הבדלים בין גרסאות בדף "האמונה בביאת המשיח"

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
שורה 35: שורה 35:
 
*ב. היות והי"ג עיקרים עניינם לשלול הטוענים בראיות נגד ההשגחה העליונה בראותם צדיק שרע לו ורשע שטוב לו (קובלים על חוסר צדק) לכן באה העיקר השנים עשר (והשלש עשר - [[תחיית המתים]]) להשלים האמונה בהשגחה.  
 
*ב. היות והי"ג עיקרים עניינם לשלול הטוענים בראיות נגד ההשגחה העליונה בראותם צדיק שרע לו ורשע שטוב לו (קובלים על חוסר צדק) לכן באה העיקר השנים עשר (והשלש עשר - [[תחיית המתים]]) להשלים האמונה בהשגחה.  
 
*ג. היות והאמונה במשיח מיוסדת גם על פסוקי התורה גם נבואת משה רבינו וגם היא נבואת כל הנביאים לכן היא עיקר התורה שהכופר בה כופר ב'''כל''' התורה כולה.{{הערה|בחתם סופר שם טוען שבזה אינו עיקר בפני עצמו.}}
 
*ג. היות והאמונה במשיח מיוסדת גם על פסוקי התורה גם נבואת משה רבינו וגם היא נבואת כל הנביאים לכן היא עיקר התורה שהכופר בה כופר ב'''כל''' התורה כולה.{{הערה|בחתם סופר שם טוען שבזה אינו עיקר בפני עצמו.}}
הרבי מבאר - שטעמו של הרמב"ם הוא על פי הגדרתו שלו את המלך המשיח - שביאת המשיח אינו רק יעוד טוב שייעדו ה' לבוא לעם ישראל, אלא הוא גדר בנצחיות התורה כאמור לעיל (שעתידה להתקיים בשלמותה) לכן הוא פרט נוסף בעיקרי הדת שהתורה נצחית.{{הערה|שם=לקו"ש חי בלק}}
+
*הרבי מבאר - שטעמו של הרמב"ם הוא על פי הגדרתו שלו את המלך המשיח - שביאת המשיח אינו רק יעוד טוב שייעדו ה' לבוא לעם ישראל, אלא הוא גדר בנצחיות התורה כאמור לעיל (שעתידה להתקיים בשלמותה) לכן הוא פרט נוסף בעיקרי הדת שהתורה נצחית.{{הערה|שם=לקו"ש חי בלק}}
  
 
====ראיה משיטת רבי הלל====
 
====ראיה משיטת רבי הלל====
שורה 59: שורה 59:
  
 
באחד משיחותיו מבאר הרבי שרוב ישראל אינם שייכים לפעול בעצמם צפייה לגאולה בשל היעודים הרוחניים לכן חז"ל מאריכים אודות היעודים הגשמיים בכדי שיתעוררו בצפייה לגאולה.{{הערה|לקוטי שיחות חלק כ"ז שיחה לפרשת בחוקתי בהערה.}}
 
באחד משיחותיו מבאר הרבי שרוב ישראל אינם שייכים לפעול בעצמם צפייה לגאולה בשל היעודים הרוחניים לכן חז"ל מאריכים אודות היעודים הגשמיים בכדי שיתעוררו בצפייה לגאולה.{{הערה|לקוטי שיחות חלק כ"ז שיחה לפרשת בחוקתי בהערה.}}
 +
 
==ראו גם==
 
==ראו גם==
 
* [[מלך המשיח]]
 
* [[מלך המשיח]]

גרסה מ־12:35, 16 ביולי 2015

האמונה במשיח הוא העיקר הי"ב משלשה עשר עיקרים שמנה הרמב"ם שעניינה להאמין ולחכות לגאולה השלימה שתהיה על ידי משיח.

האמונה במשיח מיוסדת על מקורות רבים בתורה שלכן קבע הרמב"ם שהכופר בה הרי "כופר" משום שכופר בתורה ובנבואות כל הנביאים ובנצחיות התורה.

המצווה

האמונה בביאת המשיח (ובגאולה השלימה[1]) היא חובה על כל אחד מישראל.

האמונה בביאת המשיח כוללת לא רק את האמונה בביאתו לגאול את עם ישראל מגלותו כי אם האמונה במציאותו כמלך מבית דוד שיחזיר המלוכה והמשפטים לישראל וקיום המצוות יהיו בימיו בשלמותם.[2] ויתירה מזו שהיא כוללת גם את האמונה במצב העולם לעתיד שיאפשר את קיום המצוות בשלימות שלכן האריך הרמב"ם גם בזה.[3][4]

החיוב "לחכות"

החיוב להאמין בביאת המשיח כולל גם את החיוב לחכות לה בכל עת וכלשון הרמב"ם:[5] "וכל מיש אינו מאמין בו או שאינו מחכה לביאתו" וכפי שמתבאר[6] חיוב ה"לחכות" הוא האמונה שביאתו מציאותית בכל רגע' כלומר שהאמונה היא לא רק שהוא יבוא אי פעם. כי אם גם לחכות לה בכל עת. וכפי שמבאר הרמב"ם בפירושו על המשניות[7]שבנוסף לזה "שיאמין ויאמת שיבוא" גם "לא יחשוב שיתאחר" שלא יעשה חשבונות שיביאו אותו להרחיק זמן ביאת המשיח. שמכיוון שלא נקצב לביאתו זמן זו ראיה שיכולה להיות תמיד בין בזמן קרוב ובין בזמן רחוק.[8] ולכן חלק מהאמונה היא להאמין שהוא יכול לבוא בכל עת. ויתירה מזו להיות בבטחון גמור ולהאמין ולבטוח בביאתו המידית.[9]

ועל זה אמרו חז"ל[10]: "תפח רוחן של מחשבי קיצין", לפי שחשבונות אלו גורמים להרחיק את האמונה בביאתו, הן האמונה בכלל - שכשעובר הקץ שחישב ולפועל לא הגיע, הוא מאבד את האמונה.[11] וכן מאבד את האמונה בביאתו בכל זמן - שמכוון שהגביל לביאתו זמן לא יאמין שיבוא קודם לזמן זה.[12]

יסוד האמונה

יסודה של האמונה בביאת המשיח היא בפסוקי התורה ובנבואת משה רבינו וזה לשון הרמב"ם:

וְכָל מִי שֶׁאֵינוֹ מַאֲמִין בּוֹ. אוֹ מִי שֶׁאֵינוֹ מְחַכֶּה לְבִיאָתוֹ. לֹא בִּשְׁאָר נְבִיאִים בִּלְבַד הוּא כּוֹפֵר. אֶלָּא בַּתּוֹרָה וּבְמשֶׁה רַבֵּנוּ. שֶׁהֲרֵי הַתּוֹרָה הֵעִידָה עָלָיו שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ל-ג) 'וְשָׁב ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ' וְגוֹ' (דברים ל-ד) 'אִם יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם' וְגוֹ' (דברים ל-ה) 'וֶהֱבִיאֲךָ ה. וְאֵלּוּ הַדְּבָרִים הַמְפֹרָשִׁים בַּתּוֹרָה הֵם כּוֹלְלִים כָּל הַדְּבָרִים שֶׁנֶּאֶמְרוּ עַל יְדֵי כָּל הַנְּבִיאִים. אַף בְּפָרָשַׁת בִּלְעָם נֶאֱמַר וְשָׁם נִבֵּא בִּשְׁנֵי הַמְּשִׁיחִים...אַף בְּעָרֵי מִקְלָט הוּא אוֹמֵר....אֲבָל בְּדִבְרֵי הַנְּבִיאִים אֵין הַדָּבָר צָרִיךְ רְאָיָה שֶׁכָּל הַסְּפָרִים מְלֵאִים בְּדָבָר זֶה.

משנה תורה לרמב"ם הלכות מלכים פרק א, א - ג.

וישנם פוסקים הלומדים כי האמונה בגאולה נלמד מהדיבור הראשון של עשרת הדברות "אָנֹכִי ה' אֱלֹקיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים" - "כך יש לנו להאמין שה' עתיד לקבץ אותנו ולהושיענו על ידי משיח צדקנו"[13].

ויוצא שהאמונה בביאת המשיח מיוסדת על נבואת הנביאים, על נבואת משה רבינו, על עדות התורה וכן היא חלק מ'מצוות' התורה. (מצוות ערי מקלט ששלימותה תהיה בביאת המשיח). זה שביאת המשיח נכתבה ונמסרה בכל אחד מהאופנים אלו הוא משום שתוקף ומעלה בכל אחת מהם, המעלה בנבואת משה ובעדות התורה על נבואת הנביאים היא שהתאמתות נבואת הנביאים אצלנו היא על פי האותות והמופתים שעשו[14] בשונה מהתורה ומשה רבינו שנבואתו התאמתה בהחלטיות אצל כל ישראל "שכל ישראל עדים" לנבואתו כשהם עצמם ראו אותו במתן תורה עולה ומדבר עם אלקים.[15]

נבואת נביא מצד עצמה היא בעלת שינוי, כגון במקרה שישנם חטאים ביכולתם לגרום לביטול הנבואה (גם כשהנבואה נאמרה לציבור שאינה בטילה הרי זה רק גזירת ה' שלא תבטל כדי להבחין בין נביא אמת לשקר והנבואה מצד עצמה אינה נצחית) אבל דברי התורה אינם בטילים לפי שהתורה היא חכמתו של ה' שלמעלה מהזמן וכשם שהוא נצחי כך תורתו נצחית. ויעוד המשיח בנוסף לנבואתה הינה חלק מעדות התורה. אמנם יש חומרה בדברי נביא על התורה שהרי העובר על דברי הנביא חייב מיתה ללא שינוי בתוכן הנבואה. משאין כן בדברי התורה שישנם הבדלים בין עבירות חמורות לקלות והעונשים עליהם שונים.

ביאת המשיח היא גם פרט במצוות התורה - הנצחיות שבמצוות היא החזקה ביותר, שכן בתורה אף שהיא נצחית (שלא כנבואה ש"מצד עצמה" שייך בה שינויים כנ"ל) עדיין מצאנו ששייך לפרש דברי התורה ברוחניות שלא כפשוטן. אמנם 'מצוות' התורה המפרשן שלא כפשוטן הרי הוא כופר ואפיקורס ולכן אדם הכופר בגאולה ומפרש את יעודי הגאולה שלא כפשוטן הרי הוא אפיקורס (שהרי מכחיש בזה את מצוות התורה להקצות ערי מקלט נוספים לעתיד לבוא).[16]

בנוסף לאמונה מצד עדות התורה והנביאים, תוכנה של האמונה בגאולה היא האמונה בנצחיות התורה - שמאמין שיבוא זמן שקיום המצוות יהיה בשלמות מפני שנצחיות התורה היא לא רק שציוויה לא ישתנו, אלא שגם יגיע זמן שקיומה בפועל יהיה בשלימות.[17]

מעיקרי הדת

הכופר באמונה זו הרי הוא כופר בתורה ובנותנה ובכל הנביאים שהתנבאו בזה[18] הרמב"ם[5] מבאר שהאמונה במשיח היא מיסודי הדת והוא אחד מי"ג עיקרים אמנם ישנם החולקים עליו[19][20] ולטענתם אין סיבה שאמונה זו תהיה יסוד הדת אף שגם הם מודים שהחולק עליה הוא "כופר" ככופר בשאר דברי התורה.

יש שביארו[21] שיטתו של הרמב"ם בכמה אופנים:

  • א. ימות המשיח הוא פרט ב"שכר ועונש" שהוא אחד מי"ג העיקרים.
  • ב. היות והי"ג עיקרים עניינם לשלול הטוענים בראיות נגד ההשגחה העליונה בראותם צדיק שרע לו ורשע שטוב לו (קובלים על חוסר צדק) לכן באה העיקר השנים עשר (והשלש עשר - תחיית המתים) להשלים האמונה בהשגחה.
  • ג. היות והאמונה במשיח מיוסדת גם על פסוקי התורה גם נבואת משה רבינו וגם היא נבואת כל הנביאים לכן היא עיקר התורה שהכופר בה כופר בכל התורה כולה.[22]
  • הרבי מבאר - שטעמו של הרמב"ם הוא על פי הגדרתו שלו את המלך המשיח - שביאת המשיח אינו רק יעוד טוב שייעדו ה' לבוא לעם ישראל, אלא הוא גדר בנצחיות התורה כאמור לעיל (שעתידה להתקיים בשלמותה) לכן הוא פרט נוסף בעיקרי הדת שהתורה נצחית.[2]

ראיה משיטת רבי הלל

טענתם של החולקים הוא מהשיטה של רבי הלל ש"אין משיח לישראל שכבר אכלוהו בימי חזקיה" ואף שאין ההלכה כמותו שחלקו עליו והסובר כן היום הוא כופר כדברי הרמב"ם, אמנם אם האמונה במשיח הוא עיקר התורה איך נמצא חולק על זה.[19] ואם החולק על מציאות המשיח דינו כ"כופר" איך צטטו את רבי הלל החולק על זה ועוד בתואר 'רבי'.[20]

אמנם טענתם היא רק לביאורים שכוונתו הייתה לשלול את ביאתו (ראה המתבאר בערך מלך המשיח) אולם ישנם המבארים שגם לפירושים אלו, אף שטעותו הייתה בעיקרי הדת בכל אופן לא היה לו דין כופר מכיוון שטעותו הגיעה מתוך לימוד הפסוקים שטעה בדרשת הכתוב ממילא אנוס הוא. ולכן אין דינו כ"חולק" על עיקרי האמונה שהוא "כופר".[23]

אמנם לפי המבארים דברי רבי הלל שלא עלתה על דעתו שאין 'משיח' כי אם שמשיח שעתיד לבוא, לא יבוא ב'זכות' ישראל שאבדו זכויותיהם בזמן חזקיהו אין כלל ראיה או קושיה מדבריו.[21]

במנין המצוות

האמונה בביאת המשיח אינה נמנית עם המצוות[24] על אף שהוא מהעיקרי הדת (ולכן לא נמנה בספר הרמב"ם בהלכות יסודי התורה שבהם נמנו המצוות היסודיות בלבד).[25]

וכמה ביאורים בזה: אברבנאל מבאר[26] שכרוב העיקרים שנלמדו מפסוקי התורה וממילא חיוב האמונה בהם מוכרחת ועד שהם יסודי הדת יחד עם זאת היות ובתורה לא נכתבו בלשון אזהרה וציווי אינם נחשבים ל'מצווה'.

ועל פי ביארו של הרמב"ם בגדרו של משיח הרי היא כעין מצווה כללית שכתב הרמב"ם בספר המצוות בכלל הרביעי "שאין למנות ציוויים הנוגעים לכל מצוות התורה כולה" כך גם משיח שעניינו נוגע לכל מצוות התורה שיביא לשלמות בקיום כל המצוות כולם ממילא אין למנותה בתרי"ג מצוות[2]

וביאור נוסף בזה שמכיוון שלאחרי ביאת המשיח שוב לא יהיה החיוב להאמין משום שהחיוב להאמין הוא רק בזמן הגלות.[27]

הוכחות וחיזוק האמונה

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לחב"דפדיה והשלימו אותו. יתכן שיש על כך פירוט בדף השיחה.

[28]

באחד משיחותיו מבאר הרבי שרוב ישראל אינם שייכים לפעול בעצמם צפייה לגאולה בשל היעודים הרוחניים לכן חז"ל מאריכים אודות היעודים הגשמיים בכדי שיתעוררו בצפייה לגאולה.[29]

ראו גם

הערות שוליים

  1. הפסוק הראשון שהביא הרמב"ם בספרו בהלכות מלכים הוא: "ושב ה' אלקיך, ואח"כ מוסיף, "ואף בפרשת בלעם נבא בשני ה'משיחים'" זה שהביא שני הפסוקים הוא לפי שהפסוק הראשון מדבר בגאולה עצמה (והוא כתוב בה במפורש ולא דרשת חז"ל) והפסוק השני מוכיח שהגאולה תהיה על ידי מלך המשיח דווקא ומזה מוכח ששני פרטים באמונה א. גאולה ב.מלך המשיח. - לקוטי שיחות כרך ל"ד דברים עמוד 114 באתר אוצר 770 וראה שיחת הרבי, לקוטי שיחות כרך י"ח במדבר עמוד 272 ובהערה 16 -17 באתר אוצר 770
  2. 2.0 2.1 2.2 לקוטי שיחות חלק יח עמוד 272.
  3. משנה תורה לרמב"ם הלכות מלכים פרק יב
  4. הדרן על הרמב"ם תשמ"ו - לקוטי שיחות חלק כז עמוד 255 וראה בהערה 35 שם ש"לחכות" הוא רק לשלימות התורה אמנם האמונה הוא גם למצב העולם
  5. 5.0 5.1 רמב"ם פרק י"א מהלכות מלכים ומלחמותיהם
  6. אמנם בכמה משיחותיו של הרבי לומד כפשוטו שחלק מהחיוב להאמין הוא לחכות ברגש הלב ראה ליקוטי שיחות חלק כ"ח עמוד 163. (אף שלכאורה יקשה מה שייך "עיקר" ברגש הלב).
  7. סנהדרין פרק י' - 'היסוד השנים עשר'
  8. בית אלקים למבי"ט שער היסודות פרק חמישים
  9. שו"ת אגרות משה אורח חיים חלק ה' סי' ח וראה קובץ גאולה ומשיח חלק ז עמוד 28 ואילך.
  10. סנהדרין צז, ב
  11. נראה שכן הוא כוונת רש"י על הגמרא. ויל"ע
  12. פירוש המשניות לרמב"ם שם וב'בית אלקים' שם
  13. סמ"ק מ"ע א'
  14. משנה תורה לרמב"ם פרק ח מהלכות יסודי התורה
  15. לקוטי שיחות חלק יח עמוד 279 הערה 57
  16. לקוטי שיחות חלק לד עמוד 114 ואילך
  17. ראהלקוטי שיחות חלק יח עמוד 277 סעיף ט ואילך.
  18. האם דינו רק כופר או גם אפיקורס ראה לקוטי שיחות כרך י"ח במדבר באתר אוצר 770 וראה בלקוטי שיחות חלק ל"ד שם שע"כ גם אפיקורס יש לו שהרי מפרש חלק ממצוות ה' שלא כפשוטן עיי"ש
  19. 19.0 19.1 שו"ת חת"ם סופר חלק יורה דעה סימן שנ"ו
  20. 20.0 20.1 ספר העקרים בתחילתו.
  21. 21.0 21.1 ראש אמנה לאברבנאל פרק שלישי הספק החמישי ובפרק הארבע עשר
  22. בחתם סופר שם טוען שבזה אינו עיקר בפני עצמו.
  23. שו"ת הרדב"ז חלק ד תשובה א'רנח ובעיקרים בתחילתו והעיקרים עצמו חלק על זה וס"ל שאילו היה זה עיקר והוא אינו מאמין בו היה דינו ככופר. ובלקוטי שיחות חלק לד הערה 42 מציין שכמו"כ האומר שמשיח לא יבוא ח"ו מפני שגרם החטא שאינו כופר שהרי אינו חולק על הנבואה אמנם מצד גדר המצווה שבמשיח כופר הוא עיין שם.
  24. ראה ראש אמנה פרק ה הספק השלישי.
  25. אלא שבעניין הנצחיות יש לה כל התוקף של נצחיות של מצווה שהרי היא חלק ממצות הרי מקלט - לקוטי שיחות חלק לד שם.
  26. ראש אמנה סוף פרק הי"ט
  27. תורת מנחם -התוועדויות תשמ"ח חלק ד עמוד 33 הערה 95 (ולכאורה הוא על פי הכלל השלישי בספר המצוות לרמב"ם שאין למנות מצוות שאין נוהגות לדורות [דרוש מקור]).
  28. לקו"ש חלק חי עמוד 273 ואילך ובמצויין שם בשם ה'קרית ספר' וכן בספר בית אלקים למביט שער היסודות פרקים חמישים ואחת ואילך
  29. לקוטי שיחות חלק כ"ז שיחה לפרשת בחוקתי בהערה.