משתמש:פולע/התייסדות חסידות חב"ד
|
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה אתם מתבקשים שלא לערוך ערך זה בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניחי התבנית. | ||
| אם הדף לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך רצוי לתת קודם תזכורת בדף שיחת הכותבים. | |||
| התפצלות החסידות (תקנ"ז) | |
|---|---|
| תאריך התחלה | תקנ"ז |
| מייסדי הענפים | רבי אברהם מקאליסק, אדמו"ר הזקן |
התפצלות החסידות הוא מהלך בו התפצלה החסידות בזמן אדמו"ר הזקן בשנת תקנ"ז, אולם הפיצול בפועל התרחש החל משנת תקס"ב. הפיצול עצמו החל בעקבות ויכוח של אדמו"ר הזקן עם רבי אברהם מקאליסק על ספר התניא.
תוכן עניינים
רקע
| " | וכל זה היה רק מעשה שטן רח"ל, המבלבל העולם תמיד וכשאר ראה כי לא עלה בידו להסתיר דרך רבינו והילוכו בקודש,על כן יגע ומצא להסית ברבינו חבריו ואוהביו לו מכבר | " |
– בית רבי, עמ' 120 | ||
לאחר עליית רבי מנחם מענדל מוויטבסק לארץ ישראל, פנה רבי מנחם מענדל לאדמו"ר הזקן, בבקשה שישמש כמנהיג החסידים ברוסיה, יחד עם רבי ישראל מפולוצק ורבי יששכר בער מליובאוויטש[1]. למרות זאת, סירב אדמו"ר הזקן לקבל עליו את עול הנשיאות.
לרבי מנחם מענדל מויטבסק הצטרף רבי אברהם מקאליסק, אשר שלח מכתב לאדמו"ר הזקן, בו הוא מפציר בו להתמנות לנשיא. במכתב זה כתב בין היתר:
"והנה בענין המעשה רב להם כבוד אהובינו וידידנו ידיד ה' אור יקר כק"ש מו"ה שניאור זלמן נ"י שיחי', מלא כבוד ד' ברוח חכמה ובינה ודעת את ד' להורות להם הדרך, בטחוננו בחסדי ד' ית' שיפתח להם את אוצרו הטוב ביראת ה'".
לאחר הפצרות רבות קיבל אדמו"ר הזקן עליו את עול הנשיאות בשנת תקמ"ו. בשנת תקמ"ח נפטר רבי מנחם מנדל מוויטבסק, ולאור זאת, רבי אברהם מקאליסק החליף אותו בהנהגת החסידים בארץ ישראל. כקודמו, גם רבי אברהם מקאליסק שלח מכתבי עידוד לאדמו"ר הזקן וכן תמך בתקנותיו[2].
אדמו"ר הזקן היה שולח בחזרה מכתבים לרבי אברהם מקאליסק בו הוא משבחו ומכנהו: "יושבי ארה"ק ומלכם בראשם הרב הכהן הגדול מאחיו מו' אברהם שי"[3], ולעיתים גם "הרב הכהן הגדול מאחיו"[4].
כמו כן, רבי ברוך ממז'יבוז התבטא בעת שקיבל את ספר התניא שזהו "ספר השכל"[5].
הפיצולים
מכתבו של רבי אברהם מקאליסק
|
|---|
|
"וקא חזינא לספר הבינונים שהדפיס כת"ר, ולא מצאתי בו תועלת כל כך להצלת נפשות ... ויהי' הדבר ההוא סמוי מן העין, ועל הכלל חסידים די להם באמונת חכמים ושיכירו חסרונם. וחס אנכי על זרעי' דאבא ה"ה בנו המופלג הוותיק מו"ה דוב בער, לאשר כת"ר הכניס אותו בנסיון גדול, כאני' בלב ים, שצריך פרקליטין גדולים להנצל ממצודת הגאוה והגדלות ... וכת"ר הכניס בנו בזה, והוא עדיין רך בשנים ... וכל שכן אחים קטני האיכות ורבי הכמות אשר בכל עיר ועיר, המה אשר נקראו ראשי מנינים, ללמדם ספר הבינונים ... האמת והיושר כתבתי לאחי שיעמוד איש אחד בעזרו להקל מעליו איזה דבר, כוונתי היתה שיהי' האיש ההוא זקן ורגיל ומכיר ערכו, ושלא ידבר כי אם דברים פשוטים ... אהובי אחי נדרשתי לאשר לא שאלוני, כי האהבה מקלקלת השורה, ומהראוי שכת"ר יתן דעתו לכל אשר אמרתי" |
| אגרות קודש לאדמו"ר הזקן נספחים 22 - 23, עמ' תצ"ח. |
הפיצול הראשון
בשנת תקנ"ז הוציא אדמו"ר הזקן את ספר התניא שהיה באותם ימים חידוש עצום. לאחר הוצאת הספר, כתב רבי אברהם מקאליסק מכתב לאדמו"ר הזקן], בו הוא תוקף את ספרו. במכתב העלה טיעון, כי החסידים צריכים להתנהג ביראת שמים פשוטה, ואילו סודות התורה אותם חשף אדמו"ר הזקן בספר התניא, יש להגביל לבני עלייה בלבד.
את שיטתו ביסס רבי אברהם על הפסוק: "וצדיק באמונתו יחיה"[6], עליה כותב במכתב לרבי לוי יצחק מברדיטשוב: "מה יגיעות יגעתי עמו במכתבים שונים להעמידו על אחת וצדיק באמונתו יחיה"[7]. בשנת תק"ס שלח אדמו"ר הזקן מכתב לרבי אברהם מקאליסק, בו הוא מתנצל על האיחור בכתיבת על המכתב[8], ומסביר את שיטתו בעניין זה[9].
בעקבות כך, הוציא רבי אברהם מקאליסק מכתב בו הוא מתחרט מהביקורת על אדמו"ר הזקן[10].
הפיצול השני
רבי אברהם מקאליסק היה שולח שלוחים לרוסיה, בכדי שיאספו כסף בשביל יהודי ארץ ישראל. אותם שלוחים היו מציקים לאדמו"ר הזקן רבות, וכאשר היו חוזרים בחזרה לרבי אברהם מקאליסק היו מלשינים על אדמו"ר הזקן.[11].
אחד מחסידי אדמו"ר הזקן שעלה לארץ ישראל, הגיע לרבי אברהם מקאליסק בכדי ללמוד אצלו, אולם אותו חסיד לא רווה מרבי אברהם ותכנן לחזור בחזרה לרוסיה לאדמו"ר הזקן. רבי אברהם שחיבב את אותו חסיד, הזהיר אותו מפני הסכנות שבדרך, אולם אותו חסיד ענה שהוא לא מפחד מפני שהוא חסיד של אדמו"ר הזקן. הדברים עוררו קנאה אצל רבי אברהם מקאליסק, ובעקבות כך בשנת תקס"ב יצא נגד אדמו"ר הזקן[11].
שלוחיו של רבי אברהם מקאליסק, הגיעו לרבי ברוך ממז'יבוז, רבי מרדכי מלכוויץ ורבי אשר מסטולין, ודברו נגד אדמו"ר הזקן. בעקבות כך, הצטרפו גם הם לרבי אברהם מקאליסק, נגד אדמו"ר הזקן[11].
רבי אברהם מקאליסק שלח מכתב לרבי לוי יצחק מברדיטשוב בו הוא מסית נגד אדמו"ר הזקן וטוען שהוא סוטה מדרך המגיד ממזריטש ורבי מנחם מענדל מוויטבסק[12], אך רבי לוי יצחק מברדיטשוב שלח מכתב בתגובה בו תומך באדמו"ר הזקן, בהמשך הוא אף התבטא ש"כולנו אכלנו מתוך קערה אחת אך ה"ליטאי" לקח את השמנונית ואת העיקר"[13].
במכתב משנת תקס"ה כותב אדמו"ר הזקן לרבי אברהם מקאליסק,שהוא לא תלמידו, והוא לא צריך את האישור לכתיבת ספרי חסידות[14].
היחסים בין שני הצדדים
בשנת תקס"ה בעקבות המחלוקת פרש רבי אברהם מקאליסק יחד עם רבי אשר מסטולין ורבי מרדכי מלכוויץ מ"קופת מעות ארץ הקודש" שבראשה עמד אדמו"ר הזקן, והם הקימו קופה חדשה. רבי מרדכי לכוויץ מינה אתר' אהרן ור' ישראל מאוסטראוונא להיות שני הגבאים הכללים של הקופה.
בעקבות ההתפצלות שונה שם הקופה "קופת מעות ארץ הקודש" ל"כולל חב"ד", כאשר הגבאי הראשי הוא ר' יעקב סלימאן.[15]
הסכסוך השפיע על חסידי חב"ד בארה"ק והם נאלצו לעבור יחד עם חסידי רבי לוי יצחק מברדיטשוב מטבריה לצפת.בעקבות הפיצול כונו חסידי אדמו"ר הזקן, לראשונה בשם "חב"ד".
היחס בין רבי ברוך ממזיבוז לאדמו"ר הזקן
| " | והנה מכל מה שכתבנו מובן, שמחלוקתם לא הייתה פשוטה, כי אם בדברים גבוהים ונעלים ברומו של עולם, וגם בעת מחלוקתם לא הייתה שנאתם שלימה, רק כשנסתעף הדבר לענפים כו' ובפרט לאנשי המון, בא הדבר למחלוקת של זלזול, אך הם בעצמם, גם בעת המחלוקת היו חוששים זה על כבוד חבירו כו' | " |
– בית רבי עמ' 132 | ||
רבי ברוך ממז'יבוז בתחילה היה מאוהבי אדמו"ר הזקן, אולם כשאר שמע שהרבנית פריידא אומרת חסידות הוא התנגד לכך נחרצוות, לאחר מכן הוא התפייס בחזרה עם אדמו"ר הזקן, אולם עם התעוררות המחלוקת בין אדמו"ר הזקן לרבי אברהם מקאליסק הוא הצטרף למתנגדים ויצא נגד אדמו"ר הזקן[16].
אחד מחסידי רבי ברוך ממז'יבוז הזכיר פעם את שמו של אדמו"ר הזקן לא השם "רבי" לפני רבי ברוך, בתגובה תקף רבי ברוך את אותו חסיד ואמר שעונשו גדול מאוד, אותו חסיד התחנן לפני רבי ברוך שיקל בעונשו, אולם רבי ברוך אמר שיפנה לאדמו"ר הזקן, אותו חסיד הלך לאדמו"ר הזקן (ששהה אז בברדיטשוב) וביקש את מחילתו, אדמו"ר הזקן ענה שהוא לא יכול לבטל את עונשו אולם יקל ממנו את העונש[11].
רבי ברוך ממז'יבוז אמר באחת הפעמים שמי שיפגע באדמו"ר הזקן מובטח לו שיהיה לו גן עדן, אחד מחסידיו של רבי סרוך ששמע זאת חיכה להזדמנות בה היה אדמו"ר הזקן לבדו ואז זרק עליו אבן ופגע בו, אדמו"ר הזקן בתגובה הביט בו ולפתע החל אותו חסיד לרעוד, החסיד בתחילה סבר זה יעבור לו, אולם לאחר שראה שזה לא קרה הוא רץ לרבי ברוך שירפא אותו, כאשר סיפר החסיד שהוא זרק אבן על אדמו"ר הזקן כשאר ציווה אותו, השיב לו רבי ברוך: "את אשר הבטחתי אקיים, אולם את מה שקיבלת לא אטול ממך", ואכן החסיד נשאר כל ימיו רועד, כאשר הדבר עבר גם לבניו ונכדיו[17] [18].
רבי נחמן מברסלב התבטא פעם על רבי ברוך בפני אדמו"ר הזקן ש"מפטרבורג כבר נפטרתם, מהדוד ברוך עדיין לא"[19].
מסע ברדיטשוב
| ערך מורחב – מסע ברדיטשוב |
בשנת תק"ע יצא אדמו"ר הזקן למסע שנועד בין השאר בשביל לבקר אצל רבי ברוך ולהתפייס איתו[20], במהלך המסע הגיע אדמו"ר הזקן לבקר אצל רבי נחמן מברסלב שכל אותו הזמן ניסה לגשר בין שני הצדדים.
בחודש אדר הגיע אדמו"ר הזקן לרבי ברוך והחל לדברו בעניין המחלוקת, בפגישה הוכיח אותו אדמו"ר הזקן על היותו כפי טובה, שהוא נסאר פעמיים רק בשביל סבו הבעש"ט למרות שהיה יכול להפיל האשמה עליו שהרי הוא נכדו, בהמשך שאל אותו ר' ברוך שזה לא לכבודו שהוא ינדוד בין עיירות ויאסוף כסף לפדיון שבוים ולעניים, רבי ברוך בתגובה השיב שמה אכפת לכם מאותם אנשים. בהמשך השיחה הבהיר לו אדמו"ר הזקן שכל הדברים שאמרו עליו לפניו הם לשון הרע[21].
לקריאה נוספת
- אוצר סיפורי חב"ד, "בין מזיבוז ואפטא לרבנו הזקן", עמ' 159 - 169.
הערות שוליים
- ↑ כמובא במבוא לאגרות קודש אדמו"ר הזקן אות ז', ד' אדר תקמ"ב.
- ↑ בית רבי, ט"ו, א.
- ↑ אגרות קודש לאדמו"ר הזקן, אגרת כ"ז
- ↑ אגרות קודש לאדמו"ר הזקן, אגרת ל, ל"ג.
- ↑ אוצר סיפורי חב"ד, ח"ג, עמ' 314.
- ↑ מסכת מכות, כד,א.
- ↑ אגרות בעה"ת אגרת ק
- ↑ מפני מאסרו.
- ↑ מכתב זה אבד במשך השנים.
- ↑ תולדות חב"ד בארה"ק, ד, "וצדיק באמונתו יחיה ושיטת חב"ד"
- ↑ 11.0 11.1 11.2 11.3 בית רבי, עמ' 120 - 132
- ↑ אגרות קודש לאדמו"ר הזקן נספחים 22 - 23, עמ' תצ"ח.
- ↑ תורת שלום, ספר השיחות, עמ' 51 - 52.
- ↑ אגרות קודש לאדמו"ר הזקן, עמ' ק"כ - קכ"ט.
- ↑ נזכר לראשונה בתפקיד זה באיגרת של מנחם מנדל מוויטבסק מחודש אדר תקמ"ב (1782) (יעקב ברנאי, איגרות חסידים מארץ ישראל, עמ' 93). האזכור האחרון המתוארך משנת תקס"ה (1805), אגרת הקודש עמ' קכח.
- ↑ בית רבי, כ"א
- ↑ 17.0 17.1 אוצר החסידים, עמ' 488
- ↑ רבי זלמן לייב אסטולין סיפר שחותנו רבי חיים בנימין ברוד הכיר את נכדיו של אותו איש ואף ראה אותם רועדים [17]
- ↑ בית רבי, עמ' 191
- ↑ 'שבחי הרב' עמ' 31; אגרות קודש (עמ' קטו)
- ↑ אגרות קודש עמ' קמא - קמב.
