הבדלים בין גרסאות בדף "התפצלות חסידות חב"ד (תרכ"ו)"
(←אדמו"רי חב"ד בתקופת הפיצול: אולי ללא זה התכוונת?) |
|||
| שורה 100: | שורה 100: | ||
|'''[[חב"ד ליובאוויטש]]'''{{ש}}{{ללא גלישה|הענף המרכזי}} || [[אדמו"ר המהר"ש]] - ממשיך דרכו של [[הצמח צדק]] ([[תרכ"ו]]-[[תרמ"ג]]) || [[אדמו"ר הרש"ב]] ([[תרמ"ג]]-[[תר"פ]]) || [[תקל"ב]]-היום{{ש}}({{הפרש תאריכים|שנה1 = {{{שנה|1772}}}| יום2 = {{יום נוכחי}}| חודש2 = {{חודש נוכחי}} | שנה2 = {{שנה נוכחית}}}}) || שנת [[תרפ"ג]] (3 שנים לאחר ש[[הרבי הריי"צ]] נהיה [[רבי]]) הייתה סוף הפיצול ואחרוני החסידים שהתפצלו - חזרו לליובאוויטש | |'''[[חב"ד ליובאוויטש]]'''{{ש}}{{ללא גלישה|הענף המרכזי}} || [[אדמו"ר המהר"ש]] - ממשיך דרכו של [[הצמח צדק]] ([[תרכ"ו]]-[[תרמ"ג]]) || [[אדמו"ר הרש"ב]] ([[תרמ"ג]]-[[תר"פ]]) || [[תקל"ב]]-היום{{ש}}({{הפרש תאריכים|שנה1 = {{{שנה|1772}}}| יום2 = {{יום נוכחי}}| חודש2 = {{חודש נוכחי}} | שנה2 = {{שנה נוכחית}}}}) || שנת [[תרפ"ג]] (3 שנים לאחר ש[[הרבי הריי"צ]] נהיה [[רבי]]) הייתה סוף הפיצול ואחרוני החסידים שהתפצלו - חזרו לליובאוויטש | ||
|- | |- | ||
| − | |'''[[חב"ד קאפוסט]]''' || מייסד החצר - [[המהרי"ל מקאפוסט]] {{ללא גלישה|(חצי שנה; ניסן [[תרכ"ו]] - חשון [[תרכ"ז]])}} || {{ללא גלישה| | + | |'''[[חב"ד קאפוסט]]''' || מייסד החצר - [[המהרי"ל מקאפוסט]] {{ללא גלישה|(חצי שנה; ניסן [[תרכ"ו]] - חשון [[תרכ"ז]])}} || {{ללא גלישה|בנו ה-1: רבי [[שלמה זלמן שניאורסון (נכד אדמו"ר הצמח צדק)|שלמה זלמן שניאורסון]] [קאפוסט] ([[תרכ"ז]]-[[תר"ס]])}} {{ללא גלישה|בנו ה-2: רבי [[שלום דובער שניאורסון (מרציצה)|שלום דובער שניאורסון]] [רצ'יצ'ה] ([[תרמ"ג]]-[[תרס"ט]])}}{{ש}}{{ללא גלישה|בנו ה-3: רבי [[שמריה נח שניאורסון]] [בברויסק] ([[תרס"ט]]-[[תרפ"ג]])}} || [[תרכ"ו]]-[[תרפ"ג]] (57 שנים) ||תרכ"ו-תרמ"ג היה רק חצר אחת {{טקסט מוקטן|(קאפוסט)}}, תרמ"ג-תרס"ט היה 2 חצרות מקביל {{טקסט מוקטן|(קאפוסט, רצ'יצ'ה ובברויסק)}}{{הערה|קאפוסט ורצ'יצ'ה כיהנו במקביל בשנים תרמ"ג-תרס"ט, רצ'יצ'ה ובברויסק כיהנו במקביל בשנים תר"ס-תרס"ט. רבי שלום דובער מרציצה - כיהן בחצי השני של כהונת אחיו רבי שלמה זלמן והתנהלו כשני חצרות מקבילות, ולאחר ששלמה זלמן נפטר - כיהן האח השלישי שמריה נח בחצר נוספת מקבילה לרצ'יצ'ה.}}, תרס"ט-תרפ"ג היה רק חצר אחת {{טקסט מוקטן|(בברויסק)}}. |
|- | |- | ||
| − | |'''[[חב"ד ליאדי]]''' || מייסד החצר - רבי [[חיים שניאור זלמן שניאורסון (בן אדמו"ר הצמח צדק)|חיים שניאור זלמן שניאורסון]] ([[תרכ"ז]]-[[תר"מ]]) || {{ללא גלישה| | + | |'''[[חב"ד ליאדי]]''' || מייסד החצר - רבי [[חיים שניאור זלמן שניאורסון (בן אדמו"ר הצמח צדק)|חיים שניאור זלמן שניאורסון]] ([[תרכ"ז]]-[[תר"מ]]) || {{ללא גלישה|בנו: רבי [[יצחק דובער שניאורסון (נכד אדמו"ר הצמח צדק)|יצחק דובער שניאורסון]] [ליאדי] ([[תר"מ]]-[[תר"ע]])}} {{ללא גלישה|חתנו: רבי [[לוי יצחק מסיראטשין (חתן בן אדמו"ר הצמח צדק)|לוי יצחק גוטרמן]] [סירטשין-ליאדי] ([[תר"מ]]-[[תרס"ה]]) }} || {{ללא גלישה|[[תרכ"ז]] - [[תר"ע]]}} (43 שנים) || חתנו ובנו של רבי חשנ"ז כיהנו ביחד במקביל בשני חצרות נפרדות |
|- | |- | ||
|'''[[חב"ד ניעז'ין]]''' || מייסד החצר - רבי [[ישראל נח שניאורסון]] ([[תרכ"ח]]-[[תרמ"ג]]) || || {{ללא גלישה|[[תרכ"ח]]-[[תרמ"ג]]}} (15 שנים) || רבי [[ישראל נח שניאורסון]] היה האדמו"ר היחידי לחסידי [[חב"ד ניעז'ין]] | |'''[[חב"ד ניעז'ין]]''' || מייסד החצר - רבי [[ישראל נח שניאורסון]] ([[תרכ"ח]]-[[תרמ"ג]]) || || {{ללא גלישה|[[תרכ"ח]]-[[תרמ"ג]]}} (15 שנים) || רבי [[ישראל נח שניאורסון]] היה האדמו"ר היחידי לחסידי [[חב"ד ניעז'ין]] | ||
גרסה מ־10:06, 9 בספטמבר 2020
התפצלות חסידות חב"ד הוא מהלך בו התפצלה חסידות חב"ד לאחר הסתלקות הרבי הצמח צדק בשנת תרכ"ו. הפיצול הביא להקמה של שלוש חצרות חדשות בנוסף על חב"ד ליובאוויטש: חב"ד קאפוסט, חב"ד ניעז'ין וחב"ד ליאדי. מקימי החצרות השונים היו שלושה מבני הצמח צדק[1], אחיו של הרבי המהר"ש. שהם המהרי"ל מקאפוסט, רבי חיים שניאור זלמן שניארסאהן, רבי ישראל נח שניארסאהן. ממשיך דרכו של הצמח צדק בליובאוויטש היה הרבי המהר"ש.
במהלך השנים חזרו רוב חסידי החצרות הללו לחצר חב"ד ליובאוויטש. הפיצול נגמר בשנת תרפ"ג לאחר שאחרון אדמו"רי קאפוסט, רבי שמריהו נח שניאורסון נפטר ולא השאיר אחריו יורשים. לאחר פטירתו חזרו רבים מחסידי קאפוסט לליובאוויטש וקבלו עליהם את נשיאותו של הרבי הריי"צ. אך במקביל חסידים רבים מכל החצרות עזבו את חב"ד או את דרך החסידות.
תוכן עניינים
רקע
בחייו של הצמח צדק היה לכל אחד מבניו בית כנסת משלו בליובאוויטש, ובימי החול כל אחד מהם היה חוזר 'תורות' חסידות כאשר היו פונים אליו קבוצת חסידים בבקשה זו[2] בנוסף על מאמרי הצמח צדק שנאמרו בשבת, והיה מקבל את פניהם של החסידים שהגיעו לבקרו. בשונה משאר האחים, לא היה הרבי המהר"ש מקבל את פניהם של החסידים וחוזר לפניהם חסידות והיה מרבה להתרועע עם היהודים הפשוטים ולהתנהג כלפי חוץ בצורה מודרנית.
בנו החמישי של הצמח צדק רבי יוסף יצחק נהג כבר בחיי אביו הצמח צדק באדמו"רות בסגנון חצרות פולין בעיירה אורוושט, ומידי פעם היה מגיע לליובאוויטש ואמר חסידות לפני המקושרים אליו.
בשנת תרט"ז, החל בנו של המהרי"ל רבי שלמה זלמן, לרכז קבוצת חסידים מבין המבקרים בליובאוויטש סביב לאביו, ולדבר עמהם בשבחו כי הוא ראוי להמשיך את דרכו של הצמח צדק לאחר הסתלקותו. הוא אף פנה אל חסידי חב"ד הפזורים בעיירות ברחבי רוסיה שלא התאפשר להם להגיע לליובאוויטש מפני טורח הדרך, הזמן רב שהיא ערכה והעליות שלה, ועודד אותם לבקש מהצמח צדק שישלח את אחד מבניו למסע שיעבור בכל העיירות הללו. פניות רבות נשלחו אל הצמח צדק ללא ציון שם בן מסוים מבן הבנים שיישלח למסע, אך במקביל נשלחו אל המהרי"ל בקשות בצורה פרטית כי ייצא למסע שכזה. לפועל החליט הצמח צדק לצאת אל המסע בעצמו, ולצרף אליו את בנו ברוך שלום. כשהתפרסמה ההחלטה התאכזב רבי שלמה זלמן ומתח עליה ביקורת ברבים. כששמע זאת חתנו של הצמח צדק רבי לוי יצחק זלמנסון, קרא לו ונזף בו, והפנה את תשומת ליבו של אביו המהרי"ל אל הנעשה מסביבו.
בשנת תרכ"ב, הורה הצמח צדק לבנו הרבי המהר"ש להתחיל לחזור מאמרי חסידות ולקבל חסידים, והורה לחסידים לדרוש ממנו לומר חסידות. מאז החלו קבוצה מגדולי החסידים להתקרב אליו, ביניהם ר' יצחק אייזיק מהומיל, ר' הלל מפאריטש, ר' יקותיאל מליעפלי, הרשב"ץ, ר' פרץ חן, ר' פסח ממלסטובקה ור' יוסף תומרקין.
בשנת תרכ"ג נסע הרבי המהר"ש למסע לטיפול בבריאותו. על פי הכרעת הרבי הצמח צדק בין דעות הרופאים, נסע אל קייב. בדרכו עבר בעיירות רבות בהן התגוררו חסידים, וקיים בהן את הוראת הצמח צדק לחזור חסידות, אך לא קיבל איש ליחידות. מסעו התפרסם וכאשר הגיע לקייב נערכה עבורו קבלת פנים גדולה בה השתתפו מלבד חוגי החסידים גם המשכילים. הרבי המהר"ש שהה בקייב עשרה ימים, בהם חזר בכל יום חסידות אך לא קיבל ליחידות. כאשר חזר לליובאוויטש כעבור ארבעה חודשים לקראת חודש תשרי היה נראה כי יתחיל לחזור חסידות שלא כמנהגו עד אז, אך הוא המשיך בדרכו ולא חזר מאמרי חסידות.
בשנת תרכ"ו, שוב הורה לו הצמח צדק לחזור חסידות. כך נהג במשך כל החורף, כשאת מאמריו הוא פותח בכך שאת הדברים שמע מפי הצמח צדק, וחתם באיחול שהקב"ה ייתן לו בריאות איתנה. במשך אותו החורף, לא אמר הצמח צדק מאמרי חסידות[3].
כמו כן הצמח צדק היה רגיל לחזור על מאמרים מיוחדים בשביל הרבי הרש"ב, והיה מקרבו קירובים מיוחדים[4]. ואף כאשר היה חולה ונאלץ לשכב במיטתו כדי לנוח הצמח צדק היה רגיל לבוא אליו מידי יום ולשבת לידו כמה שעות רצופות והיה מספר לו גילויים נפלאים על אדמו"ר הזקן[4].
זמן קצר לפני שהסתלק אדמו"ר הצמח צדק הוא שלח מכתב לחסידים בו הוא כתב :"אליו[5] תשמעון כאשר שמעתם אלי"[6]
הפיצול
| " | לאחר הסתלקות אדמו"ר הצמח צדק אמרו כל בניו חסידות, בליל שבת אחד אמר אדמו"ר המהר"ש את המאמר "אז ישירו", למחרת בבוקר אחיו רבי יהודה לייב מקאפוסט אמר את המאמר עם חידוש משלו, למחרת אמר אדמו"ר המהר"ש את המאמר שוב עם עוד חידוש, ואחרי זה אמר המהרי"ל את המאמר עם עוד חידוש, כך זה נמשך עד יום שלישי בערב, אז לאחר שאמר אדמו"ר המהר"ש את המאמר עם החידושים שלו, פנה אליו המהרי"ל ואמר לו:"הפעם אמר אבא, וכנגד אבא אינני רוצה לעמוד"[7] | " |
בי"ג ניסן תרכ"ו הסתלק אדמו"ר הצמח צדק. כבר ביום הראשון של פסח החלו חסידי המהרי"ל לפעול בתעמולה לבחור בו למלא את מקומו של הצמח צדק.
במשך שנת האבלות התפללו כל האחים ואמרו מאמרים בליובאוויטש כל אחד במניין משלו, גם האח רבי יוסף יצחק, שכבר הנהיג חסידות משלו באַוְורוּטש.
כדי להחליט איזה מהבנים ירש את הצמח צדק ומי מהם יכהן בליובאוויטש, הוקם בין דין בו היו חברים שלשה מגדולי חסידי הצמח צדק: ר' פרץ חן, ר' שניאור זלמן מלובלין[8] ור' יוסף תומרקין. הבית דין קבע שהרבי המהר"ש הוא זה שימשיך את דרכו של הצמח צדק בנשיאות חב"ד[9].
לימים כתב החסיד הדיין ר' שניאור זלמן פרדקין זיכרון על הפסק דין לידידו הגביר ר' ישעיה ברלין: "הלא בעזה"י אני הייתי ממייסדי ליבאוויץ, אחר הסתלקות אדמו"ר ז"ל נבג"מ, כי מסרתי נפשי בהיותי אז בפאלצק וסבלתי ייסורים גדולים בעד השתדלותי מאנ"ש שיסעו לליבאוויץ. ומכמה עיירות שלחו לי שלוחים מיוחדים להורותם הדרך למי יתקשרו, ונכנסתי בעובי הקורה ובקשרי המלחמה, ועי"ז עקרתי דירתי משם בהכרח והוכרחתי לנסוע לפולין"[10].
מסופר[11] שכאשר נודע לחסיד יקותיאל מליעפלי על דבר פטירתו של אדמו"ר הצמח צדק, הוא נכנס להיסטריה עצומה והחל לשבור את שמשות החלונות ובכה בכי גדול, ומיד נסע לליובאוויטש לקברו של הצמח צדק, כשהגיע לליובאוויטש אמר שלא יתפלל ולא יאכל כלום לפני שילך לשמוע מה יאמר לו הצמח צדק וכך הלך לציון. ר' יקותיאל מליעפלי התרפק על הציון במשך כל היום, ולאחר שראו שהוא לא יוצא נכנסו חסידים לציון וראו שהתעלף. לאחר שהתעורר מעלפונו יצא בריקוד והחל לחזור על מאמר שהצמח צדק אמר לו בהיותו בציון. לאחר מכן בחר רבי יקותיאל באדמו"ר המהר"ש שיהיה לו לרבי ואמר "עד עתה דברתי אליך בלשון נוכח, ואילו מעתה הנך ה"רבי" שלי, לבש כובע ואמור חסידות"[12].
לאחר גמר הפסק דין, בנו בכורו של הצמח צדק רבי ברוך שלום שניאורסון החליט להישאר בליובאוויטש ולא נהג כאדמו"ר אלא כחסיד. בנו השני של הצמח צדק, רבי יהודה לייב נסע בעידוד בנו רבי שלמה זלמן שניאורסון בחודש אלול של שנת תרכ"ו לעיירה קאפוסט שבחבל בלארוס, שם הוא ייסד את חסידות חב"ד קאפוסט, אתו באו מרבית החסידים. בנו השלישי של הצמח צדק, רבי ישראל נח נסע לעיירה ניעז'ין, שם ייסד את חסידות חב"ד - ניעז'ין. בנו החמישי של הצמח צדק, רבי חיים שניאור זלמן נסע לליאדי שם ייסד את חסידות חב"ד - ליאדי. ובנו הקטן של הצמח צדק, אדמו"ר המהר"ש המשיך לגור בעיירה ליובאוויטש והמשיך שם את שושלת חב"ד כרצון אביו הצמח צדק וכפסק הבית דין.
חב"ד ליובאוויטש והפיצול
חב"ד ליובאוויטש היא ממשיכתה של שושלת חב"ד, על פי פסיקת הבית דין[13] וכפי רצונו של הצמח צדק, שממשיך דרכו יהיה אדמו"ר המהר"ש.
קודם פטירתו של הצמח צדק בי"ג בניסן שנת תרכ"ו הוא כתב צוואה, בה נכתב שלא יהיה אדמו"ר אחד לחב"ד, אלא כל בניו של הצמח צדק יאמרו חסידות ביחד. אך חסידיו של המהרי"ל מקאופוסט, בנו השני של הצמח צדק דרשו שרבם יהיה לרבי ואף עשו לשם זה כל מיני תחבולות[14], ולכן הוקם בית דין מיוחד שדן בעניין, והבית דין קבע שאדמו"ר המהר"ש שהיה צעיר הבנים הוא ימשיך את דרכו של הצמח צדק בשושלת חב"ד.
בהזדמנות אחת אמר הצמח צדק לבנו הרבי המהר"ש ש"פך השמן הרוחני שמסר הבעש"ט לתלמידו הרב המגיד ממזריטש למשוח בו את רבנו הזקן לנשיאות לדורותיו, הנה בכח זה נמשח חותני - הרבי האמצעי - ובכח זה משחתי אותך"[15]. כמו כן אדמו"ר הריי"צ מספר שזמן קצר לפני פטירת הצמח צדק בתרכ"ו הוא השאיר פתק המיועד לחסידים בו כתב על אדמו"ר המהר"ש ש"אליו תשמעון כאשר שמעתם אלי".
החלטת בית הדין נבעה בין השאר בשל בקיאותו של הרבי המהר"ש בנגלה[16], למרות היותו צעיר יחסית. לאחר שהראה את בקיאותו הגדולה בנגלה שאלו אחיו, רבי ישראל נח שניאורסון מנין לו כזו בקיאות בעודו כו"כ צעיר, הרבי המהר"ש ענה לו ע"כ ש"אתה קשיש בשנותך אתה, ואילו אני קשיש בשנות אבינו"[17].
לאחר שנפטר אדמו"ר הצמח צדק בערב פסח של שנת תרכ"ו ומונה הרבי מהר"ש להמשיכו בליובאוויטש. נפתחו שלושת החצרות האחרות, רוב החסידים הלכו אחר בנו השני של הצמח צדק, רבי יהודה לייב לקאפוסט. בהקשר לכך מסופר שפעם החסיד ר' שמואל דב מבוריסוב שאל את אדמו"ר המהר"ש מה יהיה עם החסידים, ואדמו"ר המהר"ש ענה לו ש"אל תדאג, זה לזמן קצר". ואכן לאחר חצי שנה (לאחר עלותו של הרבי מהר"ש לנשיאות) בחודש חשון שנת תרכ"ז נפטר המהרי"ל מקאפוסט והרבה מחסידי קאפוסט חזרו בחזרה לליובאוויטש וקבלו עליהם את נשיאותו של אדמו"ר המהר"ש.
מטבע הדברים היחסים בין ליובאוויטש ולשאר הענפים היו מתוחים חלק מהזמן, במיוחד בין ליובאוויטש לקאפוסט, דבר שהוביל בהמשך לפרישתה של חסידות קאפוסט מכולל חב"ד ולהקמתו של כולל חב"ד המיוחד.
בתחילה חב"ד ליובאוויטש הייתה הקטנה מבין ענפיה השונים של חב"ד. אך לאחר חצי שנה, בעת פטירת המרי"ל מקאפוסט חזרו חלק גדול מחסידיו לליובאוויטש, ולאחר פטירת בנו שלמה זלמן חזרו עוד חלק נכבר מחסידי חב"ד קאפוסט לליובאוויטש ובכך נהפכה חב"ד ליובאוויטש לחצר גדולה אף יותר מקאפוסט.
בין היחסים המתוחים שהיו לליובאוויטש עם קאפוסט ניתן למנות את האיסור שהוציאו רבותינו נשיאינו על קריאה בספר תורה אור מכיון שהוא הודפס בקאפוסט[דרוש מקור], כמו כן חסידי חב"ד הקפידו שלא ללמוד בספר דרך מצוותיך מכיוון שהודפס לראשונה על ידי קאפוסט[דרוש מקור].
וכן היה איסור וקפידה על הלומדים בספרים של אדמו"רי קאפוסט[דרוש מקור], כמו כן גם חסידי קאפוסט היו נוהגים לשרוף ספרי חסידות שהיו שייכים לליובאוויטש. שיא המשבר בין ליובאוויטש לקאפוסט היה כאשר בשנת תרע"ב האדמו"ר מקאפוסט רבי שמריהו נח שניאורסון הורה לחסידיו לפרוש מכולל חב"ד שהיה נתון לשליטתם של חסידי ליובאוויטש, ולפתוח כולל חדש שנקרא כולל חב"ד המיוחד.
עד שנת תרפ"ג נכחדו ענפיה השונים של חב"ד וכך כל שאר חסידי חב"ד מהענפים השונים חזרו למקור וקבלו עליהם את מרותו של אדמו"ר הריי"צ.
חצרות שנפתחו והתפצלו מליובאוויטש
בעקבות המחלוקת בין בניו השונים של אדמו"ר הצמח צדק שלושה מבניו פתחו חצרות חדשות ונהגו באדמו"רות כל אחד בעיירה אחרת. שלושת חצרות חב"ד שקמו בעקבות כך הם:
חב"ד קאפוסט
| ערך מורחב – חסידות קאפוסט |
כנ"ל מייסד החצר היה רבי שלמה זלמן שניאורסון בנו של המהרי"ל מקאפוסט, השתדל להקים חצר עוד בחיי הצמח צדק.
לאחר הסתלקות אדמו"ר הצמח צדק המהרי"ל אמר בתחילה שאינו רוצה לנהוג כרבי, אך בנו הרב שלמה זלמן שניאורסון יזם ודחף שהחסידים יחפצו שיהיה לרבם והביאו אותו לעיירה קאפוסט, ושם נהג המהרי"ל כאדמו"ר זמן קצר. על כך הוא כתב מכתב לאחיו, אדמו"ר המהר"ש ש"הוכרחתי לנהוג בנשיאות".
בגלל שהמהרי"ל היה הבן המבוגר ביותר של הצ"צ שהסכים לנהוג באדמו"רות, והוא אף ראה את פני אדמו"ר הזקן נהרו אליו מרבית חסידי חב"ד, והחצר החסידית חב"ד קאפוסט הייתה בתחילה החצר הגדולה ביותר בחסידות חב"ד.
המהרי"ל נפטר כחצי שנה אחר אביו, ועיקר החצר קמה והתקיימה על ידי בנו, רבי שלמה זלמן שניאורסון בעל המגן אבות, לאחר שהוא נפטר מילאו את מקומו שני אחיו, רבי שלום דובער שניאורסון שנהג בנשיאות בעיירה רציצא, ורבי שמריהו נח שניאורסון שנהג בנשיאות בעיירה בוברויסק.
בתחילה היחסים בין ליובאוויטש וקאפוסט היו מאוד מתוחים, דבר שהתבטא בעיקר במחלוקות בעניין כולל חב"ד כאשר חסידי קאפוסט דרשו להיות אחראים על הכולל, ובפועל השליטה בו הייתה ע"י חסידי ליובאוויטש, בעקבות כך הקימו חסידי קאפוסט את כולל חב"ד המיוחד. כמו כן התקבלה גזירה בליובאוויטש שלא ללמוד בספריהם של אדמו"רי קאפוסט, ואף חסידי ליובאוויטש לא למדו בספר תורה אור משום שהודפס בקאפוסט. גם היו מקרים של חילול ספרי חסידות של ליובאוויטש ע"י חסידי קאפוסט.
החצר התקיימה במשך חמישים ושבע שנים - משנת תרכ"ו עד שנת תרפ"ג, ולאחר שנפטר אחרון האדמו"רים של החצר חזרו רוב חסידי קאפוסט לליובאוויטש וקבלו על עצמם את נשיאותו של אדמו"ר הריי"צ.
חב"ד ליאדי
|
| ערך מורחב – חסידות ליאדי |
מייסד החצר היה רבי חיים שניאור זלמן שניאורסון.
כאשר נסע לעיירה ליאדי בקשו ממנו החסידים ששהו בעיירה שינהג באדמו"רות ויהיה להם לרבי, ואך רבי חיים שניאור זלמן הסכים לכך והחל לנהוג שם בנשיאות, כשהגיע לשם אמר "ודור רביעי ישובו הנה"[18].
חסידות חב"ד ליאדי התקיימה במשך שני דורות, במשך ארבעים ושלוש שנה, כאשר בדור השני התפצלה החסידות בין רבי יצחק דובער שניאורסון (בנו של מייסד הענף רבי חיים שניאור זלמן שניאורסון) לבין גיסו, רבי לוי יצחק מסירטשין שחסידותו נקראה "סירטשין ליאדי" לאחר שנפטרו האדמו"רים חזרו רוב חסידי ליאדי לחב"ד ליובאוויטש ומקצתם לחב"ד קאפוסט. לאחר פטירתם חזרו חלק גדול מחסידיהם לחב"ד ליובאוויטש.
חב"ד ניעז'ין
|
| ערך מורחב – חסידות ניעז'ין |
מייסד החצר היה רבי ישראל נח שניאורסון בנו של הצמח צדק.
החצר התקיימה במשך כחמש שרה שנה, משנת תרכ"ח ועד לשנת תרמ"ג, לאחר פטירתו של רבי ישראל נח שניאורסון בשנת תרמ"ג עברו רוב חסידי ניעז'ין לחב"ד קאפוסט ומקצתם לליובאוויטש.
אדמו"רי חב"ד בתקופת הפיצול
| ענף חסידי | דור ראשון | דור שני | שנות החצר | הערות |
|---|---|---|---|---|
| חב"ד ליובאוויטש הענף המרכזי |
אדמו"ר המהר"ש - ממשיך דרכו של הצמח צדק (תרכ"ו-תרמ"ג) | אדמו"ר הרש"ב (תרמ"ג-תר"פ) | תקל"ב-היום (252 שנים) |
שנת תרפ"ג (3 שנים לאחר שהרבי הריי"צ נהיה רבי) הייתה סוף הפיצול ואחרוני החסידים שהתפצלו - חזרו לליובאוויטש |
| חב"ד קאפוסט | מייסד החצר - המהרי"ל מקאפוסט (חצי שנה; ניסן תרכ"ו - חשון תרכ"ז) | בנו ה-1: רבי שלמה זלמן שניאורסון [קאפוסט] (תרכ"ז-תר"ס) בנו ה-2: רבי שלום דובער שניאורסון [רצ'יצ'ה] (תרמ"ג-תרס"ט) בנו ה-3: רבי שמריה נח שניאורסון [בברויסק] (תרס"ט-תרפ"ג) |
תרכ"ו-תרפ"ג (57 שנים) | תרכ"ו-תרמ"ג היה רק חצר אחת (קאפוסט), תרמ"ג-תרס"ט היה 2 חצרות מקביל (קאפוסט, רצ'יצ'ה ובברויסק)[19], תרס"ט-תרפ"ג היה רק חצר אחת (בברויסק). |
| חב"ד ליאדי | מייסד החצר - רבי חיים שניאור זלמן שניאורסון (תרכ"ז-תר"מ) | בנו: רבי יצחק דובער שניאורסון [ליאדי] (תר"מ-תר"ע) חתנו: רבי לוי יצחק גוטרמן [סירטשין-ליאדי] (תר"מ-תרס"ה) | תרכ"ז - תר"ע (43 שנים) | חתנו ובנו של רבי חשנ"ז כיהנו ביחד במקביל בשני חצרות נפרדות |
| חב"ד ניעז'ין | מייסד החצר - רבי ישראל נח שניאורסון (תרכ"ח-תרמ"ג) | תרכ"ח-תרמ"ג (15 שנים) | רבי ישראל נח שניאורסון היה האדמו"ר היחידי לחסידי חב"ד ניעז'ין |
היחסים בין החצרות
היחס בין החצרות לווה במחלוקת שעיקרה היה בין חב"ד ליובאוויטש לקאפוסט.
מסופר שבאחת הפעמים הגיע חסיד קאפוסט לאדמו"ר המהר"ש ועשה לו סימן של ניצחון, בתגובה הסתכל עליו אדמו"ר המהר"ש ואותו חסיד נהיה משותק כל ימיו, לא הועילו כל התחנונים של המשפחה החסיד נשאר משותק כל ימיו[דרוש מקור].
בין היחסים המתוחים שהיו לליובאוויטש עם קאפוסט ניתן למנות את האיסור שהוציאו רבותינו נשיאינו על קריאה בספר תורה אור מכיון שהוא הודפס בקאפוסט[דרוש מקור], כמו כן חסידי חב"ד הקפידו שלא ללמוד בספר דרך מצוותיך מכיוון שהודפס לראשונה על ידי קאפוסט[דרוש מקור].
וכן היה איסור וקפידה על הלומדים בספרים של אדמו"רי קאפוסט[דרוש מקור], כמו כן גם חסידי קאפוסט היו נוהגים לשרוף ספרי חסידות שהיו שייכים לליובאוויטש, בין השאר טענו שאדמו"ר המהר"ש זייף את המכתבים שבהם כתב אדמו"ר הצמח צדק שהוא צריך להיות האדמו"ר. שיא המשבר בין ליובאוויטש לקאפוסט היה כאשר בשנת תרע"ב האדמו"ר מקאפוסט רבי שמריהו נח שניאורסון הורה לחסידיו לפרוש מכולל חב"ד שהיה נתון לשליטתם של חסידי ליובאוויטש, ולפתוח כולל חדש שנקרא כולל חב"ד המיוחד.
כאשר נפטר אחיו של אדמו"ר המהר"ש רבי יהודה לייב מקאפוסט הוא שיגר מכתב לבנו, רבי שמריהו נח, במכתב קרא אדמו"ר המהר"ש לרבי שמריהו נח לגמור את המחלוקת ולהשכין את השלום בחב"ד[20].
סוף הפיצול והתאחדות עם ליובאוויטש
במרוצת השנים ענפיה השונים של חסידות חב"ד החלו להיעלם, הענף הראשון שנעלם היה של חב"ד ניעז'ין, הענף שרד רק כ-15 שנה משנת תרכ"ח ועד לשנת תרמ"ג ומיד לאחר פטירתו של מייסדו, רבי ישראל נח שניאורסון בי"ז ניסן תרמ"ג עברו רוב חסידיו לחב"ד קאפוסט.
לאחר פטירת מייסד חסידות חב"ד ליאדי רבי חיים שניאור זלמן שניאורסון בשנת תרס"ה התפצלה החסידות בין בנו רבי יצחק דובער שניאורסון לבין חתנו רבי לוי יצחק מסירטשין. הענף החסידי סירטשין ליאדי שרד זמן קצר ממש, ורוב חסידי סירטשין ליאדי עברו לחב"ד ליובאוויטש. ולאחר שהגיע הקץ על חסידות ליאדי רוב חסידיו התפזרו בין ליובאוויטש וקאפוסט.
לאחר ששני החצרות חב"ד ליאדי וחב"ד ניעז'ין נעלמו נשארו איפה רק חב"ד ליובאוויטש וחב"ד קאפוסט. אך בשנת תרפ"ג כשהאדמו"ר רבי שמריהו נח שניאורסון מקאפוסט נפטר הוא כתב בצוואתו שימנו את אחד מנכדיו לאדמו"ר במקומו, אך בפועל הבקשה לא קוימה וחב"ד קאפוסט חדלה מקיומה, וכך כל חסידי קאפוסט נהפכו למקושרים לאדמו"ר הריי"צ וחזרו לליובאוויטש.
חסידות אוורוטש
|
| ערך מורחב – חסידות אוורוטש |
בן נוסף של אדמו"ר הצמח צדק, האדמו"ר רבי יוסף יצחק, הקים, בהשפעת חמיו ודודו הרב יעקב ישראל מטשערקאס (ה"צ'רקאסר"), עוד בחיי אביו חצר בעיירה אוורוטש, בשנת תרי"ט. אך החסידות התנהלה בסגנון חסידויות צ'רנוביל ולא בדרכה של חסידות חב"ד[21][22].
את מקומו של רבי יוסף יצחק לאחר פטירתו מילא בנו האדמו"ר רבי נחום דובער שניאורסון, שנפטר בח' בטבת תרנ"ו[23]. לאחר פטירתו התפזרו חסידיו בין חסידויות טשרנוביל השונות, אך חלקים נוספים עברו לחב"ד[דרוש מקור].
יש לציין שבמשפחת בית הרב היו צאצאים נוספים שפתחו חצרות נוספות בשושלת צ'רקס, כדרך חסידות טשרנוביל ולא בדרך חב"ד, והם חסידות טומושפול וחסידות הורנסטייפל.
ראו גם
| חב"ד וגדולי ישראל |
|---|
| חב"ד ובנותיה |
| חסידות חב"ד ליובאוויטש חסידות סטרשלה ● התפצלות חסידות חב"ד (תרכ"ו) • חב"ד קאפוסט • חב"ד ליאדי • חב"ד ניעז'ין ● חסידות אוורוטש |
| חצרות רוסיה ליטא ואוקראינה |
| ברסלב • טולנא • סלונים • סקווירא • פינסק קרלין • צ'רנוביל • קרלין • צ'רקס • רחמסטריבקא • רוז'ין • צ'ורטקוב • סקוליא |
| חצרות גליציה |
| באבוב • צאנז • מחנובקה • פשברסק • בעלז • נדבורנא • ביטשינא • קרטשניף • זוטשקא |
| חצרות פולין ווואהלין |
| אמשינוב • גור • זוויהל • לעלוב • סטרופקוב • ראדזין • ביאלא • פשיסחא • אוז'רוב |
| חצרות הונגריה ורומניה |
| פאפא • ויז'ניץ • סאטמאר • ערלוי |
| חצרות ארץ ישראל ומרוקו |
| שומרי אמונים • אשלג • אבוחצירא |
הערות שוליים
- ↑ לצמח צדק היו שבעה בנים, אחד מהם (רבי יעקב) נפטר עוד בחיי הצמח צדק, הבכור (רבי ברוך שלום) לא נהג כאדמו"ר, והבן האחר (רבי יוסף יצחק) נהג כאדמו"ר עוד בחיי הצמח צדק, אך לא בדרך חסידות חב"ד
- ↑ ראה תיאור על כך בכרם חב"ד, אם כי לא ברור אם תורות אלו היו שלהם או חזרה על דבריו של הצמח צדק
- ↑ מבוסס על 'רשימת תרכ"ו' שכתב הרבי הריי"צ מתוך מטרה להדפיס כמבוא ללקוטי תורה - תורת שמואל תרכ"ו, אך הדפסתה שם לא יצאה אל הפועל
- ↑ 4.0 4.1 חנוך גליצנשטיין, ספר התולדות אדמו"ר מהר"ש עמוד 37
- ↑ אל אדמו"ר המהר"ש
- ↑ אוצר סיפורי חב"ד חלק ח'
- ↑ ספר השיחות תש"ה, עמוד 32
- ↑ הרבי הצמח צדק אמר עליו ש"אפשר לסמוך על הפסק שלו"
- ↑ ספר התולדות עמ' 37
- ↑ המכתב התפרסם בקובץ "אגרות בעל תורת חסד"
- ↑ ספר השיחות (אדמו"ר הריי"צ) ה'תש"ב עמ' 104 - 103
- ↑ ראה ספר "רבנו הצמח צדק" עמ' 191
- ↑ ראה ספר התולדות אדמו"ר מהר"ש עמ' 37
- ↑ ראה בכרם חב"ד בעשרות מקומות
- ↑ ספר המאמרים תש"י עמ' 163
- ↑ ראה בספר התולדות במקומו
- ↑ ראה ספר השיחות תש"ח עמ' 35
- ↑ היה דור רביעי לאדמו"ר הזקן שהתיישב בליאדי
- ↑ קאפוסט ורצ'יצ'ה כיהנו במקביל בשנים תרמ"ג-תרס"ט, רצ'יצ'ה ובברויסק כיהנו במקביל בשנים תר"ס-תרס"ט. רבי שלום דובער מרציצה - כיהן בחצי השני של כהונת אחיו רבי שלמה זלמן והתנהלו כשני חצרות מקבילות, ולאחר ששלמה זלמן נפטר - כיהן האח השלישי שמריה נח בחצר נוספת מקבילה לרצ'יצ'ה.
- ↑ ראה ספר התולדות אדמו"ר המהר"ש עמ' 35
- ↑ ציטוט מבית רבי (ספר), חלק ג', דף ט"ו, עמוד א': "אח"כ בקשוהו במדינת וואהלין להיות להם לרב כדרך רבני פולין" ובחלק ג' עמוד ט"ו: "הנהגת רבנותו הי' כדרך רבני פולין" | מהקריאה והקדושה כסלו תש"ה: "כשהיה בן שלושים ושש שנה בשנת תרי"ט הכריחו כ"ק חותנו אדמו"ר המפורסם כבוד קדושת שם תפארתו מרנא ורבנא ר' יעקב ישראל מטשערקאסס.. לקבל עליו הנשיאות בהנהגת ובהדרכת מקוריו היושבים בווהאלין .. מושובו בעיר אוורוטש פלך זיטאמיר, הוא כ"ק אדמו"ר מוהרייצ הוא דור רביעי לנשיאי חסידי טשרנאביל" ובהערה: "א. אדמו"ר הרה"ק ר' מנחם נחום ב. אדמו"ר ההר"ק ר' מרדכי ג. אדמו"ר הרה"ק ר' יעקב ישראל..". אדמו"ר הריי"צ מונה את רבי יוסף יצחק כאחד מבני אדמו"ר הצמח צדק שישבו על כסאו במקומות שונים לאחר פטירתם אביהם (הקריאה והקדושה, תשרי תש"ה, מדור "זכרון זכות אבות - י"ג תשרי") כמו כן הוא מכונה בשלשלת היחס בתואר "כ"ק אדמו"ר".
- ↑ אם כי בפני כמה ממקורביו נהג בכמה ממנהגי חב"ד. ראה למשל: בית רבי (ספר), עמוד קכ"ג: "הנהגת רבנותו הייתה כדרך רבני פולין אך בפני יחידי סגולה היה אומר גם דברי חסידות - היינו תורת חב"ד"
- ↑ לגבי נחום דובער שניאורסון כתוב בבית רבי (ספר), חלק ג' דף ט"ו עמוד ב': "שמילא מקומו אחריו" (אחרי אביו בהנגת חסידות ארווטש כדרך צ'רנוביל ולא בדרך חב"ד). ובהקריאה והקדושה טבת תש"ב: "בנו השלישי וממלא מקום אביו באוורוטש כ"ק אדמו"ר חסידא ופרישא כבוד קדושת שם תפארתו מוהר"ר נחום דובער בן הוד כ"ק אדמו"ר הגאון חסידא ופרישא כ"ק שם תפארתו מרנא ר' יוסף יצחק.. נולד בשנת תר"ב בעיר ליובאוויטש והוא בן הזקונים לאביו כ"ק אדמו"ר מוהריי"ץ ודור חמישי לנשיאי טשערנוביל בעיר אוורוטש פלך זיטומיר" ובהערה: "א. אדמו"ר הרה"ק ר' מנחם נחום ב. אדמור ההר"ק ר' מרדכי ג. אדמו"ר הרה"ק ר' יעקב ישראל ד. אדמור הרה"ק מוהריי"ץ"
