זלדה מישקובסקי (שניאורסון)
המשוררת הנודעת זלדה מישקובסקי נולדה בכ"ו סיון ה'תרע"ד, לאביה הרב שלום שלמה שניאורסאן, אחיו של רבי לוי יצחק שניאורסון (אביו של הרבי), ולאימה רחל שניאורסון, ביתו של הרב דוד צבי חן (הרד"צ).
זלדה היתה בת דודה ראשונה של הרבי. יראת הרבי של זלדה היתה כשל חסיד בטל ולא כשל שאר בשר.
את שנות ילדותה העבירה בביתו של סבה הרד"צ ביחד עם הוריה. זלדה התחנכה בין שתי תרבויות, דתית-חסידית מחד ורוסית מאידך. אף שאהבה לקרוא ספרות רוסית, ידענית היתה בתורה.
את שירה הראשון כתבה כשהיתה כבת שמונה. היא למדה בגן עברי ואח"כ בבית ספר רוסי.
בתרפ"ה הגיעה לארץ עם משפחתה. כעבור שנה נפטר אביה זצ"ל ממחלה, וחודש לאחר מכן - סבה, ובהעדר ברירה, בהיותה בת יחידה, קראה זלדה קדיש משך כל שנת האבל, והיא בת אחת-עשרה שנים. היא ואמה עברו אז לגור בחדר ב"שערי חסד", שכונה חרדית בירושלים. הרבי הריי"צ שלח מכתב ניחומים לאימה מרת רחל (נדפס באג"ק אגרת ה'רה).
בשנת תרצ"ב סיימה את לימודיה בבית חנה, היא ואימה שבנתיים עברו להתגורר בחיפה, העתיקו עתה מקום מושבן לתל אביב וזלדה החלה ללמוד ציור. כעבור מספר שנים שבו השתיים להתגורר בירושלים. כיבוד האם שלה היה מופלג.
בתום המלחמה השתדכה זלדה עם חיים אריה מישקובסקי. אף שהיה בן תורה, הוא עבד כרואה חשבון. הם נישאו בתש"י, היא היתה בת שלושים ושש והוא בן ארבעים ושתיים, וקבעו את ביתם בשכונת כרם אברהם שבירושלים. "היינו שותקים יחד ומבינים היטב אחד את השני" התבטאה זלדה. חיים אריה היה זה שעודד אותה לפרסם את שיריה.
למרות שהשתוקקה לזרע של קיימא, זלדה לא הצליחה להרות.
בשנת תשכ"ב לקה בעלה בהתקף לב ושהה שבועיים בבית הרפואה "הדסה". כעבור תשע שנים, בתש"ל הלך לעולמו והוא בן שישים ושתיים. בעקבות פטירתו שיגר לה הרבי מכתב תנחומין.
