הקריאה והקדושה

"הקריאה והקדושה"

הקריאה והקדושה, הינו ביטאון בשפת האידיש, שהופיע בין השנים תש"א - תש"ה, ויצא לאור על ידי אגודת חסידי חב"ד.

הירחון

ירחון 'הקריאה והקדושה' יצא לאור בשנים תש"א - תש"ה בקשר למלחמת העולם השניה שהשתוללה אז, ושואת יהודי אירופה שהתרחשה במקביל אליה. מטרתו המוצהרת של הירחון היא "ליצור במה עליה יושמע קולו של כ"ק אדמו"ר שליט"א מליובאוויטש (הרבי הריי"צ)", זאת מכיון שבמצב הנוכחי בעולם אין שום קול בטוח ויציב מלבד קולו של הרבי.

הירחון נשא אופי משיחי מובהק, כאשר המסר העיקרי העובר מבין דפיו אשר המוצא היחיד מן המלחמה הינה הגאולה הקרובה. הירחון ראה את עצמו כ"בימה זמנית" בלבד להפצת דברי הרבי באשר "מובן מאליו שבצפותנו לגאולה מיידית איננו בונים כאן עיתון לאורך ימים". אף המדורים אשר עסקו בענינים אחרים לכאורה, נשאו בקרבם את בשורת הגאולה הקרובה.

הגליון הראשון יצא לאור לקראת חודש תשרי תש"א, והגליון האחרון יצא לקראת חודש אלול תש"ה. צורת העיתון ומדוריו השונים נשארו כמעט ללא שינוי מהגליון הראשון ועד האחרון.

בראש החוברת הראשונה נכתבו המילים: "אונטער דער לייטונג און מיט דער באטהייליגונג פון הרבי מליובאוויטש", היינו שהעיתון יוצא תחת פיקוחו ובהשתתפותו האישית של אדמו"ר הריי"צ. אך מיד בחוברת השניה הדבר שונה, ובמקום זאת נדפס: "מיט דער גוטהייסונג און ברכה פון הרבי מליובאוויטש" - "באישורו ובברכתו" אך לא יותר מכך, וכך נדפס גם בכל שישים החוברות הבאות. עם זאת, הרבי סיפר שהרבי הריי"צ הגיה את העיתון וכתב חלקים ממנו, במיוחד את החלקים הנוגעים לתולדות חב"ד

בהקריאה והקדושה התפרסמו באורח קבע מאמרים, שיחות ואגרות קודש מאדמו"ר הריי"צ, וכמו כן ארבעת ה"קול קורא'ס" המפורסמים. בנוסף לכך התפרסמו מדורים שונים, ביניהם: תרגום התניא לאידיש, פירוש תפלה, מן התנ"ך, פירוש על ההפטרות, 'אותיות פורחות', 'תשובות לשאלות', מאמרים שונים, והמדור המפורסם 'שיחת חולין בטהרה', המוכר לכולם עקב כך שנכתב (בשונה משאר המדורים) בלשון הקודש.

במכתביו של אדמו"ר הריי"צ ישנם ביטויים רבים במעלתו של העיתון.

בהזדמנות מסיומת אמר הרבי לר' אברהם פריז, שעבד יחד עם הרבי על ההוצאה לאור של גליונות ה"הקריאה והקדושה": "באם הצלחנו 'לגרד' את ה'עולם' - מלשון 'העלם והסתר' - עם חוברות אלו - הרי הצלחנו במטרתנו. אך באם הדבר לא 'הזיז' לאיש - הרי הפסדנו את המערכה מראשיתה..."^{[דרוש מקור]}.

הרבי התבטא על שם העיתון, שהוא פועל באדם באופן של "הקריאה והקדושה", שככל שהוא קורא יותר בעלונים אלו, מתווספת אצלו קדושה.

המדורים

מן התנ"ך

המדור "מן התורה מן הנביאים ומן הכתובים" נכתב תחת שם העט "איש יהודי".

במדור זה לוקח הכותב דברים אקטואליים ובוחנם לאור נבואות והתרחשויות מהתורה מהנביאים ומהכתובים, הכותב פותח בדרך כלל בתיאור המצב ובנחיצות לראות אותם באורם האמיתי וממשיך ומביא שלשה ענינים מהתורה מהנביאים ומהכתובים ומחברם יחד למאמר אחד המעביר את הנקודה בבהירות.

במשך הזמן השתנה במקצת סגנונו של המדור, ואף שמו שונה ל"הכירו את... (ענין מסויים) מן התנ"ך ומדברי חז"ל". גם תוכנה השתנה במקצת, ואין הוא מתמקד בביאור נבואות והתרחשויות באופן אקטואלי ועכשווי, אלא בביאור נושאים ומושגים שונים (בעיקר בנושאי גאולה ומשיח).

כחלוף זמן מה גם מדור זה המחודש של איש יהודי חדל להופיע, ובמקומו התחיל להופיע מדור מקוצר, גם הוא בשם "הכירו את... מן התנ"ך" ובמקום שם העט "איש יהודי" נכתב "חיקוי של כתבנו הנכבד איש יהודי". מדור זה נכתב בקיצור נמרץ ובחרוזים ורמזים, תוך ציטוטי חלקי פסוקים וציונים למקומות שונים לתנ"ך.

שיחת חולין בטהרה

המדור הסאטירי "שיחת חולין בטהרה" נכתב בלשון הקודש תחת שם העט "בן ישראל".

במשך שלושת השנים הראשונות להופעת הירחון הופיע בקביעות המדור תחת הכותרת "שיחות חולין בטהרה – שכך נאמר". בתחילה מרצה הכותב את הדיעה הרווחת ברחוב, ועל זה כותב "ואני הקטן אומר – לאו דוקא!" וממשיך לאו דוקא שזה, ולאו דוקא שזה, אמנם לזה ולזה הנני מסכים, אך זה וזה לאו דוקא. ומסיים "שכך נאמר:" ומביא איזה פסוק המתקשר לענין.

פורים תורה

בגליון חודש אדר הופיע בקביעות במקום המדור "שיחת חולין בטהרה" "פורים-תורה". ה"פורים תורה" נכתב אף הוא על ידי "בן ישראל".

מתחת ל"פורים-תורה" הודפסה בקביעות הערת שוליים שתוכנה הוא שעל אף שאין ימי המלחמה והשואה הזמן המתאים לבדיחות וליצנות, מכל מקום מדפיסים צחוק פורימי בכדי לא לשנות ממנהג ישראל להרבות בשמחה לכבוד פורים, והשי"ת יושיע את עמו ישראל.

זכרון זכות אבות

המדור "זכרון זכות אבות" אודות ימי חב"ד הופיע בהתחלה יחד עם המדור "אגודת חסידי חב"ד טעטיקייט" (=פעילות אגו"ח), אך בתחילת שנת תש"ד התחיל להופיע תחת שמו החדש "זכרון זכות אבות".

המדור נכתב על ידי הרבי הריי"צ^{[דרוש מקור]}, וכולל ימי הילולא וחגי הגאולה של רבותינו נשיאנו, ושל אדמו"רי חב"ד אחרים מ‎צאצאי הצמח צדק.‏‎ ‎

העורך

הירחון יצא לאור בהעלמת שם העורך, מה שגרם לספקולציות וניחושים סביב הכותבים בו.

ברבות השנים התגלתה זהותו של העורך, היה זה איש בשם אהרן ה. הירש הלוי, שהי' עורכו של השבועון היידי "דאס אידישע ליכט" - "וועכענטליכע זשורנאל פאר חיזוק הדת" שהופיע במשך שנים רבות בניו יורק תחת שמו האמיתי של העורך. בעקבות פרשה כספית שהיה מעורב בו נאלץ להחליף את שמו וזהותו.

קול קורא

ערך מורחב – לאלתר לתשובה לאלתר לגאולה

על דפי ירחון זה הכריז רבנו - ליהדות העולמית בכלל, ויהודי אמריקה בפרט - על תנועת "לאלתר לתשובה לאלתר לגאולה" בארבעת ה"קול קורא" הידועים.

ב"קול-קורא" אלו בישר ליהודי התפוצות כי עומדים אנו ערב הגאולה השלימה. דגש מיוחד הניח על הצורך באמונה חזקה ואיתנה שהייסורים הינם חבלי משיח, ואמר שהם יכולים להיות קלים בהרבה על ידי תשובה אמיתית.

ארבעת ה"קול קורא" התפרסמו בעיתונות היהודית בכלל, ובעיתון "הקריאה והקדושה" בפרט, והופצו בדרכים שונות בקרב הציבור היהודי וגרמו להתעוררות רוחנית אדירה, וציפייה אמיתית לגאולה השלימה. ב"קול קורא" אלו טבע גם את הסיסמא הידועה "לאלתר לתשובה לאלתר לגאולה", ואף ביקש לקבוע את צמד המילים "לאלתר לגאולה" כסיסמת פתיחה לכל שיחה יום חבר או ידיד.

ארבעת ה"קול קורא" תורגמו בשעתו לעברית על ידי המשורר העברי אברהם שלונסקי, שגוייס לעניין על ידי הרב פנחס טודרוס אלטהויז.

מאמרים רבים התפרסמו בעיתונות הכללית והיהודית של אותם ימים בעקבות ה'קול קורא' שעוררו הדים בכל רחבי תבל.

"אותיות פורחות"

"אותיות פורחות"

בין מאות דפי "הקריאה והקדושה" מופיעות עשרות פעמים 'אותיות פורחות'. היה זה שורת מילים עבריות, הנראות כחסרות משמעות לכאורה. אבל בהם היו טמונים נבואות שמיימיות, אשר רובן הגדול לא פוענח עדיין עד עצם היום הזה.

אחד מהם פיענוחו ב"הקריאה והקדושה" של חודש תמוז תש"ד תחת הכותרת "אנחנו ידענו את זה".

בי"ג סיוון אותה שנה, הודיעו כוחות בנות הברית על כוונתם לפלוש לאירופה הכבושה בידי הצורר הנאצי. כעבור יום וחצי, בט"ו בסיון, התבצעה הפלישה בפועל.

יחידי סגולה ידעו, שההחלטה הסופית על הפלישה התקבלה כבר חודשיים לפני כן, באמצע חודש ניסן, אבל "אנחנו" זועקת כותרת הקריאה והקדושה, ידענו זאת הרבה הרבה קודם לכן...

שלוש שנים קודם לכן, סיון תש"א, במסגרת המדור "אותיות פורחות" - הופיעה הנבואה המרעישה. בשבט תש"ד התפרסמה הנבואה שוב, והפעם כשהיא מוצפנת בראשי תיבות (אותיות הפוכות). את ראשי התיבות פותח עורך הקריאה והקדושה בגליון חודש תמוז תש"ד, ובהן מתגלה נבואה מדהימה המתארת את התאריך המדויק בו תתקבל ההחלטה הגורלית, ואילו את צופן המפתח של האותיות פורחות עצמן, הוא משאיר כחידה, חידה שלא נפתרה עד עצם היום הזה.

ראשי התיבות הם באידיש, ותוכנם בתרגום חופשי: מהפכות עולם יחלו בקרוב, והרבה! אבל הבשורה על פתיחתם תהי' בסביבות ערב פסח, שנה זו. בעצם, זה יהיה בשלושה עשר בניסן: "הפלישה עומדת להתבצע! היא מחכה בחזית!" זה ודאי יהיה ה"כי יום נקם בלבי ושנת גאלי באה!" הדמוקרטי' שלנו (בנות הברית) תחל לגלות אז למחצה את סוד הפלישה שהיא מתכננת, נם אם היא בהיקף קטן ומאוד לא ברור!

"הקריאה והקדושה" ומשיח

על רקע נבואות שמיימיות אלה, שחזרו ונשנו בגיליונות "הקריאה והקדושה", כל פעם בסגנון נבואי כזה או אחר - מסופר הסיפור הבא:

פעם שאל הרבי הריי"צ את חתנו, הרבי, מה אומר העולם על "הקריאה והקדושה"? הרבי ניסה להתחמק מלהשיב, אולם לאחר שהרבי הריי"צ שאל שוב ושוב, ענה הרבי שהעולם אומרים שהרבי הריי"צ רומז על עצמו שהוא המשיח... הגיב הרבי הריי"צ ואמר: נו, העיקר שמדברים על משיח...

ביקורת

בגליון השני הודפס מאמר בשם "תורת חסידות חב"ד" תחת שם-העט א.י. סגל. מכיון שהעורך לא היה מחסידי חב"ד, שאב את דבריו מכלי שני ורבו בהם הידיעות המוטעות. במאמר כתב העורך אשר בלימוד הנגלה לא נראה כ"כ האור אלקי שבזה, והביא בזה מכתב מהרבי הרש"ב, והרחיב וביאר זה כדרכו.

המאמר ותרגומו למכתב הרבי הרש"ב, הובנו על ידי רבים כהצהרה אשר בתורת הנגלה אין שום קדושה כשלעצמה. דברים אלה עוררו התנגדות חריפה אצל חוגי המתנגדים.

זמן קצר לאחר מכן פירסם הרב יוסף דוב סולובייצ'יק (ע"פ בקשת הרב שלמה היימן) מאמר נגד זה במקומון יהודי בבוסטון תחת שם העט י.ד. זמיר, לאחר חקירה התברר לרבי מי הוא הכותב והזמינו לשיחה, השיחה התקיימה ברוח ידידותית ובה הזכיר הרבי להרב סולבייצ'יק אשר סביו היה מיודד עם אדמו"רי חב"ד והוא מקווה אשר גם הוא - הנכד - יפעל ברוח ידידות זו.

ביקורת (אם כי מתונה יותר) בעקבות מאמר זה יצאה גם מחוגי החסידים, וכך כתב הרב מרדכי הברמן במכתב למערכת תחת הכותרת "בקורת נגד המאמר "תורת חסידות חב"ד" בירחון "הקריאה והקדושה" 2№". "כבוד ההנהלה!

"האומנם לא אדע אם דברי אלה ירגיזו אתכם ממנוחתכם או תלעגו למו; בכל אופן שהוא, לא אוכל אדומה ולעבור בשתיקה על עלבון התורה היוצא מהמאמר הנזכר, אשר בעל המאמר הפשיטה מקדושתה והציגה ערומה לפני ההמון ועמי הארץ, ודברים כאלו אשר אפילו מפה לאוזן לא ניתנו להאמר, פרסם אותם בלשון אידיש לחלל כבודה ולהרים יד נגדה בפרסו', שומו שמים!

"ובטרם כל שיח אומר: שהגם שבעל המאמר "א.י. סגל" כותב שמעתיק כמה מדברים אלו בשם "האדמו"ר הרש"ב נ"ע" לא אאמין אם יצאו דברים כאלו /כמו שמבינם ומוסרם לנו הכותב/ מפיו הקדוש, ואם אולי יצא מפיה"ק כזה וכזה ואפילו מפורש, הלא הי' צריך לדחוק ולעשות פירוש לפירושו ולא למוסרם בפומבי באופן כזה. ולכן וויכוחי הזה הוא רק עם הכותב ועם ההנהלה אשר ראתה לפרסם כאלו. "כותב שורות אלו הי' רב בישראל בעירות חשובות ומפורסמות מעבר לים, וגם כעת פה בקהילות נאות וחסודות, התאבק בעפר רגלי גדולי ישראל יראי ה' באמת, נתגדל מנעוריו על דרכי החסידות בין חסידים אמיתיים ורבותיו: כו"כ בג"ע זצ"ל והבדלו לחיים ארוכים האירו כל הארץ בקדושתם ואור תורתם, ומעולם לא שמע "תורת חסידות" מוזרה כזאת".

(כאן מביא הכותב ציטוטים מהמאמר הנ"ל ומפריכם. בסוף המכתב כותב הוא:)

" . . אין ספק אצלי כי אילו הי' חי בדורנו גאון כמו הנוב"י או החת"ס ז"ל הי' יוצר כנגדם במלחמת תנופה כראוי אך מה נעשה והדור יתום –

"והסכמתי שלא לצאת להתווכח בגלוי מפני שאני חס על כבוד האדמו"ר הה"צ שליט"א אשר שמו נקרא על הירחון, גם מפני כבוד התורה אשר לא רבים הרגישו את העלבון עד היכן הדברים מגיעים וטוב שישתקע הדבר. /אף כי בא לאזני כי כמה רבנים וחסידים הרגישו והוא להם כמדקרות חרב./ לא כן אם אבוא להתווכח ע"פ חוצות ותרבה חילול ה' וחילול כבוד התורה ח"ו. לכן באתי בדברי אלו להעיר את אזנם כי תורת חסידות כזאת ובפרט לנשים ועמי הארץ בלשון זשרגון אין רוח חכמים נוחה הימנו כל עיקר, כי דרך הזה הוא רחוק משכר וקרוב להפסד, כי לחסידים ואנשי מעשה דברים כאלו אך למותר כי הספרי יראים ומילי דחסידותא ידוע להם ואין מחדש דבר, וכלפי עמי הארץ אשר כפי הנראה הוא מכוון נגדם ומדבר אליהם בלשון שמבינים, קלקולו יתר על תיקונו, כי זאת ודאי יפעל במאמרים כאלו להשפיל את התורה ולומדי' בעיניהם, אבל להעלותם למדריגת פנימיות התורה לא יועיל.

"ובאתי איפוא להעיר אזנם בבקשה על להבא (כי נדפס בהעלה "ווייטערס קומט איה"ש) יחדלו נא מלהשביענו להלאה במטעמים מרורים כאלו ואז יתגדל כבודם וכבוד שמים, ואם אולי לא יהי' הדברים נשמעים, אז יהי' ההכרח לצאת בפומבי כי גם לסבלנות יש גבול ובמקום שיש ח"ה אין חולקין כבוד . . והשם ירים קרן ישראל וקרן התורה ולומדי' במהרה".

גם חסידי חב"ד השמיעו ביקורת על מאמר אלא גם מתוך חסידי חב"ד נשמעה ביקורת על מאמר זה, וכך כותב הרב שאול דוב זיסלין במכתב למערכת הקריאה והקדושה (יש לציין כי בעוד הביקורת מחוץ היתה על ביזיון הנגלה הנה במכתב זה מתאונן החסיד (בעיקר) אודות עיוות דמותה של החסידות):

"מהתרגום של קטעים ממכתבו של כ"ק אדמו"ר [מוהרש"ב] נ"ע זי"ע יוצא דברים מוזרים. קשה לי, אבל אין לי משהו אחר להגיד; זכורני מימי ילדותי שהיו מתלוצצים מיהודים שאינם יודעים לדבר רוסית, והיו מספרים שיהודי אחד מתאונן לפני גוי שבנו נתן לו בעיטה בבטנו, חשב באידיש ודיבר ברוסית, ואמר: "טוואי סאלנצע דאל מיניע מאסט ווקניגע" (השמש שלך נתן לי גשר בספר). כל הפיסקא (הקוה"ק מס' 2) – "אויף דער פסוק במחשכים" כו' עד התיבות "לימוד החסידות" – יצאה בתמונה כזו; אין בהמקור תיבות כאלו שיתורגמו "אזוי אז דער נגלה אליין קען לייכט פערפיהרען און ארונטערפיהרען פון וועג" [=כך שה'נגלה' כשלעצמו יכול בנקל להטות ולהסיר מן הדרך]. התיבות "ווער עס בלייבט ביים טרוקענעם נגלה, בלייבט זיין נשמה אין דער פינסטער און זיין גאנצע תורה קריגט א ירידה" [=מי שנותר רק עם ה'נגלה' היבש, נשמתו נשארת באפילה ונפעלת ירידה בכל התורה שלו] – תיבות כאלו מוזרים לעומת מה שרואים בהמקור. ואין להאריך בזה.

"אך העיקר בזה הוא, שמכללות ההיקף של רעיונותיו ודבריו יכול לצאת רושם לא נכון. אפשר להתקבל רושם שגם החסידות היא כמין אידייע [=רעיון] ח"ו שהומצא משכל אנושי – לוא יהא בעל שכל גבוה מאוד והמשכיל היה איש צדיק גאון וקדוש. הרבה הרבה שמענו ע"ז מכ"ק אדמו"ר [מוהרש"ב] נ"ע זי"ע, שהחסידות היא גילוי אור מלמעלה, ומה שנתלבשה בשכל אנושי הוא ג"כ מתנה מלמעלה, עצה טובה בכדי לגלות את האור. וזה מה שאמר הבעש"ט "גנזו בתורה", הוא הגניזה, והיגיעה בעבודה של חסידות הוא להוציאה מהגניזה. והאריך בזה בשמחת-תורה אחד. ולכן צורם מעט את האוזן כששומעים כאן מלת "פילוזופיא", אפילו מוסיפים "על טהרת הקודש" (נכון לעיין בהמכתב של הגאון החסיד הר"א מהאמלי ז"ל, הנדפס ב'חנה אריאל').

"דעתו, שחסידות חב"ד המציאה שיטה חדשה בלימוד התורה הק', ומאריך בדוגמא בהמשנה "שור שנגח את הפרה"; אין אני רוצה להתערב בעצם אמיתית הפשטים. אנו מוצאים כזאת גם בש"ס. המתנגד, אם לא היה לומד זה מפורש בגמרא רק היה שומע ממישהו הפירוש על הכתוב "על כן יאמרו המושלים בואו חשבון" (ב"ב עח ע"ב),2 היה אומר שזה תורה בדויה. מתנגד אחד השיב לי ע"ז: חכמי המשנה והתלמוד היו בעלי רוח הקודש, ולכן היו יכולים לפרש באופן כזה. אמרתי לו: אבל מוכרחים להודות שישנו במציאות בכלל פירושים כאלו, רק שצריכים רוח הקודש לכוונם לאמיתתם. ואולי זהו הכוונה בגמרא גיטין (ז' ע"א) אמר ליה רב הונא בר נתן לרב אשי, מאי דכתיב "קינה ודימונה ועדעדה" כו', אלא רב גביהא מארגיזה אמר בה טעמא, כל שיש לו קנאה על חבירו ודומם, שוכן עדי עד עושה לו דין. אמר ליה, אלא מעתה "צקלג ומדמנה וסגסגה" הכי נמי, אמר ליה אי הוה רב גביהא מבי ארגיזה הכא הוה אמר בה טעמא עכ"ל. שלכאורה כל שהוא למדן יכול להמציא פירוש על הכתוב לפי השיטה הזאת, וניכר שהיו צריכים על זה דוקא את רב גביהא מבי ארגיזה.

"אבל מדברי כב' יוצאת מסקנא שאיננה צודקת בהמציאות (פאקטיש). אני יכול להעיד, הישיבה הקדושה "תומכי תמימים" נתייסדה בעיקרה על היסודות הקדושות "חסידות חב"ד". בזמני למדו ועברו בהישיבה תלמידים למאות ב"ה, מופלגי תורה, למדו ש"ס ופוסקים, מפרשים, תשובות, ראשונים ואחרונים, התפלפלו הרבה ביניהם, גדולי התורה מהחסידים בחנו אותם, סמכו אותם, ולא שמענו ולא ראינו אף פעם שהתעסקו בשיטת לימוד כזה באיזה סוגיא בש"ס חמורה או קלה כמו שכב' מתאר.

"בהישיבה תו"ת התעסקו הרבה בלימוד פנימיות התורה (חסידות חב"ד), אבל זה היה מה שחזרו והעמיקו בעיון רב להבין את מאמרי החסידות ששמענו מכ"ק אדמו"ר (נ"ע זי"ע) בשבת ויו"ט, למדנו בעיון רב כתבים ונדפסים ממאמרי החסידות מהרביים הקודמים מרבינו אדמו"ר הזקן עד הנה, העמקנו ותפסנו ע"ז הרבה זמן ומרץ, מוח ולב, להבין את ענין אחדות הוי' האמיתי שחידשה החסידות, ובהסברים על הרבה ענינים שנאמרו בקבלה עפ"י לשון הסתום של הקבלה ומוסברים בחסידות בהסברים מובנים, כמו "צמצום", "קו", "רשימו", "ספירות", "פרסאות", "השתלשלות" וכדומה.

"הכרתי היטב גדולי החסידים בעלי השכלה בחסידות ובעלי עבודה ע"פ חסידות, והיו לומדים גדולים בקיאים ותקיפים בש"ס ופוסקים ומפרשים ראשונים ואחרונים, התדברתי ודברתי עמהם הרבה בלימוד הנגלה והחסידות, ואף פעם לא שמעתי מהם איזה סוגיא בש"ס באופן כזה ובשיטה כזאת שכב' מתאר.

"וניתי ספר ונחזי, נפתח את הקונטרס עץ-חיים (תרס"ה) שהוציאו כ"ק אדמו"ר נ"ע ביחוד ובמכוון בשביל תלמידי תו"ת, שם מבואר באר היטב היסוד והמכוון של הישיבה "תומכי תמימים" וההכרח של לימוד פנימיות התורה חסידות חב"ד, ומבואר באופן ברור ובהיר הסדר והשיטה של לימוד הנגלה הרצוי והנכון, ואין שמה שום רמז כל דהוא על שיטת הלימוד הזה שכב' מתאר.

"ואם ישאל השואל, איך סוף-סוף מגלה פנימיות התורה את המסך בכדי שתהיה האפשרות להיות מקושר לאלקות גם בעת שטרודים ומתעמקים בפשט הגשמי של שור שנגח את הפרה, ולהבין הסברות ולבוא לעומקה של ההלכה ובכל החילוקים הדקים שבה. הנה באמת קשה מאוד לבאר את זה במכתב, אבל זה נקל מאוד להבין ובפרט להרגיש מי שלמד הרבה חסידות כנזכר לעיל, וגם הביא זה אל העבודה בפועל בתפילה ובמידות, היה לו חינוך טוב של חסידות ע"י הקירוב של הרבי ומשפיעים טובים, ואז נופל לגמרי הדברים שכב' כותב בהקוה"ק הנ"ל "ווי ריכטיג דיעזער... עס דערמאהנט גאנץ וועניג דעם לערנער אן ג-ט" [=עד כמה רעיון זה הינו אמיתי... הריהו מזכיר ללומד מעט מאוד אודות הקב"ה]. וגם אחרי עיון לא עמוק כ"כ ב'תניא' פרק ה' נמצא שאינו כן כמו שכב' כותב.

"בדברי אלה אני רוצה לעורר, שהגם שעצם הענין צודק מצד עצמו, כל התורה כולה ישנה ע"פ סוד, אבל להעמיד זה שיטה בלימוד ככה בהתורה הנגלית במשניות ובגמרא בתוך תורת החסידות החב"ד, זה אינו צודק במציאות (פאקטיש). ואין לזה שייכות מה שידוע מכמה גאונים וצדיקים שכשבררו לעצמם איזה הלכה, בררו לעצמם את הענין איך הוא גם ע"פ הסוד; זהו לא נחלת חסידות חב"ד דוקא, רק למי שיש לו שייכות לזה. וע"ז נאמר "אין לך עסק בנסתרות".".

התלונות הגיעו גם לרבי הריי"צ שכתב בעקבות כך לעורך (ככל הנראה יועד מכתב זה להדפסה בתוך הגליון הבא, לפועל הוא לא נדפס שם):

עורך נכבד!

שמעתי רגשת רבים על מאמרו של מר סגל יחי', והצדק אתם, והנני מצטער במאד על השגגה שיצאה מאי התאמת התכן והמבטא זה לזה. התכן הוא טוב והערצתו של מר סגל לגליא שבתורה בולט ממנו. והמבטאים הם להיפך.

המבטאים של מר סגל הם נגד תורת החסידות. כ"ק אדמו"ר הזקן בספרו התניא פ"ה מבאר ענין מעלת היחוד דשכל האדם המקיף ומוקף מחכמתו ורצונו ית' שבתורה, ומדייק לומר שגם בבירור הטענות דראובן ושמעון ופסק ההלכה עפ"י התורה יש בזה קדושה נפלאה אשר שכל האדם מאוחד בחכמתו של הקב"ה ביחוד נפלא שאין יחוד כמוהו ולא כערכו נמצא כלל בגשמיות להיות לאחדים ומיוחדים ממש מכל צד ופינה.

זאת אומרת שאף על פי שהטענות הן גשמיות ובדברים אשר בהכרח שיהי' בהם גם תערובת שקר, הנה מ"מ בירור הטענות באריכות הדבור ובהעמקה הוא ענין קדוש שאין למעלה הימנו.

ועוד יותר בא רבינו להשמיענו שגם אם לא הי' ולא יהי' הדבר הזה לעולם, הנה מאחר שהלכה זו נאמרה במשנה או בגמרא ופוסקים היא חכמתו ורצונו של הקב"ה שהיא מזון לנפש בעלמא דין ובעלמא דאתי.

ובידעי את חבתו של מר סגל לכל הקדוש בתורה ובמצוות ואת טיב ידיעתו בתורה הנגלית ויראתו את ה' כאחד היראים ושלמים לא אפונה שיעשה כל האפשר לתקן את שגגתו זאת במאמר ערוך ומסודר: א) למחוק את המבטאים שהביא בשגגה. ב) לבאר את המבטאים הבלתי מבוארים ואז יבואר את אשר הואיל לבאר במאמרו זה.

באחד ממכתבי הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק זצוקללה"ה נבג"ם זי"ע אלי הוא כותב "אהוב את הבקרת הישרה המגבהת לרום בלתי משוער".

בברכה.

ראו גם

• שיר הגאולה

לקריאה נוספת

סדרת הגליונות צולמו ונסרקו, והם מופיעים באתר "היברו בוקס". בשנים האחרונות נדפסו כל הגליונות יחד בספר עב כרס. במשך השנים תורגמו עשרות כתבות מ"הקריאה והקדושה" ללשון הקודש ונדפסו בשבועון בית משיח.

קישורים חיצוניים

• ירחון "הקריאה והקדושה" באתר היברו בוקס.
• ה"קול קורא" הראשון ומאמר שהתפרסם על כך בעיתון 'הצופה'.
• חיבור מעורר ענין שנתפרסם בירחון "הקריאה והקדושה" לקראת חג השבועות תש"ב.
• "שופרו של משיח" - סקירה אודות ביטאון "הקריאה והקדושה", ועד חיילי בית דוד, תשרי תשע"ו.
• בנימין חינקיס, אותיות הפוכות באויר, סקירה על המדור 'אותיות הפוכות' בעיתון הקריאה והקדושה, הופיעה בעיתון המודיע והתפרסמה באתר חב"ד אינפו, תמוז תשע"ו