הבדלים בין גרסאות בדף "הקדוש ברוך הוא"
| שורה 1: | שורה 1: | ||
| − | + | '''הקדוש ברוך הוא''', אין לנו כל השגה בו, וכנאמר בזוהר הקדוש: "לית מחשבה תפיסא ביה כלל". | |
| − | |||
| − | |||
| − | + | על פי דברי ה[[רמב"ם]] ב[[מורה נבוכים]], חיזוק ההשגה בבורא הוא רק על ידי א. ידיעת ישותו. - כלומר וודאות קיומו המוחלט. ב. שלילת המהות. שלילת דברים שנרחקים מהבורא. | |
| − | + | כמשל לכך מביא הרמב"ם קבוצת אנשים שאינם יודעים מה היא ספינה. אחד יודע כי הוא לא בעל חי, השני יודע גם כי היא לא מעודלת אלא מאונכת, השלישי יודע גם כי היא לא ביבשה, ככל שמרבים לדעת שלילת מה שאינה, כך מתקרבים להשגתה. כך להבדיל, מכיון שאין לנו כל השגה בבורא, כל השגתינו בו מתרכזת בשלילת המהות. | |
| − | + | לפי שיטת [[אדמו"ר הצמח צדק]], עיקר ההשגה בבורא היא על ידי החלק הראשון - ידיעת ישותו, ורק ב[[עולם הבא]] תהיה לנו את ההשגה במהותו. | |
| + | == הגדול == | ||
| − | + | לפי שיטת הרמב"ם, התוארים "הגדול הגבור והנורא" הנאמרים בשמונה עשרה, הינם תוארים הבאים לתאר שלילת מהותו. הגדול מסביר את שלילת הגבלותיו, הגבור שולל חולשה כל שהיא, וכן הלאה. | |
| − | + | ישנה שיטה אחרת, כי התוארים על הבורא באים לתאר את פעולותיו ומידת הנהגתו בעולם. | |
| − | + | לפי הסברו של [[אדמו"ר הזקן]], התואר "הגדול" למשל, מורה על מדת '''הגדולה''', שהיא מדת [[חסד]] והתפשטות החיות בכל העולמות, ובריאת ברואים לאין קץ ותכלית, והוויתם ברואים מאין ליש, וקיומם בחסד חנם. | |
| − | + | מדה זו נקראת גדולה כי באה מגדולתו של הקב"ה בכבודו ובעצמו, וכאמור בפסוק גדול ה' ולגדולתו אין חקר. | |
| − | + | מסיבה זו, משפיעה מידה זו חיות והתהוות מאין ליש ל[[עולמות]] ו[[נברא|ברואים]] אין קץ, מכיון שהיא באה מטובו האין סופי של הקב"ה, שטבע הטוב להטיב.<REF>[[שער היחוד והאמונה - פרק ד']]</REF> | |
| − | + | {{הערות שוליים}} | |
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
גרסה מ־10:07, 27 ביוני 2010
הקדוש ברוך הוא, אין לנו כל השגה בו, וכנאמר בזוהר הקדוש: "לית מחשבה תפיסא ביה כלל".
על פי דברי הרמב"ם במורה נבוכים, חיזוק ההשגה בבורא הוא רק על ידי א. ידיעת ישותו. - כלומר וודאות קיומו המוחלט. ב. שלילת המהות. שלילת דברים שנרחקים מהבורא.
כמשל לכך מביא הרמב"ם קבוצת אנשים שאינם יודעים מה היא ספינה. אחד יודע כי הוא לא בעל חי, השני יודע גם כי היא לא מעודלת אלא מאונכת, השלישי יודע גם כי היא לא ביבשה, ככל שמרבים לדעת שלילת מה שאינה, כך מתקרבים להשגתה. כך להבדיל, מכיון שאין לנו כל השגה בבורא, כל השגתינו בו מתרכזת בשלילת המהות.
לפי שיטת אדמו"ר הצמח צדק, עיקר ההשגה בבורא היא על ידי החלק הראשון - ידיעת ישותו, ורק בעולם הבא תהיה לנו את ההשגה במהותו.
הגדול
לפי שיטת הרמב"ם, התוארים "הגדול הגבור והנורא" הנאמרים בשמונה עשרה, הינם תוארים הבאים לתאר שלילת מהותו. הגדול מסביר את שלילת הגבלותיו, הגבור שולל חולשה כל שהיא, וכן הלאה.
ישנה שיטה אחרת, כי התוארים על הבורא באים לתאר את פעולותיו ומידת הנהגתו בעולם.
לפי הסברו של אדמו"ר הזקן, התואר "הגדול" למשל, מורה על מדת הגדולה, שהיא מדת חסד והתפשטות החיות בכל העולמות, ובריאת ברואים לאין קץ ותכלית, והוויתם ברואים מאין ליש, וקיומם בחסד חנם.
מדה זו נקראת גדולה כי באה מגדולתו של הקב"ה בכבודו ובעצמו, וכאמור בפסוק גדול ה' ולגדולתו אין חקר.
מסיבה זו, משפיעה מידה זו חיות והתהוות מאין ליש לעולמות וברואים אין קץ, מכיון שהיא באה מטובו האין סופי של הקב"ה, שטבע הטוב להטיב.[1]
