשי של רוסיה הרב בערל לאזר, שליח הרבי מלך המשיח".

בארץ ישראלעריכה

בשנת תשל"ז זכה ר' חיים אברמוב לעלות לארץ ישראל ולהתגורר בנחלת הר חב"ד שבקרית מלאכי. תקופה קצרה לאחר שהגיע ארצה זכה לנסוע לרבי. כשנכנס ליחידות ביקש ברכה מהרבי שיזכה לראות את ילדיו שנשארו עדיין שם, מאחורי מסך הברזל. ואז אמר לו הרבי, נבואה גלויה: "ר' חיים אתה עוד תתראה עם ילדיך בארץ ישראל!"

שנים חלפו, וילדיו לא קיבלו אישור יציאה מרוסיה, וחבריו היו תמיד שואלים אותו איפה הילדים? למה הם עוד לא הגיעו? והוא היה עונה להם בביטחון רב כי הוא סמוך ובטוח שעוד יזכה לראותם.

בשנת תשמ"ח התגשמה נבואתו של הרבי מלך המשיח, כאשר הרשל' הגיע לביקור בישראל (נפטר בפתח תקוה) ובעקבותיו הגיעו גם הבן יצחק והבת חיה דבורה עלתה לארץ עם משפחת בנו. 16 ימים אח"כ ביום ג' בסיון ה'תנש"א נלב"ע והובא למנוחות בבית העלמין בקרית מלאכי.

לקריאה נוספתעריכה

ר' הירשל צבי אברמוב, בית משיח

הערות שוליים

  1. עיירה זו היתה בסמיכות לקרמנצ'וג וביניהן מפריד רק נהר הדנייפר (כיום קרוקוב היא שכונה בתוך קרעמנצ'וג).

.