הלוויה

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הלוויה הינה המצווה האחרונה הנעשית בגופו של האדם ולאחר מותו ולמעשה היא הכבוד האחרון אותו חולקים לנפטר.

מצוות לוויה[עריכה]

חשיבותה[עריכה]

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לחב"דפדיה והשלימו אותו. יתכן שיש על כך פירוט בדף השיחה.

פרטי הדינים[עריכה]

בשעת ההלוויה הולכים ראשונים אחר המיטה ילדי הנפטר ומזמן לזמן אומרים קדיש בני הנפטר (או במקום שאין לו בנים, קרובי משפחה ואף אחרים).

בעת ההגעה לבית הקברות, מעמידים את מטת הנפטר באולם ההספדים שם סופדים עליו בני משפחתו ורבנים. בחב"ד נהוג שרק על אדם חשוב מספידים.

לאחר ההספד מוליכים את הנפטר לעבר קברו, ובדרך אומרים את פרק צ"א בתהלים הפותח במילים "יושב בסתר עליון" עד שמגיעים לחלקת הנפטר, שם מורידים את הנפטר אל קברו ולוקחים את הטלית המכסה אותו כל זמן הלוויה, אומרים את תפילת "א-ל מלא רחמים", ובאם ישנו רצון מוסיפים כמה מילים, בהספדת הנפטר ובבקשת מחילה, לאחר מכן מכסים את הנפטר בעפר, וזוהי עיקר מצוות הלווית המת, בשונה מסחיבת המטה שזה בעיקר נעשה על ידי בני המשפחה, לאחר הכיסוי נעמדים בני המשפחה בשורה וקהל המלווים מנחמם בנוסח הידוע ונפטרים להם האנשים לבתיהם.

מנהגי חב"ד[עריכה]

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לחב"דפדיה והשלימו אותו. יתכן שיש על כך פירוט בדף השיחה.

אצל רבותינו נשיאינו[עריכה]

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לחב"דפדיה והשלימו אותו. יתכן שיש על כך פירוט בדף השיחה.

אדמו"ר הרש"ב[עריכה]

לוויות בהן השתתף אדמו"ר הרש"ב:

אדמו"ר הריי"צ[עריכה]

כאשר נפטר המשפיע ר' מיכאל בלינער, היה אדמו"ר הריי"צ מנושאי המיטה.

הרבי[עריכה]

עד שנת תשל"א[1], בכל הלוויה שנערכה בקראון הייטס ועברה דרך 770, נהג הרבי לצאת לפתח הראשי וללוות במבטו את מסע הלוויה, כשפעמים רבות הרבי הלך בראש המלווים עד לפינת הרחובות איסטערן פארקווי-קינגסטון[2], שם נעצר והמשיך ללוות את הארון במבטו עד שנעלם מן העין[3], בנוסף לכך, בלוויות מיוחדות הצטרף בעצמו למסע הלוויה ונסע לבית החיים. משנת תשל"א ואילך מיעט לצאת להלוויות, ויחד עם כך יצא להלוויות מיוחדות כגון בהלווית הבחור שנהרג בפרעות קיץ תנש"א, בהלווית מרת לאפיין שנהרגה על קידוש ה' בשנת תשנ"ב, רעייתו הראשונה של ר' אהרון דב הלפרין, ועוד.

בהלוויות משפחת בית הרב, ליווה באופן קבוע עד לבית החיים.

עם זאת, ככל הידוע, ב-2 לוויות בלבד השתתף הרבי בעצמו בנשיאת הארון, אצל הרב משה שניאורסון בחודש אלול תשי"ט, ואצל הרב שניאור זלמן וילנקין (אצלו למד הרבי בילדותו), בשנת תשכ"ג. מקרה חריג נוסף אירע בי"ג אלול תשכ"ו כאשר נפטר חסיד בויאן בשם הרב שלמה הורנשטיין שרעייתו היתה קרובת משפחה של הרבי, כאשר לאחר הליכה קצרה אחר המיטה נסע הרבי לבית מדרשו של האדמו"ר מבויאן במנהטן, וצעד יחד עם האדמו"ר שלוב זרוע אחר המיטה.

להלן רשימה חלקית של אישים שאינם ממשפחת בית הרב שזכו שהרבי ישתתף בעצמו במסע הלוויה ונסע עד לבית החיים:

מנהגי הרבי
  • לאחר ההלוויה נוהג ליטול ידיו 4 פעמים על כל יד לסירוגין[4]
  • הרבי עצמו נוהג ליטול ידיו מחוץ לבנין, אך אין להקפיד על כך בנוגע לשאר המלווים[5].
  • מקפיד שלא לנגב ידיו[6].
  • אמירת 'ויהי נועם' בישיבה, לא בחוץ, אלא דווקא בבית הכנסת וכיצא בזה[7].

לקריאה נוספת[עריכה]

  • אלו דברים . . והלווית המת, שבועון בית משיח ג' מנחם אב תש"פ עמוד 44

הערות שוליים

  1. בשבועון בית משיח ג' מנחם אב תש"פ מצוין שהנהגה זו נמשכה עד תשל"ח.
  2. בלוויה של מרת פעשא לאה לאפיין המשיך הרבי באופן חריג עד לבנין צא"ח (הלוויה פנתה ימינה לעבר ביתה של המנוחה), שם נעצר והמתין עשר דקות עד שכל הקהל חלף, ולאחר מכן חזר לחדרו.
  3. מפי השמועה.
  4. מעשה מלך.
  5. ראו מענה הרבי שנדפס בשבועון בית משיח ג' מנחם אב תש"פ עמוד 12, בטעם הדבר מדוע לא להוציא מים וליטול מחוץ לבנין, ובפרט כאשר הדבר נוגע להלכות שמירת גוף ונפש שבהם 'שומר פתאים השם'.
  6. מלבד לאחר הלוויתו של הרש"ג שניגב את ידיו בשונה מהרגיל.
  7. ראו המענה בבית משיח שצויין לעיל.