הבריחה הגדולה מקראון הייטס

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הבריחה הגדולה מקראון הייטס היא כינוי לפרשיה שנמשכה במהלך מספר שנים, בה עזבו יהודים רבים את מגורים בשכונה היהודית במרכז ברוקלין, ועברו לשכונות סמוכות בעקבות השתלטות תושבים אפרו-אמריקאים על השכונה, והפיכתה לשכונת פשע מסוכנת. בשיאה של הבריחה, נמכרו בנינים שלמים במחירי הפסד, ויהודים מכרו בלי חשבון את כל מה שהיה ביכולתם, כולל בתי כנסת ומוסדות תורה וחסד.

כנגד התופעה, הרבי זעק בכאב ודרש מהחסידים לשמור על הצביון היהודי בשכונה ולהימנע ממכירת בתים לגויים, כשלצורך כך הקים מערכת של תעמולה וועד פועל, ונשא שיחות רבות בפני החסידים בהם ציטט מהמקורות התורניים בדבר האיסור שבמעשים אלו, והחובה החלה על כח אחד מהתושבים לשמור על הצביון היהודי.

כתוצאה מפעילותו של הרבי, נשארה שכונת קראון הייטס בידיים יהודיות, בשונה מהשכונות הסמוכות לה בראנזוויל ואיסט פלטבוש, שהתורקנו מיהודים כליל, והפכו לשכונות "שחורות".

הרקע

קבוצות ההגירה הקטנות בתקופה שקדמה למלחמת העולם השניה וגל העליה הגדול שאחריה, הביאו מאות אלפי יהודים לחופי ארצות הברית, כשמרביתם קובעים את מגוריהם בשכונות השונות ברוקלין, שהפכו להיות אחד מהמרכזים היהודיים החשובים ביותר בעולם.

השכונה המרכזית בה התיישבו היהודים, הייתה קראון הייטס, כשבגבולותיה ובשכונות הסמוכות לה התגוררו קרוב ל-100,000 יהודים, ובשטחה היו פזורים מאות בתי כנסת, מקוואות, ומוסדות יהודיים נוספים.

לצד הריכוז היהודי הגדול, התגוררו באזור אמריקאים לבנים רבים, והשכונה נחשבה לאזור מחיה יוקרתי, ורופאים עורי דין ואנשים רבים משכבות האליטה העליונה רבעו את מגוריהם בשכונה[1].

מכיון ובקראון הייטס כמעט ולא היה ניתן למצוא תושבים יהודיים שומרי תורה ומצוות, חסידי חב"ד רבים קבעו את מגוריהם בשכונת בראנזוויל הסמוכה, שנחשבה לפחות יוקרתית, ותושביה היהודיים הקפידו יותר על שמירת תורה ומצוות והיו סוגרים את חנויותיהם בשבת.

עם הגעתו של אדמו"ר הריי"צ להתגורר בארצות הברית וקביעת חצר ליובאוויטש במרכז שכונת קראון הייטס, הפכה השכונה בהדרגה למרכז יהודי-חרדי, וחצרות חסידיות נוספות קבעו בה את מושבם, ביניהם חצר חסידות בובוב, ספינקא, ליז'נסק, סקולען, לאנהוצט, נובימינסק, קרעסטיק וטענקע. ולצידם, המשיכו להתקיים קהילות רפורמיות וקנוסרבטיביות.

מספר היהודים הלך וגדל ובנקודת השיא ההתיישבות היהודית כללה מאתיים חמישים אלף יהודים, והוקמו בה מספר מוסדות חשובים, ביניהם תלמוד תורה שהקימו חסידי צאנז בו למדו אלף תלמידים, וישיבת חיים ברלין[2], והשכונה קיבלה את התואר "ירושלים דאמריקה".

ההגירה מהשכונה

בסביבות שנת תש"כ, נרשמה עליה ניכרת בכלכלת ארצות הברית, ויהודים רבים נהנו מהתחזקות כלכלית זו, צברו הון, וחיפשו מקום מגורים עם רמת חיים גבוהה יותר. המגמה ניכרה גם בשכונת קראון הייטס, כאשר יהודים אמידים רבים החליטו לעקור מהשכונה ולהתיישב בפרברים השקטים המרוחקים יותר מהעיר הסואנת.

מגמת ההגירה, גררה ירידת מחירים, ואנשים בעלי חוש עיסקי מפותח, קלטו שהערך הכספי של נכסי הנדל"ן שלהם עלול לרדת בקרוב בעקבות מגמת ההגירה, והם הזדרזו למכור את הנכסים שלהם כשהם מתפשרים על מחירים ומוותרים על ההתמקחות. דבר זה גרם לירידת מחירים נוספת, שגרמה לאנשים נוספים לקבל החלטה למכור את הנכסים שלהם, וכך החלו מחירי הדירות בשכונה לצנוח.

במקביל, נחתמו באותן שנים תקנות הגירה שאיפשרו לאזרחים אפריקאים מהאיים הקריבים להגר לתחומי ארצות הברית. חלקים גדולים מאוכלוסיה זו שהייתה ענייה ברובה ומחוסרת מקורות הכנסה, הגיעה להתיישב ברובע ברוקלין שבניו-יורק, וחלקים רחבים ממנה התדרדרו לפשע על מנת לממן את הוצאות המחיה שלהם.

מידי יום נרשמה עליה בתקריות הפשע באזור שכונת קראון הייטס, ותושבים יהודיים נוספים החלו לחשוש לכספם ולחייהם, והחליטו להגר לשכונות אחרות. בשלב זה הפכה ההגירה לבהלה של ממש, ומחירי הדירות צנחו לשפל חסר תקדים.

בנוסף להכל, יהודים רבים שהתפרנסו מאספקת מצרכים ומתן שירות לתושבים היהודיים של השכונה, איבדו את מקור פרנסתם בעקבות ההגירה הגדלה והולכת, דבר שהיווה סיבה נוספת להגר לשכונות אחרות בהם ימצאו פרנסה.

מה שהיווה את המכה בפטיש, היו אדמו"רים ורבנים שנטשו את המקום יחד עם קהילותיהם, וכך בבת אחת היגרו מהמקום עשרות אנשים עם משפחותיהם.

כמובן, מלבד שכונת קראון הייטס, המיעוט היהודי שעדיין התגורר בשכונות הסמוכות כבראנזוויל עקר משם כבר בתחילה ההגירה, וההתיישבות היהודית בהם נמחקה כליל.

פתיחת המערכה לחיזוק השכונה

בהתוועדות באחרון של פסח תשכ"ט פתח הרבי במערכה לשמירת הצביון היהודי של השכונה, ודיבר בכאב רב על הנושא. הרבי אמר שהדבר היה צריך להיפעל על ידי עסקנים ורבנים, אך כיוון שהוא יודע שאם הוא לא יתערב אף אחד לא נינקוף אצבע, מוטל עליו על פי דין לעמוד בשער ולהתריע שעזיבת השכונה נוגדת את הדין שנפסק בשולחן ערוך.

בשיחה בה התבטא הרבי בביטויים כואבים, הסביר הרבי על פי דין שאסור למכור את הבית לגוי, כיון שבכך גורמים היזק מוחשי לשכנים, דבר המתבטא הן בנזק כספי של ירידת ערך הנכס שברשותו, והן בנזק בטחוני, שעלול להגיע לסכנת נפשות.

בהזדמנויות אחרות, האשים הרבי את אלו שמסרו לאנשים בשמו כביכול דברים שלא אמר, וטענו שהרבי בעד ההגירה. הרבי הוסיף שזה לא משנה מה יגידו גדולי הרבנים והאדמו"רים, היות ואת הדין בשולחן ערוך לא ניתן לשנות, ולאף אחד אסור על פי דין למכור את נכסיו לגוי.

את המנוסה והבהלה להגר מהשכונה, כינה הרבי באחד מהמכתבים באותה תקופה: "ההנהגה המוזרה ומצערת ומבהילה דמיכרת הבתים בשכונות אלו כדי לעבור לשכונות אחרות"[3].

פרסום שיחת הרבי

לאחר החג, הורה הרבי לצוות החוזרים להכין להגהה את השיחה שאמר בעת ההתוועדות, ולאחר שנשלמה מלאכת העריכה וההגהה, שלח הרבי את הדברים לפרסום בבטאון אגודת הרבנים בארצות הברית 'הפרדס', והדבר גרם לסערה גדולה ביהדות ארה"ב.

עם פרסום השיחה, נבלמה הבהלה, ותושבים רבים שכבר עזבו את המקום הביעו חרטה על מעשיהם ואמרו שאם היו שמים את ליבם לטענות שהרבי העלה בשיחה לא היו מבצעים את ההגירה, אך הדבר כבר היה לאחר מעשה.

הפוסק הנודע הרב משה פיינשטיין פירסם חודשיים לאחר מכן בבטאון מכתב תמיכה, בו כתב שהרבי צודק בכל דבריו, ואין מה לגרוע או להוסיף עליהם כיון שכך הוא הדין על פי שולחן ערוך.

בנוסף, הרבי דאג לשלוח את הדברים לרבנים בעלי השפעה ברחבי ארצות הברית והעולם, על מנת שיתמכו בשמירת הצביון היהודי של קראון הייטס, ויסייעו בחיזוק התושבים שנשארו להתגורר בה כפי המתאים לדין בשולחן ערוך.

התייחסויות נוספות

חלק מהמהגרם קבעו את מגוריהם בשכונת קנארסי. אך לא עבר זמן רב, וגם היא נפלה בידיהם של ה"שחורים", מחירי הדירות נפלו שוב, והם איבדו כסף רב שהשקיעו ברכישת הבית החדש, והצורכו לעקור שוב. הרבי דיבר על כך ברבים בשעת ההתוועדות ואמר שזה מה שקורה כשמתנהגים היפך השולחן ערוך ומחלישים את שכונת קראון הייטס ממנה עזבו, שאחרי זה מה שהם עשו לאחרים נעשה גם להם, והם מהגרים שוב ושוב היות והם נוהגים היפך הוראות התורה.

הרבי ציין, שלמרות השתלטות התושבים האפריקאים על חלקים רחבים בברוקלין, במשך שנים ארוכות יחסית הם לא התיישבו בקנארסי, ורק לאחרי שהגיעו לשם התושבים שניסו 'לברוח' מהם בקראון הייטס, הם החלו להשתלט גם על השכונה הזו.

הרבי דרש מהחסידים והעסקנים ללמוד מתושבי ווילאמסבורג, שם הם הודיעו בתוקף שאסור למכור לגויים, ושמרו בחירוף נפש על הצביון היהודי של השכונה.

בנוסף, פעל הרבי בחזיתות נוספות, והדריך אנשים במתן הוראות פרטיות כיצד לנהוג על מנת לחזק את השכונה. כך למשל הורה הרבי לרב בן ציון שמטוב להימנע מלרכוש חנות בבעלות יהודית עבור משרדי הועד להפצת שיחות, בשביל שלא לעודד נטישה יהודית מקראון הייטס.

הוראות הרבי

על מנת להוסיף בשמירת הצביון היהודי ובחיזוק התושבים שעמדו בנסיון ונשארו להתגורר בשכונה, נקט הרבי בסדרת הוראות כלליות, על פיהם השיב לכל השואלים:

  • עריכת חתונות בתחומי השכונה (גם חתונות של תושבים שאינם מתגוררים בשכונה, וגם כאשר מקום מגורי הורי הכלה היה בשכונות אחרות[4].
  • קיום כנסים וקרנבלים חב"דיים המיועדים לציבור הרחב התחומי השכונה, על מנת למשוך יהודים משכונות אחרות לבקר בשכונה ולחזק אותה.
  • שימת דגש על רכישת מוצרים וקבלת שירותים מבעלי העסקים בשכונה, מתוך מטרה לחזק את כלכלת השכונה ולסייע לאחיזה יהודית בבתי העסק.
  • הקמת ארגון "השמירה" שיקיים פטרולים ברחבי השכונה ויחזק את בטחונם של התושבים.
  • ייסוד ארגון "הצלה" שיעניק סיוע רפואי לתושבים.

== למרות שבהלת ההגירה נבלמה, נותרו תושבים שהמשיכו באיטיות לעזוב את האזורים שהפכו להיות שחורים, ועברו להתגורר בסמוך למרכז השכונה, בסמוך לריכוז יהודי גבוה יותר, ויהודים אחרים שלא עמדו בניסיון ועזבו את השכונה שהפכה לזירת פשע.


שיחות בהם דיבר הרבי על השכונה מקץ ל"א וישב תש"ל אחש"פ תשכ"ט אחש"פ תש"ל

מענדל שם טוב ראש ועד הקהל


המצב בשכונות מקבילות

בלימה מוחלטת של הגירה שלילית:

בלימה חלקית:

שכונות שנחלו כשלון מוחץ:

  • בראונזוויל
  • הארלם
  • איסט ניו יורק
  • בדפורד סטיוזנט
  • ברונקס

לקריאה נוספת

סדרת כתבות של אברהם בער בתוך שבועון בית משיח: הרבי נלחם על השכונה - פרק א', גליון 690 עמוד 64  •  השנים השחורות של קראון הייטס - פרק ב', גליון 701 עמוד 46  •  ירושלים דאמריקה - פרק ג', גליון 713 עמוד 84.

הערות שוליים

  1. כך בנין 770 היה שייך בגלגולו הקודם לרופא יהודי.
  2. שאחרי ההגירה בנתה את עצמה מחדש בפלטבוש.
  3. אגרת מתאריך ג' אייר תשכ"ט לרב שמואל טוביה שטערן.
  4. כמו בחתונת ביתו של הרב חיים צימענט, מנהל ישיבת אחי תמימים בבוסטון.